1

עד לפני יומיים, ובמשך קרוב לשנה וחצי, התמודדה מדינת ישראל עם מצב חסר תקדים מבחינה משטרית ובלתי נסבל מבחינה נורמטיבית, שבו ראש הממשלה עומד לדין באשמת ביצוע עבירות חמורות שעניינן שחיתות שלטונית.

כבר היינו בעבר במצבים שבהם שרים כיהנו במשרדיהם בעת שחקירות פליליות מתקיימות בעניינם. וגם כאשר בדיקות וחקירות נפתחות בעניינם של ראשי ממשלה. אך ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו היה היחיד שבעניינו הוגש כתב אישום בעודו מכהן בתפקיד הרם. ובניגוד לכל הציפיות וההערכות, הפיכתו לנאשם לא הביאה להתפטרותו או להתפרקות ממשלתו.

את המערבולת הפוליטית של השנתיים וחצי האחרונות, אפשר לראות גם דרך הפריזמה של התקדמות ההליכים הפליליים בעניינו של נתניהו. מחקירת משטרה להמלצות בדבר העמדה לדין; ומשם להחלטה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע, ומשם – כעבור חודשים ארוכים מנשוא – להחלטה סופית של היועץ המשפטי לממשלה, סאגת החסינות ועד תחילת המשפט הפלילי עצמו.

במהלך התקופה הזו עלו, פעם אחר פעם, הצעות לעגן בחקיקה את הנורמה המשטרית, שלפיה ראש ממשלה איננו יכול להמשיך לכהן בתפקידו אם הוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות. ההצעות הללו לא התקדמו, בין היתר מאחר שנטען כלפיהן כי הן פרסונליות, ומכוונות באופן ממוקד בנתניהו עצמו.

ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו נואם בישיבה שקדמה להצבעה על אישור הממשלה ה-36, 13 ביוני 2021 (צילום: דוברות הכנסת / נועם מושקוביץ)

כעת נתניהו איננו עוד ראש הממשלה, וזהו בדיוק הרגע לעגן בחוק יסוד את ההוראה, שלפיה ראש ממשלה העומד לדין – פוקעת כהונתו כראש הממשלה. כמה וכמה מחברי הממשלה החדשה חתומים על הצעות חוק כאלה, שהונחו על שולחן הכנסת.

אין לממשלה כל סיבה להתנגד להצעה, וגם לא למערכת הפוליטית כולה. את הנזק הנגרם מכך שהעומד בראש הממשלה פועל מתוך האינטרסים הפרטיים שלו כחשוד וכנאשם – ראינו במו עינינו. מקרה נתניהו צריך לשמש טריגר לשריונה של הנורמה הזו, שאמורה להוות יריית הפתיחה בשרשרת של תיקוני חקיקה נדרשים, במסגרת המאבק בשחיתות השלטונית.

אין לממשלה כל סיבה להתנגד להצעה, וגם לא למערכת הפוליטית כולה. את הנזק הנגרם מכך שהעומד בראש הממשלה פועל מתוך האינטרסים הפרטיים שלו כחשוד וכנאשם – ראינו במו עינינו

2

במאי 2020 פסקו 11 שופטי בג"ץ פה-אחד כי אין מניעה שנתניהו יקבל את המנדט להרכבת הממשלה, על אף שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות. לכל אורכו של פסק הדין הדהדה השאלה האם הלכת דרעי-פנחסי, שנפסקה בשנת 1993 ביחס לשרים ולסגני שרים, חלה גם בעניינו של ראש הממשלה.

הלכת דרעי-פנחסי קובעת כי שר או סגן שר שהועמד לדין בעבירות חמורות אינו יכול להמשיך ולכהן בתפקידו.

שופטי בית המשפט העליון בדיון בשאלה האם נאשם בפלילים יכול לקבל מנדט להרכיב ממשלה. 3 במאי 2020 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

אף שהשופטים קבעו כי הרציונל הבסיסי של הלכת דרעי-פנחסי תקף גם לעניין ראש ממשלה, הם אישרו לנתניהו לקבל את המנדט ולהרכיב את ממשלת החילופים הראשונה. הפרשנות המקובלת של פסק הדין היא שהשופטים שירטטו את קו הגבול שממנו והלאה הנורמות המשפטיות אינן חלות עוד. שיקולי טוהר מידות שניתן לאכוף כלפי שרים מן המניין, לא ניתן לאכוף כלפי מי שעומד בראש הפירמידה.

את מאורעות שלשום – השבעתה של ממשלה חדשה וסיום כהונתו של הנאשם נתניהו בראשות הממשלה – ניתן לראות כפרק הסיום של שאלת תחולת הלכת דרעי-פנחסי על ראש הממשלה. בין שורותיו של אותו פסק דין, אפשר לגלות את תקוותם של השופטים, שאת מה שקצרה ידו של המשפט מלעשות – תוכל המערכת הפוליטית לעשות.

בין שורותיו של אותו פסק דין, אפשר לגלות את תקוותם של השופטים, שאת מה שקצרה ידו של המשפט מלעשות – תוכל המערכת הפוליטית לעשות

זה לקח עוד כשנה, מערכת בחירות נוספת וטלטלות פוליטיות וציבוריות, אך בסופו של דבר התוצאה המקווה הגיעה: קורותיו של בנימין נתניהו כנאשם המצוי במהלכו של משפט פלילי המתנהל נגדו, חלחלו אט-אט אל תודעת הציבור ותודעת נבחרי הציבור, עד שהכוחות הפוליטיים הנדרשים התאגדו יחד על מנת להורידו מהשלטון.

הנורמה הערכית העומדת בבסיס הלכת דרעי-פנחסי – כי מי שעומד לדין בעבירות חמורות אינו יכול לכהן בממשלת ישראל – ניצחה. את מה שלא מצאו המוסדות המשפטיים – ובהם היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון – כוח לעשות, עשתה המערכת הפוליטית.

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בדיון בבג"ץ בעתירות נגד הטלת המנדט על נאשם בפלילים. 3 במאי 2020 (צילום: Oren Ben Hakoon/POOL)

3

עוד לפני שהיועץ המשפטי אביחי מנדלבליט החליט סופית להעמיד לדין את נתניהו, הופרחו לאוויר ספקולציות בדבר עסקה של סגירת התיק הפלילי בתמורה לפרישתו של נתניהו מהחיים הפוליטיים.

הרעיונות האלה נעלמו כלעומת שבאו – וטוב שכך. שכן, הכהונה הציבורית איננה נכס פרטי בידיו של חשוד או נאשם, "לסחור" בו אל מול התביעה הכללית במסגרת הסדר טיעון שבו הוא זוכה להקלה.

אילו היה נכרת דיל כזה, היה גלום בו מסר ערכי איום ונורא כלפי המערכת הפוליטית בכללה: הוא היה מייצר אינטרס לפוליטיקאים שהסתבכו בפלילים לא להניח את המפתחות, לא לרדת מיוזמתם מהבמה הפוליטית, ולהיאחז בקרנות המזבח – עד שתוצע להם עסקה מפתה מספיק; הקלה באישומים לא תספיק, הם יסכימו לפרוש רק בתמורה לסגירת תיק מלאה.

באותו אופן בדיוק, אין להעלות על הדעת הסרת הרגל מדוושת הגז בניהול משפטו הפלילי של נתניהו, כעת, משעה שהוא איננו מכהן עוד כראש הממשלה. האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם פוליטיקאים הנאשמים בשחיתות אינו פוחת רק מאחר שלא מדובר בראש הממשלה אלא בחבר כנסת שהוא יו"ר האופוזיציה.

דיון בבית המשפט המחוזי בירושלים במשפט נתניהו ב-6 בדצמבר 2020. מימין התובעת ליאת בן-ארי, במרכז סנגוריו של בנימין נתניהו – עורכי הדין עמית חדד ובעז בן צור (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ניהול הליכים פליליים נגד נאשמים בפלילים, ובוודאי בעבירות חמורות של שחיתות שלטונית, הוא חובתה של מערכת אכיפת החוק, ללא קשר לתפקידו של הנאשם בזירה הציבורית בעת ניהול המשפט.

למעשה, הנזק שייגרם כעת, אם תחליט התביעה שאין עוד סיבה להתאמץ בניהול משפטו של נתניהו, יהיה כפול ומכופל: יהיה בו כדי לאשש את טענות מעריציו של נתניהו, כי ההליכים הפליליים נוהלו "רק במטרה להוריד ראש ממשלה מכהן".

תהיה בו גם פגיעה חריפה בעקרון השוויון בפני החוק, המחייב לא להחמיר עם פוליטיקאים יותר מאשר עם נאשמים מן השורה, אך גם לא להקל עמם לעומת כל אזרח העומד לדין.