הידיעות בדבר ביקורו בישראל של סעיד בוכרי, יועצו הבכיר של ראש ממשלת פקיסטן אימרן חאן בנובמבר האחרון, מצטרפות לשורה של התפתחויות איזוריות שעשויות לפתוח את הדלת להתקרבות הדרגתית בין ישראל לפקיסטן.

הדינמיקה העולמית המשתנה בעקבות מגיפת הקורונה, המתח הגובר בין מעצמות העל, ובמיוחד הסכמי הנורמליזציה בין ישראל למדינות המפרץ מייצרים הזדמנות להתקרבות ולשת"פ בתחומים מסוימים בין ישראל ופקיסטן.

הידיעות בדבר ביקורו בישראל של סעיד בוכרי, יועצו הבכיר של רה"מ פקיסטן אימרן חאן, בנובמבר האחרון, מצטרפות לשורת התפתחויות איזוריות שעשויות לפתוח את הדלת להתקרבות בין ישראל לפקיסטן

עבור ישראל מדובר בהזדמנות חשובה שיכולה לשנות את מאזן האיום ולפתוח עבורה עידן חדש בדרום אסיה. אך יהיה עליה לשקול את צעדיה בזהירות, במיוחד נוכח רגישותה הצפויה של ידידתה החשובה באיזור, הודו. פקיסטן עובדת כדי לחמם את היחסים עם ארה"ב, ערב הסעודית והמפרץ, כולל ביקור של ראש הממשלה אימרן חאן בתחילת החודש בריאד, לאחר שהיחסים התדרדרו בשנים האחרונות. בין היתר היא תומכת בעמדתם בנושא האיראני.

לכאורה, נראה שאין סיבה ממשית לעוינות בין המדינות. הן מעולם לא נלחמו זו בזו, אין מחלוקת גיאוגרפית ביניהם, שתיהן סובלות מבעיות טרור הנובעות מקיצוניות דתית ובעבר אפילו התקיימו מספר פגישות מדיניות בין שתיהן. עם זאת, מבט מעמיק יותר על היחסים בין פקיסטן לישראל חושף את עומק התהום הפעורה בין המדינות.

כך, לצד תמיכתה חסרת התקדים של ישראל בהודו, האויבת הגדולה של פקיסטן, ישנו חשש עמוק בקרב קציני הצבא הפקיסטניים מהתקרבות לישראל. כמו כן, ההקצנה הדתית בשורות הצבא והמודיעין, וביטויי האנטישמיות בחברה הפקיסטנית, מצמצמים באופן משמעותי את הסבירות שתהיה תמיכה ציבורית רחבה בממשלת פקיסטן אם היא אכן תבקש לקדם את יחסיה עם ישראל.

מרכיב נוסף ביחסים המורכבים בין המדינות הוא היכולת הגרעינית של פקיסטן. לאחר שיריבתה הגדולה, הודו, פיתחה נשק גרעיני, פקיסטן פיתחה אף היא יכולת גרעינית הכוללת אמצעי שיגור מתקדמים, שעלולים לפול לידיהם של גורמים עויינים. בנוסף, "אבי" תוכנית הגרעין הפקיסטנית, עבד אל-קאדיר-חאן, אולי בתמיכת אסלמבאד, "ייצא" את היכולת הזו למרבה במחיר ובכך איפשר למדינות כמו איראן ולוב לפתח תוכניות גרעין משלהן. מנגד, פקיסטן מוטרדת משיתוף הפעולה הצבאי ההדוק בין ישראל והודו, וחוששת כי ישראל תסייע להודו בתקיפת אתרי הגרעין הפקיסטנית בניסיון "לשלול" את פקיסטן מיכולותיה.

נראה שאין סיבה ממשית לעוינות בין ישראל לפקיסטן. הן לא נלחמו זו בזו, אין מחלוקת גיאוגרפית ביניהם, שתיהן סובלות מבעיות טרור מקיצוניות דתית. אך מבט מעמיק יותר חושף את עומק התהום ביניהן

עם זאת, השינויים הגיאופוליטיים והאיזוריים שמתרחשים לאחרונה יוצרים זהות אינטרסים ופותחים חלון הזדמנויות לפעולה. על ישראל לנצל את המומנטום החיובי שנוצר בעקבות הקשרים המעמיקים עם מדינות המפרץ מחד גיסא, ואת הצורך הפקיסטני לשבור את בידודה ולחזק את קשריה עם ארה"ב וערב הסעודית מאידך גיסא ולהדק את היחסים עם אסלמבאד,. גם פקיסטן תוכל לגזור רווחים משמעותיים מצעד כזה, ובראשם קשר קרוב יותר לממשל האמריקאי החדש; היכולת להתגבר על הבעיות בין איסלמבאד למדינות המפרץ; ואיזון הברית החדשה בין סעודיה להודו והברית האסטרטגית בין ישראל להודו.

השיח האסטרטגי בין המדינות חשוב במיוחד לאור הנסיגה הצפויה של ארצות הברית מאפגניסטן. קיים חשש אמיתי בקרב מדינות האיזור ובראשם הודו שהטאליבן יחזור לשלטון במהרה לאחר פינוי הכוחות האמריקאים, ושהמדינה תהפוך לבסיס לטרור איסלאמי. פקיסטן היא בעלת השפעה משמעותית באפגניסטן בכלל ועל הטאליבן בפרט.

בנוסף, על ישראל לחשוב כיצד היא מגבירה את הקשר שבין העמים ולא רק בין ממשלות. ביכולתה לעשות זאת על-ידי פיתוח קשרים עם הפזורה הפקיסטנית במדינות המפרץ, לה השפעה רבה על המתרחש בפקיסטאן, וכן על-ידי העברת מסרים ישירים בשפת אורדו לאזרחי פקיסטאן. ללא מהלכים שכאלו ישראל תתקשה, גם אם תהיה פריצת דרך כלשהי במגעים המדיניים, לקיים מערכת יחסים גם בעתיד בין המדינות.

"הפיל בחדר" נוגע כמובן למערכת היחסים החשובה בין ישראל והודו. מאז כינונם של הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל להודו ב-1992 התפתחה מערכת יחסים אסטרטגית בין המדינות על בסיס שיתוף פעולה כלכלי, תיירותי ובעיקר ביטחוני, ואלו אף הואצו מאז עליית ממשלת מודי לשלטון. היחסים בין המדינות התהדקו עוד יותר בשנים האחרונות והודו נחשבת כיום לאחת מבעלות הברית הקרובות ביותר של ישראל, בוודאי ביבשת אסיה.

עם זאת, ישראל צריכה לבנות ערוץ תקשורת עם פקיסטן תוך שמירה על, ואף חיזוק הברית האסטרטגית שלה עם הודו. ישראל צריכה להקפיד להיות שקופה מול הודו ולהדגיש כי קשרים אלה לא יחליפו את קשרי ישראל-הודו ולא יפגעו בשיתוף הפעולה הצבאי, ושמטרתם למנוע טעויות בין המדינות.

ישראל צריכה לבנות ערוץ תקשורת עם פקיסטן תוך שמירת הברית האסטרטגית עם הודו וחיזוקה. ישראל צריכה להקפיד להיות שקופה מול הודו ולהדגיש כי קשרים אלה לא יחליפו את קשרי ישראל-הודו

בראייה קדימה, על ישראל לפעול במספר ערוצים, רשמיים ואקדמיים, על מנת לאותת לפקיסטן כי קיימת כאן הזדמנות אמיתית לקידום היחסים, תוך נקיטת צעדים להרחבת שיתוף הפעולה בין ישראל להודו וחיזוק הקשר יוצא הדופן עם הנהגתה.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

ד"ר גדליה אפטרמן, הוא ראש תוכנית מדיניות ישראל-אסיה במכון ע"ש אבא אבן לדיפלומטיה במרכז הבינתחומי. בעבר שירת בשירות החוץ האוסטרלי, וכדיפלומט בשגרירות האוסטרלית בביג'ינג.