בהיותו צלם טבע וצפר בחברה להגנת הטבע, יובל דקס מרבה להסתובב ברחבי הארץ. למרבה הצער, הוא גם מתורגל במפגשים עם הפסולת שמעטרת את השטחים הפתוחים בישראל. אבל לא כל יום הוא רואה בזמן אמת, ממש מול העיניים, איך זה קורה: איך הטבע הופך לפח אשפה כמעט רשמי, ועוד על ידי עובדים של חברה ממשלתית.

זה קרה לפני כעשרה ימים. דקס נסע בשעת צהריים בחלקו הדרומי של כביש 6, בין קריית גת לצומת בית קמה. "פתאום, ממרחק של 200 מטר בערך", הוא מתאר, "אני רואה משאית עומדת על הגשר ולידה שני אנשים שזורקים צמיג גדול למטה, היישר לאפיק של נחל אדוריים שעובר מתחת לכביש. ואז עוד צמיג. עצרתי כדי לצלם אבל הם הפסיקו לזרוק.

"התקרבתי ולתדהמתי ראיתי שעל המשאית יש לוגו של נתיבי ישראל – כלומר מדובר בעובדי תפעול וניקיון שהתפקיד שלהם הוא לפנות מכשולים מהכביש, אבל כמובן שהם לא אמורים לפנות אותם לנחל. נדהמתי לגלות שמי שאמון על פינוי הפסולת בעצם מזהם את הסביבה.

"מדובר בעובדי תפעול וניקיון שהתפקיד שלהם הוא לפנות מכשולים מהכביש, אבל כמובן שהם לא אמורים לפנות אותם לנחל. נדהמתי לגלות שמי שאמון על פינוי הפסולת בעצם מזהם את הסביבה"

"שאלתי אחד מהם מה הם עושים, והוא אמר משהו כמו 'אנחנו לוקחים צמיגים לאתר הטמנה'. כלומר הוא ידע מה הוא אמור להגיד, אבל עשה משהו אחר לגמרי".

המשאית של נתיבי ישראל ממנה הושלכו הצמיגים לנחל אדוריים (צילום: יובל דקס)

אחרי חילופי הדברים הקצרים עם העובדים, דקס נסע לדרכו, אבל המראה הציק לו והוא החליט לחזור לשם למחרת ולראות מה קורה בוואדי. הוא ירד מהכביש וגילה שלמרגלותיו יש מצבור ענק של עשרות צמיגים קרועים, חלקי פגושים ושרידי מכוניות. הוא תיעד הכול במצלמתו ושלח תלונה מסודרת, עליה לא קיבל תשובה עד עתה.

דקס ירד מהכביש וגילה מצבור ענק של עשרות צמיגים קרועים, חלקי פגושים ושרידי מכוניות. הוא תיעד הכול במצלמתו ושלח תלונה מסודרת, עליה לא קיבל תשובה עד עתה

"אני יכול כמובן להעיד רק על מה שראיתי", אומר דקס, "אבל זה לא נראה מקרי שכל כך הרבה פסולת נמצאת בדיוק באותה נקודה שבה ראיתי את הצמיגים נזרקים.

"זה לא רק עניין אסתטי. צמיגים וחלקי פלסטיק הם חומרים מסוכנים לסביבה שעלולים להרעיל את מי הנחלים ומי התהום, ומהווים מאיצי בעירה במקרה שתפרוץ שרפה בשולי הכביש. המקום שלהם הוא במטמנת פסולת מורשית ולא בערוץ של הנחל".

שאריות צמיגים שהושלכו לנחל אדוריים (צילום: יובל דקס)

התסכול של דקס רק גבר כששוחח על התקרית עם גורמים בזרועות האכיפה. "אמרו לי – אם לא צילמת את הפעולה עצמה, שלא יכולתי לצלם כי עדיין הייתי בנהיגה, אין לנו מה לעשות. התחושה שלי היא שממש שמחו לשמוע שאין לי תמונה של פעולת הזריקה ואז לכאורה לא חייבים לעשות כלום".

מנתיבי ישראל נמסר בתגובה: "הקבלן אשר מעסיק את העובד המדובר זומן לשימוע לבירור המקרה, אותו החברה רואה בחומרה רבה. יצוין כי העובד מכחיש את הטענות נגדו ואומר כי אין שחר לדברים או כל הוכחה להשלכת הפסולת על ידו".

מעבר למיצוי החקירה של המקרה עצמו ולתקווה שהדיווח של דקס ייצר הרתעה לעתיד, עולה השאלה מי ייקח אחריות ויפנה את הפסולת המזהמת שהצטברה באפיק הנחל? שהרי זו הטרגדיה של השטחים פתוחים בישראל: כל כך קל לזהם אותם, כל כך קשה למצוא מי שינקה.

הפסולת שנאגרה בנחל אדוריים (צילום: יובל דקס)

המשרד להגנת הסביבה מטיל ברוב המקרים את האחריות על הרשויות המקומיות, וכשמדובר במועצות אזוריות שחולשות על שטחים עצומים, הן לרוב דלות בכוח אדם ותקציב שדרושים כדי לתחזק ולנקות עשרות קילומטרים.

באשר לנתיבי ישראל, אומרים שם שהנושא "בטיפול", אבל לא התייחסו לסוגיית הניקיון מעבר לכך.