רצף האירועים החריג בשבוע האחרון, שכלל תקיפה האיראנית על אוניית "המרסר סטריט" וההתכתשות בין ישראל לחזבאללה בגבול הצפון, מחדד את האפשרות כי ישראל נמצאת בסכנת הסלמה של ממש והסבירות להתדרדרות למערכה לא רצויה בצפון גוברת משמעותית.

רצף האירועים החריג – תקיפה איראנית על אוניית "מרסר סטריט" והתכתשות בין ישראל לחזבאללה בגבול הצפון, מחדד את האפשרות שישראל בסכנת הסלמה ממשית ואף התדרדרות למערכה לא רצויה בצפון

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

נאומו של חסן נסראללה, בו הוא שב וחידד את "משוואת ההרתעה" בין הארגון לצה"ל וכן התגובות מאיראן ביחס להצהרות שר הבטחון הישראלי באשר לתקיפה ישראלית אפשרית במדינה, מוסיפים אבק שריפה לחבית הנפץ המלאה ממילא בין הצדדים.

על רקע אירועים אלו ישראל צריכה לערוך חשיבה מחדש ביחס למדיניותה אל מול איראן, ובמהלכה ישראל בעיקר צריכה לדון בשאלה – האם נכון להמשיך במערכה שבין המלחמות (המב"מ) בתצורה הנוכחית.

כך, כאשר שמים על כף המאזניים את הישגי המב"מ אל מול סכנת ההסלמה המוחשית, לא בטוח שההישגים של מערכה זו גוברים על סכנת ההסלמה.

אל מול אלו העלולים לטעון שהפסקת המב"מ תפגע בהרתעה הישראלית, חשוב להדגיש כי גם במהלך המב"מ חזבאללה המשיך להתעצם ואיראן המשיכה להאחז בסוריה כמעט בכל מחיר. הפעילות בישראלית בוודאי פגעה ואף עכבה התעצמות איראנית, אך תקיפות חיל האוויר לבדן לא יוציאו את איראן מסוריה.

גם במהלך המב"מ חזבאללה המשיך להתעצם ואיראן המשיכה להאחז בסוריה כמעט בכל מחיר. הפעילות בישראלית פגעה ועכבה התעצמות איראנית, אך תקיפות חיל האוויר לבדן לא יוציאו את איראן מסוריה

בכל הנוגע לאיראן, אין לזלזל כמובן באיום האזורי האיראני, שהוא משמעותי ביותר, אבל ספק אם יש דבר חשוב יותר מאשר המאמצים לבלום את הגרעין האיראני, וברור שלשם ישראל צריכה למקד את מאמציה הדיפלומטיים.

זו גם הזדמנות טובה מבחינת ישראל לסנכרן מחדש את מאמציה מול איראן ולוודא כי המאבק אל מול ההתבססות האיראנית באיזור לא פוגע במאמצים לעצור את התקדמותה של איראן בגרעין.

כך, לדוגמה, נראה שהפעילות נגד ההתבססות האיראנית בסוריה, והחיכוך המתמיד כתוצאה ממנה (למשל מול רוסיה, שהיא שחקנית משמעותית ביותר במו"מ לחזרת איראן להסכמי הגרעין), פוגעים ביכולת של ישראל לגבש קואליציה בינלאומית אל מול הגרעין האיראני.

חשיבה זו נדרשת לא רק על רקע סכנת ההסלמה המוחשית, אלא בעיקר לקראת חידוש שיחות הגרעין בין איראן למעצמות. אם ישראל רוצה להראות כשחקן חיובי, עובדה שתסייע לה מאוד לעבוד עם המעצמות ולבנות מערך סנקציות שיכאיב לאיראן אם זו תמשיך בהתקדמותה הגרעינית (בהנחה האפשרית שהמו"מ לחזרה לסוגית הגרעין יתמוטט), היא לא יכולה להמשיך את דפוס הפעולה הנוכחי מול איראן, שנדמה שרק פוגע במאמצים אלו ולא מסייע.

הפעילות בסוריה, ובוודאי פעילות חיל הים הישראלי במפרץ, מחדדים את התפיסה השלילית שיש לקהילה הבינלאומית ביחס לישראל בסוגיה האיראנית, והיא נתפסת כמי שחותרת תחת מאמצי המעצמות לחזור להסכם הגרעין.

על ישראל לוודא כי המאבק בהתבססות האיראנית באיזור לא פוגע במאמצים לעצירת התקדמות הגרעין האיראני. הפעילות בסוריה ובמפרץ מחדדת את התפיסה הבינלאומית השלילית כלפי ישראל בסוגיית איראן

ולכן, לאור סכנת ההסלמה, לקראת כניסת המו"מ בין איראן והמעצמות בוינה לרגעיו המכריעים, וכאשר פגישת ראש הממשלה בנט והנשיא ביידן נמצאת מעבר לפינה, אין זמן טוב מזה לערוך חשיבה מחדש ביחס למדיניות ישראל אל מול איראן.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

יש הרבה מאוד סיבות מקצועיות טובות להדחה של בנימין נתניהו, היא היתה צריכה להתרחש כבר מזמן. אבל באיזו מדינה נורמלית צריך בכלל סיבה מיוחדת להדיח ראש ממשלה, שאחראי למחדל נורא שהביא לאסון הגדול בתולדות מדינת ישראל?

ישובים ומוצבים שלמים נכבשו, אלף ומאתיים איש נרצחו, נאנסו, נשחטו ונשרפו, מעל מאתיים וחמישים איש נחטפו, ומי שעמד בראש הממשלה שאמורה הייתה למנוע את האסון הזה נאחז בכיסא ביהירות ובזלזול, ועורך סיכולים ממוקדים לכל מי שעלול להצביע על אחריותו האישית.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

חזרנו לסבב לחימה נוסף בעזה. אלי-ה כהן ואמילי דמארי, שרק חזרו בעסקה, הכריזו שהשיבה ללחימה בעזה היא "גזר דין מוות לחטופים". דורון שטיינברכר, שאך חזרה בעסקה, נאמה בכיכר החטופים ואמרה: "יש בי כעס על מי שחושב שזה בסדר לחזור ללחימה. לא הקשבתם לנו?"

ירדן ביבס אמר: "הלחץ הצבאי מסכן חטופים, אני פוחד פחד מוות על החברים שלי". גם סשה טרופנוב, קית' סיגל ויאיר הורן, ששבו מן השבי, קוראים להפסקת אש מיידית ולחזרה מיידית למשא ומתן.

מאיה בנבנישתי היא מורה ומחנכת בבית הספר הדו לשוני ע"ש מקס ריין, המכונה "יד ביד" – בית ספר שחרט על דגלו דו-קיום בין ערבים ויהודים בישראל. בעלת תואר בספרות כללית והשוואתית מאוניברסיטת תל אביב. פעילה חברתית בשדות הפמיניזם, החינוך המיני, זכויות הנשים, זכויות הפליטים וזכויות האדם. ספרה, "הספר על אמיל", ראה אור לאחרונה בהוצאת "פטל".

יום השנה להסכם השלום הישראלי-מצרי, שחל השבוע (26.3), תפס את מערכת היחסים בין שתי המדינות במצב לא מעודד במיוחד. 46 שנים חלפו מאז החתימה על ההסכם במדשאה של הבית הלבן, ומדובר לכל הדעות בשלום יציב ואסטרטגי בעל חשיבות עצומה. וזאת למרות היעדרה של חמימות רבה בטמפרטורת היחסים בין שני העמים, או מה שמכונה "שלום קר".

מלחמת "חרבות ברזל", וההתפתחויות הדרמטיות באזור ובזירה הבינלאומית, אינם מיטיבים עם מצרים. זו מתמודדת עם שורה ארוכה מאוד של אתגרים, שמצטברים להרבה סימני שאלה ביחס לטווח הזמן המתקדם.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/