ליסה פרץ ב-2014 (צילום: איליה מלניקוב, באדיבות מגזין "את")
ההשפלות וההתעמרויות: שיטות הניהול של עורכת "גלריה שישי" ליסה פרץ נחשפות

"התחלתי להחזיק מראה קטנה ליד הדסק שלי כדי שאדע מתי ליסה ניגשת אלי מאחור, להיות מוכנה למתקפה. זה היה רעיון שקיבלתי מקודמתי בתפקיד"

תחקיר זמן ישראל

"הרגשתי שהיא מנסה למחוץ אותי כמו ג'וק קטן" ● "היא דרסה אותי יום-יום, כל פעם קצת" ● "אתה מרגיש כאילו עושים לך גזלייטינג" ● "אני מתייחסת אליה בתור טראומה" ● זמן ישראל אסף כעשרים עדויות של אנשים שעבדו עם העורכת ליסה פרץ ב"הארץ" ב-13 השנים האחרונות - המלמדות על סביבת עבודה רעילה, ספוגה בזלזול, אלימות מילולית, התעלמות, הלנת תשלום והתעמרות, במיוחד בנשים הכפופות לה ● פרץ: "אני מבינה את הפגיעה ומביעה עליה חרטה וצער. מבקשת סליחה מכל עובדת ועובד שפגעתי בה ובו" ● "הארץ": "התנהגות של מנהל כלפי עובדיו, כפי שתוארה בתחקיר, אינה מקובלת עלינו"

כשמגזין "גלריה" היומי של עיתון "הארץ" התפרסם לפני שבועיים ועל שערו כתבה נוספת המתעדת התעמרות בעיתונאים בכלי תקשורת, העבירו כמה מעיתונאי ועובדי מוסף "גלריה שישי" של העיתון את צילום השער ביניהם בווטסאפ, והוסיפו לצדו מילה אחת: "אירוניה".

זאת הייתה כתבה חשובה על התנהלותו ראש מערכת החדשות בגלי צה"ל אמיר איבגי, אשר גרמה, בין השאר, למספר חיילים לפנות לקצינת בריאות הנפש של התחנה. קדמו לתחקיר, שבוע קודם לכן, שתי כתבות מקיפות נוספות בעיתון "הארץ", שתיעדו סביבת עבודה רעילה במיוחד בתאגיד השידור הציבורי "כאן", אשר כללה השפלות, התעמרויות ואף טענות להטרדה מינית.

במסדרונות "הארץ" חלק מהעיתונאים, ובעיקר העיתונאיות, דיברו מפורשות בשבועות האחרונים על "החמאה שעל הראש": "זה חורה לי שעיתון 'הארץ' שחורט על דגלו את המאבק נגד התעמרות לא מסתכל בתוך הבית שלו על מה שקורה. זאת צביעות ומעלה את שאלת הגמל ודבשתו", אמרה כתבת. עובדת אחרת בעיתון תהתה: "מתי סוף סוף ידברו כאן על מה שנלחש במסדרונות שנים?"

"זה חורה לי שעיתון 'הארץ' שחורט על דגלו את המאבק נגד התעמרות לא מסתכל בתוך הבית שלו על מה שקורה. זאת צביעות ומעלה את שאלת הגמל ודבשתו"

ו"מה שנלחש" מתייחס אל ליסה פרץ, אחת מעורכות התרבות הבכירות בישראל, ומי שמנהיגה את מוסף התרבות השבועי של "הארץ" ברצף מזה 13 שנה. היחס הבוטה, המשפיל והאגרסיבי שמעניקה פרץ לכפופים לה במוסף, כמו גם לפרילנסרים העובדים עמה, הפך עם השנים לפולקלור פנימי בבניין ברחוב שוקן.

יש מי שרואה בו משל למערכת היחסים הרעילה במערכת "העיתון לאנשים חושבים", אחרים מצביעים עליו כנגע פתולוגי שלא ניתן להסרה. מי שניסה להתלונן כשל, ולאורך השנים עיתונאים ועובדים המגדירים עצמם כ"קורבנות התעמרות" נאלצו לעזוב את המוסף או העיתון בכלל. חלקם מעידים כי החוויה נצרבה בליבם כטראומטית ואת חלקם היא אף הרחיקה ממקצוע העיתונות כליל.

גם תחלופת עובדים תכופה, פיצול של המוסף היומי והשבועי ומינוי עורכת נפרדת ליומי (אולי כדי לבזר את הכוח) – וככל הנראה גם כמה שיחות הרגעה מכיוון ההנהלה במהלך השנים – לא עשו את שלהם: היחס הבוטה והמשפיל נמשך, הדמעות (במערכת או בבית) המשיכו לזרום.

ליסה פרץ בתוכנית "סוכן תרבות", מאי 2020 (צילום: צילום מסך, כאן 11)
ליסה פרץ בתוכנית "סוכן תרבות", מאי 2020 (צילום: צילום מסך, כאן 11)

זמן ישראל אסף מעל לעשרים עדויות של אנשים שעבדו עם או תחת פרץ ב"גלריה" בעשור האחרון, בחתכים שונים: פרילנסרים וקבועים, אנשי כתיבה ומקצועות לווין (כמו הפקה וגרפיקה) ועוד. רובן של התלונות מגיעות מנשים, וגם גברים העידו כי פרץ מפנה את עיקר חרון-אפה וגישותיה השנויות במחלוקת לעבר עובדות, חלקן כאלה אשר לטענת גורמים בעיתון זיהתה כחלשות, כנועות או חסרות ניסיון מספק בתחום יחסי העבודה כדי להתמודד עמה.

כל המרואיינות והמרואיינים הביעו חשש שזהותם תתגלה. איש מהם לא הסכים להיחשף בכתבה זו, ואחדים הצהירו מפורשות שהם מפחדים מהשפעתה של פרץ בעולם הבידור והתרבות, ומנקמה.

אחת העיתונאיות היססה ממושכות אם להגיש תלונה מפורטת על התעמרות בעבודה, אך בסוף החליטה שאין כל טעם: "לאורך השנים שאני כאן, כל מי שהעז להתלונן על ליסה, אפילו באופן אגבי, לא עובד יותר במוסף וחלק גדול כבר לא נמצא בעיתון. המסר על עוצמתה והגיבוי שהיא מקבלת עבר היטב. היא נשארת בתפקיד שנים ואנחנו כמו סרט נע. למעלה יודעים מהכול ומושכים כתף".

"לאורך השנים שאני כאן, כל מי שהעז להתלונן על ליסה, אפילו באופן אגבי, לא עובד יותר במוסף וחלק גדול כבר לא נמצא בעיתון. המסר על עוצמתה והגיבוי שהיא מקבלת עבר היטב"

לא כל המרואיינים ספגו השפלות או התעמרות שיטתית מפרץ. החזקים יותר ידעו כיצד לחמוק ממנה, לענות לה או פשוט חדלו לעבוד איתה, חלקם אחרי מריבות קשות. החלשים יותר נשאבו למערכת שאחד מהם הגדיר "התעללות שקטה". חלקם מתארים את תקופת העבודה בכפוף לה כטראומה.

אחדים מלקים עצמם עד היום על שלא העזו להתמרד בכל הכוח נגד מה שהם מגדירים כניצול מרות ליצירת אווירה יומיומית בלתי נסבלת. "כששואלים אותי במערכת איך אני מרשה לה לדבר אליי ככה, זה עוד יותר משפיל", מספרת עובדת. "כי אני יודעת שכולם רואים ואני הופכת עוד יותר קטנה ועלובה".

לדברי עיתונאים במערכת, לפרץ יש יכולת לזהות עובדים חלשים ולהפעיל עליהם מערכת של טרור רגשי אשר הופך את מקום העבודה לאורך זמן לבלתי נסבל. בין השיטות שנמנו בעדויות, חלקן באופן חוזר, הייתה "הפחדה שיטתית", "הקטנה והשפלה מול אחרים", "עלבון מתמיד", "טפילת האשמות שווא", "זלזול בעבודה", "זלזול בזמן ובצרכים של האחר", "דרישות מופרזות וגחמניות", "ייבוש מתמשך ללא נימוק", "יוהרה והתנשאות", "הלחצה מכוונת", "צרחות בלתי נשלטות", ו"דואליות מתעתעת בין יחס חביב ליחס מרושע בהפרשי זמן קצרים".

כמה מהמרואיינים דימו את דפוס התנהגותה ו"המניירות שלה" לזו של מירנדה פריסטלי, העורכת הקשוחה של מגזין האופנה אותה גילמה מריל סטריפ בסרט "השטן לובשת פראדה" – דמות שנכתבה בהשראת עורכת "ווג" אנה וינטור.

בקרב חלק מהעובדים אף נרקם הכינוי "השטן לובשת זארה". "לדעתי, היא תיראה בכך סוג של מחמאה שמשווים ביניהן", אומר גורם במערכת שעבד עם פרץ. "היא מטפחת את הדימוי הזה שנים".

יאללה, עופי: ליסה פרץ על אנה וינטור

יאללה, עופי: ליסה פרץ על אנה וינטורLisa Peretz

Posted by ‎סוכן תרבות‎ on Thursday, June 25, 2020

בחלק גדול מהמקרים קשה לשים את האצבע על התכלית מאחורי ההתעמרות. הצלקות שהותירה אצל קורבנותיה לא בהכרח הפכו אותם לעיתונאים טובים יותר, אם כי כמה מהאנשים ששוחחו עם זמן ישראל ציינו כי לפרץ יכולת לסחוף אנשים למחזורי עבודה ארוכים ולטעת בהם רצון להתאמץ באופן מיוחד כדי לשאת חן בעיניה או לזכות בהכרתה. אך בקרב רוב המרואיינים, ובעיקר המרואיינות, היחס של פרץ קיצר משמעותית את הרצון לעבוד לצדה, ואצל חלקם וחלקן, כאמור, את הרצון לעבוד במקצוע העיתונות בכלל.

כמה מהאנשים ששוחחו עם זמן ישראל ציינו כי לפרץ יכולת לסחוף אנשים למחזורי עבודה ארוכים ולטעת בהם רצון להתאמץ באופן מיוחד כדי לשאת חן בעיניה או לזכות בהכרתה

רוצה להיות אישה חופשייה

פרץ (49) נולדה בניו ג'רזי לאב יווני ולאמא ישראלית. אחרי פטירתו של האב עלו האם ובתה לארץ והתמקמו בקריית שמונה. זמן לא רב אחר כך הפכה פרץ לאחת הילדות הכי מוכרות בישראל, בזכות אירוע טלויזיוני שנצרב בתרבות הפוליטית המקומית.

בליכוד, בראשות יצחק שמיר, חיפשו דוברת אותנטית שתבטא את מצוקת הישיבה הממושכת במקלטים בעקבות התקפות הטילים מלבנון, ושיבצו מונולוגים של פרץ הילדה בתשדירי בחירות 84', אחת ממערכות הבחירות הלוהטות בתולדות המדינה, כשברקע הדי מלחמת שלום הגליל והאינפלציה המשתוללת.

דמותה של הילדה המנומשת בת ה-12 שנחתה מאמריקה אל תוך המציאות הקשה של עיירת הפיתוח הצפונית, עם הפוני, תנועות הידיים הדרמטיות ויכולת הביטוי העשירה קנתה עולמות.

"השיתוק היה כמו הלם ואני התחלתי ממש לבכות באותו זמן. לבכות", התפייטה פרץ מול המצלמה. "ואמא שאלה אותי למה את בוכה ואני אמרתי אני בוכה כי אני מתייאשת, אני רוצה ללכת מפה….לדמיין ולכתוב ולצייר ולכתוב שירים…אני רוצה ללכת לתל אביב להרגיש אישה חופשייה, ילדה חופשייה".

עשור אחר כך מימשה פרץ את חלומה, עברה לתל אביב והחלה לכתוב במקומונים – תחילה ב"זמן תל אביב" ובהמשך ב"העיר" של רשת שוקן. ב"מעריב" היא מונתה לעורכת מוסף הפנאי "סגנון". ב- 2008 נקלטה ב"הארץ", וקיבלה אחריות על מכלול מוספי התרבות: מגזין "גלריה" היומי, "גלריה" השבועי ומדור "גלריה" באתר "הארץ".

ליסה פרץ בת ה-12 בתשדירי הבחירות של הליכוד ב-1984

הייתה בכך סגירת מעגל סמלית ומשמעותית: הילדה מקריית שמונה שקוננה על החיים בצל הפחד שמחניקים כל בדל של יצירה וערגה אל תל אביב הגדולה – המטרופולין של הכותבים – נוחתת בצנטרום של הפיילה האליטיסטית, ומקבלת מנדט לעצב את הראייה התרבותית (ובמידה רבה החברתית) של דור שלם.

פרץ, על פי הצהרותיה שלה – וגם מהתבוננות במוספים שהוציאה תחת ידיה לאורך השנים – חיפשה קולות חדשים בחברה הישראלית, ובהם מזרחיים, נשיים, וכאלה שמאתגרים את הקונבנציה המגדרית. היא לא חששה לנתץ פרות קדושות, וכעורכת מוסף "ספרים" יצרה מהומות לא מעטות בעולם האקדמיה והספרות, וקנתה לה מעריצים לצד שונאים. וגם כאלה שממש מפחדים ממנה.

פרץ חיפשה קולות חדשים בחברה הישראלית, ובהם מזרחיים, נשיים, וכאלה שמאתגרים את הקונבנציה המגדרית. היא לא חששה לנתץ פרות קדושות, וכעורכת מוסף "ספרים" יצרה מהומות לא מעטות

בראיון לאורטל בן-דיין במגזין "את" ב- 2014, פרשה פרץ השקפת עולם ליברלית ומאוזנת בגישתה אל העובדים הכפופים לה, ובכללם כותביה: "עורך שלא מבין שהוא תלוי בכותב כמו שהכותב תלוי בו הוא קריקטורה. אני רגישה מאוד לשיבושים לרעה בתוך היררכיות, אני לא אוהבת אנשים שמנצלים את כוחם. הייתי עיתונאית המון שנים, אז אני מבינה ממקום אישי גם את הצד של הכותבים".

לשאלה אם היא בוסית "קשוחה", השיבה בפליאה: "אני נראית לך קשוחה? אני שומרת על ענייניות. ייתכן שזה מתפרש גם כקשיחות. זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת את זה. אני מספיק מבוגרת להגיד לך שמה אומרים עליי לא משמעותי עבורי כבר המון שנים".

אבל במציאות, כפי שעולה מהעדויות שהגיעו אל זמן ישראל, האווירה במוספים שערכה הייתה הרבה פחות עניינית, כמעט מהרגע הראשון.

גורם שעבד באותם ימים בעיתון "הארץ", והתבונן בדרך כלל מהצד, מספר שנדהם ממה שראה. "אני הרבה שנים בעיתונות ולא זכור לי שנתקלתי בדבר כזה. ההתנהגות שלה הייתה כאוטית ואלימה מאד. זה התבטא בכך שלעתים קרובות מאוד הייתה יוצאת מישהי מהחדר עם דמעות, והיו גם מקרים של בכי ממש.

"אני הרבה שנים בעיתונות ולא זכור לי שנתקלתי בדבר כזה. ההתנהגות שלה הייתה כאוטית ואלימה מאד. זה התבטא בכך שלעתים קרובות מאוד הייתה יוצאת מישהי מהחדר עם דמעות, והיו גם מקרים של בכי ממש"

"זה היה יכול להיות פרילנסרית או צלם או גרפיקאית, היא לא בחלה. הייתה יכולה לצרוח גם על הכתבת הכי ותיקה בעיתון, אישה שמבוגרת ממנה בעשרים שנה, מישהי עם קבלות. לא היה הבדל של גיל, צבע, השכלה, מעמד. היא פשוט הייתה מתעמרת בכולם.

Posted by ‎Haaretz הארץ‎ on Thursday, January 31, 2019

ליסה פרץ בארוע "הארץ על הבר", ינואר 2019

"בשלב מסוים עברנו למבנה חדש עם קיוביקלס כאלה שבו רואים מה נעשה מעבר לדלתות הזכוכית וגם שומעים. אני מכיר אנשים שצועקים ועצבניים ונתקלתי בכל סוגי העיתונאים. אבל עם ליסה, זה לא היה עשרים שניות של צרחות שאתה מוציא את מה שיש לך ונרגע – זה היה יותר כאילו המסדרונות רועדים, והצרחות נמשכו מספר דקות. כמו טנטרום חסר שליטה. וכולם שומעים.

"עם ליסה, זה לא היה עשרים שניות של צרחות שאתה מוציא את מה שיש לך ונרגע – זה היה יותר כאילו המסדרונות רועדים, והצרחות נמשכו מספר דקות. כמו טנטרום חסר שליטה. וכולם שומעים"

"עובדים היו מגיעים אלינו בוכים. מחפשים כתף לבכות עליה. אני זוכר שעבדתי עם מפיקה באגף אחר בעיתון שהייתה מנחמת עובדות. האמת שהיינו המומים. פעם באתי אליה ואמרתי לה 'ליסה, מה קורה איתך?' אז היא התחילה לצעוק גם עלי: 'אתה לא תגיד לי איך לנהל את העובדים שלי'. וככה זה נמשך ונמשך.

"בדיעבד, אני חושב שהייתה שם מצוקה. אולי היא הרגישה כמו אאוטסיידרית שצריכה להוכיח את עצמה במקום שונה ואליטיסטי. וזה יצא בצורה הכי אגרסיבית שרק אפשר".

עד 2014 פרץ הייתה השליט היחיד של כל תחום התרבות בעיתון. כוח אדיר ואחריות עצומה. פרץ פיטרה או העבירה מתפקידם כמה מאנשי הגוורדיה הישנה שכתבו במדורי התרבות ומינתה כתבות וכתבים, מפיקים ורכזי מערכת חדשים. אולם סגנון הניהול המצמית והמאיים לא נעלם, גם תחת הכפופים שבחרה בעצמה, על אף שמעת לעת שינה צורתו.

אחת העיתונאיות שעבדה עם פרץ באותם הימים ועזבה לפני שנים טוענת שהתקופה במוסף "גלריה" רודפת אותה עד היום. "אני בפירוש בפוסט-טראומה מהעבודה עם פרץ. היא דרסה אותי יום-יום, כל פעם קצת. סירסה אותי לגמרי, הפכה אותי לאבק. אבל היא עושה זאת באופן חמקמק. היא אף פעם לא קראה לי 'יא כלבה' או משהו כזה.

"אני בפירוש בפוסט-טראומה מהעבודה עם פרץ. היא דרסה אותי יום-יום, כל פעם קצת. סירסה אותי לגמרי, הפכה אותי לאבק. אבל היא עושה זאת באופן חמקמק. היא אף פעם לא קראה לי 'יא כלבה' או משהו כזה"

"השיטות שלה הפכו הרבה יותר מתוחכמות. זה היה בשיטת העינוי הסיני, כל פעם עוד קצת: עוד הערה מעליבה, עוד סטירה מטאפורית בפרצוף, עוד האשמת שווא. תמיד הייתה מפילה עליי את האחריות על כל דבר פחות מוצלח שקורה במערכת.

שער גלריה שישי, 13 באוגוסט 2021
שער גלריה שישי, 13 באוגוסט 2021

"עזוב את זה שהיא מתקשרת אליך בכל שעה, בלילה, בסוף שבוע, מציקה לך, מטרידה אותך בזוטות, מחרפנת אותך בהצקות. מנסה לשבור אותך, לראות כמה זמן תחזיק מעמד. אחר כך, כמו בתסמונת בעל מכה, כשהייתה מרגישה שהגזימה, הייתה לפעמים מתנצלת. אומרת שהרגישה לא נעים.

"הייתי בחופשה בעניינים אישיים וביום שחזרתי היא עשתה לי קבלת פנים מזעזעת. התעלמה ממני, שיבחה אחרים שהחליפו אותי מולי בצורה מוקצנת, העמיסה עלי בבת אחת רשימת מטלות שמעולם לא היו חלק מתפקידי קודם. אמרתי לה, 'ליסה, אבל זה לא התפקיד שלי. מעולם לא עשיתי דברים כאלה'. אז היא אמרה רק: 'את תעשי!' במעין טון של מפקדת בצבא.

"ראיתי שהיא מנסה לשבור אותי. שום חמלה, שום רחמים. הרגשתי שהיא מנסה למחוץ אותי כמו ג'וק קטן. ודיברה אליי בצורה כל כך מקטינה ששתי בחורות אחרות שעבדו שם (השמות שמורים במערכת) ניגשו אליי ואמרו לי, 'למה את נותנת לה לדבר אלייך ככה? למה את מרשה לה?'

"הרגשתי שהיא מנסה למחוץ אותי כמו ג'וק קטן. ודיברה אליי בצורה כל כך מקטינה ששתי בחורות אחרות שעבדו שם ניגשו אליי ואמרו לי, 'למה את נותנת לה לדבר אלייך ככה? למה את מרשה לה?'"

"אז הלכתי הביתה והחלטתי שאני לא עובדת שם יותר והגשתי מכתב התפטרות. כי הבנתי שאם אשאר שם עוד יום אחד אני אתמוטט. ושלחתי מכתב לדב (אלפון, אז עורך הארץ, א"ה). דב קרא לי לשיחה וניסה לפייס בינינו, ולהחזיר אותי לעבודה, אבל אני סירבתי. בדיעבד זאת הייתה ההחלטה החכמה ביותר שיכולתי לעשות".

זאת כנראה הפעם הראשונה בה הגיעה סוג של תלונה חצי-רשמית אל עורך "הארץ" הנוגעת לטענות התעמרות מצידה של פרץ.

חוסר אמון והאשמות שווא

עם הזמן פרץ פיתחה, לטענת אנשים שעבדו עמה, חשדנות אוטומטית כלפי הכפופים לה – חשדנות שהפכה לקיצונית בעתות משבר וכללה הטלת האשמות דרמטיות, על גבול הקונספירציה.

"הייתה איזו פשלה מקצועית במערכת", מספר עובד, "אני כבר לא זוכר את הפרטים המדויקים. הייתי בסך הכל שבועיים בעבודה אחרי שליסה עצמה הביאה אותי מכל תקשורת אחר. היא קראה לי ואמרה: 'זה לא מקובל עלי מה שקרה. זה לא מתאים ליכולות שהפגנת עד כה'.

"הסכמתי איתה וחשבתי שבזה סיימנו, אבל היא המשיכה: 'עשית את זה בכוונה! אין לי אלא להסיק שאתה שתול שהגיע לכאן כדי לגרום לי לקרוס'. זה היה כמו לקבל סטירה, הפצצה, אאוט אוף דה בלו. שאלתי בתדהמה: 'מה??', כי יותר מזה לא הצלחתי להוציא מהפה מרוב הלם. והיא חזרה על ההאשמה המטורפת הזאת פעם שנייה.

Posted by ‎Haaretz הארץ‎ on Thursday, January 31, 2019

ליסה פרץ בארוע "הארץ על הבר", ינואר 2019

"ואז החלה תקופה שהרגשתי שרף חוסר האמון שלה בי מתחיל לעלות. נכנסתי אליה ואמרתי לה, 'שמתי לב שאת לא משתחררת מהאירוע ההוא, אני מרגיש שקשה לך לעבוד ככה. אז אני מציע שאלך למחלקת מחשוב ואבקש שהאימייל שלי יהיה פתוח לך. שתוכלי לראות כל מה שיש לי שם ואף פעם לא יהיו לנו סודות.

"היא עצרה רגע, הסתכלה עליי, חשבה על זה ואז אמרה: 'זה רעיון טוב, אבל אל תעשה את זה'. מאוחר יותר הבנתי שהיא היססה כנראה כי זה לא ממש חוקי לעקוב אחרי אימיילים של אחרים. אבל היא כן הנחתה אותי שמעתה והלאה כל אימייל שנראה לי רגיש – בין אם אני כותב לכתב או לגורם אחר במערכת – לכתב גם אותה. וכך היה.

"אני תמיד הרגשתי כאילו ליסה מתכוננת לוועדת חקירה על ידי איתות שמישהו אחר אשם. בכל דבר היא תמיד הייתה מטילה את האחריות על אחרים. כל הזמן, כל הזמן. ברמות שהיו מגוחכות לפעמים. רמת חוסר האמון שלה בצוות הדהימה אותי. אחד הדברים הראשונים שאמרה לי בשיחות בינינו הייתה: 'אל תאמין לאף מילה של הכתבים. מבחינתך כל הכתבים שקרנים'".

"רמת חוסר האמון שלה בצוות הדהימה אותי. אחד הדברים הראשונים שאמרה לי בשיחות בינינו הייתה: 'אל תאמין לאף מילה של הכתבים. מבחינתך כל הכתבים שקרנים'"

"בהתחלה היא הייתה חביבה אליי", מספרת עובדת נוספת, בתחום ההפקה במערכת. "אני לא יודעת בדיוק לסמן את האצבע מתי זה התחיל להתדרדר. היא עובדת באינטואיציות, ובשלב מסוים האינטואיציה שלה סימנה אותי. ייתכן שזה נבע מכך ששיקפתי לה חוסר שביעות רצון של פרילנסרים שלא היו מצליחים לתקשר איתה והייתה מתעלמת מהם – אז הם היו פונים אליי.

"נתקעתי באמצע, בינה לבין כותבים. אני לא יכולה להגיד להם כלום כי אין לי סמכות, ואני לא יכולה להגיד לה כלום כי היא רואה בזה חוצפה, על אף שזה חלק מתפקידי לעדכן על פניות למערכת.

"חלק מהנקמות שלה בי היו תיאטרליות ומגוחכות בדיעבד, אבל בזמן אמת משפילות. כאילו אני לא קיימת. למשל, היא הייתה מגיעה, חולפת על פני האופן-ספייס ואומרת במפגיע, בטון טקסי, שלום רק למי שלצדי, כולל ציון שמו, תוך התעלמות מוחלטת ממני.

"או נניח אם מישהו הביא שוקולד מחו"ל, היא הייתה קוראת למי שיושב לידי לבוא להתכבד בלי להזכיר אותי. כמו בכיתה ד', אבל המטרה הייתה לאותת: את על הכוונת.

ליסה פרץ בצילום לכתבת מגזין ב"את" ב-2014 (צילום: איליה מלניקוב, באדיבות "את")
ליסה פרץ בצילום לכתבת מגזין ב"את" ב-2014 (צילום: איליה מלניקוב, באדיבות "את")

"כשהיה לה מצב רוח רע, הייתה עושה לי את המוות. למשל, בבחירת תמונות. הייתי נותן עוד ועוד אופציות והיא הייתה שוללת את כולן, ללא נימוק: 'זה לא טוב, זה לא טוב'. בסוף, אחרי סבב רביעי-חמישי כשכבר לא ידעתי מאיפה להביא עוד, עשיתי תרגיל – החזרתי תמונות מהסבב הראשון שלא התקבלו, והפעם הן היו בסדר.

"ההתנהלות הייתה כה משפילה, גם בגלל שפעמים רבות היא נעשתה בפומבי. ובכמה הזדמנויות אנשים היו ניגשים אליי ושואלים האם אני בסדר ואיך אני מחזיקה מעמד, והביעו סוג של אמפטיה למצבי. הם הבינו שהמצב הזה הוא סיוט מתמשך עבורי".

"ההתנהלות הייתה כה משפילה, גם בגלל שפעמים רבות היא נעשתה בפומבי. ובכמה הזדמנויות אנשים היו ניגשים אליי ושואלים האם אני בסדר ואיך אני מחזיקה מעמד, והביעו סוג של אמפטיה למצבי"

"יש בה איזה סדיזם, מן הסתם", אומרת עובדת במערכת. "רואים איך זה יוצא על נשים שהיא 'מתחקרת' כאילו היא משב"כ: סידרת שאלות, בטון מתגבר, באופן מלחיץ. מי שעונה בביטחון – ניצל, אבל אלה שמרגישות שהן בחקירה נלחצות ומתבלבלות ואז מרגישות כמו טמבליות. היא כנראה רואה בכך מקור של כוח, להלחיץ אנשים. אולי רואה בכך דרך להוציא מהם את המיטב".

במסדרונות "הארץ" גם מדברים רבות אודות המחויבות הטוטאלית שפרץ דורשת מכתביה, הכוללת זמינות 24/7, והציפיות שלה לתוצאות מיידיות. "היא שולחת הודעות בשעות לא שגרתיות – אמצע הלילה, שישי בערב, ערב חג. ומלא כאלה", מספרת עובדת במוסף. "זה יושב לה על איזשהו צורך והיא חייבת לשלוח, אחרת לא תשתחרר. הבעיה היא שעל העובדים זה מעיק, כי הם מרגישים חובה לענות".

עם הזמן גם נוסדו בדיחות על האופן התמוה בו פרץ תופסת את ממד הזמן. למשל להטיל משימה מורכבת על ההפקה ואז לשאול שלושים שניות אחרי כן אם כבר בוצעה. או לשלוח הוראה בווטסאפ ובדיוק ארבע דקות אחר כך לכתוב: "אני צריכה לשלוח שוב?" – רק כדי שהעובד יעדכן: "הייתי בהפסקת סיגריה לכן לא עניתי. מטפל עכשיו". או לבקש מעובדת לגשת אליה, ולא לתת לה אפילו דקה להגיע למשרדה לפני שהיא שולחת תזכורת.

כמה משברים הקשורים לזכויות העובדים זכורים היטב לעובדי המוסף. האחד התרחש בערב מותה של אשת תרבות מוכרת. מאחר שהשחקנית הוותיקה נפטרה בשישי בערב, לא הצליחו עורכי המוסף להשיג את הכתבת הרלוונטית, שלא ענתה לשיחות הטלפון בין השעות שמונה לעשר. משימת כתיבת ההספד הוטלה על כתב אחר. ביום ראשון זומנה הכתבת למשרדה של פרץ וספגה צרחות אימים. כמה שבועות אחר כך עזבה את העיתון.

במקרה אחר, עורכת במשרה חלקית קיבלה אישור מאחד הסגנים לעבוד מהבית לקראת סגירת מוסף, בגלל שלא הצליחה למצוא בייביסיטר עבור שני ילדיה הקטנים. כשנודע הדבר לפרץ היא שטפה את העורך בכל הכוח. "היא צרחה 'אמרתי פול קאפאסיטי (נוכחות מלאה) והתכוונתי פול קאפאסיטי!' וירתה וירתה וירתה", מספר גורם שהאזין לשיחה.

ליסה פרץ האשה והאגדה

Posted by Itay Gonen Vintage on Sunday, January 22, 2017

"לשווא ניסו להסביר לה שמדובר באישה עם ילדים קטנים שהייתה במצוקה אמיתית. את ליסה זה פשוט לא עניין. בשלב מסוים העורך לא התאפק ושאל את ליסה: 'תגידי, יש משהו שאני לא מבין: איפה הפמיניזם שלך? את מצפה שאני אדרוס את הילדים של אישה בשביל מוסף?' אז ליסה ענתה: 'זה מאד מאכזב אותי לשמוע את התשובות האלה' וסגרה את הנושא".

"בשלב מסוים העורך לא התאפק ושאל את ליסה: 'תגידי, יש משהו שאני לא מבין: איפה הפמיניזם שלך?' אז ליסה ענתה: 'זה מאד מאכזב אותי לשמוע את התשובות האלה' וסגרה את הנושא"

במקרה אחר, עובדת שלקתה בבטנה התפתלה מכאבים במהלך המשמרת. כולם מסביבה הבחינו בסבלה. היא ניסתה לאותת לפרץ, שהתעלמה לטענת העובדת והמשיכה להעמיס עליה משימות. בסוף המשמרת העובדת התאשפזה בבית חולים לניתוח הוצאת תוספתן.

"לליסה היתה שיטה לקרב ולהרחיק עובדים באופן לא מוסבר, ללא נימוק", מספרת עורכת בעיתון. "למשל משכתבת יכולה למצוא את עצמה פתאום ללא סידור עבודה במשך שבועיים, יושבת ללא מעש ובוהה בקירות. למה? ככה. כי ליסה החליטה להפעיל במקומה מישהו אחר. זה קרה גם לכתבים – פתאום הייתה מייצרת מעין תחרות פנימית מוזרה.

"עכשיו, צריך להבין: אנחנו בעידן שבו מקומות עבודה בעיתונות מאד רעועים. עובדת שיושבת ליד הדסק בלי לעשות כלום לא נהנית מהבטלה. להיפך, היא מיד מתחילה לשאול את עצמה: מה עשיתי לא בסדר? מתי מפטרים אותי? היא מייד מריצה בראשה סרטים. היא מיד הופכת למוחלשת".

"עובדת שיושבת ליד הדסק בלי לעשות כלום לא נהנית מהבטלה. להיפך, היא מיד מתחילה לשאול את עצמה: מה עשיתי לא בסדר? מתי מפטרים אותי? היא מייד מריצה בראשה סרטים. היא מיד הופכת למוחלשת"

עיתונאיות ועיתונאים אחרים במערכת חשו על בשרם את חוסר האמון המעליב והשיטתי מצד העורכת. "על היום הראשון הזהיר אותי חבר", מספרת עיתונאית שהחלה לעבוד במוסף לפני כמה שנים. "אבל בהתחלה היא הייתה נורא נחמדה אליי.

"אט אט הבנתי שהיא מפתחת דפוס, שהיא בודקת אותי, לראות את התגובות שלי, לראות כמה אני עומדת על שלי. עם הזמן היא הפכה להיות ביריון שהוא גם הבוס".

במה זה בא לידי ביטוי?
"היא דיברה ממש לא יפה. כמו מפקדת בטירונות. הייתה אומרת לי משפטים מדהימים כמו 'תמחקי את החיוך שלך'. קובעת פגישות עם אנשים ארבע וחמש פעמים ומבריזה ברגע האחרון. גורמת לך להרגיש שאתה חרק קטן.

"אני יושבת בישיבת מערכת, כולם אמורים להיות מסוגלים להתבטא, להביע עמדתם. אני אומרת משהו – היא מסתובבת אלי בפרצוף קר ותוקעת לי 'אף אחד לא שאל אותך' או 'לא שאלתי לדעתך'. זה קרה כמה פעמים. שותלת אותי במקום.

"אז קלטתי שאני באמת לא חשובה וככה התייחסתי לעצמי במערכת. הפסקתי להתבטא, הפסקתי לענות. היא עשתה לי טסט לראות אם אני אעמוד על שלי, וראתה שזה מצליח לה. ככה נראית התעמרות בעובד".

"קלטתי שאני באמת לא חשובה וככה התייחסתי לעצמי במערכת. הפסקתי להתבטא, הפסקתי לענות. היא עשתה לי טסט לראות אם אני אעמוד על שלי, וראתה שזה מצליח לה. ככה נראית התעמרות בעובד"

חשת כקורבן להתעמרות?
"כן, לגמרי. הרגשתי את זה פיזית ממש. אנשים חייבים להבין שהתעמרות בעבודה – הקווים שלה כל כך עדינים, כל כך נזילים. אני זוכרת תחושות של חיל ורעדה כשאני עוברת ליד החדר שלה. מחנק של ממש, והדופק שלי עולה ואני מזיעה. ובימים שבהם במקרה היא לא מגיעה למערכת אני אדם אחר, נושמת.

"התחלתי להחזיק מראה קטנה ליד הדסק שלי, כדי שאדע מתי היא ניגשת אליי מאחור. להיות מוכנה למתקפה. זה היה רעיון שקיבלתי מקודמתי בתפקיד, כי הנוכחות שלה החל מאיימת עלי פיזית".

ומה יכול לקרות?
"אם היא מגיעה עם מצב רוח, היא מתחילה להשתגע על כולם. מחפשת קורבן, מתחילה לצעוק, צרחות איומות ממש".

שמה הן כוללות?
"אני אפילו לא זוכרת את התוכן. הוא חסר משמעות. זה פרץ של צרחות מחרידות עד שהיא מסיימת ואז זהו. עוזבת את החלל הפתוח. וכולם מסתכלים מסביב זה על זה בתימהון, בתחושה של מה קרה פה הרגע. ואחר כך ממשיכים לעבוד.

"ולפעמים היא הייתה נרגעת והופכת חביבה אליך מאוד. נחמדה, סימפטית, וזה הכי נורא. זה הכי נורא. כי אתה מפתח תקוות שאולי היא מחבבת אותך, וממש מקווה שכך זה ימשך. שאולי משהו השתנה עכשיו ואני לא אחטוף יותר. כמובן, זה לא מחזיק הרבה זמן".

"ולפעמים היא הייתה נרגעת והופכת חביבה אליך מאוד. נחמדה, סימפטית, וזה הכי נורא. כי אתה מפתח תקוות שאולי היא מחבבת אותך, שאולי משהו השתנה עכשיו ואני לא אחטוף יותר. כמובן, זה לא מחזיק הרבה זמן"

גם אצל העיתונאית הזאת השיא נרשם כשפרץ ניסתה להפיל עליה האשמה קונספירטיבית ללא בדל הוכחה: "היא החלה לרמוז שאני מעתיקה את הטורים שלי. סתם כך, יום אחד. אחר כך עברה לומר את זה בגלוי. 'תגלי לי מאיפה העתקת את זה'. ולא בשיחות פרטיות – היא אמרה את זה מול כולם, באופן-ספייס. כעובדה גמורה. שאני העתקתי דברים שפרסמתי".

איך הגבת?
"הייתי משובללת לגמרי כבר. כל כך בהלם. ניסיתי למחות בקול ענות חלושה. זה היה נורא. באמת-באמת נורא. כולם ראו ושמעו את זה. אז גם נשברתי והלכתי עם זה לאלוף (בן, עורך העיתון) להתלונן".

לטענת העיתונאית, בן התייחס לסיפור באמפתיה, אך מבלי לבצע שום פעולה מעשית לתיקון המצב המשפיל והמכפיש. "התגובה שלו הייתה מאד מבאסת עבורי. הוא אמר שאני צודקת, ושהוא לצדי, אבל אין מה לעשות וש'ככה ליסה'. ואז הציע לעזור לי למצוא עבודה במקום אחר. ועזבתי את העיתון".

Embed from Getty Images

אוגרת כתבות שלא מתפרסמות

אחת הטענות החוזרות ונשנות נגד פרץ, אשר נשמעו מצד כולם בעיתון ללא יוצא מן הכלל (כולל אלה המעריכים את יכולותיה של פרץ כעורכת) היא שפרץ אוגרת כתבות ולא מפרסמת אותן, לעיתים חודשים ארוכים או בכלל.

מטאפורית, המגירות שלה מלאות בעשרות כתבות וטורים שכנראה לא יתפרסמו לעולם. ההערכות מדברות על מעל 200 ביקורות שהזמינה ומעולם לא פרסמה עבור מוסף "ספרים", גם הוא בעריכתה.

חלק מהביקורות נכתבו על ידי מבקרים, סופרים, או אפילו אישים פוליטיים מוכרים. ההחלטה לא לפרסם לא התלוותה כמעט אף פעם בנימוק. למעשה, כמעט אף פעם לא הייתה החלטה מוצהרת.

הכתבות, אשר חלקן הוזמנו בלחץ ובדחק של דד-ליינים נוקשים, פשוט שוכבות במחשב כאבן שאין לה הופכין. הכותבים המתוסכלים לרוב אינם מצליחים אפילו לקבל תשובה לשאלה פשוטה: מדוע הכתבה לא מתפרסמת? כשלליסה לא נוח לענות – היא נעלמת ולא עונה. לא במייל, לא בווטסאפ, לא בנייד. ככה פשוט.

"יש פה פער עצום שקשה ליישב", אומרת כותבת לשעבר. "ליסה יוצרת מקום עבודה מאוד-מאוד תובעני, עם המון מטלות וערימות של דרישות לכל כתבה, עד הרגע האחרון בלחץ: עוד מרואיינים, עוד נתונים. תהליך שכאילו שואף להתייחס הכי ברצינות לטקסט. והדד-ליין קשיח בנוסח: 'אבקש את הטקסט אצלי מחר עד שעה 12 לכל המאוחר'.

"אז אתה לוקח ריטלין כדי לא לישון בלילה, זורק את הילדים מול הטלוויזיה, עושה שמיניות באוויר כדי לעמוד בזמנים. ואז זהו. הכתבה שוכבת מוכנה, ערוכה, משופרת – ולא קורה איתה כלום. זה יכול להטריף אותך. ואתה לא מקבל תשובה.

"אז אתה לוקח ריטלין כדי לא לישון בלילה, זורק את הילדים מול הטלוויזיה, עושה שמיניות באוויר כדי לעמוד בזמנים. ואז זהו. הכתבה שוכבת מוכנה, ערוכה, משופרת – ולא קורה איתה כלום. זה יכול להטריף אותך"

"עכשיו, ברור שלעורכת יש סמכות להחליט מה מתפרסם ומתי, אבל אין פה אפילו ניסיון קלוש לראות את העובד כאדם עם זכויות וקיום משל עצמו. בשביל ליסה אתה כורה פחם. סיימת את הכרייה – לא עניינך מה קורה איתו אחר כך. המקסימום שתצליח לקבל תשובה זה: 'הכתבה נדחתה'".

"על הכתבה הראשונה שהכנתי עבורה היא העליבה אותי", מספרת כתבת ותיקה שעבדה פעם בעיתון ועזבה. "השקעתי בה המון. אחרי שהגשתי אותה היא לקחה אותי לחניון, עישנה לי ישר בתוך הפרצוף בבוז, ואמרה לי שאני לא יודעת לכתוב. כתבתי לפני זה מאות כתבות ועבדתי עם עשרות עורכים – מעולם לא אמרו לי דבר כזה.

"היא לקחה אותי לחניון, עישנה לי ישר בתוך הפרצוף בבוז, ואמרה לי שאני לא יודעת לכתוב. כתבתי לפני זה מאות כתבות ועבדתי עם עשרות עורכים – מעולם לא אמרו לי דבר כזה"

"אחר כך היא סיפרה שעורכת המשנה אמרה כל מיני דברים רעים על הכתבה שלי, והבנתי שהיא בכלל לא קראה אותה. אז הלכתי לעורכת המשנה – התברר שליסה לא אמרה אמת. העורכת לא אמרה אף אחד מהדברים הללו. הכתבה הזאת, שהשקעתי בה המון אנרגיות, לא התפרסמה בסוף, כמו רוב הכתבות שהגשתי. היא סירבה להסביר לי למה היא לא מפרסמת, פשוט גרסה לי כתבה ועוד אחת ועוד אחת.

"בשלב מסוים התחלתי לעבוד על תחקיר מורכב יותר. אז ליסה 'עודדה' אותי על ידי זה שאמרה בזלזול שהמרואיין הכי חשוב 'בטוח לא יסכים לדבר איתך'. והוסיפה בסרקזם 'אבל אשמח לאכול את הכובע'. אבל המרואיין שיתף איתי פעולה ארוכות והתחקיר בוצע.

"שלחתי את התחקיר אליה, גאה בתוצאה, ולא שמעתי כלום. היא לא הגיבה, ככה במשך שבועות וחודשים. לא אמרה אם טוב או לא טוב, מה חסר, מה צריך להשלים. פשוט לא הגיבה. הייתה לי תחושה שהיא מאוכזבת שהצלחתי.

"במקרה אחר היא ביקשה ראיון עם דמות בכירה בעולם התרבות. אבל הראיון לא יצא לפועל בגלל שהיחצ"ן סירב לאפשר לו להתראיין. ליסה התקשרה אלי וצווחה עלי בטלפון ששום כתבה שלי לא יוצאת לפועל. עזבתי כי לא יכולתי לשאת את היחס הזה יותר.

"כשנכנסתי לעיתון הזהירו אותי מפניה, אבל לא שיערתי בנפשי כמה זה יהיה גרוע. אני מתייחסת אליה בתור טראומה. פעם ראיתי אותה מרחוק ברחוב ועברתי לצד השני. הייתה לי ממש תחושה של בהלה, כאילו אני נתקלת בתוקף שלי".

"כשנכנסתי לעיתון הזהירו אותי מפניה, אבל לא שיערתי בנפשי כמה זה יהיה גרוע. אני מתייחסת אליה בתור טראומה. פעם ראיתי אותה מרחוק ברחוב ועברתי בבהלה לצד השני, כאילו אני נתקלת בתוקף שלי"

"קצת קשה להסביר למתבונן מהצד כמה קשה לעיתונאי לעבוד על כתבות במשך ימים ולילות ואז לראות אותן שוכבות ולא מתפרסמות", אומר כתב ב"הארץ".

Posted by ‎Haaretz הארץ‎ on Thursday, January 31, 2019

ליסה פרץ בארוע "הארץ על הבר", ינואר 2019

"יש כאלה שחושבים שזה אזוטרי, אבל זה ממש לא. מדובר בכתבות מגזין ארוכות של 2,000 ו-3,000 מילה, וליסה ממש לוחצת עליך להגיש בזמן, עם המון דרישות דקדקניות. ואתה קורע את התחת ואז זהו. הכתבה לא מתפרסמת. פעם אחר פעם אחר פעם. זאת השפלה גדולה לעיתונאי. אתה מרגיש חסר ערך, חסר אונים.

"וכשאתה שואל אותה, אם היא כבר עונה לך, היא אומרת משהו כמו: 'לא הבטחתי אף פעם שזה יתפרסם'. שזה שקר כמובן כי ברור שהבטיחה, ואפילו דרשה שהכתבה תוגש בצורה מסוימת מאוד, עם דגשים והישגים עיתונאיים שרדפת אחריהם.

"אתה מרגיש כאילו עושים לך גזלייטינג, כאילו המצאת, וזה מטריף. ואחרי כמה פעמים כאלה אתה שואל את עצמך איך בדיוק אני אמור לצאת לעשות עוד כתבה כששוכבות שלוש וארבע כתבות שלי בסטוק בלי שום תוכנית להתפרסם? ואיך אני נראה בעיתון שכתבות שלי לא מתפרסמות?

"יש כמובן אספקט מקצועי: מרואיינים שהתמסרו אליך ואתה צריך להתחמק מהם כי אין לך תשובות, יחצ"נים שסגרת איתם בלעדיות. וכאשר אתה פונה לסגנים שלה, היא כועסת ומאיימת עליך כאילו 'עקפת' אותה, למרות שזה לגמרי נוהל תקין של עבודה בעיתון להתנהל מול הסגן".

"כשאת מבקשת ממנה הערות על הכתבה וכן מצליחה לדבר איתה, אז היא לא תמיד אומרת לך אמת", מספרת כתבת בעיתון. "כמה פעמים תפסתי אותה מדברת על הכתבות שלי בלי שקראה אותן כלל. מתייחסת לדברים שלא היו כלל בכתבה ומדברת עליה בלי שיש לה מושג מה יש בפנים.

"כשאת מבקשת ממנה הערות על הכתבה וכן מצליחה לדבר איתה, אז היא לא תמיד אומרת לך אמת. כמה פעמים תפסתי אותה מדברת על הכתבות שלי בלי שקראה אותן כלל"

"אף פעם לא הצלחתי להבין מה המטרה של הטקטיקות האלה. אני לא מכירה אף עיתונאי שהופך טוב יותר בגלל שמשקרים לו או מתעלמים ממנו".

זמן ישראל ניסה לבדוק את הטענות לפיהן ליסה לא קוראת את הכתבות בטרם היא מגיבה עליהן. לידינו הגיעה התכתבות ובה רשימה של דרישות השלמה של חוסרים בכתבת מגזין, חלקם בסיסיים. כל אותם חוסרים שפורטו להוציא אחד, הופיעו בכתבה כפי שהוגשה למערכת.

בניין מערכת "הארץ" ברחוב שוקן בדרום תל אביב (צילום: עדירל/ויקיפדיה)
בניין מערכת "הארץ" ברחוב שוקן בדרום תל אביב (צילום: עדירל/ויקיפדיה)

יצחק תשובה של עולם הספרים

להימנעות מפירסום כתבות וטורים יש גם אספקט כלכלי: מדיניות התשלום לפרילנסרים ב"הארץ" אינה כוללת תשלום עבור כתבות שאינן מתפרסמות. המשמעות היא שמי שאינם מועסקים על ידי העיתון בשכר קבוע נפגעים גם באמצעות הכיס. גם עיתונאים העובדים באגפים אחרים של העיתון וכותבים לפרץ עבור תוספת שכר סופרים אינם יכולים ליהנות ממנו אם הכתבות והטורים לא מתפרסמים.

בין אלה שסופגים בצורה ישירה את המחיר הזה הם הכותבים החיצוניים של מוסף "ספרים", מוסף ביקורת הספרות של הארץ היוצא לאור ביחד עם "גלריה". מדובר בעשרות סופרים, חוקרים ועיתונאים חיצוניים אשר פרץ הזמינה מהם ביקורות שלא התפרסמו, בדרך כלל ללא נימוק. ומכיוון שלא התפרסמו – גם לא ניתן עליהן תשלום. כתיבת ביקורת דורשת מאמץ גדול יותר מכתיבת מאמר דעה רגיל – מכיוון שהכותב נדרש לקרוא ספר לעומק ולבסס את הביקורת בהתאם. אבל איש מהכותבים לא יעז להתמרד נגד פרץ.

"לסופר או לחוקר שכותב ספרים, הקשר עם המוסף של הארץ הוא קריטי", אומר סופר המפרסם ביקורות ב"הארץ" מעת לעת. "ליסה היא האדם הכי חזק בתחום. היא היצחק תשובה של עולם הספרים. אנחנו זקוקים לקשר הזה, ולכן כשהיא לא מפרסמת ביקורות שהיא מזמינה מאיתנו, אנחנו מחכים שבוע, שבועיים, חודש, חודש וחצי – ואז נאלצים לבלוע את העלבון.

"ליסה היא האדם הכי חזק בתחום. היא היצחק תשובה של עולם הספרים. אנחנו זקוקים לקשר הזה, ולכן כשהיא לא מפרסמת ביקורות שהיא מזמינה מאיתנו, אנחנו מחכים – ואז נאלצים לבלוע את העלבון"

"היא לא עונה למיילים ולא נותנת נימוק. יש פה ניצול בוטה וגם פגיעה בחוק. תאר לך שהייתי מזמין מנגר שולחן ואז הייתי מחליט לא לשלם עליו, כי הוא לא מתאים לסלון? זה אבסורד.

"צריך לזכור שהארץ הוא עסק, הוא לא מלכ"ר. והוא עסק שמתנהל באופן לא תקין. וגם כשביקורות כן מתפרסמות, מוסר התשלומים של ליסה ירוד מאד. התשלום מגיע לפעמים חצי שנה אחרי. זה מאד לא נעים. אבל, כאמור, איש לא יפנה לבית משפט. המחיר של סכסוך כזה בתחום שלנו גבוה מדי. התחושה היא שהכותבים הם חתיכת עץ שאפשר להשליך אותם. אתה לא מקבל תשובות אפילו".

מספר הביקורות שהוזמנו מכותבים – המנסים להתמודד ללא הצלחה על כמות מועטה של אייטמים הנכללים בכל מוסף מודפס (בעבר כ-10-12 ביקורות בשבוע, אבל כיום – לאחר צמצום גודל המוסף – רק מחצית מכך) – ככל הנראה הגיע בשלב מסוים לעורכי העיתון, דרך תלונות של כותבים.

מוסף "ספרים", 13 באוגוסט 2021
מוסף "ספרים", 13 באוגוסט 2021

"היו כותבים שלא פורסמו להם חמש ושש ביקורות, ונמאס להם", אומר גורם במערכת, "אז אם הם עשו סקנדל גדול במיוחד ובסוף היו כאלה ששילמו להם. כך נוצרה אפליה בין מי שמקבל תגמול לבין מי שלא. הרוב המכריע לא קיבל תגמול".

אחרי שהמחדל התברר לעורכים הבכירים בעיתון, הורתה פרץ להפקה לנהל שיטה של טבלאות אקסל, כדי להכניס יותר סדר בתהליך ולנסות לתאם מועדי הזמנת ביקורות ומועדי פרסום מתוכננים. אבל לדברי גורמים במערכת מה שנוצר עכשיו הוא רק "כאוס מסודר".

"היו זורקים תאריך ספורדי לפרסום, ומעדכנים את הכותב, אבל כמובן שלא היו עומדים בו", אומר גורם במערכת. "הרשימות האלה הפכו יותר ויותר מדוקדקות על הנייר, מה שרק העצים את הפסאדה במציאות, כי מספר הביקורות שהוזמנו ולא פורסמו נשאר גבוה כמו קודם.

"ההפקה המשיכה לשלוח תזכורות לאנשים חיצוניים – ביניהם פוליטיקאים, סופרים, חוקרים באקדמיה – שישלחו ביקורת עד תאריך זה וזה בידיעה ברורה שאף אחד לא יודע מתי והאם הביקורת תפורסם".

"לכולם יש צלקות. ככה זה בתחום"

הייבוש הזה, שהפך לשיטה גם מול כותבי "גלריה", הוביל לפחות פעם אחת לסכסוך עבודה, כאשר עיתונאית שזכתה להערכה באגפים אחרים בעיתון זומנה לשימוע לפני פיטורים, אחרי יותר משנתיים בהם לטענתה ניסתה לפרסם כתבות ועשרות מהן נדחו או שכבו על המדף כאבן שאין לה הופכין.

לעורכת יש כמובן זכות לבחור את העיתונאים עימם היא עובדת, אבל ההזמנה לשימוע כללה האשמות קשות על כתיבה מועטה מדי ולא איכותית. בתגובה ניסחה הכתבת באמצעות פרקליטיה מסמך טענות נגדי המתאר הדרה מכוונת.

הכתבת פירטה באריכות שורה של כתבות אשר הגישה ומעולם לא פורסמו – מה שתרם לתיק עבודות מצומצם מהנדרש, ואשר היווה אחת מהעילות לפיטורין. כמו כן, הכתבת תיעדה ניסיונות חוזרים ונשנים (כולל תאריכים) "לרדוף" אחרי פרץ בניסיון להציע נושאים לכתבה, מבלי שתזכה למענה ובסך הכל כ-90 נושאים מפורטים שהציעה ונדחו ללא נימוק. הנושאים כללו קשת רחבה מאד של ראיונות, כתבות רוחב ותחקירים בתחומי התרבות.

Posted by ‎Haaretz הארץ‎ on Thursday, January 31, 2019

ליסה פרץ ובני ציפור בארוע "הארץ על הבר", ינואר 2019

הזימון לשימוע כלל גם טענה לגבי "איכות ירודה" של הכתבות, כולל פירוט ספציפי לגבי אחת מהן, פרויקט נרחב ומתמשך. הכתבת בתשובתה תיארה במפורט את תהליך העבודה על הכתבה, שכלל כמה שלבי ביניים, ואף סיפקה הוכחות לכך שלאורך כל הדרך קיבלה פידבקים חיוביים על הסגנון והכיוון המתהווה מסגניה של פרץ.

"היא ניסתה לשבור אותי", סיפרה לחבריה. "פשוט לא נתנה לי לעבוד במכוון. אני לא יודעת למה, כי מאד רציתי לעבוד. לכאורה, מה יותר טוב מלקבל משכורת ולעשות מעט? אבל בשביל עיתונאי פעיל, זה משפיל מאד.

"היא ניסתה לשבור אותי, פשוט לא נתנה לי לעבוד במכוון. אני לא יודעת למה, כי מאד רציתי לעבוד. לכאורה, מה יותר טוב מלקבל משכורת ולעשות מעט? אבל בשביל עיתונאי פעיל, זה משפיל מאד"

"כשלא הצליחה לשבור אותי, זה תסכל אותה. היא שאלה אותי פעם: 'אני לא מבינה איך את לא פוחדת ממני. למה את לא מפחדת ממני?'"

בסופו של יום, ולאחר איום מצדה בתביעה, סיימה הכתבת את עבודתה בעיתון עם הסדר כספי.

בשנים האחרונות הגיעו תלונות נוספות לידיעתם של עורך העיתון אלוף בן, המו"ל עמוס שוקן ומנהלת משאבי אנוש של העיתון, נורית דרגנר. באחד המקרים, עיתונאית פנתה אל בן והתלוננה על האווירה הקשה במוסף, על יחס מכוער ומשפיל במכוון ועל כתבות שהכינה ונקברו ללא נימוק.

"קיוויתי שאולי ירצה ליצור פיוס או ישוחח עמה, אבל הוא ענה לי באופן פוגעני במקצת. הוא אמר לי: 'כל אדם שיש לו ותק בעיתון נושא עמו את הצלקות וההצלפות שהן תוצאה של ההתעמרות במקצוע הזה. ככה זה בתחום'. אני חושבת שלא ראוי שכך יתייחסו לתלונה על התעמרות.

"אלוף בן אמר לי: 'כל אדם שיש לו ותק בעיתון נושא עמו את הצלקות וההצלפות שהן תוצאה של ההתעמרות במקצוע הזה. ככה זה בתחום'. אני חושבת שלא ראוי שכך יתייחסו לתלונה על התעמרות"

עורך "הארץ" אלוף בן (צילום: אמיר לוי/פלאש90)
עורך "הארץ" אלוף בן (צילום: אמיר לוי/פלאש90)

"אחרי כן שלחתי גם מייל לשוקן. שוקן היה מאד גאה בי כל הזמן, כי אני באה מרקע חריג יחסית לעיתונות. אז שטחתי בפניו את תחושותיי. כתבתי לו שהייתי מאד יקרת ערך למערכת אבל בסוף נותרתי לבד, בלי תמיכה. אבל הוא לא ענה לי. חשתי מנותקת ובודדה לגמרי".

כתבת ותיקה אחרת פנתה ישירות לשוקן במכתב כואב, שבו פירטה את אהבתה לעיתון ולמקצוע, ואת הצער שנגרם לה כתוצאה מהיחס שזכתה מפרץ. היא תהתה מדוע העיתון שדואג לזכויותיהם של האנשים החלשים בארץ ובעולם לא נוהג ברגישות כלפי זכויות עובדיו. אבל ציפייתה ליחס אמפטי נכזבה. שוקן הבטיח לבדוק ולטפל, אך דבר לא קרה.

כתבת ותיקה פנתה ישירות לשוקן במכתב כואב, שבו פירטה את אהבתה לעיתון ולמקצוע, ואת הצער שנגרם לה כתוצאה מהיחס של פרץ. אבל ציפייתה ליחס אמפטי נכזבה. שוקן הבטיח לבדוק, אך דבר לא קרה

לזמן ישראל נודע שכמה יוזמות להתארגן לפעולה ולתלונה משותפת למחלקת משאבי אנוש כשלו, בין היתר בגלל הפחד מ"הפרד ומשול" בין המתלוננים, ומהתחושה שבצמרת העיתון לא מתרגשים יותר מדי מטענות על התעמרות בעבודה. חלק מהעיתונאים ששוחחו עימנו קיבלו פנייה מנציגי ועד העיתונאים, אך היססו לשתף פעולה מחשש שזהותם תחשף. אחרים הביעו גם בפנינו חשש ברור שיפוטרו.

"התחלופה ב'גלריה' בתקופתה של פרץ הייתה גדולה – גם של עיתונאים וגם של עובדים בתפקידים אחרים. בשנים האחרונות ליסה עובדת עם פחות ופחות עובדים קבועים", אומר גורם במערכת. "אין לה כמעט כתבים. חלקם נשארו ב'גלריה יומי' או עברו לחלקים אחרים, או פשוט עזבו את העיתון. כותבים בכירים בעיתון שהיו כותבים לה חדלו או שכותבים לה לעיתים נדירות, כי הבינו שאי אפשר לעבוד איתה.

"מי שנשארו לעבוד איתה הם בעיקר שלושה סוגים של אנשים: עובדים מבוגרים יחסית, שאין להם אלטרנטיבות, עובדים פרילנסרים שמתחלפים כל כמה זמן, או כתבים שלא מוכנים לוותר על הבמה שלה ונאלצים לסבול התנהלות בעייתית. יש מעטים ממש שהיא מתייחסת אליהם בצורה תקינה.

"בתקופת הקורונה חלק מההתנהגויות שלה צומצמו, לא בהכרח בגלל שהיא פחות מרושעת לעובדים, אלא בגלל שרובם עובדים מהבית ורואים אותה פחות. באופן כללי, מה שבעיקר מטריד בסיפור שלה, ששנים ידוע שהיא מתעמרת בעובדים ולא ברור איך אף פעם לא עשו עם זה שום דבר".

מו"ל הארץ עמוס שוקן (צילום: אמיר לוי/פלאש90)
מו"ל הארץ עמוס שוקן (צילום: אמיר לוי/פלאש90)

תגובות

ליסה פרץ מסרה בתגובה: "בכתבה עלו טענות קשות הנוגעות ליחסי האנוש שלי כעורכת. אין לי ספק שהדברים שנאמרו בה משקפים רגשות אמיתיים של הכפופים לי. לא אשפץ או ארכך את הנאמר. אני מבינה את הפגיעה ומביעה עליה חרטה וצער. בכוונתי לעבד ולהפנים את הלקחים ומכאן והלאה להשקיע בשיפור יחסי העבודה שלי עם עובדיי. אני מבקשת סליחה מכל עובדת ועובד שפגעתי בה ובו".

פנינו בבקשת תגובה למו"ל הארץ עמוס שוקן, לעורך הראשי אלוף בן ולמנהלת כוח אדם נורית דרנגר. הם השיבו תגובתם במשותף.

מ"הארץ" נמסר בתגובה: "'הארץ' שואף לקיים סביבת עבודה מפרה, מכבדת ומעצימה – כפי שאנחנו מצפים מגופים אחרים שמסוקרים בעיתון. אנו מתנצלים בפני העובדים שצוטטו בתחקיר ופועלים לנסח כללי התנהגות שיבהירו את המותר והאסור ביחסי העבודה בארגון, בידיעה שהעבודה העיתונאית מטבעה לחוצה ורוויית חיכוכים, אבל אסור שתגלוש להשפלת עמיתים או לאלימות מילולית.

"באשר לתחקיר. ליסה פרץ היא עורכת ותיקה ומצטיינת, שמובילה את סיקור התרבות ב"הארץ" זה 13 שנים. היא התבלטה בגילוי, טיפוח והנחיה של כותבות וכותבים, עורכות ועורכים, ובזיהוי תחומי כיסוי חדשים. פרץ מנהיגה צוות שרובו עובד איתה במשך שנים ארוכות וידועה כמנהלת תובענית וקפדנית המחויבת להצלחת חלקי העיתון שבאחריותה.

"במשך השנים הגיעו לידיעת עורך הארץ אלוף בן והנהלת העיתון טענות על התנהגותה של ליסה פרץ, ושוחחנו עליהן איתה. אחדים מהעובדים עברו למחלקות אחרות ואף קודמו. עובדים אחרים ביקשו להישאר בצוותה של ליסה פרץ ואף דרשו שלא נשתף אותה בדבריהם.

"במערכת "ספרים" הייתה תקלה בטיפול בביקורות שלא התפרסמו. גיבשנו נוהל חדש להתקשרות עם כותבי הביקורות, שיבטיח להם מענה בזמן סביר על פרסום הביקורת, ותשלום חלקי גם במקרה שהטקסט נגנז, כמקובל בכלי תקשורת דומים בעולם.

"התנהגות של מנהל כלפי עובדיו, כפי שתוארה בתחקיר, אינה מקובלת עלינו. אנחנו מבקשים מכל עובד/ת בחברה שמרגישים נפגעים בין אם על ידי הממונים עליהם ובין אם על ידי עובדים/ות אחרים, לא להשלים עם כך, ולבוא ולהתלונן כדי לתרום לקיומה של סביבת עבודה בריאה. אנו נסביר את ציפיותינו לעורכות ולעורכים ולמנהלות ולמנהלים בעיתון.

"כחלק מהתהליך הפנימי שמתקיים בימים אלה בארגון להבטחת סביבת עבודה בטוחה, התייעצנו עם מומחים וגם ביקשנו מעורכים ותיקים לשמש כנציבי תלונות פנימיים, לעובדים שיבקשו לדווח על התנהלות בעייתית במערכת ויעדיפו שלא לפנות להנהלה או לעורך הראשי. בשבועות הקרובים נשלים את ניסוח קוד ההתנהגות ונציג אותו לכלל עובדי החברה"

מוועד עובדי "הארץ" נמסר: "נציגות העובדים רואה בחומרה כל מקרה של הטרדה, התנכלות או התעמרות בעובדות/ים, ותמשיך לפעול למיגור התופעה ולסביבת עבודה בטוחה. לוועד 'הארץ' הגיעו בשנים האחרונות מספר תלונות וטענות של עיתונאיות בנוגע לעורכת 'גלריה שישי', ליסה פרץ. בין השאר, עלו טענות לגבי יחס לא הוגן, אווירה בעייתית וחשד לאפליה על בסיס מגדרי. כל הטענות הועברו להנהלה בעילום שם, לבקשת העובדות.

"התפקיד שלנו כוועד הוא לוודא שתלונות של עובדות ועובדים מטופלות כראוי על ידי ההנהלה ובהתאם לבקשת ולרצון העובדים, וכך פעלנו בכל המקרים שהגיעו אלינו. בשבועות האחרונים מקיים הוועד שיחות והתייעצויות עם הנהלת החברה במטרה לשפר את יחסי העבודה במערכות 'הארץ' ו'דה-מרקר'. אנו קוראים שוב לכל עובד ועובדת הסובלים מיחס לא הולם, לפנות בהקדם לאחת מחברות הוועד".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
21
נראה שכול מנהלי עיתון הארץ מדברים מהשפה ולחוץ כדי להקטין ולצמצם נזקים .ליסה פרץ נתפסת כעריצה פריצה שהיתה צרכה להיות מפוטרת .אך כנראה כוחה גדול מידי די שזה יקרה .אני מתבישת להיות היום קו... המשך קריאה

נראה שכול מנהלי עיתון הארץ מדברים מהשפה ולחוץ כדי להקטין ולצמצם נזקים .ליסה פרץ נתפסת כעריצה פריצה שהיתה צרכה להיות מפוטרת .אך כנראה כוחה גדול מידי די שזה יקרה .אני מתבישת להיות היום קוראת של העיתון .פשוט אבטל את המינוי .לא שזה ישנה לאדון שןקן אבל זה בהחלט ישנה לי

התגובה של ליסה פרץ מריחה כמו נסיון לגידור סיכונים וצמצום נזקים. אם מה שכתוב הוא נכון ראוי שהתגובה היחידה האפשרית שלה היא התפטרות. אבל האמת היא שהזיבתה לא צריכה לבית מותנית באיזו הפנמה ש... המשך קריאה

התגובה של ליסה פרץ מריחה כמו נסיון לגידור סיכונים וצמצום נזקים. אם מה שכתוב הוא נכון ראוי שהתגובה היחידה האפשרית שלה היא התפטרות. אבל האמת היא שהזיבתה לא צריכה לבית מותנית באיזו הפנמה של הביקורת כלפיה. הכי נכון וראוי הוא שמעסיקיה ילפטרו אותה מידית.

להבדיל ממקרים רבים ודומים, התגובה המובאת כאן של פרץ עניינית ואמפתית, ונותר לקוות שאמנם תהיה זו היא שתשנה את עצמה לטובת מימוש הכישרון והניסיון הענקיים שלה, שבהם איש אינו מטיל ספק. אווירת... המשך קריאה

להבדיל ממקרים רבים ודומים, התגובה המובאת כאן של פרץ עניינית ואמפתית, ונותר לקוות שאמנם תהיה זו היא שתשנה את עצמה לטובת מימוש הכישרון והניסיון הענקיים שלה, שבהם איש אינו מטיל ספק. אווירת העבודה בעיתון הארץ דומה לכל כך הרבה ארגונים ומוסדות בחברה הישראלית שהיא כוחנית, תחרותית ולא אחת מתנשאת וגסת רוח. אגב, עובדה חביבה ומרשימה: יחסי העבודה הטובים ביותר קיימים כבר המון שנים בעיתון הוותיק של המדינה שממש לא זוכה למעמד המתנשא של עיתון הארץ: עיתון "לאישה" , כן, כן

וואוו - את כל תחלואי העיתונות הישראלית שמתם על ליסה פרץ... ממש גיבורים גדולים. כאילו יחסי עובד מעביד בעולם העיתונות - זה דבר חדש - כאילו שליסה פרץ המציאה את היחס המחפיר לפרי לאנסרים ולא... המשך קריאה

וואוו – את כל תחלואי העיתונות הישראלית שמתם על ליסה פרץ… ממש גיבורים גדולים. כאילו יחסי עובד מעביד בעולם העיתונות – זה דבר חדש – כאילו שליסה פרץ המציאה את היחס המחפיר לפרי לאנסרים ולא בעלי העיתונים ובעלי ההון המחזקים במדיות. אני לא אובייקטיבי לגבי ליסה – אני אולי יותר מכל אדם אחר השפיע על חייה. אך הילדה הזו שצמחה בקרית שמונה – התמודדה עם הניכור התל אביבי – עד שהפכה להיות יותר תל אביבית מהתל אביבים – היא לא "האשמה" בתחלואי העיתונות בישראל. לא היא יצרה את הקשר המעוות של בעלי העיתונים שמרעיבים את העיתונאים – היא רק כלי בתוך הצביעות הזו. לא, היא לא בעלת הון ולא בעלת העיתון – והיא כעורכת מגזין בתוך תאגיד עיתונות נדרשה לצמצם בהוצאות – לכן קל לשים עליה את כל השיט שנערם עליה בכתבה הזו. כמו בעבר יעלו על המוקד את "המכשפה" – ואחר כך ירחצו בטהרה – השה שיוקרב לעולה. ליסה כנראה טעתה והיא לא מכחישה את זה. אבל היא לא אשמה בכתחלואי העיתונות, ביחס לעיתונאים. ראיתם איך בעלי העיתונים מוכרים את עיתוניהם בנזיד עדשים בתיק 2000 – לא ליסה עיצבה את המציאות הזו. חייה של ליסה לא היו פשוטים והיא שרדה אותם – היא תשרוד גם את הגל העכור הזה ואני מקווה שתתקן את מה שצריך תיקון – כולנו בני אדם, גם עיתונאים שוגים – אך רמת האכזריות שנחשפתי כאן – לא משקפת רק את המציאות אלא גם אינטרסים אחרים, בעלי עניין שנפגעו ועוד גורמים. ליסה טעתה – אבל היא מוכשרת והיא נתנה ייצוג לקולות מושתקים – אני בטוח שתפיק את הלקחים – אך השתקתה תהיה פגיעה בעיניים של ילדות צעירות בפריפריה שנושאות עיניים אליה ורואות בה מודל – שאפשר לפרוץ את המעגל ולהשפיע על התרבות הישראלית גם כשאתה גדל בעיר כמו קרית שמונה. אני קורא אדוק של גלריה ומוסף ספרים – ואני רואה איך היא פורצת לשדות תרבותיים שהופקרו – איך היא פותחת דלת לעוד קולות מושתקים.

נתקלתי בכתבה הזו במקרה. לדעתי לא היתה התייחסות באף כלי תקשורת מוביל. חבל שאף אחד או אחת מהמעורבים אינו "אושיית רשת" או דוגמנית הלבשה תחתונה. אולי אז היינו זוכים להתייחסות כלשהי בערוצי ה... המשך קריאה

נתקלתי בכתבה הזו במקרה. לדעתי לא היתה התייחסות באף כלי תקשורת מוביל.
חבל שאף אחד או אחת מהמעורבים אינו "אושיית רשת" או דוגמנית הלבשה תחתונה. אולי אז היינו זוכים להתייחסות כלשהי בערוצי הטלויזיה השונים.

כתבה מזעזעת, העובדה שבשנת 2021 עובדים בסדנת יזע כמו באחרונה שבארצות המזרח הרחוק. מזעזעת עוד יותר תגובת הנהלת העיתון ממנה ברור שאינם מתכוונים לעשות דבר ורק שילמו מס שפתיים. גם תגובתה של ... המשך קריאה

כתבה מזעזעת, העובדה שבשנת 2021 עובדים בסדנת יזע כמו באחרונה שבארצות המזרח הרחוק. מזעזעת עוד יותר תגובת הנהלת העיתון ממנה ברור שאינם מתכוונים לעשות דבר ורק שילמו מס שפתיים. גם תגובתה של ליסה פרץ מתוחכמת משהו אבל בהתייחס לתגובת ההנהלה, אין שופ סיבה שבעולם שמשהו ישתנה בהתנהגות. מה שהיה הוא שיהיה. אני שמח שהפסקתי את המנוי לעיתון הזה

כמי שחוקר את מלחמות ישראל, מחקר ביקורתי, כבר 65 שנים וכמי שפרסם עשרות ספרים ומאות מאמרים וכתבות ביקורתיות על המלחמות והקרבות של צה"ל, גם ב"מוסף הארץ", עוד כשאדונית ליסה פרץ לא ידעה קר... המשך קריאה

כמי שחוקר את מלחמות ישראל, מחקר ביקורתי, כבר 65 שנים וכמי שפרסם עשרות ספרים ומאות מאמרים וכתבות ביקורתיות על המלחמות והקרבות של צה"ל, גם ב"מוסף הארץ", עוד כשאדונית ליסה פרץ לא ידעה קרוא וכתוב, פרסמתי בחמש השנים האחרונות תשעה כרכים ראשונים, בסדרה מתוכננת של 30 כרכים "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות", המתיימרת לחשוף איך באמת התנהלה מלחמת העצמאות, ושעליה כתב פרופ' בני מוריס במאמר ארוך שהתפרסם במוסף ספרים של "הארץ", בעריכת בני ציפר, שהיא סדרה מונומנטלית. אני מניח ששום דבר שכתבה האדונית פרץ לא זכה לציון כזה ממומחה בתחומו כזה. שלחתי חמישה כרכים ראשונים או יותר לאדונית פרץ לביקורת והם כנראה לא נמצאו ראויים להתייחסותה. הכרכים הועברו כנראה לספריית העיתון כדי שהכתבים וכותבי המאמרים יסתייעו בהם בכתיבתם. פניתי בתלונה לעורך הראשי של "העיתון לאנשים חושבים", אלוף בן, שהוא חברי משכבר הימים, והוא הגיב בחוסר אמון ובדחיה מוחלטת שהרי לא יתכן שליסה יקירתו כך תנהג, מה שמטיל ספק בחברותנו. שיהיו בריאים העורך ואדוניתו.

כל הכבוד על הכתבה. הנושא סביבה היה ידוע זה כבר זמן רב, אך העורכים ב"הארץ" התעלמו. נראה שגם כיום הם מחביאים ראשם בחול. היא צריכה ללכת הביתה וכמה שיותר מהר. מקווה שעורך הארץ אלוף בן שאני ... המשך קריאה

כל הכבוד על הכתבה. הנושא סביבה היה ידוע זה כבר זמן רב, אך העורכים ב"הארץ" התעלמו. נראה שגם כיום הם מחביאים ראשם בחול. היא צריכה ללכת הביתה וכמה שיותר מהר. מקווה שעורך הארץ אלוף בן שאני מעריכו יבין שזמנה הגיע וישלח אותה הביתה, אולי אפילו עד קריית שמונה….

בתור מי שערך תכנים עיתונאיים במשך שנים, גם כשכיר וגם כעצמאי, אני חייב למחות בתוקף על ה"קטע" של ליסה פרץ להזמין ביקורות ולא לפרסם אותן. לא עושים דבר כזה. אם מגיע טקסט טוב, מפרסמים. אם לא... המשך קריאה

בתור מי שערך תכנים עיתונאיים במשך שנים, גם כשכיר וגם כעצמאי, אני חייב למחות בתוקף על ה"קטע" של ליסה פרץ להזמין ביקורות ולא לפרסם אותן. לא עושים דבר כזה. אם מגיע טקסט טוב, מפרסמים. אם לא מסתדר באותו שבוע, אז בשבוע שלאחר מכן. אם אין מקום, מוצאים פלטפורמה אחרת לפרסם. הפרקטיקה של "נזמין ביקורת ולא נפרסם" היא מתועבת, בלתי מקצועית ומאוד משפילה כלפי הכותבים, לכאורה.
רק על הדבר הזה – הזמנת תכנים ללא פרסום – רצוי לערוך לה שימוע, לדעתי.

תגובת אלוף בן, אם היה חושב שהתעמרות בעבודה היא עניין אמיתי, ולא איזו אי-נעימות שמה לעשות וגו׳: ״תחקיר זמן ישראל על התנהלותה של ליסה פרץ כעורכת וכמנהלת מציב מראה מול עיתון ׳הארץ׳ תחת ער... המשך קריאה

תגובת אלוף בן, אם היה חושב שהתעמרות בעבודה היא עניין אמיתי, ולא איזו אי-נעימות שמה לעשות וגו׳:

״תחקיר זמן ישראל על התנהלותה של ליסה פרץ כעורכת וכמנהלת מציב מראה מול עיתון ׳הארץ׳ תחת עריכתי, והנשקף מהמראה הזו בלתי נסבל. לא אכחיש שחלק מהפרטים שפורסמו בו מוכרים לי, ומעבר לכך, לא אכחיש כי רוחם של הדברים מוכרת לי היטב, ובכל זאת, כשהעדויות נשטחות באופן בו נשטחו, צונחת עלי הכרה שלצערי לא צנחה עד עתה: סביבת העבודה במוסף ׳גלריה׳ היא סביבה רעילה. אסור היה שתתקיים, וברור שאסור לה להמשיך להתקיים.

״עם קריאת התחקיר הזמנתי את ליסה פרץ לשיחה. ליסה פרץ היא אחת העיתונאיות המוכשרות איתן זכיתי לעבוד ואותן זכיתי לנהל. תחת עריכתה, מוסף ׳גלריה׳ התבסס כקול מרכזי וחסר תחליף בסיקור התרבות בישראל. עם זאת, כאמור, התנהלותה כמנהלת לא הותירו בידי ברירה. הודעתי לליסה כי היא יוצאת לחופשה החל מרגע זה, וכי עריכת המוסף תעבור לאלתר לידי XXXX. הודעתי לליסה ששיבה אפשרית לתפקידה תיתכן רק לאחר שתוכיח להנהלת העיתון כי עשתה מאמץ אמיתי, עמוק ונרחב, להבין את הסיבות להתנהלותה, וכי היא מסוגלת להבטיח לנו כי דבר מהדברים שתוארו כאן לא יישנה.

״ברור שליסה פרץ אינה האחראית היחידה. כעורכו הראשי של העיתון, נופלת עלי אחריות כפולה ומכופלת. ראשית, היה עלי לוודא שיחידותיו השונות של העיתון מנוהלות באופן המאפשר לכל עובדת ועובד, תהא אשר תהא איכות עבודתם, יהא אשר יהא מבנה העסקתם, לעבוד בסביבה המכבדת אותם כבני אדם וכאנשי מקצוע. כאן נכשלתי בראשונה.

״שנית, משהובאו לידיעתי חלק מהעדויות המופיעות בתחקיר, הגבתי באופן שאיפשר את המשך ההתנהגות האלימה. יותר מכך, כשדיברתי על ה׳שריטות׳ אותן סוחב כל עיתונאי, נירמלתי למעשה את האלימות הזו. כאן נכשלתי בשנית.

״עיתון ׳הארץ׳ חרט על דגלו מאבק בהתעמרות בעבודה. בתחקיר ׳זמן ישראל׳ מוזכרים התחקירים שפרסמנו לאחרונה על התעמרויות בגופי תקשורת אחרים. פרסמנו את הדברים כדי שישתנו, ואנו ממשיכים לפרסם כתבות עוקבות כדי לוודא שההתעמרויות שנחשפו יטופלו.

״לא נוכל לדרוש טיפול נאות בתופעת ההתעמרות בעבודה, הפוגעת ברבות וברבים מעובדות ועובדי ישראל, בלי לטפל בתופעה הזו כשהיא מתגלה אצלנו.

״לפיכך דיברתי עם מו״ל העיתון עמוס שוקן, ובעצה אחת איתו החלטנו על סדרת הפעולות הבאות: פנינו ל-YYYY, משפטנית מובילה בתחום זכויות העובדים, על מנת שתקים צוות בדיקה, תחשוף התנהלויות פסולות של עורכים ומנהלים, ותמליץ על הדרך הנכונה לטפל בהן. באופן אישי אני מאמין בתהליכים של צדק מאחה כדי לנקות ארגונים מתופעות כלל ארגוניות, אבל המנדט של YYYY, שניתן לה על ידי מו״ל העיתון, יהיה לקבוע כל מנגנון ולהמליץ עליו בפני המו״ל.

״אשר לי, מעבר לכפיפות שלי מול צוות הבדיקה ולהמלצות שלו (שיכולות בהחלט לכלול גם את התפטרותי או פיטורי), הצבתי לעצמי כמטרה עליונה לעשות כמיטב יכולתי, מרגע זה ואילך, כדי לעצור באיבן התעמרויות בעובדות ובעובדי ׳הארץ׳. כולי תקווה שאצליח במהלך כהונתי להביא לשינוי אמיתי בתרבות הארגונית בעיתוננו, ומתוכו לקרוא לשינוי תרבותי בכלל מקומות העבודה בישראל.״

כמנויה יכולה לומר שהתגובה של בכירי העיתון מאכזבת מאד, חיוורת מאד ונמנעת מלקיחת אחריות. להודות שהגיעו לאורך השנים טענות שונות של עובדים ולא לומר מדוע לא טיפלו בזה, או כיצד יטפלו בזה משמ... המשך קריאה

כמנויה יכולה לומר שהתגובה של בכירי העיתון מאכזבת מאד, חיוורת מאד ונמנעת מלקיחת אחריות.
להודות שהגיעו לאורך השנים טענות שונות של עובדים ולא לומר מדוע לא טיפלו בזה, או כיצד יטפלו בזה משמעתית מול האדם שהם הגורם היחיד שיכול לטפל בזה מולו משמעתית, הרי זה בדיוק הדבר שמשמר מנגנון עבודה פוגעני.
אני לא מכירה אותה אבל לצערי גם לי יש נסיון עבר בעבודה תחת מנהלת פוגענית. בצער אני אומרת שאנשים כאלה, שמרכזים תחת ידיהם כוח רב, לא יכולים ללמוד דבר אחר. אדם כזה לא צריך לנהל עובדים. וזה המסר היחיד של לקיחת אחריות מלאה שצריך להגיע מהנהלת העיתון. מאד מאד מאכזב. אגב, האמונה שההתאכזרות מייצרת מצויינות היא אמונה שעבר זמנה ופג תוקפה כל כך מזמן. תתקדמו "הארץ", תתקדמו.

מעולם לא עבדתי בעיתונות. הייתי רואה את אורי אבנרי מסתובב בשכונה וזה הספיק לי בשביל להבין את הפער בין הקלעים ומאחורי הקלעים. "גלריה שישי" נהפך עם השנים לזמן הורוד. אם לא היתה כתבה על איז... המשך קריאה

מעולם לא עבדתי בעיתונות. הייתי רואה את אורי אבנרי מסתובב בשכונה וזה הספיק לי בשביל להבין את הפער בין הקלעים ומאחורי הקלעים.
"גלריה שישי" נהפך עם השנים לזמן הורוד. אם לא היתה כתבה על איזה הומו או לסבית או טרנס כלשהו, אז בטוח היתה כתבה על זוג הומואים או זוג לסביות או צמד טרנסים שמשנים את העולם.
השיא כמובן הוא לקראת הקיץ עם חודש הגאווה שמצויין בשלל כתבות על הומואים ולסביות וזוג הומואים וזוג לסביות ועוד ועוד.

עכשיו גם ברור למה כתבות ועניינים אחרים לא פורסמו. כשכל היום עסוקים בהומואים ולסביות, אין מקום לכתבות אחרות.

בלית ברירה גוייס חיים לוינסון. הוא כמעט היחיד ששווה לפתוח עבורו את "גלריה שישי".
"גלריה שישי" מלא בבכיינות מקצועית. מזרחים שבכיינותם אמנותם. רק בשישי האחרון התפרסם ראיון עם משורר ישראלי ממוצא מרוקאי שחי, לפי התמונה, בספרד וכולו בכי ונהי.

הניסיון של "גלריה שישי" לשים רק הומואים ולסביות ומזרחים בפרונט כמו איזה תיקון עולם הוא מגוחך.

ועכשיו, אחרי שקראנו איך העיתון מתנהל, אני מרגיש בושה שאני מממן את ההתנהגות הזו. לא בגלל גדעון לוי צריך להפסיק את המנוי, אלא בגלל ליסה פרץ. אני עוד צריך לחשוב על זה. אולי פחות 88 שקלים בחודש יעשו משהו לטובת העיתון.

אני מנוי בהארץ יותר מעשרים שנה ואני נדהם לקרוא את מה שכתוב כאן, אין מצב שהנהלת העיתון לא ידעה - היא ידעה והכילה. אעקוב לראות מה העיתון יעשה אחרי החשיפה הזאת. גם לי היה בוס נורא פעם, אדם... המשך קריאה

אני מנוי בהארץ יותר מעשרים שנה ואני נדהם לקרוא את מה שכתוב כאן, אין מצב שהנהלת העיתון לא ידעה – היא ידעה והכילה. אעקוב לראות מה העיתון יעשה אחרי החשיפה הזאת. גם לי היה בוס נורא פעם, אדם באמת גס רוח ואכזרי בצורה בלתי נסבלת שגרם לי לעזוב עבודה שאהבתי (עד בואו). אני שמח לראות שהתנהלות כזאת יש (לפעמים מחיר).
כל הכבוד לזמן ואבנר הופשטיין.

בכל ארגון המכבד את עצמו היו מזמנים את הגב' פרץ לשימוע ובעקבותיו, אלא אם יש עדויות סותרות מאד מאד משמעותיות, מסיימים את העסקתה. מצויינות היא כוללת. כוללת את יחסי האנוש ויחסי העבודה ואסו... המשך קריאה

בכל ארגון המכבד את עצמו היו מזמנים את הגב' פרץ לשימוע ובעקבותיו, אלא אם יש עדויות סותרות מאד מאד משמעותיות, מסיימים את העסקתה.
מצויינות היא כוללת. כוללת את יחסי האנוש ויחסי העבודה ואסור להשלים ולהסכים להתנהגות פרועה ואלימה כפי שעולה מהכתבה.
ובמימד נוסף: ישנו גם זמן שהיה בתפקיד. 13 שנים הן די והותר לכל בעל תפקיד. ניתן לשחרר (כמו ששוחרר מר נתניהו אחרי זמן ארוך מדי בתפקידו כרה"מ).
מקווה שכפי שהעיתון מבקש התנהלות תקינה ולא רק התנצלויות יפות, כך תקיימו.

עוד 6,352 מילים ו-21 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 22 באוקטובר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

כ-3,100 יחידות דיור יאושרו לבנייה בהתנחלויות בשבוע הבא

במקביל יאשר המנהל האזרחי לבנייה כ-1,300 יחידות דיור ביישובים פלסטיניים ● מנדלבליט: החקיקה שמונעת מנאשם להרכיב ממשלה - איננה פרסונלית ● מ-1 בנובמבר ישראל צפויה לאפשר לתיירים מחוסנים להיכנס אליה ● גל הירש הואשם בהעלמת מס מהכנסות של 6.1 מיליון שקלים ● מבקר המדינה: "בשבוע הבא אפרסם דוח ראשון מסוגו על ההתמודדות של ישראל מול משבר האקלים"

עוד 46 עדכונים

כלכלת החלטורה - זה לא דבש, זה רקוב

אריאל הלוי בא אלינו ובפיו בשורה: ה"גיג אקונומי" והעבודה מהבית הם העולם החדש והאמיץ שמתהווה לנגד עינינו. הידד! מהפיכה תעסוקתית! העובדים השכירים מעדיפים להפוך לפרילנסרים! הכוח העולה!

תרשו לי לשפוך קצת מים צוננים על החגיגות. גרתי בתוך עוגת הקצפת הזאת עם הנצנצים.

אריאל הלוי בא אלינו ובפיו בשורה: ה"גיג אקונומי" הוא העולם החדש והאמיץ. מהפיכה תעסוקתית! השכירים מעדיפים להפוך לפרילנסרים! תרשו לי לשפוך קצת מים צוננים על החגיגות. גרתי בתוך עוגת הקצפת הזאת

נתחיל משתי הערות:

1

הלוי מקפיד להגיד שוב ושוב "גיג אקונומי", ולא חלילה "כלכלת החלטורה" (הגם שהביטוי העברי מופיע בעיתונות זה זמן מה). אולי כי "גיג" עושה אסוציאציה של הופעת רוק בסיאטל של להקה בתחילת דרכה, משהו נורא אופטימי. "חלטורה" נשמע כמו כמה שטרות שמשלמים לבייביסיטר. קוראים לזה "סוציולקט" – מילה ממקור אחר נותנת נופך לגמרי שונה. כמו לקרוא למחסן משופץ בראש פינה "צימר". "צימר" נשמע אוטומטית כאילו שהוא בהרי האלפים.

2

הלוי מערבב, בכוונה או שלא בכוונה, בין סוגיית העבודה מהבית – שיכולה להתקיים גם במודל העסקה ישירה, עם עובד שכיר רגיל שכבר יש איתו מערכת יחסים קיימת, לבין תופעת הפרילנס, שמשמעותה שאין יחסי עובד ומעביד, לא במסגרת פרוייקטלית ולא במסגרת ארוכת טווח.

חלק מהעובדים במסגרת "העסקה גמישה", למשל ענף השליחים ההולך וגדל במהירות, או נהגים בתשלום ("אובר" היא הפלטפורמה המוכרת ביניהן) – לא עובדים מהבית. כך שיתרון הנוחות היחסית לא חל עליהם. אין לי מלים לתאר כמה ההעסקה הזאת פוגענית.

הלוי מקפיד להגיד "גיג אקונומי" ולא חלילה "כלכלת החלטורה". אולי כי "גיג" עושה אסוציאציה של הופעת רוק בסיאטל של להקה בתחילת דרכה, משהו נורא אופטימי. "חלטורה" נשמע כמו כמה שטרות שמשלמים לבייביסיטר

יש כל מיני פרילנסרים, זה נכון. יש פרילנסרים של 1500 שקל בחודש, ויש של 12,000. מה שבטוח זה, שאת העסקתו של פרילנסר אפשר לסיים מעכשיו לעכשיו. אין מכתב פיטורין, אין שימוע, אין דמי אבטלה, אין ימי מחלה או חופשה, אין פנסיה. כלום. כמו כוס חד פעמית. סיימת? זרקת.

מניסיון אישי, יש שני מצבים:

בראשון, הפרילנסר הוא "נותן שירותים" של לקוח אחד בלבד. מה שאומר שהוא שכיר בלי תלוש, בלי תנאים, בלי פנסיה, אפס ביטחון תעסוקתי, שאפשר לפטר בלי לפטר. בעבר נשמעו קולות מרשות המסים ומשרד העבודה נגד הישראבלוף הזה (כולל פקידי שומה שדיברו אתי אישית). זה היה מזמן.

מצב שני, פרילנסר שיש לו כמה לקוחות. כלומר, הוא נאלץ לרדוף אחרי לקוחות, ולעסוק לא מעט מזמנו בגבייה. לא רק שהתשלום הוא "שוטף פלוס 30/60/90", ובענפים מסויימים אפילו 150 (!), עצם קבלת הצ'ק יכולה להידחות, להימרח, להיות פתח לטרטורים. זה לא תיאורטי, זאת המציאות של רבבות עובדים בישראל.

כשאתה פרילנסר, כל ההוצאות מכיסך: המחשב עליך, החיבור לאינטרנט עליך; אמנם היום חיבורים לאינטרנט זולים מבעבר, אבל אם אתה לא עובד בתחום התוכן (המילולי), מנוי האינטרנט הזול ביותר לא יספיק לך. ותמיד תהיה ציפיה לשדרוג – גם של החומרה, גם של החיבור.

בקיץ הישראלי, שנמשך כמעט חצי מהשנה, המזגן עובד לאורך כל יום העבודה – 6 שעות או 12 שעות, אבל בבית – הכל על חשבון העובד (אפילו אם הוא עובד שכיר). כן הדברים אמורים בחימום בחורף (ובמיוחד בארצות קרות). כל זה על חשבון הפרילנסר, החופשי כציפור.

עוד משהו שלא משלמים עליו: עקומת הלמידה. כל פרוייקט חדש מתחיל בלימוד מסויים והסתגלות. תשלום לפי תפוקה הופך את שעות הלימוד האלה לשקופות מבחינת התשלום.

מה שבטוח זה שאת העסקתו של פרילנסר אפשר לסיים מעכשיו לעכשיו. אין מכתב פיטורין, אין שימוע, אין דמי אבטלה, אין ימי מחלה או חופשה, אין פנסיה. כלום. כמו כוס חד פעמית. סיימת? זרקת

לפעמים הפיתוי הוא האפשרות להרוויח שכר שעתי גבוה יותר מעבודה כשכיר, במיוחד בתחומי התוכן. אבל אז אתה מגלה שהפכת לעובד עונתי. כותב שורות אלה עבד במוסד אקדמי פרטי מוביל; הרגשתי על גג העולם כשהרווחתי 10,000 שקלים בתשעה ימים (אי שם בשנות ה-20 שלי). אבל אז ראיתי שזה קורה 3-4 פעמים בשנה. בין לבין – כלום.

לפעמים השכר השעתי גם הוא אינו יתרון כלל. מי שמכיר את זירות הפרילנס הישראליות והבינלאומיות (אתרים שמתפרסמים בהם פרוייקטים בתשלום), יודע שזה מרוץ לתחתית. כל התחרות היא בגזרת המחיר. לעתים אתה מתחרה עם ילדים בני 15, שלא צריכים להתפרנס מהפרוייקטים האלה ולא אכפת להם. לעתים אתה מתחרה עם עובדים ממדינות העולם השלישי, שעלויות המחיה שלהם נמוכות.

שוחחתי על הנושא עם שרון בירקמן, מטפלת כלכלית, מרצה ומנחת יחידים וקבוצות, שצברה ניסיון מעשי וכן ידע מחקרי בתחום העבודה ובמיוחד בתחום ה"יציאה לעצמאות" בקרב נשים עובדות.

בירקמן מסבירה: "מעבר לחוסר היציבות המוחלט במודל הזה, הפרילנסר מוותר על שורה של יתרונות.

"אי אפשר להתקדם, אי אפשר לעבור תחום ולהתפתח. כשאתה גם עובד של החברה וגם נמצא פיזית בבניין, לחברה יש אינטרס שתתפתח. אם יש לך שעתיים מתות או כמה ימים חלשים, אפשר לקרוא לך לקיוביקל או לחדר אחר, לתת לך הסבר קצר ולתת לך משהו לעשות. בטווח הארוך, אפשר ממש להכשיר אותך לתפקיד אחר. זה על חשבון החברה, אבל גם אינטרס של החברה. הפרילנסר צריך ליזום כל שינוי כזה, ללמוד איך, ולממן את הכל.

שרון בירקמן מסבירה: "מעבר לחוסר היציבות המוחלט במודל הזה, הפרילנסר מוותר על שורה של יתרונות. בין השאר, אי אפשר להתקדם, אי אפשר לעבור תחום ולהתפתח"

"במסגרת ייעוץ שנתתי, סייעתי לאישה שחזרה לשוק העבודה למצוא משרה מסויימת. היא התקבלה, אבל מהר מאוד התברר שהיא לא מתאימה לתפקיד. לעומת זאת, היא הפגינה יכולות בתחום אחר לגמרי. הגוף המעסיק הכשיר אותה, והיא פשוט עובדת – בקומה אחרת. זה לא היה קורה לו היתה פרילנסרית, וזה לא היה קורה לו עבדה מהבית. בכלל, עובדים קבועים שמגיעים למקום העבודה, נהנים מיתרונות רבים בתחומי ההכשרות והקידום.

"ללקוחות שלי אני מסבירה, שעדיף לכולם להיות עוסק מורשה, כדי לקזז הוצאות מסויימות. לרבים מהם קורץ הפיתוי להירשם כעוסק פטור עקב החשש השגוי מהממשק עם מע"מ. זה אומר שהם חייבים ללמוד איך לעשות את זה; עקומת הלמידה הזאת – גם היא 'שכר לימוד'. באופן כללי יותר, אני מזהירה אותם שכפרילנסרים הם מוותרים למעשה על כל התנאים וההטבות. כל חיסכון לטווח בינוני וארוך (ויש סוגים שונים, לא רק פנסיה) שמקומות עבודה מספקים – לא יהיה להם בכלל, או שייאלצו להסדיר אותם לבד, ובמחיר גבוה יותר. בתמצית, אם הם הם פרילנסרים לטווח ארוך, כדאי שיחסכו נתח משמעותית גדול יותר מהכנסתם".

גם בית המשפט בהולנד החליט באופן דומה שנהגי אובר ייחשבו לשכירים, ולכן חוקי העבודה והסכמים קיבוציים יחולו עליהם; בכך, העניק הישג לאיגודים ההולנדיים.

*  *  *

אם אתם שואלים אותי, הקורונה לא שחררה אותנו אל ה"גיג אקונומי". כמו כל תקופת משבר, היא נוצלה בשיטת "דוקטרינת ההלם", כדי להיפטר מעובדים רבים, רובם מבוגרים או עובדים בשכר נמוך. אם הם חזרו לשוק העבודה, הם עלולים לגלות שהם חוזרים למדרגה נמוכה יותר.

אם אתם שואלים אותי, הקורונה לא שחררה אותנו אל ה"גיג אקונומי". כמו כל תקופת משבר, היא נוצלה בשיטת "דוקטרינת ההלם", כדי להיפטר מעובדים רבים, רובם מבוגרים או עובדים בשכר נמוך

זאת לא אוטופיה של חופש, זאת דיסטופיה של ניצול.

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,038 מילים

מנהל האכיפה בודק את העסקת השליחים בוולט

פרסום ראשון משרד הכלכלה בודק חשדות להפרות חוקי עבודה באופן העסקת השליחים בחברת וולט ● בבדיקה מעורבים רגולטורים נוספים, בהם ביטוח לאומי ● ייבדק גם המקרה שנחשף השבוע בזמן ישראל, על שליחים הנדרשים לשלם אלפי שקלים לקבלן שמנפיק עבורם תלושי שכר ● הסתדרות העובדים גם בודקת את הנושא ● כמה מהנפגעים נערכים לתביעה וקוראים ל"הפגנת זעם" מול משרדי וולט

עוד 749 מילים

בתוך חמישה חודשים בנט הספיק להצטלם עם ביידן, מרקל וא־סיסי ● ברקע הקשרים הקרובים של נתניהו ונשיא רוסיה – המבחן האמיתי של ראש הממשלה יהיה לצאת מהפגישה עם יותר מצילום משותף ● ובינתיים, מדינות במזרח אירופה מאמצות את המודל הישראלי: מפלגות מימין ומשמאל מתאחדות כדי להפיל את המנהיג הפופוליסטי ● פרשנות

עוד 820 מילים

למקרה שפיספסת

ראיון וואי מה הולך לבוא פה

עם שיר חדש והופעה ראשונה ב"בארבי" בשבוע הבא, אריה ואבשלום הספרי מרגישים בשלים לעלות שלב ● את ההרכב WC הם הקימו לפני כחמש שנים כמעט במחתרת, בלי יח"צ, ומאז צברו סביבם קהל נאמן שהלך עם המסר המחאתי שלהם עד להפגנות בבלפור ● "עד היום לא שיחקנו את המשחק. אבל מרגע שקבענו את ההופעה בבארבי, התחייבנו להיות מוזיקאים - עם כל מה שכרוך בכך"

עוד 2,945 מילים

אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

השד שיצא מהבקבוק ולא רוצה לחזור

הקורונה משנה גם את מפת העסקת העובדים; אנחנו עדים למהפכה תעסוקתית שהולכת ומתפשטת במהירות ברחבי העולם: מספרים מפתיעים של עובדים שכירים שמעדיפים להפוך פרילנסרים – והתרחבותה של ה"גיג אקונומי" (Gig Economy). הגיגים החדשים הם משכילים, כמחציתם בעלי תואר ומעט למעלה ממחציתם גברים. רובם אינם נשואים.

מגזין Forbes פרסם את הנתונים לפיהם בשנת 2020 נרשמו בארה"ב 60 מיליון פרילנסרים, והתחזיות מלמדות שהמספרים עומדים להאמיר אף יותר: כשהמוטיבציה שלהם – הגמישות של העבודה מהבית. 90% מבעלי העסקים צופים כי יצטרכו להתבסס יותר על עובדים זמניים ועצמאיים.

מגזין Forbes פרסם את הנתונים לפיהם בשנת 2020 נרשמו בארה"ב 60 מיליון פרילנסרים, והתחזיות מלמדות שהמספרים עומדים להאמיר: כשהמוטיבציה שלהם – הגמישות של העבודה מהבית

עבודה מהבית היוותה זריקת זירוז בתהליך הלידה של העצמאות התעסוקתית. אנשים פרטיים הבינו שנראה שעדיף להם לספק שירותים למספר ארגונים שונים ולא לרכז את כל ביצי-הכישורים בסל אחד. הארגונים ובתי העסק השונים, מצידם, הבינו שאולי אין צורך להעסיק אדם אחד במשרה מלאה בשעה של שינויים מטלטלים בשוק וכשהצורך בכישוריו אינו קבוע, אלא חלקי בלבד.

עולם התעסוקה חובר לטרנדים שיתופיים שנהוגים מזה זמן בחיינו. למה הדבר דומה? לאדם המחזיק בכלי רכב בבעלות מלאה: הוא נדרש לתשלומי ביטוח, תחזוקה וחנייה, כאשר בפועל השימוש ברכב הינו במצטבר בחלק קטן בלבד מסך ימות השנה. מתוך ההבנה הזו החלה מגמה כלל עולמית של כלי רכב שיתופיים; מדובר במעבר חד לעבר עולם בו אין צורך בבעלות על כלי רכב וניתן להמיר אותו ברכב שיתופי – ועכשיו גם עולם התעסוקה הופך למובילי.

זה יקרה גם להרבה מקצועות נוספים שיהפכו ל"שיתופיים" והעולם יעבור להתקשרות נקודתית מול פרילנסרים. השינוי יגרור בעקבותיו אתגרים חדשים שנצטרך ללמוד בתוך ההתנהלות הארגונית: המשכיות, לכידות, שימור, העברת מידע ופיתוח מומחיות. מצד שני, דווקא המעבר לשיטה לפיה עובדים זמניים מתמקדים במשימות מוגדרות – יתרום לכך שכל פרילנסר יבקר את עצמו בשוטף וישאף למצוינות כדי להמשיך ולהתפרנס, בניגוד לעובדים בארגונים גדולים שמתפקדים בצורה בינונית לאורך שנים.

מעסיקים יצטרכו לגבש רשימת פרמטרים שמלמדים האם מדובר במשרה קבועה או פרוייקטלית. המנהלים החדשים יצטרכו לתת אמון בסיסי ביכולת של עובד הקצה לנהל את עצמו.

מעסיקים יצטרכו לגבש רשימת פרמטרים שמלמדים האם מדובר במשרה קבועה או פרוייקטלית. המנהלים החדשים יצטרכו לתת אמון בסיסי ביכולת עובד הקצה לנהל את עצמו

עידן הקורונה מזמן לנו אתגר: פרידה יזומה מה"מיקרומנג'מנט". המהפכה התעסוקתית מנופפת לשלום למהפכה התעשייתית שכרטיסי השעון וההחתמות בכניסה, ביציאה ובהפסקות היו באי כוחה.

אשליית השליטה מתנפצת ומאפשרת מקום לפרדיגמה חדשה לפיה "אני לא מפקח על העובדים שלי, אלא מאפשר להם את הכלים הנדרשים כדי להיות עצמאי בשטח". מי שמתעקש שהעובדים שלו יחזרו למשרה מלאה – יאבד עובדים מצוינים.

מעסיקים לא יוכלו להסתמך יותר על עובדים קבועים באופן בלעדי. הקורונה יצרה סיטואציה שלעובדים יש מחויבויות אחרות מייד בתום שעות העבודה המקובלות, והם לא מעוניינים יותר לעבוד שעות נוספות.

המשמעות היא יצירת מאגר של פרילנסרים שיחליפו עובדים קבועים בשעות מאוחרות של היום. לשינוי זה ידרשו מסמכים המתארים במדויק את תהליכי העבודה שיאפשרו לפרילנסרים – אשר אינם מכירים את שיטות ואופני העבודה בארגון ואין בשעות אלו את מי לשאול – היטמעות חלקה ומהירה.

לארגונים גלובאליים יש אתגר גלוקאלי: להיות ארגון אחד ומצד שני להתאים את עצמם לאזורים שונים בעולם. זו הזדמנות להיעזר בשירותי פרילנסרים. בשכר עובדת במשרה מלאה אפשר להעסיק חמש פרילנסריות, ב20% משרה כל אחת, ולכסות חמישה אזורים בחמש שפות.

פרילנסרים הם כוח עולה, חשוב וכשרוני, בעולם התעסוקה. אנשים מבקשים כעת לעצמם גמישות גדולה יותר והזדמנויות לעבודה מרחוק. בתי עסק שלא ישכילו להשמיש כישרונות-פרילנס ולנכס אותם – יחמיצו את ההזדמנות לנגוס ביס בעוגת כוח האדם של מומחים.

פרילנסרים הם כוח עולה, חשוב וכשרוני, בעולם התעסוקה. אנשים מבקשים לעצמם גמישות גדולה יותר והזדמנויות לעבודה מרחוק. בתי עסק שלא ישכילו להשמיש ולנכס כישרונות-פרילנס יחמיצו את ההזדמנות

רוברט ניקל, מייסד ונשיא Rocket Station, חברה לחשבות שכר במיקור חוץ אמר:

"המגפה לימדה את העסקים שני שיעורים חשובים; האחד, עבודה מרחוק אינה רק אפשרית אלא בהחלט מועדפת. השיעור השני מלמד כי האדם הממוצע רוצה גמישות וחופש בחייו. מעסיקים צריכים להתכונן. הג'יני יצא מהבקבוק ואין דרך חזרה".

אריאל הלוי הוא מנכ"ל ושותף מייסד של חברת VAYOMAR. מחבר הספר"You’re Not Moving Slow Enough: The Unexpected Formula To Lasting Influence" (2016) המתמקד בקשר שבין האינטליגנציה הרגשית לבין יכולתנו להשפיע על אחרים, ללא סמכות. בעל תואר ראשון בממשל, אסטרטגיה ודיפלומטיה ותואר שני בלוחמה בטרור ובביטחון פנים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה (צילום: יח"צ ויאמר)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 610 מילים
עודכן לפני 4 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

פרשנות סער מתקרב לבחירת יועמ"ש חדש. הפיצול יחכה

האוזר נבחר אתמול כנציג הכנסת בוועדה לאיתור מועמדים לתפקיד היועמ"ש, ולרגל הארוע הגיע שר המשפטים לראשונה לוועדת החוקה ● מדבריו שם עולה כי סער, שהכניס להסכמים הקואליציוניים את פיצול תפקיד היועמ"ש, כבר לא ממהר ליישם את הרפורמה הזו ועדיין בוחן אפשרויות ● אבל מדבריו גם ברור כי מי שסער יבחר לתפקיד, יצטרך להיות מוכן לאפשרות שיאבד סמכויות עוד במהלך כהונתו

עוד 865 מילים

המפעלים של עידן עופר שולטים בטבלת המזהמים הגדולים

המשרד להגנת הסביבה פרסם הבוקר את דוח ההשפעה הסביבתית ודירוג המזהמים הגדולים בישראל לשנת 2019 ● חדשות טובות לתושבי באר שבע והדרום: מתחם התעשייה בנאות חובב לא מופיע ב-25 המקומות הראשונים ● חדשות רעות לעסקים של עידן עופר: שישה מתוך עשרת המפעלים המזהמים ביותר שייכים לו ● אביב לביא עם שמונה הערות על הממצאים

עוד 910 מילים

"יו"ר ההסתדרות הוא כמו דג שמחפש חכות"

בדיקת זמן ישראל חוק ההסדרים החדש פוגע קשות בפנסיות, וביטול החל"ת פגע במאות אלפי עובדים ● אבל ההסתדרות שמרה על שקט לאורך כל המשבר, ועתה היא מנסה לבלום את מאבקי העובדים שצומחים מהשטח הטעון ● יש במנגנון מי שטוענים: היו"ר, ארנון בר-דוד, פשוט לא יודע להילחם מול הממשלה והמעסיקים ונותן להם לרמוס את העובדים ● ההסתדרות בתגובה: "טענות מופרכות ממוחם הקודח של בעלי עניין"

עוד 2,978 מילים ו-15 תגובות

הכל דבש נשים פלסטיניות החלו לגדל דבורים בביתן במזרח ירושלים

פרויקט סינסילה הכשיר בתוך שנתיים כמעט 100 נשים ממזרח ירושלים לתחזק כוורות ולנהל חקלאות גגות ● הפרויקט, בהובלת האדריכל טארק נאסר, מייצר הזדמנויות עסקיות ומנצל את השטח הקיים בעיר: "אנחנו זקוקים לתקווה, אבל בשילוב עם מעשים. סינסילה עוזר להעניק תקווה"

עוד 1,030 מילים

בעקבות גילוי תת הזן החדש של וריאנט דלתא בארץ, הנחה בנט לעדכן את מתווה התיירות

המתמחים משכו את מכתבי ההתפטרות שהגישו, לאחר שהושגה הסכמה בעניין קיצור המשמרות ● הרצוג הודיע על הקמת פורום אקלים, שבראשו יעמוד דב חנין ● לראשונה מתחילת המושב הנוכחי של הכנסת גברה האופוזיציה על הקואליציה: המליאה אישרה את ההצעה להקים ועדת חקירה לבחינת שיבוץ של מורים ערבים במערכת החינוך ● מודי הזמין את בנט לביקור רשמי בהודו

עוד 48 עדכונים

שר המשפטים פרסם אתמול את תזכיר החוק הנועד למנוע מנאשם בפלילים להקים ממשלה ● אלא שהצעת החוק בלתי ראויה והיא לא פותרת את הבעיה העיקרית שהתעוררה בשנים האחרונות - מעמדו של רה"מ המואשם במהלך כהונתו ● בנוסף, החוק יעניק הנחות מפליגות למי שהואשם פחות מ-90 יום לפני הבחירות ● את הלקונות שנחשפו כאן בשנתיים האחרונות, חוק כזה לא היה מתקן ● פרשנות

עוד 1,521 מילים ו-1 תגובות

"זמן הטבק" של פייסבוק הגיע: הפיצוי על הנזק צריך להיות בהתאם

בחודש שעבר נחשפו ההשפעות של פייסבוק על הבריאות הנפשית של משתמשים צעירים וניצול לרעה שלה במדינות מתפתחות ● רגולטורים מאשימים אותה בהסתרת המידע, בדומה לאופן שבו נהגו חברות הטבק ● ייתכן שהטיפול ברשתות יצטרך להיות דומה, אך בישראל הן ושאר ענקיות הדיגיטל לא משלמות אפילו מיסים רגילים ● פרשנות

עוד 1,342 מילים

"תסתכל איך יפה כאן ואיזה שקט, הא? הנה, כאן היה הרצח בפברואר, בדיוק כאן"

המלחמה באלימות 140 סיירות הורים מסתובבות בלילות בישובים יהודיים ודרוזיים ● רק אחת פועלת ביישוב ערבי-מוסלמי, טמרה ● "כשהבן שלי מסתובב בלילה אני לא ישן בשקט, בגלל זה אני כאן", מספר אחד הסיירים ● הם מקווים שהמשטרה תילחם בפשיעה אבל מודים שהם "מפחדים ממנה ורואים בה אויב" ● תני גולדשטיין בילה לילה עם האנשים שמנסים לשנות את המצב, למרות הכול

עוד 2,991 מילים

לראשונה אותר בישראל חולה קורונה שנדבק בתת זן חדש של וריאנט דלתא

סער פרסם תזכיר חוק המגביל את הטלת הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים ● איימן עודה דחף את בן גביר, כשהשניים התעמתו בבית החולים קפלן ● דיווח: נתניהו העביר מסר לפוטין - "אשוב ללשכת ראש הממשלה בקרוב מאוד" ● כוכבי מעוניין לפרסם ספר שחיבר ● בשל היענות נמוכה, בוטלה העצרת השנתית לזכר רבין ● בקשת פאינה קירשנבאום נדחתה: תחל לרצות את עונשה בדצמבר

עוד 57 עדכונים

נתניהו יהפוך את חוק סער לקמפיין הבחירות של הליכוד

פרסום ראשון שר המשפטים צפוי להפיץ השבוע את תזכיר החוק המונע מנאשם בפלילים לקבל מנדט להרכיב ממשלה ● באופוזיציה זועמים וטוענים כי החוק פרסונלי, אך סיכויו לעבור טובים למדי ● נתניהו, מצדו, החליט להתמודד בבחירות הבאות בראשות הליכוד תחת קמפיין לביטול החוק אם ייבחר ● יריב לוין לזמן ישראל: "אנחנו נסביר לציבור שהוא צריך לבחור בנתניהו כדי להתקומם נגד החוק הזה ולבטל אותו"

עוד 516 מילים ו-3 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה