תגובת אלוף בן, אם היה חושב שהתעמרות בעבודה היא עניין אמיתי, ולא איזו אי-נעימות שמה לעשות וגו':
"תחקיר זמן ישראל על התנהלותה של ליסה פרץ כעורכת וכמנהלת מציב מראה מול עיתון 'הארץ' תחת עריכתי, והנשקף מהמראה הזו בלתי נסבל. לא אכחיש שחלק מהפרטים שפורסמו בו מוכרים לי, ומעבר לכך, לא אכחיש כי רוחם של הדברים מוכרת לי היטב, ובכל זאת, כשהעדויות נשטחות באופן בו נשטחו, צונחת עלי הכרה שלצערי לא צנחה עד עתה: סביבת העבודה במוסף 'גלריה' היא סביבה רעילה. אסור היה שתתקיים, וברור שאסור לה להמשיך להתקיים.
"עם קריאת התחקיר הזמנתי את ליסה פרץ לשיחה. ליסה פרץ היא אחת העיתונאיות המוכשרות איתן זכיתי לעבוד ואותן זכיתי לנהל. תחת עריכתה, מוסף 'גלריה' התבסס כקול מרכזי וחסר תחליף בסיקור התרבות בישראל. עם זאת, כאמור, התנהלותה כמנהלת לא הותירו בידי ברירה. הודעתי לליסה כי היא יוצאת לחופשה החל מרגע זה, וכי עריכת המוסף תעבור לאלתר לידי XXXX. הודעתי לליסה ששיבה אפשרית לתפקידה תיתכן רק לאחר שתוכיח להנהלת העיתון כי עשתה מאמץ אמיתי, עמוק ונרחב, להבין את הסיבות להתנהלותה, וכי היא מסוגלת להבטיח לנו כי דבר מהדברים שתוארו כאן לא יישנה.
"ברור שליסה פרץ אינה האחראית היחידה. כעורכו הראשי של העיתון, נופלת עלי אחריות כפולה ומכופלת. ראשית, היה עלי לוודא שיחידותיו השונות של העיתון מנוהלות באופן המאפשר לכל עובדת ועובד, תהא אשר תהא איכות עבודתם, יהא אשר יהא מבנה העסקתם, לעבוד בסביבה המכבדת אותם כבני אדם וכאנשי מקצוע. כאן נכשלתי בראשונה.
"שנית, משהובאו לידיעתי חלק מהעדויות המופיעות בתחקיר, הגבתי באופן שאיפשר את המשך ההתנהגות האלימה. יותר מכך, כשדיברתי על ה'שריטות' אותן סוחב כל עיתונאי, נירמלתי למעשה את האלימות הזו. כאן נכשלתי בשנית.
"עיתון 'הארץ' חרט על דגלו מאבק בהתעמרות בעבודה. בתחקיר 'זמן ישראל' מוזכרים התחקירים שפרסמנו לאחרונה על התעמרויות בגופי תקשורת אחרים. פרסמנו את הדברים כדי שישתנו, ואנו ממשיכים לפרסם כתבות עוקבות כדי לוודא שההתעמרויות שנחשפו יטופלו.
"לא נוכל לדרוש טיפול נאות בתופעת ההתעמרות בעבודה, הפוגעת ברבות וברבים מעובדות ועובדי ישראל, בלי לטפל בתופעה הזו כשהיא מתגלה אצלנו.
"לפיכך דיברתי עם מו"ל העיתון עמוס שוקן, ובעצה אחת איתו החלטנו על סדרת הפעולות הבאות: פנינו ל-YYYY, משפטנית מובילה בתחום זכויות העובדים, על מנת שתקים צוות בדיקה, תחשוף התנהלויות פסולות של עורכים ומנהלים, ותמליץ על הדרך הנכונה לטפל בהן. באופן אישי אני מאמין בתהליכים של צדק מאחה כדי לנקות ארגונים מתופעות כלל ארגוניות, אבל המנדט של YYYY, שניתן לה על ידי מו"ל העיתון, יהיה לקבוע כל מנגנון ולהמליץ עליו בפני המו"ל.
"אשר לי, מעבר לכפיפות שלי מול צוות הבדיקה ולהמלצות שלו (שיכולות בהחלט לכלול גם את התפטרותי או פיטורי), הצבתי לעצמי כמטרה עליונה לעשות כמיטב יכולתי, מרגע זה ואילך, כדי לעצור באיבן התעמרויות בעובדות ובעובדי 'הארץ'. כולי תקווה שאצליח במהלך כהונתי להביא לשינוי אמיתי בתרבות הארגונית בעיתוננו, ומתוכו לקרוא לשינוי תרבותי בכלל מקומות העבודה בישראל."
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נכון שהקול הבודד שזועק אמת בולט,
ומבליט את תרבות השקר והברגים הקטנים
והקרנפים וחותמות גומי מלל מעודן.
אבל, זה לא ילד ולא כלי.
מה שאין למחנה הדמוקרטי ליברלי
זה קולות פשוטים ברורים.
אפילו מדבקות המחאה מחווירות
ביחס לפשיזם אלים, עוקד, מפקיר,
רומס, עושק, משחית ומשעבד.
שיח אינטלקטואלי במשלב גבוה
לא עוזר בשיט כשהמצב חרא
ותהליכים מאיצים.
נחוצים יותר אנשים שמדברים
ועושים באומץ תכלס.
(ומאמר המשך: איך יהיו עשרות
שמדברים בגובה העיניים
וגורמים לפעולה, בזמן).