שר המשפטים גדעון סער העביר לאחרונה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק, המבקשת לעגן בחוק את כללי הפסילה שקבע בית המשפט העליון, כך ש:

"בית המשפט הדן במשפט פלילי רשאי שלא לקבל ראיה, ובכלל זה הודעה, חפץ או כל ראיה אחרת, אם שוכנע כי הראיה הושגה שלא כדין וכי קבלתה במשפט תפגע בזכות להליך הוגן, בשים לב לאינטרס הציבורי בקבלת הראיה".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ומרחיבה אותם כך ששיקול הדעת של בית המשפט יחול "גם אם הושגה הראיה תוך הפרת הדין כלפי מי שאינו הנאשם".

שר המשפטים סער העביר לאחרונה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק, המבקשת לעגן בחוק את כללי הפסילה שקבע ביהמ"ש העליון, כך שביהמ"ש הדן במשפט פלילי רשאי לא לקבל ראיה אם שוכנע שהושגה שלא כדין

הדוקטרינה של פסילת ראיות זוכה לתמיכה בקרב משפטנים רבים. כך למשל טען פרופ' עמנואל גרוס במאמרו ביצור זכויותיו של העומד לדין פלילי, הארץ  1.08.21:

"עיגון כלל הפסילה החוקתי (של ראיות שהושגו שלא כדין בהליך הפלילי, י.ז.) בחוק יקרב את מדינת ישראל אל מדינות המכבדות את זכויות האדם של העומדים לדין הפלילי".

מה המחיר של פסילת ראיות שלא הושגו כדין?

אלישע חייבטוב זוכה ב 2018 מהרשעתו ברצח משום שהשופטים סברו שבמהלך חקירתו נפגעה זכותו להיוועץ עם עורך דין באופן שפגע בהגינותו של ההליך הפלילי, ולפיכך החליטו לפסול את הודאתו בפני המדובב.

את הכרעת הדין חתמו השופטים במלים:

"ליבנו עם משפחת הנרצח שי אדרי ז"ל, ואולם בנסיבות המכלול לא היה מנוס מהתוצאה".

באופן טבעי, מיד התעוררו תהיות, האם בית המשפט העליון שחרר לחופשי רוצח על מנת ללמד לקח את המשטרה.

בית המשפט עמד על שורה של תקלות חמורות נוספות שליוו את אופן חקירתו של חייבטוב – בין השאר אספקת סמים קשים (הרואין) לתא מעצרו ופיתויו להשתמש בהם – וציין כי הללו מעוררים ספק באמיתות ההודאה, ומסכלים "את התכלית של בירור האמת ואכיפת הדין".

ביהמ"ש עמד על שורת תקלות חמורות שליוו את חקירת חייבטוב – ביניהן אספקת סמים קשים (הרואין) לתא מעצרו ופיתויו להשתמש בהם – וציין כי הללו מעוררים ספק באמיתות ההודאה, ומסכלים "את תכלית בירור האמת"

אלא שלא הספק באשמה הוביל לזיכוי, ולפיכך ליבנו צריך להיות גם עם חייבטוב שהזיכוי מרצח לא ניקה אותו מהאשמה כפי שהיה ראוי.

המסר שבית המשפט מעביר הוא שיש לפסול ראיות גם במחיר זיכוי אשמים. זהו אינו המחיר היחיד, וככל הנראה אף לא העיקרי. ראשית, הניסיון האמריקאי מלמד, שפסילת ראיות שלא הושגו כדין לא מצליחה לחנך ולהרתיע את רשויות החקירה מפני שימוש באמצעי חקירה בלתי כשרים.

רק ענישת חוקרים שמעלו בתפקידם, ודרישה בחוק לאמת את ההודאה בראיות מוצקות, חיצוניות להודאה, יוציאו את החוקרים מחדרי החקירות ויהפכו את המשטרה לחוקרת בולשת כפי שמצופה ממנה.

החזרת הכוח מהתביעה לשופטים

מעבר לכך, התמקדותו של בית המשפט העליון בארה"ב, בשנות השישים של המאה הקודמת, בהגינות ההליך הפלילי, במטרה לחסום שיטות חקירה משטרתיות שנויות במחלוקת, הולידה שורה של דרישות פרוצדורליות למתן זכויות והגנות לנחקרים. הדרישות פגעו ביכולות המערכת להבחין בין אשמים לחפים והחריפו את פערי האי-שוויון במערכת המשפט הפלילי.

פרופ' ויליאם סטאנץ, חוקר מערכת המשפט הפלילי מאוניברסיטת הרוורד שנפטר ב-2011, כתב בספרו, "התמוטטותה של מערכת המשפט הפלילי באמריקה", כי כללים אלו העניקו לחשודים מתוחכמים, עבריינים חוזרים ונאשמי צווארון לבן, את היכולות להימנע מחקירות נגדם, בעוד ששאר החשודים, בהם נאשמים חפים ועניים, ויתרו על זכויותיהם וקבלו הגנה פחותה מאשר לפני כן.

הכללים הללו גם תרמו להחמרה בענישה והסטתה לכיוונים אחרים. כיוון שפחות עברייני אלימות הואשמו, אלו שכן הורשעו קיבלו עונשים חמורים יותר, ומאידך עבירות קלות יותר, כגון אחזקת סמים, זכו ליותר טיפול משטרתי.

הכללים העניקו לחשודים מתוחכמים, עבריינים חוזרים ונאשמי צווארון לבן, את היכולות להימנע מחקירות נגדם, בעוד ששאר החשודים, בהם חפים ועניים, ויתרו על זכויותיהם וקבלו הגנה פחותה

החוק הפלילי נתפס בעבר ככזה שעוצב כדי להבטיח שאלו אשר נענשו יתפסו כראויים לכך בעיני החברה. כיום החוק הפלילי בארה"ב מעוצב כדי לאפשר הרשעות ולהקל על התביעה לערוך עסקאות טיעון. לפני כחצי מאה, משפטי מושבעים היו זולים ויעילים בצורה סבירה, ולפיכך נפוצים.

הכללים המשפטיים הרבים והמורכבים סיבכו את המשפטים והפכו אותם ליקרים, נדירים וחשופים לטעויות. חזרה למודל המשפטי הקודם, מהותית ופרוצדורלית, לכל הפחות תפחית עיוותי דין, ויתכן שגם תמנע טוב יותר פשיעה.

עם מעל 2 מיליון אסירים, מערכת המשפט האמריקאית הפכה למחמירה בהיסטוריה של השלטון הדמוקרטי. האפליה וחוסר השוויון נגד מיעוטים התפשטו והחריפו, ושיקול הדעת הפקידותי על פני שיפוטי, הוביל לכך שכ-99% מן ההרשעות מבוססות כיום על הודאה בעסקאות טיעון. כתוצאה מכך, מערכת המשפט האמריקאית איננה הוגנת, לא יעילה וגם לא אפקטיבית.

סטאנץ האמין כי דרישה בחוק לבקרה שיפוטית על הבסיס העובדתי של עסקאות הטיעון תחזיר את הכוח מן התביעה לשופטים, תוביל לפחות הודאות באשמה, לכך ששאר ההודאות יהיו אמינות ונכונות יותר, ולכך שהנאשמים ירגישו שהשיפוט שלהם היה הוגן. הרשעות מבוססות ואמיתיות יותר, יועילו להרתעה שכן הן יעניקו לאנשים עוד תמריצים לא לפשוע.

החזרת הכוח השיפוטי מהתביעה לשופטים, עשויה למשמע את התובעים להגיש כתבי אישום מבוססים ומקובלים יותר. בקרה שיפוטית על עסקאות הטיעון עשויה גם לצמצם מעצמה את נכונות התביעה לערוך עסקאות טיעון.

ביקורת שיפוטית רק בשלב הערעור איננה נתפסת כהוגנת כיוון שלנאשמים אין אפשרות להשמיע את קולם בשלב זה. מאידך; בחינה שיפוטית מדוקדקת של המצב הראייתי בתיק בטרם עסקת הטיעון התרקמה, תחזק את ההליך השיפוטי, כיוון שנאשמים יוכלו לשוחח עם השופטים על אשמתם במקום להודות תחת האיום בהרשעה ומאסר ארוך אם יורשעו.

עם מעל 2 מיליון אסירים, מערכת המשפט האמריקאית הפכה למחמירה בהיסטורית השלטון הדמוקרטי. אפליה נגד מיעוטים ושיקול דעת פקידותי על פני שיפוטי הוביל להרשעות מבוססות הודאה בעסקאות טיעון

בקרה שיפוטית על שיקול הדעת של התביעה נחוצה במיוחד משום שענישה מחמירה עלולה לכפות גם על חפים להודות. יתרה מכך, גם כאשר נאשם אכן אשם בפשע, הוא לא בהכרח ראוי לעונש שמושת עליו בעסקת טיעון. השופטים בתהליך בקרה זה עשויים גם לחשוף חוסר התאמה ביחסים שבין שוטרים לתובעים, ולעיתים אפילו שחיתות.

זאת וזאת, ואף זאת חווינו במערכת המשפט הישראלית, הששה לאמץ כללי פסילה כאשר מעבר לים כבר מזמן יש המבקשים לזנוח אותם.

חוקר ומרצה למשפט פלילי. חבר סגל בכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי. מחבר הספר הקבצן השביעי – רשימות מבית המעצר.