JavaScript is required for our website accessibility to work properly. אוצר המילים של השבוע: מֵאָה | זמן ישראל
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
מֵאָה 100

בחלוף השנים, עם ההתבגרות, למדתי להעריך את היתרונות בלהיות בן אדם של 70-80, ולזהות את הסכנות שאורבות למי שלא מוכן להסתפק בפחות ממאה

אף פעם לא הייתי בן אדם של מאה. בטח קיבלתי פה ושם מאה באיזו בחינה נשכחת בבית הספר היסודי או בתיכון, אבל בחוויות שנצרבו בזיכרוני הייתי תמיד תלמיד של 70-80. זה גם הסיפור שמספרות עלי התעודות שנשמרו מהימים הרחוקים ההם. 70, 80, לפעמים קצת יותר, לפעמים קצת פחות. אף פעם לא מאה.

זה עניין רציני בחיי, לא להיות בן אדם של מאה. הוא העסיק אותי רבות, לאורך תקופות ארוכות ומשמעותיות, כולל סכומים לא מבוטלים על טיפולים פסיכולוגיים, שהוקדשו גם לסוגיה הזו ולהשלכותיה.

זה עניין רציני בחיי, לא להיות בן אדם של מאה. הוא העסיק אותי רבות, לאורך תקופות ארוכות ומשמעותיות, כולל סכומים לא מבוטלים על טיפולים פסיכולוגיים, שהוקדשו גם לסוגיה הזו ולהשלכותיה

בצעירותי זה היה בעיקר בגלל המבט החיצוני של המבוגרים, עם קלישאת "יש לו פוטנציאל" הידועה – אם הבן שלכם רק היה מתרכז ומתאמץ, עושה עוד מאמץ קטן, לא יותר, הוא היה יכול להגיע להישגים הרבה יותר יפים. הוא יכול להיות תלמיד של מאה, חבל שהוא מסתפק בפחות – משם כבר המשכתי לבד, בלי עזרת המבוגרים. עם התסכול שמתלווה לתחושה שאתה לא טוב מספיק.

לא חרוץ וקפדן כמו אלה סביבך, שלהבדיל ממך חותרים תמיד לשלמות ולא מסתפקים בפחות. אנשי המאה. אלה שאחדים מהם ימשיכו להתרכז ולהתאמץ ולהצטיין ולבלוט הרבה אחרי התיכון ולפעמים גם יגיעו בבגרותם לרשימות מאה האנשים הבולטים בתחומי העיסוק שלהם. אני מכיר כמה כאלה. חלקם חברים שלי. היו תקופות שהתקשיתי להסתיר את הקנאה בהם.

המחשבות האלה עולות עכשיו בגלל שזה המדור המאה של "אוצר מילים". צעד קטנטן לאנושות, נקודת ציון משמחת מבחינתי. מאה מדורים זה בערך 100 אלף מילים, כלומר סדר גודל של רומן רחב יריעה, שנגע עד היום, בין היתר, באבטלה, ביביזם, גירוש, דיכאון, התנצלות, וירוס, זמן, חורבן, טרור, ייאוש, כישלון, לינץ', מחאה, נס, סגר, עוצר, פאניקה, צדק, קפסולה, רוטציה, שוחד, תוכן ועוד. רשימת מילים שמספיק להביט בה כדי לקבל מושג על העניינים שהעסיקו אותנו בשנתיים האחרונות. תמונה לא אופטימית במיוחד, אני מודה.

מאה מדורים זה בערך 100 אלף מילים, כלומר סדר גודל של רומן רחב יריעה. רשימת מילים שמספיק להביט בה כדי לקבל מושג על העניינים שהעסיקו אותנו בשנתיים האחרונות. תמונה לא אופטימית במיוחד, אני מודה

"אוצר מילים" הוא מדור שבועי עם מנגנון הפעלה כפול. השלב הראשון, הפשוט יחסית, הוא לפתוח את החיישנים כדי לאתר את "המילה של השבוע". זו המילה האחת שאיכשהו מצליחה לצוף ולבלוט ולמשוך את תשומת הלב מתוך המהומה המילולית שהיא חיינו. בחדשות, ברשתות החברתיות, ברחוב, בבית הספר, בבית.

Vocabulary100ברגע שהמילה האחת נבחרת מתחיל השלב השני, המפותל יותר: לשוטט סביבה, לרחרח אותה, לצבוע אותה בצבעים שונים, להלביש ולהפשיט אותה, לנסות לראות אילו אסוציאציות היא מעלה, על אילו כפתורים היא לוחצת, מה יכול להתחבר אליה, מה היא מזכירה ולמה. קצת כמו שקורה עם חומרי נפש, זיכרונות וחלומות במהלך טיפול פסיכולוגי. לפעמים זה יוצא סאטירי או מצחיק, לפעמים רציני ומהורהר. תלוי בנסיבות ובמצב הרוח של אותו שבוע.

זה מדור שמטבעו הוא מרפרף, אסוציאטיבי, מדלג בין עניינים אישיים לציבוריים, בין זוטות של חיי היום-יום לעניינים עקרוניים שעל סדר היום. הוא כנראה מתאים למי שלא משקיע את כל האנרגיה, תשומת הלב, המאמץ, בעניין אחד בלבד, אלא מעדיף להתפזר. לשוטט. להרהר.

בחלוף השנים, עם ההתבגרות, למדתי להעריך את היתרונות בלהיות בן אדם של 70-80, ולזהות את הסכנות שאורבות למי שלא מוכן להסתפק בפחות ממאה.

אני חושב, לדוגמה, על ראובן שפירא, מהפכן הסאונד הישראלי שמת בשבוע שעבר בנסיבות טרגיות. ראובן, שזכיתי לעבוד איתו וליהנות מכישרונו החד-פעמי, היה בן אדם מובהק של מאה. זה חזר בכל ההספדים הרבים עליו. למשל בתוכנית המיוחדת והיפה שקוואמי הקדיש לו השבוע ברדיו "הקצה".

ראובן שפירא (צילום: אמיר בן-דוד)
ראובן שפירא (צילום: אמיר בן-דוד)

בכל הראיונות בתוכנית – עם שלומי ברכה מ"משינה", רמי קליינשטיין, ריטה, יעקב גלעד ויזהר אשדות – חזרו תיאורים דומים, שמלמדים מה נדרש ראובן לעשות כדי להגיע לסאונד המושלם שהוא שמע באוזני רוחו. מרתונים של ימים ולילות באולפנים, עם העקשנות שלא מוכנה לפשרות על כל צקצוק, רשרוש, תדרים מתנגשים, מגבלות טכניות, מגבלות תקציב, עייפות. לא לוותר, לא להרים ידיים, לא להסתפק בפחות ממאה.

מרתונים של ימים ולילות באולפנים, עם העקשנות שלא מוכנה לפשרות על כל צקצוק, רשרוש, תדרים מתנגשים, מגבלות טכניות, מגבלות תקציב, עייפות. לא לוותר, לא להרים ידיים, לא להסתפק בפחות ממאה

אם עולם הסאונד רחוק מכם, אני משוכנע שאתם מכירים מאבקים דומים מזירות שקרובות יותר לחייכם. מאבקים כאלה מתנהלים מדי יום במעבדות, בחדרי העריכה, בסטודיו, ליד שולחנות השרטוט, במגרשי האימונים, בנבכי הקוד של התוכנה. הפרקטיקות שונות, אבל אנשי המאה תמיד דומים. הם לא יסתפקו בתוצאה שהיא פחות ממושלמת, יהיה המחיר אשר יהיה.

והמחיר, לא פעם, כבד. אתה הרי לא יכול להיות מאה בכל תחומי החיים. זה פשוט לא אנושי. כדי להיות מאה בתחום אחד, אתה חייב להתמסר לו לחלוטין. להיבלע בתוכו. להתמזג איתו. להיות מוכן להקריב כל קורבן שיידרש בחתירה לשלמות, למדליית הזהב, לציון מאה. ואז אין לך ברירה אלא להעלות קורבן בתחומים אחרים. הזוגיות, ההורות, הקשר עם חברים ובני משפחה, בריאות הגוף ובריאות הנפש.

ארטיום דולגופיאט. בוודאות איש של 100 (צילום: AP Photo/Gregory Bull)
ארטיום דולגופיאט. בוודאות איש של 100 (צילום: AP Photo/Gregory Bull)

האם התוצאה שווה את המחיר? מיתוס הגאון, שמהלך עלינו קסם שאי אפשר להתכחש לו, קובע שכן. על פי המיתוס, הגאונים הלא מתפשרים הם אלה שדוחפים את האנושות אל ההישגים הגדולים ביותר שלה, ולפיכך ראויים לסלחנות על פגמיהם האחרים. אבל ניסיון החיים מלמד, שהתשובה לשאלה הזאת מורכבת בהרבה ובטח לא חד-משמעית. אני לא בטוח מה התשובה שלי, והיא גם השתנתה במרוצת השנים.

זכיתי להגיע להישגים שאני גאה בהם בתחומי פעילות שונים. אבל הם היו, מטבע הדברים, הישגים של 70-80. בדיוק כמו שהזהירו המורים בבית ספר ויצמן בקריית מוצקין. זה המחיר הבלתי נמנע כשאתה מתפזר, לא מתמקד, לא משקיע את כל כולך בעניין אחד, שהופך בהדרגה לדבר החשוב ביותר בעולם, ואז לדבר היחיד שחשוב בעולם.

אז לא הקלטתי את "אבי רואד", לא כתבתי תסריט ברמה של "צ'יינה טאון", וגם לא רומן כמו "הזקן והים". היו שנים שהעניין הזה תסכל אותי, גם כי הקולות הביקורתיים של המורים וההורים המשיכו להדהד בתוכי. למה אתה לא הולך עד הסוף? למה אתה מתפזר ולא מתמקד?

אז לא הקלטתי את "אבי רואד", לא כתבתי תסריט ברמה של "צ'יינה טאון", וגם לא רומן כמו "הזקן והים". היו שנים שהעניין הזה תסכל אותי. למה אתה לא הולך עד הסוף? למה אתה מתפזר ולא מתמקד?

לאט-לאט התחלתי להעריך גם את היתרונות בגישה הנינוחה יותר לחיים. חתירה לשלמות יכולה להביא אותך לפסגה, אבל גם לשתק. למה לפתוח את המחשב ולהתחיל לכתוב אם אתה לא המינגווי? מה הטעם להיכנס לאולפן אם אתה לא פול מקרטני? בשביל מה להקים סטארט-אפ אם אתה לא סטיב ג'ובס?

איש המאה סטיב ג'ובס ב-1993 (צילום: AP Photo/Kristy Macdonald)
איש המאה סטיב ג'ובס ב-1993 (צילום: AP Photo/Kristy Macdonald)

אולי עדיף להימנע. לדחות. להתחמק. למצוא תירוצים. לא לקפוץ למים. להגן על עצמך מראש מפני הסבל שכרוך בציון 70-80. להביט בקנאה ביחידי הסגולה שעולים על הפודיום, שמצליחים לקבל מאה, ולהמשיך לחלום שפעם גם אתה תזכה להיות שם.

זה לא רעיון מקורי שלי. קהלת (המקורי, לא זה מהפורום של הנודניקים הליברטריאנים) לימד אותנו "אל תהי צדיק הרבה". כלומר: אל תגזים ותחמיר ברדיפת צדק ויושר, שכן ההפרזה יכולה דווקא להפחית ממעלת הצדיקות ולהוריד את דרגתה. והפסוק העוקב ממליץ לנו על הבחירה בשביל הזהב, שביל האמצע, זה שהוא מסלול החיים של אנשי ה-70-80: "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלוהים יצא את כולם".

ועל זה כותב הרמב"ם (ב"הלכות דעות"): "לא יהא בעל חימה נוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש, אלא בינוני: לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו… ודרך זו היא דרך החכמים: כל אדם שדעותיו דעות בינוניות ממוצעות נקרא חכם".

רבי משה בן מימון (הרמב"ם) (צילום: ויקיפדיה)
רבי משה בן מימון (הרמב"ם)

זו הסיבה שאנחנו, הבינוניים, אנשי ה-70-80, לא פעם גמישים יותר. קל יותר לשתף איתנו פעולה. נוח יותר לעבוד איתנו. אנחנו פתוחים לביקורת, כי ברור לנו שאנחנו לא יודעים הכול. אנחנו לא מסתובבים בעולם בתחושה שהשמש זורחת לנו מהישבן והאמת המוחלטת נמצאת בבעלותנו.

לעומתנו, אנשי המאה, הפרפקציוניסטים, החותרים תמיד לשלמות, הם לא פעם נוקשים, סוליסטים, בודדים, נוטים לעימותים, אנשים שקשה להיות לאורך זמן איתם או לצידם. הם אלה שתמיד יודעים טוב יותר מהזולת מה בדיוק צריך לעשות, והסטנדרטים שלהם גבוהים, אפילו בלתי אפשריים.

לפעמים – לעיתים נדירות מאוד – התוצאה הסופית מצדיקה במידת מה את מסלול הייסורים שכרוך בנסיעה איתם. אבל זה לא קורה הרבה. כמה גאונים אמיתיים כבר מסתובבים בינינו?

לפעמים – לעיתים נדירות מאוד – התוצאה הסופית מצדיקה במידת מה את מסלול הייסורים שכרוך בנסיעה איתם. אבל זה לא קורה הרבה. כמה גאונים אמיתיים כבר מסתובבים בינינו?

זה כנראה לא מקרי שהתואר "גאון" הוא אחת המחמאות השכיחות ביותר בעידן ההגזמות וההפרזות של הריאליטי והרשתות החברתיות. כשלהיות רק "בינוני" זו אחת החרדות הגדולות שלנו. אבל ניסיון החיים מלמד, שרוב הגאונים בעיני עצמם הם לא פעם אנשי 70-80 בדיוק כמונו, שרק הצליחו להסוות היטב את הבינוניות שלהם ולשכנע את הסביבה בגדולתם.

הם מסתובבים בעולם כמו המינגווי, רק בלי לכתוב בסוף את "הזקן והים". והפחד שלהם, שמישהו יגלה חלילה שלא מגיע להם ציון מאה אלא קצת פחות, הוא זה שדוחף אותם להתעמר, להתעלל, להתנשא, לזלזל, לפגוע, להציק.

ארנסט המינגוויי ב-1939 (צילום: AP Photo)
ארנסט המינגוויי ב-1939 כותב יצירת מופת שהיא לא פחות ממאה (צילום: AP Photo)

יש בינינו גם אחרים, ונדמה שהם מתרבים מיום ליום, שאמנם לא זכאים למאה באף אחד מהמבחנים המכריעים של חייהם, אבל זה לא מפריע להם להסתובב בעולם בתחושה שהם זכאים ללא פחות משירות מושלם, טיפול רפואי מושלם, ניהול מושלם, תמיכה טכנית מושלמת.

יש בינינו גם אחרים, ונדמה שהם מתרבים מיום ליום, שאמנם לא זכאים למאה באף אחד מהמבחנים המכריעים של חייהם, אבל זה לא מפריע להם להסתובב בעולם בתחושה שהם זכאים ללא פחות משירות מושלם

הם אלה שלוקים במה שמכונה "כשל הפתרון המושלם". כשל לוגי שבו משווים בין דברים ממשיים – של 70-80 – לחלופות לא מציאותיות, אידיאליות, שראויות לציון מאה. הלוקים בכשל יניחו שיש פתרון מושלם לבעיה שמציקה להם, ויהיו מוכנים להילחם, גם על חשבון אחרים, כדי להגיע אליו.

כשל הפתרון המושלם הוא זה שמאפשר לאנשים לתקוף כל פתרון מציאותי, כל פשרה ריאלית, באמצעות הצגת ברירה כוזבת בינה לבין אפשרות אחרת, שהיא אולי עדיפה בתיאוריה אך כנראה בלתי מציאותית. מבחינתם, די בפגם הקל ביותר בפתרון המציאותי, כדי לדחות אותו במלואו ואפילו להילחם בו.

פול מקרטני. אוטוטו בן מאה (צילום: Rob Grabowski/Invision/AP)
פול מקרטני. אוטוטו בן מאה (צילום: Rob Grabowski/Invision/AP)

אנשי כשל הפתרון המושלם הם בדיוק אלה שמונים עכשיו את כל פגמי החיסונים, כדי להצדיק את הבחירה שלהם לא להתחסן ולא לשתף פעולה עם מדיניות המאבק בקורונה.

אנשי כשל הפתרון המושלם הם בדיוק אלה שמונים עכשיו את כל פגמי החיסונים, כדי להצדיק את הבחירה שלהם לא להתחסן ולא לשתף פעולה עם מדיניות המאבק בקורונה

מבחינתם, אם החיסונים לא מספקים הגנה מוחלטת של 100% (והם לא) ואם תהליך קבלת ההחלטות בעניין החיסונים לא היה מושלם (והוא רחוק מכך), ואם האסטרטגיה שנבחרה להיאבק במגפת הקורונה כוללת פגמים (ויש לא מעט) – אז תודה רבה. המשחק הזה לא בשבילם. הרי מגיע להם מאה. בפחות מזה הם לא יסתפקו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
ואני חשבתי שאתה הוא איש של 100. מבחינתי כל מי שעומד על במה עם איזשהו כלי נגינה ועושה זאת כמו גדול, חייב להיות איש של 100. אחרת איך אפשר לנגן משהו אם זה נשמע לא טוב? הבינוניות בעיניים של... המשך קריאה

ואני חשבתי שאתה הוא איש של 100. מבחינתי כל מי שעומד על במה עם איזשהו כלי נגינה ועושה זאת כמו גדול, חייב להיות איש של 100. אחרת איך אפשר לנגן משהו אם זה נשמע לא טוב? הבינוניות בעיניים של האחד נראית מצויינות בעיניים של האחר. שלא לדבר על הכתיבה ועריכה שלבטח עברת כבר מזמן את מיליון המילים שיצאו תחת ידייך.
המדד הוא לא 70 מול 100 אלא כשרון מול מימושו. ומי שמוכשר במילים, קל לו לממש כשרון כמו מי שמוכשר בכימיה ובמחשבים ובעשיית כסף.
הטרגדיה אצל רבים, שהכשרון נשאר חבוי ולא פורץ לעולם. לרוב כמובן בגלל נסיבות חיים. לרוב תירוצים ופחד. ותמיד יש המון תסכול. כי הכשרון, כמו המים, זורם לאנשהו. ואם לא ממומש אז הסרטן והמחלות אוכלות את הגוף. מחייבות אדם לעשות שינוי. לממש.

כתבת יפה מאוד .אמנות החיים היא להיות 70-80 אמיתי ולהנות באופן רצוף מהגאונות או האובססיה של אנשי ה100 .אני אשלים את התיזה ואומר שגם הטייקונים שהבטן שלהם לעולם לא מתמלאת עובדים בשבילי: הם... המשך קריאה

כתבת יפה מאוד .אמנות החיים היא להיות 70-80 אמיתי ולהנות באופן רצוף מהגאונות או האובססיה של אנשי ה100 .אני אשלים את התיזה ואומר שגם הטייקונים שהבטן שלהם לעולם לא מתמלאת עובדים בשבילי: הם מניעים את גלגלי הכלכלה והיזמות ואנשי ה70- 80 נהנים מהם בעקיפין ( חילחול חצי קלאץ)

לכתבה המלאה עוד 1,611 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום שלישי, 26 במאי 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
הפסקת אש באיראן ובלבנון

צבא ארצות הברית תקף סירות איראניות ואתרי שיגור טילים

מסנטקום נמסר כי מטרת התקיפות "להגן על כוחותינו מפני איומים מצד הכוחות האיראניים"; רוביו: מצר הורמוז חייב להיות פתוח - כך או אחרת ● טראמפ: האורניום המועשר של איראן יימסר או יושמד ● דיווח: ראש שב״כ נפגש לאחרונה עם מוחמד דחלאן באיחוד האמירויות

לכל העדכונים עוד 4 עדכונים

הישראלים לא מבינים עד כמה טראמפ מושחת

כעת כולם בארץ כועסים על כך שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ כנראה הולך לסגור הסכם לא מספק עם איראן. עד לפני רגע אהבו לראות בו מעין מושיע: הנשיא שהעביר את השגרירות לירושלים, הכיר בריבונות ברמת הגולן, תקף באיראן, וסלד מהאליטות הליברליות שהישראלים למדו לשנוא.

עבור רבים כאן, טראמפ נתפס כמעט כאחד משלנו – אדם "אמיתי", "חזק", "לא מתנצל". אלא שכל ההערצה הזאת מפספסת את האמת הבסיסית: טראמפ איננו ידיד של אף אחד. ובעיקר, בהקשר האמריקאי, רוב הישראלים אינם מבינים עד כמה הוא מושחת, ועד כמה השחיתות הזאת מחלישה את ארצות הברית עצמה – הפטרון המרכזי שעליו ישראל נשענת מאז הקמתה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 975 מילים

חלף עם הרוח

מה שהתחיל בהתעלמות מהתושבים הדרוזים, מסתיים ברפיסות וחוסר משילות ● ממשלת ישראל שלחה את חברת "אנרג'יקס" להקים טורבינות רוח בצפון רמת הגולן, וברגע האמת נטשה אותה לבד מול אלימות המפגינים ● המפכ"ל נתן את ברכת הדרך אבל לשטח הגיעו שישה שוטרים, ונתניהו הבטיח להקים צוות בין-משרדי אבל התאייד ● ניר ישועה, מנכ"ל אנרג'יקס: "ברמת הגולן לא הייתה משטרה ולא מדינה"

לכתבה המלאה עוד 1,484 מילים ו-1 תגובות
אמיר בן-דוד

כבר לא מעוררים דחייה?

בשנת 2007 פורסם ספר המבוסס על מחקר באוניברסיטה העברית, אשר עסק בשאלה איך ייתכן שאחרי כמעט ארבעים שנות שלטון ישראליות ביהודה, שומרון ועזה – כמעט שאין דיווחים על אונס כנגד פלסטיניות. אחד הפתרונות שהוצגו בעבודה זו הוא שחיילים מתייגים פלסטיניות כמגעילות וכנחותות ולכן הם נמנעים מלאנוס אותן.

חלפו עשרים שנים מאז והתמונה השתנתה. לאחרונה פרסם בניו יורק טיימס העיתונאי המעוטר ניקולס קריסטוף טור דעה תחת הכותרת "The silence that meets the rape of Palestinians".

פרופ' מיכאל (מיקי) ארליך נשוי ואב לשלושה, תושב ירושלים, יליד צ'ילה. מלמד במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן. מתמחה בגיאוגרפיה היסטורית של המזרח התיכון בימי הביניים, תוך התמקדות בתחומים: אסלום ושיערוב, עיור, הגירות, עליות לרגל, צלבנים ועוד. פעיל בתחומי חברה, סביבה והסברה. אוהב לטייל בארץ ובחו"ל, מוסיקה וקולנוע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
כן. מאמרים כאלה נכתבו גם אחרי רצח שירין אבו עקלא, עד שלא הייתה ברירה אלא להודות שחייל דודבן רצח אותה. מאמרים כאלה נכתבו אחרי הטבח בפרמדיקים ברפיח, עד שהתגלה הקבר הגדול שבו קברו את הפרמד... המשך קריאה

כן. מאמרים כאלה נכתבו גם אחרי רצח שירין אבו עקלא, עד שלא הייתה ברירה אלא להודות שחייל דודבן רצח אותה. מאמרים כאלה נכתבו אחרי הטבח בפרמדיקים ברפיח, עד שהתגלה הקבר הגדול שבו קברו את הפרמדיקים עם האמבולנסים שלהם.
אבל בכל זאת יש דבר אחד מצויין במאמר הזה: הוא מסביר בצורה מאד מדוייקת איך עבדה הכחשת השואה.

לפוסט המלא עוד 888 מילים ו-1 תגובות

הקרב על הדמוקרטים מתחיל בכיבוש

ריאיון העיתונאי והיוצר הדוקומנטרי נועם שיזף קורא להתפקד לדמוקרטים כדי להקים בתוך המפלגה בלוק אנטי־כיבוש, שילמד מהמתנחלים בליכוד איך מפעילים לחץ פוליטי מבפנים ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר למה בעיניו הפלת ממשלת נתניהו אינה מספיקה, מדוע השמאל חייב לחזור לומר "כיבוש", ולמה אין דרך לסיים אותו בלי לשנות את האלקטורט היהודי

לכתבה המלאה עוד 1,948 מילים ו-2 תגובות

גיוס חרדים וערבים - מתווה תכליתי בר-השגה

אציג כאן עמדה מעט מורכבת בסוגיית גיוס חרדים וערבים ואשתדל לפשט אותה ככל הניתן. ברמת הרצוי – מוטב שכל אזרחי ישראל יתגייסו לשירות צבאי משמעותי או לשירות אזרחי מקביל וזהה באורכו. ראשית מתבקש דיוק לגבי שתי נקודות שמסבירות את ההיגיון מאחורי הטענה – מדוע הרצוי הוא גיוס של כולם?

1

ד"ר לאוניד (ליאון) גרשוביץ הוא תושב שלומי. בעל תואר PhD מאוניברסיטת ת"א, מתמחה בתולדות יהודי ברית המועצות. בוגר תכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית. במשך שנים שימש במגוון תפקידים במערך החינוך, בהם מורה ורכז תחומי דעת, תנ"ך והיסטוריה, מחנך בתיכון ומנהל תיכון. כעת מנחה באקדמיה ומרצה במכינות קדם-צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 648 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

משחק כפול בביירות

נביה ברי, מנהיג תנועת אמל והשותף הבכיר של חזבאללה בדואופול השיעי בלבנון, פועל מאחורי הקלעים כדי לשמר את מעמדו הפוליטי ● בעוד שהרס כפרי הדרום מעורר זעם ציבורי גובר נגד ארגון הטרור, ברי ממתין לשעת כושר כדי להציג את עצמו כאלטרנטיבה מתונה – אך בינתיים ממשיך להעניק לחזבאללה מטרייה הפוליטית

לכתבה המלאה עוד 1,270 מילים

תגובות אחרונות

מופע ההתקרבנות של עו"ד ציון אמיר מול שופטי בג"ץ מוכיח כי מטרתו העיקרית של שר המשפטים היא לסחוט פרובוקציה ● למרות שהשר מייבש בתי משפט במכוון וממציא חוקי בחירה חדשים, נציגו מתעקש להציגו כמי שמציל את הסדר התקין ● השופטים, שמבינים את המלכוד, מנסים לאלץ את לוין למינויים טקטיים כדי לא להעניק לו עילה פוליטית נוספת להתנגחות במערכת ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 930 מילים

נקמת העובדים של עידן הבינה המלאכותית

במשך שנים סיפרו לנו שהטכנולוגיה תחזק את כוחם של ההנהלה ובעלי המניות מול העובדים ● ההסכם שנחתם בין עובדי סמסונג להנהלת החברה מוכיח שלפעמים קורה ההפך: העובדים, שמחזיקים בידע הנדרש לייצור השבבים בחברה, הצליחו לכפות הסכם מהפכני למורת רוחם של בעלי המניות ● במסגרתו, הם הפכו לשותפים מלאים ברווחי החברה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 771 מילים

הסוס הטרויאני של חב"ד העיר את הרוב הדומם

מעקב זמן ישראל המחאה הציבורית בעקבות תחקיר זמן ישראל נושאת פירות: ראש עיריית רחובות מתחיל לסגת מההחלטה להציב בית כנסת בתוך בית ספר יסודי בעיר ● במקביל, הציבור החילוני התייצב בהמוניו לצד גלידריה שנפתחה בשבת וספגה התנכלויות מצד העירייה ● שוב הוכח כי לציבור יש יכולת להיאבק בהדתה ובפגיעה באיכות החיים ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 810 מילים ו-2 תגובות

ישראל הפכה לשק החבטות של הקמפיינים המקומיים בארה"ב

מדמוקרטית בטקסס שמציעה לסרס "ציונים אמריקאים" ועד ציר רפובליקאי בקנטקי שלועג ליריבו על קשרים עם איפא"ק: שאלת הסיוע לישראל הפכה למטבע עובר לסוחר בבחירות האמצע בארה"ב ● עם תמיכה צונחת בקרב צעירים משני צידי המתרס הפוליטי, המועמדים מגלים שהדרך הקלה ביותר למשוך תשומת לב היא לתקוף את בת הברית במזרח התיכון ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 899 מילים

נראה שבישראל השלימו עם העובדה שאם אכן יושג הסכם מול טהרן, נושא הגרעין יידחה לסוף המשא ומתן ● בזמן שהאיראנים דורשים "הפסקת אש אזורית" שתגן על חזבאללה ומפשירים מיליארדים מקטאר, בירושלים מתמקדים בניסיון לוודא שארצות הברית תוציא את כל האורניום המועשר ● במקביל, רצף התאריכים שמתקרב דוחק את הנשיא האמריקאי להשיג שקט בכל מחיר ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 556 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

הפסולת בצפון נשרפת, והמשילות איתה

ראשי ערים נורים בזה אחר זה, אתרי פסולת בוערים, הגליל הופך לטריטוריה של משפחות פשע והממשלה לא קיימת ● מתברר שדווקא יש ח"כים לשעבר שנוסעים באוטובוסים ● אם זה לא כותרות על הספארי, זה לא מעניין את כרמל שאמה הכהן ● וגם: כשהמדרגות הקסומות של חיפה הופכות ליריד אמנות מקומית

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 1,672 מילים

בזמן שדרמר ממשיך בשיחות עם שר החוץ הסורי, דמשק מכריזה כי אין כניסה לסחורות ישראליות ● באבו דאבי רוצים להתנתק מהורמוז ולהקטין את התלות בטהרן ● בחתונה המונית בטהרן הייתה חסרה רק עוגה עם חבל תלייה עליה ● והשבוע ב-1967: מצרים הכריזה על סגירת מצרי טיראן בפני ישראל ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

לכתבה המלאה עוד 984 מילים ו-1 תגובות
חבר, אתה חסר

איש נבואי קוסמי עליז

עלי מוהר הציע לנו חיבור לאחד התדרים העדינים ביותר של החילוניות הישראלית, של התל אביביות, של "הנעשה בעירנו". תדר של בהירות. של כמיהה לנורמליות

עלי מוהר

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
הטקסט היפה שהבאת של עלי מוהר, הזכיר לי רגע - ללא ספק חסר חשיבות לאומית - שארע לי היום, כאשר הילד שלי, שהוא עדיין פעוט (שנה ושלוש) הצביע ממקום מושבו בעגלה מעלה ואמר 'אור'! כשהרמתי מבטי מ... המשך קריאה

הטקסט היפה שהבאת של עלי מוהר, הזכיר לי רגע – ללא ספק חסר חשיבות לאומית – שארע לי היום, כאשר הילד שלי, שהוא עדיין פעוט (שנה ושלוש) הצביע ממקום מושבו בעגלה מעלה ואמר 'אור'! כשהרמתי מבטי מעלה אל הכיוון אליו הסתכל, שמחתי לראות שהוא מכוון אל חרמש הירח, שבין כל האורות המלאכותיים שאנחנו מוקפים בהם, עדיין שבה את ליבו. זה אמנם היה בהוד השרון ולא בתל אביב, אבל כל הארץ הפכה בטון כבר מזמן.
עלי מוהר היה גיבור תרבות של עלומי, הייתי מחכה ליום חמישי או שישי לקרוא 'מהנעשה בעירנו' וגם 'בשער', שהיה מצחיק ושנון למרות חוסר אהדתי לכדורגל. ואכן, גם אצלי כמו אצלך הוא עדיין קיים ותופש מקום, בזרם התודעה הממשיך לזרום.

לכתבה המלאה עוד 1,335 מילים ו-1 תגובות
חבר, אתה חסר

התגלמות העצמאות השיפוטית

אין שופטים כמו חשין. יש טובים ממנו, יש גרועים ממנו, אבל כמוהו אין. הוא לא פחד מכלום ומימש את עצמאותו בקורפוס השיפוטי שלו. והוא לא היה מסכים לקבל את מה שהשופטים סופגים כיום

שופט בית המשפט העליון מישאל חשין

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 620 מילים
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.