בשנת 1973 ניצל הנרי קיסינג'ר את הערוץ המדיני החשאי שניהל עם חאפז איסמעאיל, מי שהיה אז יו"ר המועצה לביטחון לאומי של מצרים, כדי לדחוף את הנשיא סאדאת למלחמה. מלחמה שתשנה את הסטטוס-קוו הצבאי מדיני במזרח התיכון ותישבור את ההגמוניה וההילה הצבאית הבלתי מנוצחת של ישראל, לאחר ניצחונה האדיר במלחמת ששת הימים.

קיסינג'ר ניצל את הערוץ המדיני החשאי עם חאפז איסמעאיל ב-1973, כדי לדחוף את סאדאת למלחמה שתשנה את הסטטוס-קוו הצבאי מדיני במזה"ת ותשבור את ההילה הבלתי מנוצחת של ישראל

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

במקביל, הוא שיתק את משה דיין וגולדה מאיר ואיים עליהם בשיחות עבודה לא פורמליות מחוץ לפרוטוקול, ולכן גם לא מתועדות כראוי, שאם ישראל תפתח באש ראשונה היא לא תקבל סיוע צבאי אמריקאי, ישראל תישאר לבדה במלחמה ותהיה שואה גמורה (ציטוט מתוך הביוגרפיה, קיסינג'ר, של האחים העיתונאים מארוין וברנארד קאלב, 1974).

האיום הנורא הזה של קיסינג'ר שבשל פרשת ווטרגייט שהיתה בשיאה היה בפועל האיש החזק בוושינגטון השפיע באופן דרמטי על החלטותיהם של דיין וגולדה בתחילת המלחמה. קיסינג'ר הכחיש כל השנים בספריו ובראיונות לתקשורת שדרש מישראל לא לפתוח במכה מקדימה וגם הכחיש שעיכב את הסיוע הצבאי לישראל בשבוע הראשון והקשה של המלחמה.

קיסינג'ר טען שאנשים אחרים בפנטגון גרמו לעיכוב הסיוע שהבית הלבן לכאורה אישר. מסמכים שהתפרסמו בעשר השנים האחרונות מעידים באופן חד משמעי שקיסינג'ר שיקר בשני הנושאים, הוא האיש שדרש מישראל לעצור את מכת המנע שבני פלד מפקד חיל האויר והרמטכ"ל דדו הכינו בשבת בבוקר והוא האיש שעצר את הסיוע הצבאי לישראל בשבוע הראשון של המלחמה.

קיסינג'ר העביר החלטות לעיכוב הסיוע הצבאי לישראל בפורום המיוחד לניהול משברים בוושינגטון כבר ביום פריצת המלחמה ב-6 באוקטובר וההחלטות האלו מתועדות בפרוטוקולים.

קיסינג'ר העביר החלטות לעיכוב הסיוע הצבאי לישראל בפורום המיוחד לניהול משברים בוושינגטון כבר ביום פריצת המלחמה ב-6 באוקטובר וההחלטות האלו מתועדות בפרוטוקולים

גם כשהנשיא ניקסון תמך בהעברה מיידית לישראל של טנקים ומטוסים ביום השלישי למלחמה ב-9 באוקטובר, קיסינג'ר התנגד לסייע לישראל ואמר אפשר לחכות עד יום חמישי ושזו הפעם הראשונה שהערבים הודפים לאחור את ישראל. כך קיסינג'ר אמר וגם זה מופיע במפורש בפרוטוקול אמריקאי של שיחה של קיסינג'ר עם הנשיא ניקסון בבית הלבן.

צריך היה לתבוע את קיסינג'ר לדין על פשעי מלחמה על מעשיו במלחמת יום כיפור כשכפה על ישראל מלחמה כשידי מנהיגיה קשורות, הפך את חיילי הצבא הסדיר הישראלי וטייסי חיל האויר לבשר תותחים ותקע סכין בגבה של ישראל בשבוע הקשה ביותר של תחילת המלחמה כדי להשיג את מטרתו המדינית המגלומאנית שהיתה בניגוד למדיניות של נשיא ארה"ב המכהן ניקסון.

קיסינג'ר תכנן בעורמה שטנית את התנאים למלחמה הקשה שבה ישראל תישאר לבדה במערכה ללא סיוע צבאי אמריקאי, תדמם ולא תנצח. מלחמה שתשבור את ההילה הצבאית של ישראל כבלתי מנוצחת ולאחריה את הקיפאון הצבאי מדיני במזרח התיכון ותאפשר לקיסינג'ר לזקוף לזכותו את החזרת השטחים שישראל כבשה מהערבים כפי שהבטיח לערבים שרק הוא ולא הרוסים יכולים לעשות.

משה דיין

משה דיין העיד בועדת אגרנט שהוא והמודיעין הישראלי העריכו ביום שישי שתפרוץ מלחמה בשבת אבל שבשל חילוקי הדיעות המודיעיניים עם האמריקאים, שטענו שהערבים לא יפתחו במלחמה אפילו בשבת בבוקר בתשובה שהעביר לישראל פעמיים סגנו של קיסינג'ר, הגנרל סקוקרופט, דיין החליט לא לפתוח באש ראשון וגם לא לגייס מילואים כדי שישראל לא תואשם שוב כמי שפתחה במלחמה או דירדרה את המצב למלחמה כמו במלחמת ששת הימים ובמבצע קדש.

דיין חשש שקיסינג'ר לא יסייע לישראל במלחמה ובצדק. דיין העדיף לכתוב לקיסינג'ר מכתב אזהרה לערבים ביום שישי ה-5 באוקטובר שזעירא עזר בניסוחו שישמש כאליבי לישראל שאנחנו לא פתחנו במלחמה הפעם. דיין סיפר לועדת אגרנט על השיחות הקשות שהיו לו עם קיסינג'ר בחודשים לפני המלחמה ועל חששותיו מאי סיוע אמריקאי והשופט לנדוי כינה את החששות של דיין "תסביך דה גול".

דיין חשש שקיסינג'ר לא יסייע לישראל במלחמה ובצדק. דיין העדיף לכתוב לקיסינג'ר מכתב אזהרה לערבים ביום שישי ה-5 באוקטובר שזעירא עזר בניסוחו שישמש כאליבי לישראל שלא אנחנו פתחנו במלחמה

כזכור, הנשיא הצרפתי דה-גול הטיל אמברגו צבאי על ישראל לאחר שפתחה באש ראשונה במלחמת ששת הימים. דיין הודה בטעותו הקשה בהערכת הכוחות בקבינט המלחמה ב-7 באוקטובר כשחשב שהצבא הסדיר בעזרת חיל האויר יוכלו לבלום את האוייב ושניתן לכן להמתין עם גיוס המילואים עד לאחר הפתיחה באש ממש על ידי הערבים כך שיהיה ברור לעולם ובעיקר לקיסינג'ר שלא אנחנו פתחנו במלחמה הפעם והאמריקאים יהיו מחוייבים לסייע לישראל כי הזהרנו אותם ושמענו בעצתם למרות שחשבנו אחרת.

כך הסביר דיין לועדת אגרנט בעדותו בפברואר 1974 שהותרה לפירסום רק ב-2012. דיין טעה בהערכת הכוחות בגדול, הודה בטעותו בקבינט המלחמה של גולדה מאיר תוך כדי המלחמה והציע את התפטרותו לראש הממשלה ב-7 באוקטובר אך הוא וועדת אגרנט במסקנותיה הסתירו זאת מהציבור לאחר המלחמה.

יום קודם להודעה בטעותו בקבינט המלחמה בשעה 16:00 של יום הכיפורים נפגש שר הביטחון משה דיין עם עיתונאים ואמר להם כי מחר בערב, כאשר יגיעו כוחות המילואים לחזית, תחל המלחמה האמיתית ואז "נהפוך את השטח לבית קברות גדול עבורם".

במסיבת עיתונאים בבית סוקולוב בתל אביב בנוכחות האלוף אלי זעירא הכריז דיין:

"לישראל היה מידע שמתקפה ערבית עומדת להתבצע. הבעיה הייתה אם לפתוח באש לפני ההתקפה הערבית, אם לא לעשות זאת ואז להפסיד את היתרון הצבאי. החלטנו לוותר על הפתיחה באש לפני ההתקפה הערבית ועתה ברור כי הערבים החלו פעם נוספת במלחמה…".

מחדל מודיעיני לא היה. דיין אומר ביום פתיחת המלחמה שהיה מידע על המתקפה הערבית ולא נוזף בזעירא שעומד לצידו על שלכאורה הטעה את קברניטי המדינה בהערכתו השגויה. דיין לא אמר לעיתונאים דבר על האיום של קיסינג'ר שגרם לו לעצור את מכת המנע של חיל האויר ועל חששותיו לגבי עצירת הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל בהמשך הלחימה.

גולדה מאיר וועדת אגרנט

גולדה מאיר אמרה לועדת אגרנט שאם יתפרסמו העדויות יקרה אסון ושאלה אם ניתן למנוע העברת העדויות לועדת החוץ והבטחון של הכנסת כי חששה מהדלפה. השופט לנדוי הציע להטיל חיסיון מלא על העדויות כולן, חיסיון שלא היה מחוייב על פי כתב המינוי של הועדה, ובכך למנוע את העברתן לועדת החוץ והבטחון.

גולדה מאיר בירכה על ההצעה של לנדוי וכך הוטל החיסיון המוחלט על העדויות. החיסיון נמשך כ-40 שנים עד החלטת בג"ץ לקבל את העתירה של התנועה לחופש המידע בשנת 2012 ולפרסם את העדויות שגבתה ועדת אגרנט שכבר אושרו לפירסום על פי החלטת ממשלה ב-2005 למנות ועדה בראשות השופט י. אנגלרד לבחינת החומרים ופירסומם.

גולדה מאיר, שהיתה מודעת היטב לאיום של קיסינג'ר, הסתירה את הסיבה האמיתית לאי הפעולה המחוייבת שלה כראש ממשלה ושל שר הבטחון משה דיין. ביחד עם ועדת אגרנט היא הסתירה את המעשים של קיסינג'ר וגם של הדרג המדיני שנחשפים בעדויות שגבתה ועדת אגרנט ובעיקר כנראה בעדויות שמסר משה דיין.

ביחד עם ועדת אגרנט, גולדה מאיר הסתירה את המעשים של קיסינג'ר וגם של הדרג המדיני שנחשפים בעדויות שגבתה ועדת אגרנט ובעיקר כנראה בעדויות שמסר משה דיין

הגיע הזמן לתקן את העוול שעשתה ועדת אגרנט שאיפשר לקיסינג'ר וגם לדרג המדיני בישראל להתחמק מאחריותם לתוצאות המלחמה ולהטיל את האשמה על אחרים. גם אם הרמטכ"ל דדו, האלופים זעירא וגונן ואולי אחרים נוספים היו אחראים חלקית למחדלים הצבאיים של המלחמה, הם לא היו אלו שקיבלו את ההחלטות הגורליות השגויות במשרד ראש הממשלה ובמשרד הבטחון ערב המלחמה.

הם לא אלה שקיימו שיחות "פרטיות" עם קיסינג'ר מחוץ לפרוטוקול בוושינגטון והסתירו את האיום של קיסינג'ר משאר חברי הממשלה, מהדרג הצבאי בטחוני של ישראל, מועדת החוץ והבטחון ומהציבור על פי דרישתו המפורשת של קיסינג'ר.  את העוול שעשתה ועדת אגרנט צריך לתקן גם אחרי כ-50 שנים, תיקון ליום כיפורים.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.