ראש הממשלה נפתלי בנט מעד בלשונו והתבלבל בין שמו של האב לשמו של הבן הפצוע בשיחה סוערת עימו. האופוזיציה והתקשורת ביקשו להפוך את זה לסקופ, בו הם חושפים לעיני כל צביעות שמתחזה לאכפתיות, אך בלהט הרגע חשפו דבר הרבה יותר מעניין, כשכינו את האב לבן הפצוע "אב שכול".

האופוזיציה והתקשורת ביקשו להפוך את זה לסקופ, בו הם חושפים לעיני כל צביעות שמתחזה לאכפתיות, אך בלהט הרגע חשפו דבר הרבה יותר מעניין, כשכינו את האב לבן הפצוע "אב שכול"

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

האם זה לא מה שהתקשורת שלנו עושה לגבי כל נושא?

מבינה שבאין 12 כבר הרגו אותו.
מה יהיה עם הערוץ הזה??? pic.twitter.com/2OjH5qx9GF

— listein (@Lihistein) August 23, 2021

פצוע זה הרי לא מת. אבל זה גם לא בריא ושלם. זה מצב ביניים. יש בו אמביוולנטיות, שנדמה כי אותה תקשורת שלנו מבקשת לקבור ממש כפי שהיא קוברת פצוע. כפי שהיא קוברת כל אמביוולנטיות בכל תחום, מהכיבוש ועד לקורונה. התקשורת הישראלית פונה אל וגם מייצרת דעת קהל קיצונית ונחרצת לגבי מציאות מבולגנת, אפורה, חסרת ודאות ומלאה באמביוולנטיות.

הפילוסוף הצרפתי שתובנותיו מלוות את האנושות עוד מהמאה ה-16, מישל דה מונטן, כתב:

"דעת הקהל טועה: הרבה יותר קל ללכת בשולי הדרך, איפה שהקצה משמש כגבול ומנחה, מאשר בדרך האמצע, רחבה ופתוחה".

החברה הישראלית שבוייה בידי מי שמורה את הדרך כל ערב במהדורה בטלויזיה או כל בוקר ברדיו, בדרך הקלה של השוליים הקיצונים, הנחרצים לגבי כל סוגייה.

פצוע זה הרי לא מת. אבל גם לא בריא ושלם. זה מצב ביניים. יש בו אמביוולנטיות, שנדמה כי התקשורת שלנו מבקשת לקבור, ממש כפי שהיא קוברת פצוע. כפי שהיא קוברת כל מורכבות בכל תחום, מהכיבוש ועד לקורונה

כולנו יודעים שכלב נשך אדם זה שגרה ואדם נשך כלב זה אייטם. ההטייה לסנסציוני מייצרת לנו תמונת מציאות מעוותת גם ככה. אבל הטעות הפרוידיאנית שמכנה אב לבן פצוע "אב שכול" חושפת הרבה מעבר לבחירה לשקף דווקא סנסציה. היא מבטאת תפיסה שבה אין אמצע. תפיסה שאונסת מציאות של חוסר ודאות לנחרצות.

כך שנים המשטר הצבאי בשטחים מתווך לקהל הצופים והמאזינים. אינספור מצבים אמביוולנטים הופכים לנחרצים. כפי שלא פעם ראש הממשלה בנט הסביר, יש טובים ויש רעים.

הקבוצה שהכי מנכיחה את האמביוולנטיות בגדה, לוחמים מאירגון "שוברים שתיקה", קיבלו טיפול דומה ל"אב השכול", כשמצבם האמביוולנטי בהגדרה הפך לנחרץ. מי שסיכנו את חייהם למען המדינה כלוחמים קרביים בשורות צה"ל, ומעידים על עוולות הכיבוש שחוו וראו במו עיניהם – הפכו לאויבים.

לא, אל תגידו "הסתה","תהליכים", באמת, אל תגזימו…
– –
סגנית שר החוץ: שוברים שתיקה הם אויב מבית – מדיני ביטחוני – הארץhttps://t.co/4PTXHfkZ6c pic.twitter.com/M6O9oT3Eoi

— David Kafri (@DavidKafri) April 26, 2017

כך מתווך בתקשורת גם משבר הקורונה. לפני שבועיים דני קושמרו נאלץ להשמיע "הבהרה קטנה" על כך שבפאנל של עמית סגל – פרופסור רבקה כרמי הוצגה כשרלטנית לכאורה, בעזרת ציטוטים שמעולם לא אמרה.

ההטייה לסנסציוני מייצרת ממילא תמונת מציאות מעוותת, אך הטעות הפרוידיאנית שמכנה אב לבן פצוע "אב שכול" חושפת תפיסה שבה אין אמצע, שאונסת מציאות של חוסר ודאות – לנחרצות

את הטיפול הנחרץ קיבלה כי היא חלק מקבוצה של מדענים שמותחים ביקורת על מדיניות הממשלה במשבר הקורונה. רבקה כרמי, פרופסור לגנטיקה ורופאת ילדים שהיתה נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, ד"ר של כבוד מאוניברסיטת ברנדייס, ומי שקיבלה אות "מפקדת במסדר האימפריה הבריטית" ממלכת אנגליה על תרומתה לקהילה המדעית של ישראל ואנגליה – מוצגת כמכחישת מדע. מדוע? כי היא חולקת על מדיניות הממשלה.

אכן אמר!???? pic.twitter.com/ZhhUxC7OPh

— השר לענייני טוויטר ????????️‍???? (@TheTWMinister) August 8, 2021

בעולם הנחרץ בו אב של פצוע הופך ל"אב שכול" אין מצבי אמצע. גם לא ניתן להכיל מדענים אמיתיים בעלי שם עולמי שבו זמנית מכירים ביעילות של החיסון לאוכלוסיה בסיכון אבל גם מתנגדים לתו הירוק, לסגר או לחיסון בבתי ספר.

מעמדם של אותם רופאים ומדענים הפך לדומה למעמדם של הלוחמים שוברי השתיקה או למעמדן של חרדיות פמיניסטיות שמואשמות בנסיון לפרק את החברה או מנגד יאללה לצאת כבר בשאלה.

בעולם הנחרץ בו אב לפצוע הופך ל"אב שכול" אין מצבי אמצע. גם לא ניתן להכיל מדענים בעלי שם עולמי, שבו זמנית מכירים ביעילות החיסון לאוכלוסיה בסיכון אך גם מתנגדים לתו הירוק, לסגר או לחיסון בבתיה"ס

מאריסטו, לבודהה, הרמב"ם וולטר אמרסון תמיד היו מי הזכירו לנו שדרך הזהב היא דרך האמצע.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.

"אני לא מספיק רזה", "לא מספיק שרירי", "רחוקה מהאידיאל" – אלו רק חלק מהאמירות הנפוצות שמהדהדות בקרב רבים בקהילה הלהט"בית, המשקפות את הלחץ החברתי הנרחב בנושא דימוי הגוף. חודש הגאווה השנה היה אמור להביא איתו צבעוניות, שמחה וחגיגה של נראות – אך המלחמה השאירה את כולם במרחבים המוגנים מאימת הטילים האיראניים.

גם בימים כתיקונם, ללא ההסתגרות במקלטים ובממ"דים שחווינו במלחמה מול איראן, ישנם רבדים פנימיים עמוקים של התמודדות עם דימוי גוף ומשקל, המשפיעים באופן משמעותי על הבריאות הנפשית והפיזית של הקהילה.

ד״ר אסנת רזיאל היא מומחית בכירורגיה, מנהלת המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל.

מתחילת השנה נרצחו בישראל 20 נשים על רקע של אלימות במשפחה. האלימות המשתוללת אינה פוסחת על נשים מאף קבוצה בישראל, ולרוצחים לא משנה גיל הקורבן, ההשתייכות החברתית או המיקום הגיאוגרפי.

אחת הנרצחות האחרונות היא קוותר זיתאווי בת ה-60 מאום אל-פחם, שנדקרה למוות בידי בנה. הוא ניסה לרצוח בדקירות גם את אשתו ההרה. בשבת לפניה נרצחה דניאלה יעקובוביץ', בת 67 מנהריה, שבנה דקר אותה למוות. כמה ימים לפני כן נרצחה ילנה גאלובסקי, בת 51 מבת ים, כשבן זוגה דקר אותה לעיני בתם והתאבד. הרשימה האיומה והמדממת הזו הולכת ומתארכת, שתיקת הרשויות רועמת וברור לכולנו שהרצח הבא הוא רק עניין של זמן.

עו"ד מרים זלקינד היא מנהלת הקליניקה למשפט ומגדר במכללה למנהל, בעלת תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב עם התמחות במדיניות ציבורית.

שובל גל היא סטודנטית למשפטים במכללה למנהל, משתתפת בקליניקה למשפט ומגדר ומתנדבת במקלט לנשים נפגעות אלימות וילדיהן.