ראש הממשלה נפתלי בנט מעד בלשונו והתבלבל בין שמו של האב לשמו של הבן הפצוע בשיחה סוערת עימו. האופוזיציה והתקשורת ביקשו להפוך את זה לסקופ, בו הם חושפים לעיני כל צביעות שמתחזה לאכפתיות, אך בלהט הרגע חשפו דבר הרבה יותר מעניין, כשכינו את האב לבן הפצוע "אב שכול".

האופוזיציה והתקשורת ביקשו להפוך את זה לסקופ, בו הם חושפים לעיני כל צביעות שמתחזה לאכפתיות, אך בלהט הרגע חשפו דבר הרבה יותר מעניין, כשכינו את האב לבן הפצוע "אב שכול"

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

האם זה לא מה שהתקשורת שלנו עושה לגבי כל נושא?

מבינה שבאין 12 כבר הרגו אותו.
מה יהיה עם הערוץ הזה??? pic.twitter.com/2OjH5qx9GF

— listein (@Lihistein) August 23, 2021

פצוע זה הרי לא מת. אבל זה גם לא בריא ושלם. זה מצב ביניים. יש בו אמביוולנטיות, שנדמה כי אותה תקשורת שלנו מבקשת לקבור ממש כפי שהיא קוברת פצוע. כפי שהיא קוברת כל אמביוולנטיות בכל תחום, מהכיבוש ועד לקורונה. התקשורת הישראלית פונה אל וגם מייצרת דעת קהל קיצונית ונחרצת לגבי מציאות מבולגנת, אפורה, חסרת ודאות ומלאה באמביוולנטיות.

הפילוסוף הצרפתי שתובנותיו מלוות את האנושות עוד מהמאה ה-16, מישל דה מונטן, כתב:

"דעת הקהל טועה: הרבה יותר קל ללכת בשולי הדרך, איפה שהקצה משמש כגבול ומנחה, מאשר בדרך האמצע, רחבה ופתוחה".

החברה הישראלית שבוייה בידי מי שמורה את הדרך כל ערב במהדורה בטלויזיה או כל בוקר ברדיו, בדרך הקלה של השוליים הקיצונים, הנחרצים לגבי כל סוגייה.

פצוע זה הרי לא מת. אבל גם לא בריא ושלם. זה מצב ביניים. יש בו אמביוולנטיות, שנדמה כי התקשורת שלנו מבקשת לקבור, ממש כפי שהיא קוברת פצוע. כפי שהיא קוברת כל מורכבות בכל תחום, מהכיבוש ועד לקורונה

כולנו יודעים שכלב נשך אדם זה שגרה ואדם נשך כלב זה אייטם. ההטייה לסנסציוני מייצרת לנו תמונת מציאות מעוותת גם ככה. אבל הטעות הפרוידיאנית שמכנה אב לבן פצוע "אב שכול" חושפת הרבה מעבר לבחירה לשקף דווקא סנסציה. היא מבטאת תפיסה שבה אין אמצע. תפיסה שאונסת מציאות של חוסר ודאות לנחרצות.

כך שנים המשטר הצבאי בשטחים מתווך לקהל הצופים והמאזינים. אינספור מצבים אמביוולנטים הופכים לנחרצים. כפי שלא פעם ראש הממשלה בנט הסביר, יש טובים ויש רעים.

הקבוצה שהכי מנכיחה את האמביוולנטיות בגדה, לוחמים מאירגון "שוברים שתיקה", קיבלו טיפול דומה ל"אב השכול", כשמצבם האמביוולנטי בהגדרה הפך לנחרץ. מי שסיכנו את חייהם למען המדינה כלוחמים קרביים בשורות צה"ל, ומעידים על עוולות הכיבוש שחוו וראו במו עיניהם – הפכו לאויבים.

לא, אל תגידו "הסתה","תהליכים", באמת, אל תגזימו…
– –
סגנית שר החוץ: שוברים שתיקה הם אויב מבית – מדיני ביטחוני – הארץhttps://t.co/4PTXHfkZ6c pic.twitter.com/M6O9oT3Eoi

— David Kafri (@DavidKafri) April 26, 2017

כך מתווך בתקשורת גם משבר הקורונה. לפני שבועיים דני קושמרו נאלץ להשמיע "הבהרה קטנה" על כך שבפאנל של עמית סגל – פרופסור רבקה כרמי הוצגה כשרלטנית לכאורה, בעזרת ציטוטים שמעולם לא אמרה.

ההטייה לסנסציוני מייצרת ממילא תמונת מציאות מעוותת, אך הטעות הפרוידיאנית שמכנה אב לבן פצוע "אב שכול" חושפת תפיסה שבה אין אמצע, שאונסת מציאות של חוסר ודאות – לנחרצות

את הטיפול הנחרץ קיבלה כי היא חלק מקבוצה של מדענים שמותחים ביקורת על מדיניות הממשלה במשבר הקורונה. רבקה כרמי, פרופסור לגנטיקה ורופאת ילדים שהיתה נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, ד"ר של כבוד מאוניברסיטת ברנדייס, ומי שקיבלה אות "מפקדת במסדר האימפריה הבריטית" ממלכת אנגליה על תרומתה לקהילה המדעית של ישראל ואנגליה – מוצגת כמכחישת מדע. מדוע? כי היא חולקת על מדיניות הממשלה.

אכן אמר!???? pic.twitter.com/ZhhUxC7OPh

— השר לענייני טוויטר ????????️‍???? (@TheTWMinister) August 8, 2021

בעולם הנחרץ בו אב של פצוע הופך ל"אב שכול" אין מצבי אמצע. גם לא ניתן להכיל מדענים אמיתיים בעלי שם עולמי שבו זמנית מכירים ביעילות של החיסון לאוכלוסיה בסיכון אבל גם מתנגדים לתו הירוק, לסגר או לחיסון בבתי ספר.

מעמדם של אותם רופאים ומדענים הפך לדומה למעמדם של הלוחמים שוברי השתיקה או למעמדן של חרדיות פמיניסטיות שמואשמות בנסיון לפרק את החברה או מנגד יאללה לצאת כבר בשאלה.

בעולם הנחרץ בו אב לפצוע הופך ל"אב שכול" אין מצבי אמצע. גם לא ניתן להכיל מדענים בעלי שם עולמי, שבו זמנית מכירים ביעילות החיסון לאוכלוסיה בסיכון אך גם מתנגדים לתו הירוק, לסגר או לחיסון בבתיה"ס

מאריסטו, לבודהה, הרמב"ם וולטר אמרסון תמיד היו מי הזכירו לנו שדרך הזהב היא דרך האמצע.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.

גם במדינה בה שערוריות הן חלק מהיום יום שלנו – השערורייה הזו זוכה לדירוג גבוה. אלפי ישראלים נתקעו בחו"ל והמדינה לא עושה דבר כדי לחלצם.

במדינה נורמלית, בה יש ממשלה מתפקדת, ובמקרה הזה – שרת תחבורה מתפקדת, היו מנכ"לי שלוש חברות התעופה הישראליות נקראים ללשכת ראש הממשלה והיו מקבלים הצעה שלא ניתן לסרב לה: בצעו מבצע חילוץ משני מוקדים בהם נתקעו ישראלים – יוון וקפריסין.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

בטור שפורסם לאחרונה ב"ידיעות אחרונות", כתב בן-דרור ימיני כי "המהגרים מאריתראה הביאו איתם את המריבות מהבית לתל-אביב. למרות הפגיעות הקשות והסבל של תושבי דרום העיר, בממשלות ישראל בעשור האחרון לא השכילו להציג מדיניות הגירה מסודרת, כזו שהייתה מאפשרת גירוש ועוצרת את המחדל".

כבר המשפט הראשון בטור שכותרתו "בגלל היעדר מדיניות: אנרכיה בלב המדינה", אמור להדליק נורה אדומה. מלחמת האזרחים שהסתיימה באריתריאה נמשכת בתל-אביב?

שני בר-טוביה היא בעלת דוקטורט ביחסים בין-לאומיים, מקדמת המדיניות וקשרי הממשל של פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל.

במלאות שנה לשבעה באוקטובר, אפשר לומר שישראל לא שינתה דבר בתהליכים אשר הובילו לטבח. אדרבא, תהליכי ההרס רק התחזקו והעמיקו.

למעשה, אנו חוזים בשני עמים שונים. עם אחד ממלכתי, נטוע בערכי המערב, דמוקרטי, טכנולוגי ומוביל את המלחמה לניצחון. זאת בעוד שהעם השני, המיוצג על ידי הממשלה, נטוע בדת, ולא רק שאינו משתתף במאמץ המלחמה, אלא שהוא אף מחבל בו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.