בבית המשפט המחוזי בירושלים יתחדש בשבוע הבא שלב ההוכחות במשפטו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. נוכח הזמן הרב שחלף מאז התקיים הדיון האחרון במשפט – שלושה חודשים – מן הראוי להזכיר שנתניהו מואשם בעבירת לקיחת שוחד במסגרת תיק 4000, ובעבירות מרמה והפרת אמונים בתיקים 1000 ו-2000.
עם התחדשות המשפט, מוטב לנתניהו ולעורכי דינו לקחת לתשומת לבם פסק דין תקדימי שניתן בבית המשפט העליון לפני שבועיים, אשר עשוי להיות רלוונטי עבור נתניהו בבוא העת: בית המשפט קבע כי עובד ציבור בכיר, שהורשע בלקיחת שוחד, יחויב לשלם לקופת המדינה סכום השווה לסך "התעשרותו" כתוצאה מהשוחד שלקח לכיסו, וזאת בנפרד מהרשעתו הפלילית בעבירת השוחד והעונש שהוטל עליו, גם אם כלל תשלום קנס.
שלושת שופטי בית המשפט העליון – ענת ברון, דוד מינץ וג'ורג' קרא – החליטו לקבל את ערעורה של המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את תביעתה של המדינה לחייב את המורשע בשוחד בתשלום סך זכייתו לקופת המדינה.
השופטים נחלקו בדעותיהם רק בשאלת היקף המקרים שבהם יחויב מי שהורשע בשוחד לשלם את סך השוחד שקיבל, ועמדותיהם יושבות על הסקאלה שבין "מחמירות" ל"מחמירות במיוחד".
השופטים נחלקו בדעותיהם רק בשאלת היקף המקרים שבהם יחויב מי שהורשע בשוחד לשלם את סך השוחד שקיבל, ועמדותיהם יושבות על הסקאלה שבין "מחמירות" ל"מחמירות במיוחד"
"הרחבה של ארגז הכלים"
צבי אבנון היה רכז פיקוח מטעם המנהל האזרחי ביהודה ושומרון. בתפקידו כמפקח, היה עליו לקיים ביקורות פתע במחצבות באזור, על-מנת לוודא שלא מתקיימת פעולה של חציבה אסורה.
העבירות שבהן הורשע נעשו לפני עשר שנים, בין החודשים מאי לדצמבר 2011. אבנון, שידע על הפעולות המתוכננות של ביקורות יזומות, הדליף את המידע לבעלי מחצבות באזור, כך שבמועדי הביקורת הכול נראה תקין – המפקחים הופיעו למקום אך לא התקיימה כל פעולת חציבה.
בתמורה למידע שנתן, קיבל אבנון כספי שוחד בסך מצטבר של כ-46 אלף שקל. לשניים מנותני השוחד הוא אמר שהוא זקוק לכסף עבור בתו החולה. זה לא היה נכון. אבנון הועמד לדין והודה בעבירות במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט המחוזי בירושלים גזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, וכן קנס בסך 20 אלף שקל.
בסמוך לאחר ההרשעה ועל בסיסה, הגישה הפרקליטות באפריל 2017 תביעת פיצויים נגד אבנון, בהתאם לפקודת הנזיקין ולחוק "עשיית עושר ולא במשפט". במאי 2019 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה בנימוק ש"אבנון נתן את הדין על מעשיו" וכי לא ניתן לומר שהוא התעשר על חשבון המדינה.
כאמור, לפני שבועיים החליט בית המשפט העליון לקבל פה-אחד את הערעור, ולחייב את אבנון להשיב לקופת המדינה את מלוא 46 אלף השקלים שקיבל כדמי שוחד.
פסק הדין משקף, כדברי השופטת ענת ברון, "הרחבה של ארגז הכלים שבהם נעשה שימוש על מנת להתמודד עם עבירות של שחיתות שלטונית ולשמור על הקופה הציבורית", וזאת בין היתר על-ידי שימוש בכלים מתחום המשפט האזרחי והכלכלי.
פסק הדין משקף, כדברי השופטת ענת ברון, "הרחבה של ארגז הכלים שבהם נעשה שימוש על מנת להתמודד עם עבירות של שחיתות שלטונית ולשמור על הקופה הציבורית"
ברון, שכתבה את פסק הדין העיקרי, קבעה כי עצם ההרשעה בפלילים אינה מונעת הגשת תביעה אזרחית נגררת לתשלום פיצוי לטובת המדינה, בדיוק כפי שנפגע עבירה רשאי לתבוע את נזקו מהעבריין לאחר הרשעה פלילית.
"במקרה דנן מדובר בעבירות שחיתות שלטונית", כתבה ברון, "שבהן קורבן העבירה הוא הציבור בכללותו, ואין סיבה לשלול מהמדינה, המייצגת את הציבור, את האפשרות להגיש תביעה אזרחית – אפשרות הנתונה בידו של כל נפגע עבירה אחר".
הקביעה העקרונית הזו של בית המשפט העליון היא דרמטית. היא מאפשרת למדינה לבוא חשבון עם עבריינים מתחום השחיתות השלטונית גם בנפרד מההרשעה הפלילית, ואף אם גזר הדין הפלילי כולל מרכיב כלכלי של קנס, פיצוי או חילוט.
הקביעה העקרונית הזו של בית המשפט העליון היא דרמטית. היא מאפשרת למדינה לבוא חשבון עם עבריינים מתחום השחיתות השלטונית גם בנפרד מההרשעה הפלילית
המדינה, כך נקבע, רשאית להשתמש בכלי המשפט האזרחי אף לצורך תכלית הרתעתית, במטרה "לצמצם תופעות פליליות בתחומים שונים". המשפט הפלילי מרתיע באמצעות ענישה. האזרחי – שתכליתו היא השבה ולא ענישה – מרתיע "באמצעות הכיס".
"עשיית עושר ולא במשפט"
העילה המרכזית שנדונה במסגרת התביעה היא עילה לפי חוק "עשיית עושר ולא במשפט". את הספר המנחה בנושא הזה בישראל כתב לא אחר מאשר פרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר וחתן פרס ישראל למשפט.
!["דיני עשיית עושר ולא במשפט" מאת פרופ' דניאל פרידמן](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/09/book.jpg ""דיני עשיית עושר ולא במשפט" מאת פרופ' דניאל פרידמן")
החוק הזה מטרתו להשיב לבעליה של זכות כספית את זכייתו של אדם אחר, ש"התעשר" שלא כדין על חשבון חברו. בנוגע לעניין זה, התגלעה מחלוקת בין שופטי ההרכב – האם באמת המדינה צריכה להוכיח שאבנון "התעשר" על חשבונה? כלומר, שכיסה של המדינה אכן נפגע כתוצאה ממעשה השוחד?
השופטת ברון, שעמה הסכים גם השופט מינץ, גרסה שהתשובה חיובית, ושאכן במקרה הנוכחי כספי השוחד שקיבל אבנון מקורם ברווחים שהשיגו בעלי המחצבות שלא כדין כתוצאה מהמידע שמסר להם אבנון שלא כדין.
הנזק הכספי שספגה המדינה אמנם לא היה נזק ישיר – זה לא שאבנון קיבל כספי שוחד שאחרת היו בעלי המחצבות משלשלים לקופתה של המדינה – אך מדובר בנזק עקיף: "מפעילי המחצבות גזלו מהמדינה משאבי טבע, ולפיכך התעשרו על חשבונה".
לעומתם, השופט קרא טוען שיש לחייב את מקבל השוחד לשלם למדינה את שווי התעשרותו גם במקרים שבהם ההתעשרות לא הייתה "על חשבון" המדינה. העיקרון שעליו מתבסס קרא הוא עיקרון יסוד במשפט האזרחי, ולפיו "אין החוטא יוצא נשכר".
פרופ' פרידמן, שכינה זאת בספרו "השבה הרתעתית", טען שיש לנקוט צעד זה רק במקרים מיוחדים, שבהם התנהגותו של הנתבע היא חמורה, התובע מצוי בקרבה רעיונית מספקת אליו כדי להצדיק את העברת הכספים לכיסו, והחשיבות שהדין מייחס באופן כללי לכלל שהופר.
לדעת השופט קרא, גישתם של השופטים ברון ומינץ עלולה להוביל למצב שבו המדינה לא תוכל לדרוש "השבה" של רווחי שוחד שהושגו ללוקח השוחד, מעבר לסכום הנזק שספגה המדינה. את כספי השוחד שבהם זכה המשוחד "על חשבון" המדינה היא תוכל לתבוע, אך "רווחי שוחד" שמעבר לכך לא תהיה בידה עילה לתבוע.
"לחלופין", כתב השופט קרא, "משמעות גישה זו עשויה להיות שהמדינה תוכל לתבוע מנותן השוחד השבה רק של 'רווח נטו', כלומר הרווח בחיסור 'הוצאות עסקת השוחד'. הדבר עלול לפתוח פתח לדיון מקיף באשר לטיב רווחיו של נותן השוחד, ואופי ההכרה בתקבולי השוחד כהוצאות עסקה. פתח זה אל לנו לפתוח".
את הנימוק לגישתו מרחיקת הלכת מצא השופט קרא מעבר לכללי המשפט, בתחושות הצדק המפעפעות בבטן.
"הדעת אינה סובלת כי מקבל השוחד יוכל להוסיף ולהחזיק את תקבולי השוחד בידיו, גם במצב דברים בו לא חולטו ואף אם לא נעשה שום רווח על חשבונה של המדינה. לא ייתכן שהחוטא – לוקח השוחד – ייצא בסופו של יום נשכר, גם אם המדינה לא הייתה חסרה כתוצאה מלקיחת השוחד".
"הדעת אינה סובלת כי מקבל השוחד יוכל להוסיף ולהחזיק את תקבולי השוחד בידיו, גם במצב דברים בו לא חולטו ואף אם לא נעשה שום רווח על חשבונה של המדינה. לא ייתכן שהחוטא ייצא בסופו של יום נשכר"
לא רק שוחד
בהודעה שפרסמה הפרקליטות לאחר מתן פסק הדין, היא קובעת כי ההלכה החדשה, המאפשרת השבת כספים שהושגו בעבירות שחיתות שלטונית, חלה לא רק בעבירת שוחד אלא גם בעבירת מרמה והפרת אמונים.
עמדה זו של הפרקליטות היא משמעותית מבחינת נתניהו, המואשם בשתיים משלוש הפרשות בכתב האישום נגדו בעבירת מרמה והפרת אמונים.
הרשעתו בעבירות אלה, ואפילו במסגרת עסקת טיעון, עשויה לגרור הגשת תביעה כספית מצד המדינה בדרישה להשבת הכספים שבהם זכה כתוצאה מהעבירות הפליליות שביצע, הן בתיק השוחד והן בשני התיקים הנוספים, שבהם הואשם במרמה והפרת אמונים.
"בית המשפט העליון", הודיעה הפרקליטות, "קיבל את טענת המדינה העקרונית, לפיה אסור לעובד ציבור להתעשר במסגרת תפקידו, שלא כדין".
הצבת תווית כספית על שווי ההתעשרות של נתניהו בתיק 4000 עשויה להיות משימה קשה. לא פשוט יהיה לתמחר את שוויה של השליטה שקיבל על הפרסומים באתר "וואלה". אך קושי במציאת השווי, ואפילו מחלוקת על גובהו, אין פירושם שהמנגנון המשפטי מאבד את תוקפו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם