השבוע הסתיים המבצע של צה"ל לתפיסת ששת הנמלטים מכלא גלבוע. שני האחרונים נתפסו במחנה ג'נין. לקראת המבצע הצליחו להתאחד, בצעד חריג ויוצא דופן, שלושת הפלגים הפלסטינים – פתח, חמאס והג'יהאד האסלאמי. מה אנחנו יודעים על ג'נין? ומדוע האוטופיה של ג'נין כנראה אינה יכולה להתקיים בכל השטחים?

החברה הפלסטינית בשטחים סובלת ממחלה כרונית הנקראת בערבית "אִנְקִסַאם", הפילוג בין פתח השולט ברשות הפלסטינית ביהודה ושומרון, לבין חמאס השולט בעזה וכולל תחת חסותו את האופוזיציה של הג'יהאד האסלאמי.

החברה הפלסטינית בשטחים סובלת ממחלה כרונית הנקראת בערבית "אִנְקִסַאם", הפילוג בין פתח השולט ברשות הפלסטינית ביו"ש, לבין חמאס השולט בעזה, וכולל תחת חסותו את האופוזיציה של הג'יהאד האסלאמי

המצב הזה נמשך מאז הבחירות לרשות ב-2006, שהסתיימו בניצחון חמאס, לא התקבלו ע"י הראיס אבו מאזן והובילו להפיכה צבאית בעזה. מאז נעשו ניסיונות רבים לאחות את הקרע הפלסטיני אך ללא הצלחה.

מושג מפתח: אִנְקִסַאם

מצב האנקסאם מחליש את הצד הפלסטיני מול ישראל ותורם משמעותית לדחיקת הסוגיה הפלסטינית לשולי סדר היום הערבי. העייפות מהנושא ניכרת בתקשורת הערבית, הממעטת לעסוק בשנים האחרונות בסוגיה הפלסטינית, אלא אם כן מתקיים אירוע נפיץ ומשמעותי כמו מלחמה בעזה או בריחת אסירים.

ככלל, בעולם הערבי יש ייאוש רב מהנושא שאינו מתקדם. הפילוג הפנימי פוגע מאד בסיכוי למו"מ עם הצד הישראלי. בעיני ישראל וגם בעיני העולם הערבי, העם הפלסטיני אינו מיקשה אחת אלא מחולק לשלוש קבוצות נפרדות: ערביי הגדה, ערביי ישראל וערביי הרצועה.

הסיכוי להגיע ביניהם להסכמה הוא קלוש. עיקר הוויכוח הוא בשתי הסוגיות המרכזיות, המתחלקות בין הפלגים החילוניים והדתיים בשטחים: נושאי החוץ והפנים.

לגבי נושאי החוץ, רוב הוויכוח הוא בין גישת פתח/אש"ף לניהול המו"מ עם ישראל על גבולות 1967, מול גישת חמאס והג'יהאד האסלאמי (וגם הועדות העממיות ופלגים סוררים באש"ף), התומכים במלחמת הג'יהאד ל"שחרור כל פלסטין". בנושאי החוץ יש גם את הוויכוח ממי לקבל סיוע, החלטה שתשפיע במידה רבה על המדיניות בעתיד. הרשות הפלסטינית מעוניינת בסיוע מערבי (בעיקר אירופה) ומהליגה הערבית ואילו חמאס והג'יהאד מעדיפים תמיכה קטארית ואיראנית.

מצב האנקסאם מחליש את הצד הפלסטיני מול ישראל ותורם משמעותית לדחיקת הסוגיה הפלסטינית לשולי סדר היום הערבי. העייפות מהנושא ניכרת בתקשורת הערבית, הממעטת לעסוק בו בשנים האחרונות

סוגיית הפנים נוגעת לאופייה של המדינה הפלסטינית המתוכננת – האם תהיה מדינה אזרחית או מדינת הלכה/שריעה ומעל הכל – מי ישלוט בה וכיצד ומתי ייערכו הבחירות.

אחדות תחת אש

אחדות פלסטינית נדירה בין כל חלקי העם הפלסטיני נראתה לאחרונה בספטמבר 2020 כאשר נפגשו בוועידת וידאו – מצד אחד ברמאללה אבו מאזן וגם מחמד ברכה, חבר כנסת לשעבר, שייצג מבחינתו את ערביי ישראל, ומצד שני מביירות אסמאעיל הניה, ראש הלשכה המדינית של חמאס וזיאד נחאלה מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי. המפגש היה ביטוי להתנגדות מאוחדת להסכם הנורמליזציה שנחתם בין האמירויות לישראל.

לאחרונה שוב התאחדו הפלגים כאשר נשקף איום משותף עליהם. הדבר אירע במחנה הפליטים ג'נין (הממוקם במרכז העיר ג'נין) שבצפון השומרון/בצפון הגדה המערבית. שלושת הפלגים הפלסטינים הקימו יחד "חדר מבצעים משותף" לשלוש הזרועות הצבאיות של פתח – שֻהַדַאא אל-אקצא, הג'יהאד האסלאמי – סַרַאיַא אל-קודס וחמאס – גדודי עז א-דין אל-קסאם. מטרת החדר היתה להתמודד יחד עם כניסת צה"ל לאיתור שני הנמלטים הנותרים מהבריחה, אחרי תפיסת ארבעה מהם.

כתב עיתון "אנדול" הטורקי שהצליח להגיע לחדר המבצעים ראיין פעיל מחללי אל-אקצא שאמר, בעודו מראה את הרובה שלו:

"אין שום דרך לדבר עם ישראל מלבד עם כדורים. אנחנו מוכנים לקרב ולא ניסוג".

הכתב הטורקי התרשם כי רוב החמושים הם בני 20 עד 30 ומשתייכים ברובם למשפחות שאיבדו הורים או בני משפחה אחרים במאבק נגד ישראל.

לאחרונה שוב התאחדו הפלגים לנוכח איום משותף, בהקמת "חדר מבצעים משותף" במחנה הפליטים ג'נין ל-3 הזרועות הצבאיות שלהם, להתמודדות עם כניסת צה"ל לאיתור שני הנמלטים הנותרים מהבריחה

הרשות הפלסטינית אפשרה באופן חריג "הוצאת קיטור" והתירה לשלושת הפלגים לארגן במחנה ג'נין תהלוכות והפגנות תמיכה באסירים הנמלטים. בג'נין הרוחות התלהטו כבר באמצע אוגוסט, כאשר במבצע של צה"ל נהרגו 4 חמושים.

מלבד פעולות ללכידת מבוקשים, צה"ל נמנע מלהיכנס למחנה ג'נין. פעם אחרונה שצה"ל נכנס למחנה היה באפריל 2002 במבצע שנמשך עשרה ימים כחלק ממבצע חומת מגן. בקרב נהרגו 23 חיילים ישראלים ו-25 פלסטינים.

היסטוריה של מאבקים

ג'נין שוכנת רק 70 ק"מ מחיפה וכ-20 ק"מ מעפולה. אך רוב הישראלים לא יודעים עליה הרבה. ג'נין אינה רק מרכז של חמושים ומחבלים (המרוכזים בעיקר במחנה הפליטים), אלא גם עיר עם היסטוריה מעניינת ותרבות.

יש בה כארבעים אלף תושבים, רובם מוסלמים ומיעוט נוצרי. ג'נין היא הגדולה בערי המשולש (ג'נין, שכם וטול כרם). יש בה שווקים רבים ורוב הקליינטים הם ערביים ישראלים מהסביבה. רוב התושבים מתפרנסים מחקלאות, אך בשנות ה-90 נבנה בה גם מרכז תעשייה, בעיקר לייצור שמן זית ומוצרי בנייה. מאז 2008 מתקיים בעיר פעם בשנה "יריד התעשייה הלאומית הפלסטינית".

רמת החינוך בעיר גבוהה ביחס לרשות הפלסטינית ויש בה את האוניברסיטה הערבית-אמריקאית (האוניברסיטה הפרטית הראשונה ברש"פ מאז 2000) וסניף של אוניברסיטת אל-קודס הפתוחה (שמרכזה ברמאללה). בג'נין יש חיי תרבות: תזמורת, תיאטרון, קולנוע, ומוזאון המורשת הפלסטינית המתאר את ההיסטוריה של העם הפלסטיני.

ג'נין שוכנת רק 70 ק"מ מחיפה וכ-20 ק"מ מעפולה. אך רוב הישראלים לא יודעים עליה הרבה. ג'נין אינה רק מרכז של חמושים ומחבלים (המרוכזים בעיקר במחנה הפליטים), אלא גם עיר עם היסטוריה מעניינת ותרבות

המקומיים גאים בהיסטוריה המוסלמית שלה. בקרבת העיר נערך בשנת 1260 הקרב הגורלי בעין ג'אלות בו הדפו הממלוכים המוסלמים את המונגולים והצילו את עולם האסלאם מחורבן.

בעיר נמצא מסגד ג'נין הגדול שנבנה ע"י האימפריה העות'מנית בהוראת נכדתו של הסולטן ב-1566 ולידו השוק העתיק "א-סיבַּאט" (הקשתות). ההיסטוריה של העיר כוללת פרק קשה של שריפת העיר ע"י נפוליאון בגלל תמיכת התושבים בשליטים העות'מניים.

תושבי ג'נין גאים בעובדה שהיו הראשונים להילחם נגד המנדט הבריטי בהנהגתו של עז א-דין אל-קסאם (שעל שמו נקרא הזרוע הצבאית של חמאס). במלחמת השחרור (1948) נהדפו כוחות צה"ל מג'נין אחרי שנלחמו בצד הערבי הצבא הירדני בסיוע חיילים עיראקיים.

במלחמת ששת הימים (1967) נכבשה העיר יחד עם יהודה ושומרון ונמסרה לשליטה פלסטינית (1995) במסגרת הסכמי אוסלו לשטח A (שליטה פלסטינית מלאה).

בזמן האינתיפאדה השנייה (2001-2004) הייתה ג'נין מוקד של מחבלים מתאבדים, רובם חברי הג'יהאד האסלאמי. באותה תקופה היה שיתוף פעולה מלא בין הג'יהאד לגדודי חללי אל-אקצא של הפתח בראשותו של זכריא זביידי.

מאוחדים רק במלחמה

האחדות הזמנית בין הפלגים בג'נין, שנראתה בימים אלה, מייצגת את המצב בחברה הפלסטינית. היא מאפיינת את האחדות הרגעית בצל סכנה, שאינה אחדות אקטיבית לאורך זמן לשם השגת הישג דיפלומטי או אסטרטגי.

האחדות הזמנית בין הפלגים בג'נין, שנראתה בימים אלה, מייצגת את המצב בחברה הפלסטינית. היא מאפיינת את האחדות הרגעית בצל סכנה, שאינה אחדות אקטיבית עקבית להשגת הישג דיפלומטי או אסטרטגי

יש לשים לב כי חדר המבצעים הוקם בשיתוף הזרועות הצבאיים, בעוד שהגופים המדיניים וההנהגות ממשיכים להיות מפולגים. הדבר מלמד אולי על חילוקי הדעות בתוך פתח בין הזרוע המדינית והצבאית בנושא היחס לישראל וביחס לקשרים עם הפלגים בעזה.

בנוסף, הקשר בין הזרוע הצבאית של פתח לג'יהאד האסלאמי מדאיג את חמאס, המהווה יריב של שני הארגונים. אחרי בריחת חמשת האסירים מהג'יהאד וזביידי מהפתח, מיהר חמאס לקרוא לחידוש האינתיפאדה בשטחים ושיגר כמה טילים מעזה, כדי לא להשאיר את המאבק הפלסטיני בידי יריביו.

הפלגים הפלסטינים מתאחדים לרגע כאשר בורחים אסירים פלסטינים מהכלא הישראלי, או כשמדינה ערבית "בוגדת" בסוגיה הפלסטינית וחותמת על הסכם נורמליזציה עם ישראל. אולם ברוב ימות השנה האנקסאם רק מחמיר ולא נמצא פתרון לפילוג הפנים-פלסטיני.

הרשות הפלסטינית מעדיפה להמשיך את התיאום הביטחוני עם ישראל כדי למנוע השתלטות של חמאס על הגדה. ואילו חמאס מבקר את אבו מאזן "הבוגד" ו"המשת"פ" וגם עוקב בדאגה אחר התעצמות הג'יהאד האסלאמי בתחומי שליטתו.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

העדות של תת ניצב עופר שומר בהגנתו על סגן ניצב ניסו גואטה, אשר נאשם בתקיפת מפגין וצלם עיתונות באוגוסט 2020 במחאת בלפור, היא הצצה מתחת למכסה המנוע של מכונת האלימות המופרעת של משטרת ישראל.

העדות של תת ניצב עופר שומר בהגנתו על סגן ניצב ניסו גואטה, אשר נאשם בתקיפת מפגין וצלם עיתונות באוגוסט 2020 במחאת בלפור, היא הצצה מתחת למכסה המנוע של מכונת האלימות המופרעת של משטרת ישראל

את הסרטונים של ניסו גואטה בפעולה בבלפור כולנו ראינו. רובינו זוכרים את התקריבים עם האצבע המיומנת שלו לוחצת על העורק הראשי של מפגין, מונעת הגעה של חמצן למוחו.

עופר שומר העיד לטובת ניסו גואטה. האצבע שלוחצת בצילום על העורק הראשי של מפגין ומונעת חמצן למוחו היא מאוגוסט 2020. בעדותו טען ״זו היתה מלחמה״ (נגד אזרחים לא חמושים) ושהמשטרה מנעה ״אירוע קפיטול״, (שקרה רק בינואר 2021).
חבל שלא הזכיר שהכלב גם אכל לניסו את שיעורי הבית לפני כן. pic.twitter.com/j6kSmMvcDU

— ????????????Nitzan Waisberg (@NitzanWaisberg) October 22, 2021

חלקנו וודאי גם זוכרים שלא הסרטונים והתמונות, וגם לא הבקשות והתלונות הרשמיות, הצליחו למנוע מניסו גואטה להמשיך להטיל אימה על מפגינים ומפגינות בבלפור, שבוע אחר שבוע, גם אחרי התקיפות שתועדו.

בכך נורמל הרעיון שמשטרת ישראל היתה נוכחת בהפגנות – לא כדי לשמור על המפגינים או אפילו על הסדר הציבורי, אלא כדי לשמור על ראש הממשלה דאז. וזה למרות ששמירה על ראש הממשלה זה תפקיד השב״כ בכלל.

לפי הדיווח של ג׳וש בריינר, השופטת עינת רון אמרה לשומר בשלב מסויים שהוא ״מתאר את זה (המחאה) כמו מלחמה״ ושומר השיב ״זו היתה מלחמה״.

אם זו מלחמה, מי היו האויבים שומר?

על פי המכון לדמוקרטיה, כ-10% מהציבור בישראל השתתפו לאורך השנה במחאת בלפור, שהביאה להחלפה לא אלימה של השלטון בישראל אחרי שנתיים של חוסר יציבות פוליטי חסר תקדים.

גברים, נשים וטף יצאו לרחובות עם דגלים ושלטים, בכל הארץ, שבוע אחר שבוע, במחאה עממית שביקשה שנאשם בפלילים לא ינהל מדינה במצב חירום תוך ניגוד עניינים.

לא התקיפות שתועדו או התלונות הרשמיות – מנעו מגואטה להמשיך להטיל אימה על מפגיני בלפור. כך נורמל הרעיון שמשטרת ישראל נוכחה בהפגנות – לא כדי לשמור על המפגינים או על הסדר הציבורי, אלא על רה"מ דאז

וזה, אגב, לא דבר כל כך זר למדינה הצעירה שלנו, שהרי מחאה עממית הביאה להתפטרות של גולדה וגם של בגין. לחץ ציבורי הביא להתפטרות של רבין ושל אולמרט. התגובה האזרחית הכי טבעית ובריאה בדמוקרטיה, אפשר לומר אפילו מסורת ישראלית, הוגדרה בפי קצין משטרה בכיר על דוכן העדים כ״מלחמה״.

במלחמה, בדרך כלל כח חמוש נלחם נגד כח חמוש אחר. ניסו גואטה ועופר שומר ושוטרים אחרים בהחלט הגיעו חמושים בנשק קטלני למלחמה וגם עברו הכשרות שהפכו את גופם לנשק קטלני, כפי שהעידה היטב האצבע של גואטה על העורק הראשי. נגדם, ב״מלחמה״ של שומר, עמדה אוכלוסיה אזרחית.

האם אחרי 54 שנות כיבוש ותרבות של דה-הומניזציה, כוחות הבטחון בישראל שכחו כליל מה זו מלחמה אמיתית? האם הם באמת מאמינים שניתן לכנות מצב שבו שוטרים חמושים דופקים מכות לקשישות וצעירים לא חמושים ״מלחמה״?

המשפט הזה הותיר אותי, למרות כל מה שחוויתי וכל מה שאני יודעת, המומה.

העדות של שומר אינה רק ביטוי מזוקק של ההתקרבנות כאידאולוגיה שמכשירה אלימות ברוטלית. היא גם חושפת רבדים של פרנויה לכאורה. למשל הוא מצוטט אצל ג׳וש בריינר בהארץ אומר:

״היו גם אנשים שניהלו אסטרטגיה אלימה…היו סרטונים שלהם מתדרכים כשהם אומרים במפורש: 'שימו את הזקנות והזקנים קדימה'. אכן היה סרטון אחד שנשמע בעיקר כמו בדיחה חסרת טעם ומביכה. איפה המוני הסרטונים שתומכים בעדות המבהילה של שומר?

והוא ממשיך:

״היו שם מומחים בנושא תודעה שהביאו הרבה ידע מהצבא – אנשי סיירת מטכ״ל – למשל הפסיכולוג של סיירת מטכ״ל שהוביל חלק מההפגנות״.

במלחמה, בד"כ כח חמוש נלחם נגד כח חמוש אחר. ניסו גואטה ועופר שומר ושוטרים אחרים הגיעו חמושים בנשק קטלני למלחמה ועברו הכשרות שהפכו את גופם לנשק קטלני, כפי שהעידה האצבע של גואטה על העורק הראשי

איפה כל המטכ״ליסטית השושואיסטים ״מומחים בנושא תודעה״, מלבד במוחו הקודח של מי, שכמו דון קישוט ראה בדגלים טילים, שמע בזמבורות פגזים ונלחם בהם ב״מלחמה״?

בעדות שבאה להגן על התקיפות של גואטה באוגוסט 2020 שומר מסביר:

״אנו יודעים בוודאות שרצו לפרוץ לבית ראש הממשלה…דבר כזה היה עלול להוביל לאירוע כמו שקרה בגבעת הקפיטול״.

הפריצה לקפיטול קרתה ב-6 לינואר 2021.

מהעדות האנכרוניסטית של שומר אפשר לדמיין שבאוגוסט 2020 הוא טס לעתיד במכונת זמן ל-8 לינואר 2021, צפה במהדורות החדשות שהשוו ״ניסיון פריצה לבלפור״ לאירוע הקפיטול שהתרחש יומיים לפני כן, תוך התייחסות להפגנה בבלפור שקרתה בכלל ב-2 לינואר (ולא עניינה אז את התקשורת משום מה).

בהפגנה זו נעצרו מפגינים ושוחררו למחרת אחרי שבית המשפט קבע שלא ניסו לפרוץ לבית ראש הממשלה. ואז, אחרי שצפה במהדורת החדשות בעתיד, חזר בזמן שוב לאוגוסט 2020 ולחש באוזנו של ניסו גואטה שאם לא יתקוף מפגין וצלם עיתונות באלימות לעיני כל ובאופן חסר רסן, אז יהיה לנו גם אירוע קפיטול (שעוד לא קרה כאמור) עוד 5 חודשים. אבל בהיעדר מכונת זמן כזו, קשה להבין איך הדברים קשורים.

מצד שני, משטרת ישראל סברה שיש לה מכונת זמן גם כאשר טענה בבית המשפט שאמיר השכל נעצר אחרי שמפגינים חסמו את הכביש ואף הביאו סרט להוכיח זאת, אבל לא שמו לב שבסרט הערוך שהוצג כהוכחה נותרה חותמת זמן, שהוכיחה כי סדר הזמנים הפוך: ההפרעה המצולמת לא גרמה למעצר אלא נעשתה בעקבותיו. אז או שבוצע שם מעצר קוונטי, או שמשטרת ישראל שיקרה ופיברקה ראיות.

היום לפני שנה היה יום אחרי המעצר הפוליטי של אמיר השכל. אחר כך המשטרה ערכו את הסרטון שהציגו בבית משפט כדי להצדיק את המעצר, ושכחו שיש חותמת עם השעה ונתפסו משקרים על חם. וואו איזה טעות. מכאן כבר לא היתה דרך חזרה. המחאה רק גדלה והתעצמה. pic.twitter.com/0EWPoxAw93

— ????????????Nitzan Waisberg (@NitzanWaisberg) June 27, 2021

העדות הביזארית של שומר מסתיימת במה שאפשר לכנות רק כתיאוריית קונספירציה: ״בעיני, כתב האישום נגד ניסו הוא חלק משרשרת ההרתעה נגד משטרת ישראל״. מסתבר שיש ״שרשרת הרתעה״ נגד משטרת ישראל. לא ידעתי.

האם מח״ש הם חלק מאותה "שרשרת הרתעה"? הפרקליטות גם? הם עובדים יחד עם ה״פסיכולוגים מסיירת מטכ״ל, מומחים בנושא תודעה״? אולי גם אנשי הלטאה? האם זו הסיבה שמתרחשת ״מלחמה״? האם זה קורה בעתיד או קרה בעבר?

קשה לדעת. עדות ה״מלחמה״ הקישוטית של שומר אמנם מילאה את מחסניות העובדות האלטרנטיביות של ח״כ נתניהו ועמית סגל (עדות של מפקד משטרה בכיר שהוא גם צד בענין, הפכה אצל נתניהו ל"עובדות" ש"מוכיחות"), אבל אולי כדאי לקחת לעופר שומר את הנשק בנתיים.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

בעקבות הפוגרום ההזוי שהתחולל השבוע בטדי, בו הוכו ונרמסו אוהדי הקבוצה שעודדו שחקן מוסלמי, בהם אשה נכה, יצא יו"ר מועדון בית"ר י-ם בהודעה חריפה. "אנחנו מוקיעים ושונאים את לה פמיליה" אמר, "אינכם רצויים במגרש".

ומה נגיד – נפל דבר בישראל. השתנו סדרי עולם עם הודעתו של אלי אוחנה. הדברים נאמרו בשם אומרם ומיועדים לסגור חשבון באופן הרמטי עם ארגון הטרור "לה פמיליה", ובהחלט צודקים אלי אוחנה ומשה חוגג. אבל עכשיו באים?

ומה נגיד – נפל דבר בישראל. השתנו סדרי עולם עם הודעת אלי אוחנה. הדברים נאמרו בשם אומרם ומיועדים לסגור חשבון הרמטית עם ארגון הטרור "לה פמיליה", ובהחלט צודקים אוחנה ומשה חוגג. אבל עכשיו באים?

בחודש מאי 2018 נכחתי באצטדיון טדי במשחק גמר הגביע בין בית"ר להפועל חיפה. הכניסה למקום היתה דחוקה ולחוצה והצטופפנו ביציע קטן. 3000 אוהדים אדומים מול צבא ביתר"י זועם בצהוב שחור. זה מעמד מאיים. התחושה באוויר הייתה אלימה, כאילו כל רגע עשויה להגיע איזו דחיפה, או דקירה. אפס ממלכתיות – בלב הבירה.

אוחנה תוקף את לה פמיליה: "קבוצת אוהדים עבריינית. אויבי בית"ר. יותר מחוליגנים" https://t.co/FpJ0PUOPYz

— ספורט הארץ (@SportHaaretz) October 20, 2021

כמה דקות לפני שריקת הפתיחה נפרשה מולנו, מעל ראשיהם של אוהדי בית"ר שאכלסו את היציע המזרחי, כרזת ענק ובה נראה אדם גדול, עם סכין נוטפת דם ביד, רודף אחרי איזו דמות, והטקסט אמר משהו כמו – נלחמים עד המוות.

הזדעזעתי. אלה הסמלים שאתם צובעים איתם את היציעים? וזה לא נגמר שם. לאחר שהחלה המחצית השניה החלו להסתנן ליציע האדום אוהדי בית"ר עם חולצות של לה פמיליה על מנת להתגרות בקהל החיפאי, קהל מעורב, לפחות שליש ממנו ערבים.

דקות לפני שריקת הפתיחה נפרשה מולנו, מעל ראשי אוהדי בית"ר, כרזת ענק בה נראה אדם גדול, אוחז בסכין נוטפת דם, רודף אחרי דמות, כשהטקסט אמר משהו כמו – נלחמים עד המוות

ואמנם, האלימות שבאוויר הייתה טראומטית, מפחידה והעיבה קשות על המעמד הספורטיבי. אבל לא זו בלבד שניצחנו 3-1, מה שהיה גול אחד מעבר לחלומותי הוורודים, אלא שהנשיא דאז ריבלין גם מנע ממירי רגב, אשר יש שיאמרו שהיתה הדלק של לה פמיליה בעשור האחרון מטעמו של הנאשם, לעלות לכר הדשא לשירת ההמנון. 

דרמה גדולה לפני גמר הגביע: מירי רגב דרשה ללחוץ ידיים, רובי ריבלין התנגד. מקורבי השרה בתגובה: "הנשיא לא גבר, לא בן אדם"https://t.co/fjo81MA5mj pic.twitter.com/Q0n8RM8ReU

— ONE (@ONE_CO_IL) May 10, 2018

רק לשם המחשת הפער – הפועל חיפה וקבוצת האוהדים שלה לא רק מעודדות שחקנים ערבים מזה שנים וחלק ניכר מאוהדיה הם ישראלים ערבים שרצויים ואהובים במגרש וביציע, אלא גם צובעות את המגרש בצבעי גאווה. קבוצת האם נרתמה בעבר לתמיכה בקמפיין לנפגעות אלימות מינית.

זה כמו דיבייט בין יריב אופנהיימר לצל. ואלי אוחנה יכול היה ליטול קורה מבין עיניו כבר אז. מדוע לא עשה זאת? למה חיכה עד היום עם ההודעה ה"דרמטית" הזו? האם היו כוחות שעודדו את לה פמיליה? איזה אינטרס היה להם לעשות את זה?

הגיע הזמן להתבונן במראה ולומר לעצמנו בקול רם חד וברור – הפשיעה הערבית קורית במסגרת החברה הישראלית, בין היתר בגלל ייצוגים כמו בית"ר ירושלים. היתכן שאוהדי קבוצה יכו את חבריהם ליציע רק משום שאלו עודדו שחקן מוסלמי? כמה עמוקה שטיפת המוח?

"קיבלנו אגרופים ובעיטות נטו בגלל שעודדנו את הקבוצה. אחד מהם צרח עליי 'עופי מפה, אין מקום לנכים ונשים ביציע – ובעט בי'": אוהדת בית"ר שהותקפה בידי אנשי לה פמיליה – משחזרת@WexlerSharon @urildorl #ערבערב pic.twitter.com/D8YA92JMpx

— כאן חדשות (@kann_news) October 19, 2021

וכמו בבית"ר ירושלים לאורך השנים, כך גם הממסד הישראלי ברוב שבעים שנות קיומו, עודד את המגזר הערבי לפשוע, וביד השניה לא הותיר לו ברירה. הממסד הישראלי מעולם לא פעל על מנת לבנות תחושת שייכות אמיתית, שותפות גורל ומרחב מאוזן, אפילו למראית עין בלבד.

הפשיעה הערבית קורית במסגרת החברה הישראלית, בין היתר בגלל ייצוגים כמו בית"ר ירושלים. היתכן שאוהדי קבוצה יכו את חבריהם ליציע רק משום שאלו עודדו שחקן מוסלמי? כמה עמוקה שטיפת המוח?

המינוחים "הפשיעה בחברה הערבית" ו"לה פמיליה" שגורים בשפה שלנו כסמן לקבוצות שוליים שמטבען מעורבות יותר בפלילים, אך גם מגלם בתוכו את כל מה שבעייתי במשוואה. החברה הישראלית כל כולה נגועה בפשיעה לעומק ולרוחב, בין אם במימדי הסייבר, המשפט, המשטרה, המודיעין וכל יתר כוחות הבטחון.

אנחנו רואים את זה מול העינים בפרשת בריחת האסירים, והרפש שיוצא במסגרת זו ממסדרונות השב"ס. אין תחום בישראל שלא נגוע בפשיעה, בין היתר גם בספורט, והוא עוד השולי שבהם. כל זה מחלחל למרחב היום יומי בין הפרטים בחברה באופן טבעי. מי שמשלם את המחיר בסוף הם תמיד האזרחים הפשוטים, בשר תותחים ופיונים במלחמת קיום תמידית, שברוב המקרים הם אפילו לא יודעים שהם משתתפים בה.

הפשיעה בחברה הערבית קורית בתוך המרחב הישראלי, הומוגני ככל שירצה להיראות בעיני עצמו. בתל אביב צפון ודרום, ברמת גן, בסביון, בטח בירושלים ועמק חפר בשל הקרבה לקו הירוק, בטח ובטח בצפון ובדרום.

טיפה נצבט לי הלב לשמוע את עמר בר-לב ויואב סגלוביץ' נעים באי נוחות בראיונות. האמת שבצדק. חייבים להגיד את זה, משטר נתניהו הוא זה שטיפח את האלימות הלאומנית כמו גם את לה פמיליה, והם בעוונותיהם נאלצים כעת לנקות אחריו. מסופקני אם הם בכלל מבינים איזו עבודה עומדת בפניהם ולאלו עומקים הם עתידים לגלות שהפשיעה הזו הגיעה.

טיפה נצבט לי הלב לשמוע את עמר בר-לב ויואב סגלוביץ' נעים באי נוחות בראיונות. חייבים להגיד את זה, משטר נתניהו הוא זה שטיפח את האלימות הלאומנית כמו את לה פמיליה, והם נאלצים כעת לנקות אחריו

אין לי המלצות לפעולה, רק המון ביקורת על שנים ארוכות של הזנחה, שאת תוצאותיה מניתי בפוסט הזה. הקשר בין הפשיעה בחברה הערבית שגבתה השנה 102 קורבנות רצח לבין האלימות של "לה פמיליה" הוא, ששניהם כמו שני גידולי פרא שיצאו משליטה.

משטרת ישראל ישראל לא נדרשת לבדק בית אלא לקרצוף אורוות אינטנסיבי. מעל ראשה עומדת האשמות קשות, ביניהן היותה צינור העברת הנשק הבלתי חוקי המרכזי בין החברה הבטחונית לאזרחית. כמו כן העצורים בפוגרום בטדי קיבלו צו הרחקה לשלושה חודשים מהמגרש ושוחררו לביתם.

כפי שכוחות הבטחון העלימו עין ממה שקרה באצטדיון טדי לאורך השנים, כך קורה גם בחברה הערבית.

https://t.co/uUhoTfpqnF
מאז הקמת יחידת סיף למיגור הפשיעה בחברה הערבית, נרצחו 26 קורבנות.
מתחילת השנה נרצחו 102 קורבנות האחרון עאסם סלטי תושב עילוט שנרצח מכדור תועה.
גם חפים מפשע נרצחים כי הרוצחים והפושעים עדיין מסתובבים חופשי

— Hasn Shalan (@HasnShalan) October 10, 2021

דפנה גלפז, אשת תכן, חוקרת תרבות ומנהלת קהילת צרכניות הקנאביס "נשים בירוק"