אתה פלורליסט ולכן חייב להכיל את הדעה שלי שאתה לא נורמלי

צילום מסך מקמפיין מפלגת נעם
צילום מסך מקמפיין מפלגת נעם

"האומץ להיות נורמלי! הצביעו למפלגה שתבטיח שנהיה עם נורמלי בארצנו!"

"סליחה, מי אתה?"

"אני פעיל של מפלגת נעם".

"באמת נראית לי בתול".

"אני שומר את עצמי. אפשר לעניין אותך להצביע למפלגה שלנו?"

"לא יודע, אם אני ארצה להצביע למפלגה חשוכה שזמנה היה מתישהו באמצע המאה הקודמת, אז יש מלא מפלגות ותיקות שמציעות את זה".

"היי היי היי! למה מילים כאלו?"

"אילו מילים?"

"להגיד עלינו שאנחנו חשוכים".

"אתם לא?"

"לא. אנחנו נורמליים".

"זה המונח החדש ל'חשוכים'? זה כמו שאומרים 'אפרו-אמריקאים' במקום 'שחורים' וכאלה?"

"אדוני, אני מבקש ממך להפסיק עם זה".

"עם מה?"

"להגיד חשוכים".

"אבל אתם חשוכים".

"תפסיק עם זה!"

"למה?"

"כי זו סתימת פיות".

"של מי?"

"שלי".

"אבל אתה עדיין מדבר".

"כי אני לא נותן לך לסתום לי את הפה".

"איך סתמתי לך את הפה?"

"אמרת שאני חשוך".

"ואיך זה סותם לך את הפה?"

"כי אתה מנסה לגרום לי להרגיש רע עם הדעות שלי".

"אתה מנסה לגרום לאנשים להרגיש רע עם הזהות המינית שלהם".

"אני רק משתמש בחופש הביטוי שלי".

"אז לך מותר להשתמש בחופש הביטוי שלך כדי לגרום לאנשים להרגיש רע עם הזהות המינית שלהם, אבל לי אסור להשתמש בחופש הביטוי שלי כדי לבקר את הדעות שלך ולהגיד שהן חשוכות?"

"בדיוק! פלורליזם אח שלי".

"קודם כל, אני לא אח שלך. בניגוד אליך, אני יכול להבטיח שההורים שלי לא אחים. דבר שני, אתה כולל בפלורליזם שלך להט"בים?"

"לא".

"נשים?"

"לא".

"רפורמים?"

"לא".

"ערבים?"

"לא".

"אז איפה הפלורליזם פה?"

"אה, לא הבנת אותי. אני לא תומך בפלורליזם. זה אתה שתומך בפלורליזם ולכן חייב להכיל אותי".

"לפי ההיגיון הזה הפלורליזם חייב להכיל גם את מי שקורא לך 'חשוך'".

"אתה שוב מנסה לסתום לי את הפה. זה למה צריך מפלגה עם האומץ להיות נורמלי!"

"אני די בטוח שאני הייתי צריך יותר אומץ כדי לצאת מהארון מול ההורים שלי".

"אוי לא, אתה אחד מהם".

"כן".

"חבל שאמרת לי את זה".

"למה?"

"זה פוגע ברגשותיי. למה אתה לא יכול להתחשב?"

"זה פוגע ברגשותיך כי אתה חשוך שרואה מולו להט"ב, או בגלל שאתה בתול שרואה מולו מישהו עם חיי מין?"

"בעיקר הראשון. כל הזמן אתם עושים מצעדי גאווה ופוגעים ברגשותיי".

"עדיין נשמע שזה יכול להיות גם הסיבה השנייה".

"זה בגלל רגשותיי הדתיים, תאמין לי. למה אתם אף פעם לא מתחשבים בנו?"

"בהתחשבות אתה מתכוון לזה שנסתיר את מי שאנחנו, לא נחזיק ידיים בציבור ולא נבקש זכויות, רק כדי שאנשים חשוכים כמוך – שלא מייצגים אפילו את כל הדתיים – ירגישו טוב?"

"בדיוק. למה שלא תראו את ההתחשבות הזו?"

"כי אני נגד פוליטיקלי קורקט".

"הא?"

"אני נגד פוליטיקלי קורקט. הגיע הזמן שכל פתיתי השלג האלה עם הרגשות החשוכים שלהם יפסיקו לדרוש כל הזמן שיעטפו להם את העולם בצמר גפן עם הדרישות שלהם לא לראות להט"בים או נשים. העולם קר ולא מתחשב, וכדאי שילמדו להתמודד עם זה".

"רגע אחד, שנייה, רגע. זה אני שמתנגד לפוליטיקלי קורקט".

"לא יודע. אתה נראה לי כמו פתית שלג שבוכה כשאנשים מעזים לחיות בדרך שלא נראית לו. כמו כן, אני חושב שהדת שלך מכילה אלמנטים חשוכים ואלמנטים אידיוטיים להחריד".

"היי, זה לא יפה!"

"אוי, האם רגשותיך המאוד רגישים נפגעו? חשבתי שאתה אוהב כשאומרים את האמת. אבל כנראה שאתה צריך איזה סייף-ספייס כזה שבו כולם יהיו חשוכים כמוך".

"זה לא נכון. אתה סתם דתופוב".

"אבל למה אתה מנסה לסתום לי את הפה עם מילים כאלה?"

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
נראה לי שהעוקץ של הסאטירה שלך די מתנדף, כשיוצאים מתוך הבועה של הנרקיסיזם האינפנטילי המתנשא שלך(ושל כל השמאלנים פחות או יותר, בעיקר אלה שבטוחים שהם מצחיקים כי הם מקבלים תוכניות בטלביזיה ... המשך קריאה

נראה לי שהעוקץ של הסאטירה שלך די מתנדף, כשיוצאים מתוך הבועה של הנרקיסיזם האינפנטילי המתנשא שלך(ושל כל השמאלנים פחות או יותר, בעיקר אלה שבטוחים שהם מצחיקים כי הם מקבלים תוכניות בטלביזיה בזכות החבר'ה בברנז'ה השמאלנית) ואשכרה מתבוננים בתופעה חסרת החשיבות הזאת שנקראת מציאות.

יצא לך ככה במקרה לבקר בדף הפייסבוק של המפלגה הזו שאתה יורק עליה כאן? כמות הטינופת והארס שמושלכת שם מצד האספסוף מהמחנה האידאולוגי הבזוי שלך לא דומה לשום דבר שרואים ברחבי הרשת.
ועדיין אין שם סתימת פיות!(להבדיל ממה שקורה מצד פייסבוק כאשר עונים לאותו אספסוף. או להבדיל ממה שקורה בכל במה כלשהי בכל מקום שהוא, שבו השמאל מכתיב את הטון – שזה כמעט בכל מקום).
אתה ברצינות רוצה לעשות תחרות מי סנואופלייק יותר בכיין ויותר פחדן? כאילו, באמת?!
אתה מודע אפילו בקצת ליחסי הכוחות בחברה, מכל בחינה שהיא, בין המחנה שלכם ובין השנים וחצי אנשים שתומכים ב"נעם"?
אתם גרמתם לאחרונה לרב מהזרם החרד"לי, ראש מפלגה שהיא הסמן הימני ביותר במפה הפוליטית, לחזור בו בבהלה איומה מחצי משפט אומלל ובלתי מזיק לחלוטין על טיפולי המרה, לאחר שהסערתם והפכתם מדינה שלמה, כאילו התבטאות-הכלום הזאת היא הבעיה הדחופה והחמורה ביותר על סדר היום, אולי אפילו הבעיה האחרונה במדינה.
(אבל נו, זה לא שאכפת לכם מאיזשהו מאבק של מישהו אחר או איזשהי בעיה כלשהי חוץ מהעלבון הסנואופלייקי שלכם. אין ספק שהתאמנתם במשך שנים ארוכות באגואיזם האטום והאגרסיבי הזה).

אגב, מעניין לציין מי עוד תומך בטיפולים הללו: מר בני ציפר, עורך המוסף הספרותי של "הארץ"(בראיון שנתן לקובי מידן בתוכנית “חוצה ישראל”), אבל עליו אף אחד לא יעז להתנשא, אני מניח. זה לא כיף להיכנס לזירה עם עורך ספרותי משכיל של העיתון של האליטה(שבמקרה יש לו גם פה גדול שיכול לענות יופי לכל סמרטוט אינפנטילי כמוך ולמעוך אותו), יותר כיף להתנשא ולהפנות את הרעל השמאלני כלפי דוסים נבערים ומפוחדים. הכי כיף זה לתקוף יריב מוחלש – אלא אם כן הוא ערבי כמובן, כי אז זה ממש פויה ולא נחמד. ערבים הרי אף פעם לא יכולים להיות הומופובים, גם כשהם זורקים הומואים מהגג. מותר להם, הם בשמאל(או משהו כזה).

כל המפה הפוליטית כולה, מהקצה עד הקצה רוקדת לפי החליל שלכם.
אין שום פה במדינה כולה שיעז לפלוט משהו שלא רק יגנה אתכם או יתנגד(זה אפילו לא נתפס) אלא אפילו רק יביע ביקורת.
מצעדי הגאווה שלכם תופסים חצי מלוח השנה, ועדיין הנראטיב שלכם הוא שאתם מקופחים בטירוף, וקורבנות-על.
כן, מודעות עצמית איתנה זה משהו שאתם מצטיינים בו. זה חשוב. אי אפשר לעשות סאטירה בלי זה.

הטון הנבזי והדמות המעוותת שאתה יוצר בדיאלוג הזה(כמו גם עצם התיאור בכלל של דיאלוג, שכן המחנה שלך לא יצור לעולם איזשהו דיאלוג עם מישהו מהם – מה ששוב משקף את הניתוק הטוטאלי שלך מהמציאות) הם הסאטירה העצמית הכי מוצלחת שפועלת בחזרה עליך.

אתה פשוט אפס. נשמה קטנה וחלשלושה. כולכם, נשמות קטנות וחלשלושות.
עם כל הכוח הפוליטי שצברתם ואתם לא מפסיקים לצרוח ולרעוד מפחד.
מי שראוי לבוז וללעג זה רק אתה.
ההתקרבנות שלכם ותחושת הפגיעות היא שיקוף של מי שאתם בתוככם, לא של החברה.

לסיום רק אוסיף שאני לא תומך "נעם" ולא קרוב לדת בשום אופן ודרך. אלא רק עוד חילוני שנמאס לו לשמוע עליכם ואתכם. עוד חילוני שנגעל מהמיניות שלכם והיה מעדיף לא לראות אותה בציבור.
כן נו, מה לעשות שאין לדחיה מכם שום קשר אמיתי ל"רגשות דתיים"? מה לעשות שזה לא תלוי תרבות ולא חינוך? מה לעשות שאת הצמרמורת של הגועל שאני חוטף מלראות שני בחורים מתמזמזים אף אחד לא אילף אותי לחוש?
אז אני מניח שגם אני סנואופלייק עכשיו, לא?
ניחא. אל תתנו לזה לפגוע בשמחת הצעידה שלכם, או בהוספת הימים בלוח השנה לצעידות האלה. כן, כן, השתיקה שלנו זה מפני שאנחנו אוהבים את זה…

ואגב אחרון, לרדת על מישהו שהוא בתול בזמן שאתה מקבל בתחת מבחורים?(אני באמת צריך להמשיך את הנקודה הזאת הלאה?)

עוד 458 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // שבת, 17 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

מחאת פ"ת שוחררתי מהמעצר באחת בלילה

פורסם על ידי ‏‎Rafi Michaeli‎‏ ב- יום שישי, 16 באוגוסט 2019

שוחררתי מהמעצר אתמול (שישי) באחת בלילה. איך אני מרגישה אחרי המעצר? רגיל. ילדתי ארבעה ילדים בלי אפידורל, אז קטן עלי. אבל הם לא נורמלים. ניסו להלביש עלי גם תקיפת שוטר.

הגעתי אולי שתי דקות קודם כדי לעזור לעצורים, הבאתי להם מים, נתתי למישהי להחזיק לי את המגאפון, אני מדברת עם השוטרים שעמדו להיכנס לתחנת המשטרה, אני הרי מכירה אותם, ופתאום נכנסה בי שוטרת כמו פגז מתותח.

מעצרים בפתח תקווה של מפגינים שהתיישבו על הכביש בכניסה למשטרת פ'ת, בעקבות מעצר מוקדם יותר של חבריהם בשכונתו של היועמ'ש מנדלבליט, כולל עו'ד סיגלית קסלר ממובילות המחאה שנעצרה בכניסה לתחנה, 16-8-2019

פורסם על ידי ‏‎Rafi Michaeli‎‏ ב- יום שישי, 16 באוגוסט 2019

לא הבנתי מי נגד מי. רצתה לקחת את המגאפון שלי מהבחורה שהחזיקה אותו. אמרתי לה: "רגע, זה המגאפון שלי, זה לא שלה". מין הון להון, התחילה לגרור אותי.

אמרתי:  "מה את רוצה, מה את מושכת אותי?".

אומרת לי: "את עצורה".

אמרתי:  "על מה אני עצורה?".

אמרה: "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו".

אמרתי לה: "מה?! טוב, זה מעצר לא חוקי, אני עורכת דין, אני מכירה את החוקים, אני יש לי זכות לא לשתף פעולה עם מעצר לא חוקי", ונשכבתי על הכביש. אז הרימו אותי, לקחו אותי.

אמרתי להם: "תיזהרו שאני לא אקבל מכה, כי כל מכה תעלה לכם מאה אלף שקל".

אמרתי גם לשוטרת בדרך: "שתדעי לך, אני הולכת להגיש נגדך תלונה במח"ש. גם על תקיפה, גם על מעצר שווא. אני לא יודעת מאיפה הגעת אלי, אני לא יודעת מה את רוצה ממני, זה מעצר שווא".

שמו לי אזיקים כבר שם. לקחו אותי ככה, כמו שק תפוחי אדמה. שמו אותי בחדר מעצרים על הריצפה. אומרים לי: "קומי, שבי".

אמרתי: "סליחה? אני לא הגעתי לפה מרצוני. אני פה במעצר בלתי חוקי, איזוק בלתי חוקי. ואני אצא מפה רק מרצוני החופשי ועל הרגליים. אתם זרקתם אותי פה שלא מרצוני. תורידו לי את האזיקים אני אתיישב על הספסל. אם לא – לא".

שלוש שעות שכבתי על הריצפה. תאמינו לי? שמתי עליהם פס. אם לא היה רעש הייתי גם נרדמת. עברו מעלי עצירים, לחקירה, לזה, להוא, שוטרים, לא זזתי.

"קומי!", כולם התביישו, מכירים אותי, אומרים לי: "סיגלית, מה?".

אמרתי: "תשמע, אני לא יודעת למה אני פה. אין שום סיבה שאני אהיה פה. אין שום סיבה שאני אהיה עם אזיקים על הידיים. אני לא יודעת מה אתם רוצים. אני מנצלת את זכותי להביע מחאה פאסיבית על מעצר בלתי חוקי".

אז ככה שכבתי על הריצפה. ניסו להפחיד אותי: "יש חיידקים", "היה פה דם", "השתינו".

אמרתי: "אם יקרה לי משהו זה על הראש שלכם".

בסוף, אחרי שלוש שעות, שיחררו לי את האזיקים. ישבתי שם, אמרתי למפקד תחנה: "תגיד, מה זה? מה קורה? מה זה הדבר הזה?".

אמר: "לא, לפני זה יצאתי ואמרתי לכולם שאסור מגאפון".

פורסם על ידי ‏‎Rafi Michaeli‎‏ ב- יום שישי, 16 באוגוסט 2019

אמרתי: "בסדר, אבל אני רק הגעתי, ראית במצלמות. חוץ מזה השוטרת שלקחה לי את המגאפון ואמרה את שמות העצורים, הייתה יכולה לבוא, להגיד 'גיברת, אמרו לך שאסור מגאפון, תסגרי אותו'. אבל אני לא יודעת בכלל במה מדובר, היא באה, לוקחת את המגאפון, מה פה קורה פה?"

אמר: "נו, טוב". שיחררו אותי. חארטה. "אם אנחנו נקרא לך את צריכה לבוא".

הוא רצה להחזיר לי את המגאפון אבל לא היה לו נעים מהשוטרים, אז אמר לי: "תבואי מחר לפני ההפגנה ותיקחי".

אני אומרת לכם: זה הזוי מה שקורה פה. היום זה קורה לנו, תאמינו לי, אנחנו לא אלימים. מחר, תראו מה עושים לאתיופים, תראו מה עושים לערבים. המשטרה חצתה את הקווים – משיקול הדעת לשמור על הסדר הציבורי ובטחון הציבור, שזה קשור לגרעין הקשה של מניעת התפרעות אלימה או חסימת כבישים – לתחום של חופש הביטוי וחופש ההפגנה. בבג"ץ, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות אמרה בפירוש שזה תחום לא להם.

מבחינתי מה שקרה עם המשטרה זה רק סייד אפקט – תופעת לוואי של ההתדרדרות הקשה במדרון לעבר דיקטטורה. איך זה קורה? קודם כל חיסול מוסדות דמוקרטיים. המשטרה – כולם אומרים שהיא תופרת תיקים. הפרקליטות – אותו דבר. בית המשפט העליון בתהליך חיסול. כנסת אין. ועדת שרים לחקיקה עושה מה שרוצה. אז מה נשאר, העיתונות? פחחח. יאללה. תבואו להפגנה בערב.

סיגלית קסלר היא בת לניצולי שואה. עולה חדשה. גדלה בשכונת המצוקה מורשה ברמת השרון. עתודאית. ביוכימאית, משנת 2000 עורכת דין. מייצגת הרבה פרו בונו, ממנהיגות מחאת פתח תקווה, מחאה אזרחית עממית המובלת על ידי נשים. אם ל-4, סבתא ל-2. נאמנה לבורא עולם ולמצפון שלה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עכשיו אנחנו מתחילים לראות את מה שתמיד ידענו - מה שעושים לערבים, לשחורים - יעשו גם לנו. פרסמו, כי זה לא יפורסם בערוצים הרשמיים. שם יהיה סיפור אחר, על נודניקים שלא מפרגנים לשוטרים אפילו ... המשך קריאה

עכשיו אנחנו מתחילים לראות את מה שתמיד ידענו – מה שעושים לערבים, לשחורים – יעשו גם לנו. פרסמו, כי זה לא יפורסם בערוצים הרשמיים. שם יהיה סיפור אחר, על נודניקים שלא מפרגנים לשוטרים אפילו לנוח בשישי בערב.

עוד 577 מילים ו-2 תגובות

ברק בפתח תקוה: "זו לא דמוקרטיה, אי אפשר לנהל ככה מדינה"

מאות מפגינים בככר גורן בפ"ת קוראים קריאות מחאה נגד נתניהו, היועמ"ש והמשטרה ● עמיר פרץ: "בהוראה מבלפור מרסקים את הדמוקרטיה" ● ברק: "פתח תקווה זה לא אום אל חיראן" ● איימן עודה לברק: "הסר את מועמדותך" ● טראמפ, על פרשת רשידה טליב: "סבתא שלה הרוויחה, היא לא תצטרך לראות אותה"

שידור חי >> ככר גורן, פתח תקווההמחאה נגד האלימות המשטרתית ובעד חופש הביטוימשדר יוסי שאול

פורסם על ידי ‏צדק חברתי - חדר המצב‏ ב- יום שבת, 17 באוגוסט 2019
עוד 25 עדכונים

שיר אהבה מצולם לאופקים - המותשת, החולית והמאובקת

  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  • אופקים3
  • אופקים1 (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  • אופקים2 (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי

מדי כמה ימים אני נוסעת לאופקים, העיר הגדולה לעשות בה קניות. "סידורים" מה שנקרא. אופקים היא העיר הכי קרובה למושב שלי אי שם במועצה אזורית אשכול – עוטף עזה.

והאמת, אני רק מחפשת תירוצים לנסוע אליה. יש בה משהו באופקים, איזשהו קסם שאני לא יכולה להסביר. קסם שמושך אותי אליה נפשית.

אני יכולה להרחיק עוד טיפה ולהגיע לבאר שבע (או נתיבות) שבה יש הרבה יותר, והכל. באר שבע גדלה וקיבלה נפח רציני בכל תחום – חברתי, תרבותי וקולינרי- גדלה בלי עין הרע לתפארת מדינת הנגב. באמת. וזה כל כך משמח שעיר הבירה הדרומית ממלאה כמעט את כל הפונקציות עבור אזרחית סקרנית, צמאה לתרבות (ואוכל טוב) כמותי. למעט ים. אין בה ים. אבל יש בה ים אפשרויות אחרות.

אני יכולה להרחיק עוד טיפה ולהגיע לבאר שבע (או נתיבות) שבה יש הרבה יותר. אבל בואו נדבר על אופקים, העיירה עם המראה המותש, החולי והמאובק, והניחוח ששייך רק לה

אבל לא בשביל באר שבע הגעתי עד הלום, בואו נדבר על העניין שלשמו התכנסתי חגיגית – אופקים – העיירה בעלת המראה המותש, החולי והמאובק – והניחוח ששייך רק לה.

נכון, לא ניתן להתחמק מזה – התחושה היא אמיתית, תחושה שהזמן עצר בה מלכת. וכל פעם כשאני מוצאת את עצמי כותבת או מספרת על אופקים, במין דוק של עצבות, מיד החברים שלי קופצים ואומרים לי "אוי די, באמת, אופקים מתפתחת למופת, עם תנופת בניה אדירה, יש בה ראש עיר בולדוזר שמתכנן מלא פרויקטים, היא עברה מהפך אדיר, תפסיקי לקונן".

אבל אני, נשמה רומנטית, מקוננת לא מעט, לבי נכמר על העיירה-ספק-עיר הזאת. עיר או עיירה. אני תוהה. מה היא אופקים. היא מסקרנת אותי כל כך. אני יכולה למצוא את עצמי שוהה בה שעות.

רוב מי שמגיע אליה, עושה קניות בסופר, קצת בנק, קופ"ח, פיצוחים, ומיד ממהר חזרה למועצה שלנו. אני נשארת, שוהה עוד קצת. צופה. מחפשת אחר המשהו הזה לחקור, לצפות באנשים, בהתנהלות שלהם. לבדוק אם הם מאושרים. נראה שכן. לנסות להבין את הלך הרוח בה. אולי אמצא אוצר, איזו חנות שטרם גיליתי שיתאפשר לי לקנות בה, ללכת בה לאיבוד, להתרגש.

לבי נכמר על העיירה-ספק-עיר הזאת. עיר או עיירה. אני תוהה. מה היא אופקים. היא מסקרנת אותי כל כך. אני יכולה למצוא את עצמי שוהה בה שעות

לא תמצאו שם ארומה, לא סטימצקי. לא גן סיפור. המון מכולות קטנות. חנויות דחוקות וצפופות ובתוכן נערמים כלי בית, כלי ניקוי, כלי פלסטיק, סירים, מטאטאים, דליים. גומחות קטנות שיש בהן הכל. חנויות פיצוחים ותבלינים, קוקוס בתפזורת, שומשום, קטניות. אגוזים. פפריקה וכמון. והשירות הכי לבבי בעולם. הכי ביתי. הכי נגיש. בלתי אמצעי.

חרדים לצד אתיופים לצד רוסים. דתיים, לצד חילונים, עיר מתוקה, שטופת שמש, לוהטת, מוזנחת מאוד במרכזה. מטופחת יותר ברחובות העוטפים אותה. מרכז ביג אחד מינימליסטי, שאין בו חנות ספרים אחת.

ולמה שוב חנות ספרים? כי חנות ספרים מסמלת עבורי חופש. אפשרויות לצאת למסע חובק עולם גם כשפיזית אין את היכולת. העמקת ידע. ואופציה למתנה שהכי תשמח אותי. אם וכאשר. איך זה שאין באופקים חנות ספרים, בית קפה צוהל, מעוצב ומגניב לשבת בו להתפנק.

חרדים לצד אתיופים לצד רוסים. דתיים, לצד חילונים. עיר מתוקה, שטופת שמש, לוהטת, מוזנחת מאוד במרכזה. מטופחת יותר ברחובות העוטפים. מרכז ביג אחד מינימליסטי, שאין בו חנות ספרים אחת

אני יודעת את התשובה. אבל לא אשיב עליה בקול רם. נכון, יש קצת מסעדות בשרים על האש, יש פלאפל. את המקסיקני, יש את האטליז של מוטי. ושני סופרים גדולים. יש מלא מכולות. וחנויות לכלי בית. ונעליים. שתי חנויות לפיתוח תמונות. חנות לווילונות. ופוקס אחד. וסופרפארם. וחדש! נפתח ללין. ויש גם קולנוע במרכז הצעירים.

והכי הכי יש את גוזלן, גומחה פיצית שיש בה "הכל לילד" כמו שכתוב בשלט – חומרים למלאכת יד. ציוד משרדי, משחקים, צבעים ומכחולים. מין ארטא-קרביץ, אבל הרבה יותר, הרבה הרבה יותר. חוטים. ומדבקות. וניירות. ועפרונות. שם מצאתי ממלכה משלי.

אחר כך קונים במאפיה הצמודה, קצת לחמניות, בורקסים ורוגלך. אחר כך כפכפים, כי אלה שהלכתי איתם בדיוק נקרעו ואני יחפה, עם מצלמה באמצע אופקים. חנות פרחים אחת. כמה מספרות, שלושה בנקים. גורילה אחת. וטיפה גרפיטי. ואני אוהבת אותה, את אופקים. נקשרתי אליה. גם לתושבים. הם לא יודעים.

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 627 מילים
גיא זהר גיא זהר
עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

למקרה שפיספסת

ד"ר יעקב רוזנפלד ב-1946 עם חיילי צבא השחרור העממי ששומרים על ביטחונו במהלך מלחמת האזרחים עם הקוומניטנג (צילום: באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה)
באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה
סיפורו של ניצול השואה שהקים את מערכת הרפואה הסינית

"הרופא הענק עם האף הגדול"

ד"ר יעקב רוזנפלד מת ונקבר בישראל מבלי להותיר כאן חותם, אך הוא שינה לעד את פניה של הרפואה הסינית, ושגריר סין עולה לקברו בכל שנה ● "הוא היה רופא וחייל גדול, שהציל חיים רבים במסגרת שירותו בצבא סין" ● בזמן שהסינים משגרים רמזים מאיימים להונג קונג, הם מבקשים להעלות את דמותו על נס, ולהציג פנים אחרות של מדינתם

עוד 815 מילים
צבר מצוי נגוע בכנימה (צילום: באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני))
באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני)

הבננות לא לבד כנימה קטלנית מאיימת להשמיד את הסברסים

דרמה בגבול הצפון: חוקרים ממכון וולקני ייבאו שני מינים של טורפי חרקים שניזונים מהכנימה המזיקה ● אלפי מושיות מקסיקניות כבר שוחררו בגליל, ולאחרונה הצטרפו אליהן נחילי זבובים מקסיקניים ● "אנחנו בעיצומו של התהליך, אז זה קצת כאוטי, אבל יש סיבה לתקווה" ● ובלבנון, שם גם נפגעים שיחי הצבר, מאשימים את ישראל

עוד 886 מילים
אילוסטרציה (צילום: istockphoto)
istockphoto

בריאות מי שמנמן של סבתא

פרופ' מארי רודולף (68) הצליחה להפחית את השמנת היתר בקרב ילדים בבריטניה ● אחרי שעלתה לישראל, היא חולמת לעשות כאן את אותו הדבר, בדגש על עזרה לאוכלוסיות מוחלשות ● בין לבין היא מטפלת בנכדים התאומים שלה, ואין שום סיכוי שהיא תיתן להם שוקולד ● ראיון

עוד 1,417 מילים

תגובות אחרונות

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
גֵּירוּשׁ

דווקא אלו שבדרך כלל מתרעמים - ובצדק - נגד השימוש המניפולטיבי המקומם של נתניהו והימין בחרדות השואה, עשו בדיוק את אותו הדבר השבוע במסגרת המאבק בגירושם של העובדת הזרה ובנה ● כאילו אי אפשר יותר להתווכח בישראל על משהו, בלי להגיע תוך דקות לבירקנאו

עוד 1,072 מילים

בעקבות כתב האישום: השר חיים כץ הגיש את התפטרותו

כץ במכתב ההתפטרות: "הניסיון להטיל דופי בניקיון כפי הוא חסר יסוד ונועד לכישלון" ● על אף האישור שניתן לה, חברת הקונגרס טאליב הודיעה כי "ביקור בישראל תחת התנאים שהוצבו נוגד את ערכיי", דרעי: "פרובקציה. שנאתה לישראל גוברת על אהבתה לסבתה"

חיים כץ (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
חיים כץ
עוד 18 עדכונים

חודש לבחירות כיצד הפך נתניהו את עצמו לאימפריה

בזמן שגנץ מותקף על עילגותו ועל האנמיות שבה מתנהל קמפיין כחול-לבן, ראש הממשלה ממשיך להתעלם מרעשי הרקע ולבנות את עצמו כדמות גדולה מהחיים ● אבל בכיר בליכוד מדווח על דאגה אמיתית במפלגת השלטון: "המצב כרגע מבחינתנו לא טוב" ● פרשנות

בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
בנימין נתניהו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 954 מילים
מימין: בנימין נתניהו, בני גנץ ואהוד ברק, ארכיון (צילום: Yossi Zeliger/FLASH90)
Yossi Zeliger/FLASH90
ההסבר המפתיע לשוויון ההיסטורי בין הימין לשמאל:

הישראלים "נולדים ימניים" - אבל מתים שמאלנים

הדמוגרף סרג'יו דה לה-פרגולה מסביר את היציבות ביחסי הכוחות של הגושים הגדולים בבחירות בישראל מאז שנות ה-70: "הישראלים ש'נולדים ימניים' מתקדמים, מתבססים ונעשים שמאלנים יותר - וזה מתקזז עם הילודה הגבוהה בציבור הימני ועם העלייה הימנית" ● ראיון

עוד 1,196 מילים ו-1 תגובות

"אם בית החולים הדסה היה חברה בורסאית, בחיים לא הייתי משקיעה בו"

מעקב זמן ישראל חברת דירקטוריון לשעבר בנשות הדסה: "אם זמן ישראל היה מצטט אותי בתחקיר על ביה"ח, ייתכן שהיה מגיע למסקנות הרבה יותר נחרצות" ● "אולי פעמוני האזהרה יתחילו לצלצל סוף סוף"

זאב רוטשטיין (צילום: by Hadas Parush/Flash90)
by Hadas Parush/Flash90
זאב רוטשטיין
עוד 946 מילים

מתים מבדידות

1 מכל 5 מתאבדים בישראל הוא קשיש ● ההערכות הן שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה, מאחר שרבים מהמקרים מוגדרים כתאונות או כ"מוות טבעי" ● "רוב המתאבדים הם גברים, כי היכולת שלהם ליצור קשרים ולבקש עזרה נמוכה יותר" ● למרות שהממשלה כבר אימצה תוכנית, הטיפול בתופעה לוקה בחסר

התאבדויות של קשישים (צילום: iStock)
iStock

1 מכל 5 מתאבדים בישראל הוא קשיש ● ההערכות הן שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה, מאחר שרבים מהמקרים מוגדרים כתאונות או כ"מוות טבעי" ● "רוב המתאבדים הם גברים, כי היכולת שלהם ליצור קשרים ולבקש עזרה נמוכה יותר" ● למרות שהממשלה כבר אימצה תוכנית, הטיפול בתופעה לוקה בחסר

עוד 1,233 מילים

כניסתן למדינה של שתי חברות הקונגרס האמריקאי לישראל תאסר

סקר חדשות 13 וקמיל פוקס: הליכוד וכחול לבן היו מקבלות 31 מנדטים כל אחת. מפלגת ימינה 12 מנדטים, ישראל ביתנו 11, הרשימה המשותפת 9 מנדטים, המחנה הדמוקרטי 8 מנדטים, ויהדות התורה 7 מנדטים ● דרעי החליט לאסור את כניסתן של חברות הקונגרס האנטי-ישראליות לארץ: "מדובר במי שמנצלות את הבמה המרכזית ביותר לתמיכה בארגוני bds הקוראים לחרם נגד ישראל" ● במפה השמאלית זועמים על ההחלטה

טראמפ ונתניהו (צילום: צילום: יעל רוטמן)
צילום: יעל רוטמן
טראמפ ונתניהו
עוד 34 עדכונים
סגירה