הסכנה הגדולה ביותר העומדת בפני בית המשפט העליון, במבט לעבר השנים הקרובות, איננה הפיכתו לבית משפט עם רוב שמרני או פסיבי. הסכנה הגדולה ביותר הניצבת בפניו היא גלישתו במורד ממצוינות לבינוניות, וסיום תפקידו ההיסטורי כמגדלור המשפטי והערכי המאיר את שמי המשפט הישראלי והציבוריות הישראלית. סתם עוד מוסד שיפוטי אפור שאיש אינו מעריך במיוחד ואינו טורח להתייחס בכבוד לפסיקותיו.

ביום חמישי האחרון פרסמה הוועדה לבחירת שופטים, כמובטח, את רשימת המועמדים להתמנות כשופטי בית המשפט העליון. הוועדה אמורה להתכנס לשם בחירת השופטים החדשים לעליון ב-23 בנובמבר, וכחודש לפני כן ירואיינו המועמדים בפני ועדות המשנה של הוועדה.

לפי שעה עדיין לא ברור אם הוועדה תבחר ארבעה שופטים חדשים, ובכך תסגור את המינויים החדשים גם לשנת 2022, אז יפרשו מכס השיפוט השופטים ניל הנדל וג'ורג' קרא, או שתסתפק בשני מינויים בלבד, במקום חנן מלצר ומני מזוז שכבר פרשו בקיץ האחרון.

הרשימה כוללת 24 מועמדים, והיא כוללת בעצם איחוד של שלוש רשימות מועמדים, של מי שרשאים לצרף שמות של מועמדים שבהם תדון הוועדה: לשר המשפטים יש סמכות להציע מועמדים; כך גם לנשיאת בית המשפט העליון; וכך גם לכל שלושה חברים נוספים בוועדה.

טקס הפרידה מחנן מלצר בבית המשפט העליון, 12 באפריל 2021 (צילום: צילום מסך, לע"מ)

ניכר ברשימת המועמדים שהיא הטרוגנית, ומשקפת צירוף של סוגים שונים של מועמדים, ממקומות שונים ובדרגות התאמה שונות למקצוע השפיטה.

מהי נבחרת הבלהות שעלולה להיבחר מתוך רשימת המועמדים? יש ברשימה, למשל, כמה שופטים מחוזיים, שאינם בשלים ואינם מיומנים מספיק בכלל ענפי המשפט המגיעים לשולחנו של בית המשפט העליון.

מהי נבחרת הבלהות שעלולה להיבחר מתוך רשימת המועמדים? יש ברשימה, למשל, כמה שופטים מחוזיים, שאינם בשלים ואינם מיומנים מספיק בכלל ענפי המשפט המגיעים לשולחנו של בית המשפט העליון

הערכאה העליונה אינה צריכה להחזיק טכנאי משפט, אלא שופטים בשלים שעיני הקהילה המשפטית כולה נשואות אליהם. שופטים ששיעור הקומה המקצועי שלהם אינו מרשים, עלולים לצמצם את מוטת הכנפיים המקצועית של בית המשפט ולהשליט מגמה של שפיטה טכנוקרטית.

לא רק מקרב שופטי המחוזי נכללים ברשימה כמה מועמדים שלא ראוי לבחור בהם לעליון. כך גם מקרב עורכי הדין, מקרב שירות המדינה ומקרב האקדמיה.

למידת ההתאמה לבית המשפט העליון יש קשר גם לתחום ההתמחות האקדמי או המקצועי של המועמדים – מי שעוסק בתחום המשפט החוקתי או בנושאים הנוגעים ליחסי בית המשפט, הכנסת והממשלה ימצא את עצמו מטפל ביתר קלות בדילמות המתעוררות בתיקים בעליון, גם בערעורים אזרחיים או פליליים ולא בהכרח רק בעתירות לבג"ץ. אחרים, שעיסוקם ממוקד ומגודר בנושאי בנקאות, מיזוגים ורכישות, מקרקעין ואפילו דיני משפחה, ייתקלו בקשיים רבים יותר.

שופטי בית המשפט העליון בטקס הפרידה ממני מזוז, (עומד חמישי מימין). 29 באפריל 2021 (צילום: דוברות הרשות השופטת)

יחד עם זאת, ניתן ללקט מתוך רשימת 24 המועמדים נבחרת חלומות מצוינת, שתהווה חיזוק חשוב ומשמעותי לבית המשפט העליון. יש בין המועמדים לפחות שישה-שבעה מועמדים כאלה, שבית המשפט העליון שלנו היה מתברך בהם גם בימיו הגדולים, ועוד יותר מכך בימים אלה.

יחד עם זאת, יש בין המועמדים לפחות שישה-שבעה מועמדים, שבית המשפט העליון שלנו היה מתברך בהם גם בימיו הגדולים, ועוד יותר מכך בימים אלה

זה אולי קצת משעמם, אבל המאגר הטבעי לשופטי בית המשפט העליון הוא בתי המשפט המחוזיים. שפיטה היא, אחרי הכול, מקצוע. כמובן שגם מי שאינו שופט יכול להתמקצע בתחום, אבל צריך להיות משפטן ברמה גבוהה מאוד ובעל אישיות מיוחדת כדי להתמקצע לראשונה בשפיטה – דווקא בחלון הראווה המשפטי שכולם נועצים בו עיניים בכל רגע נתון.

בין השופטים המחוזיים שברשימה יש כמה שופטים מוכשרים ואיכותיים במיוחד. מיכל אגמון-גונן, חאלד כבוב, גרשון גונטבניק, רות רונן ויגאל מרזל, המשמש כיום כמנהל בתי המשפט, הם מהמעולים והאיכותיים שבין שופטי המחוזי. מקומו של כבוב כבר כמעט מובטח בעליון, על-פי ההערכות, נוכח פרישתו הצפויה של השופט קרא בשנה הבאה והנוהג הקיים זה קרוב לשני עשורים, לא להותיר את העליון ללא שופט ערבי.

מגזר נוסף המגדל, באופן היסטורי, מועמדים לגיטימיים לערכאת השיפוט הבכירה, הוא שירות המדינה. בעבר היו נכללים יועצים משפטיים לממשלה ופרקליטי מדינה שסיימו את הקדנציה שלהם בין המועמדים לעליון, כמעט באופן אוטומטי.

שופט בית המשפט המחוזי חאלד כבוב. מועמד כמעט ודאי לבית המשפט העליון (צילום: פלאש90)

בגזרת היועצים זה לא רלוונטי: מאז מני מזוז, שמונה ופרש, הספיקו לכהן בתפקיד היועץ יהודה וינשטיין, שבעת סיום תפקידו כיועץ כבר חצה את גיל הפרישה לשופטים, ואביחי מנדלבליט, שעודנו מכהן. שי ניצן, שסיים לפני קרוב לשנתיים את תפקידו כפרקליט המדינה, כבר יצא מגדר תקופת הצינון הקבועה בחוק למינוי לעליון – אך מתברר שאין לו אוהדים בקרב חברי הוועדה לבחירת שופטים.

שי ניצן, שסיים לפני קרוב לשנתיים את תפקידו כפרקליט המדינה, כבר יצא מגדר תקופת הצינון הקבועה בחוק למינוי לעליון – אך מתברר שאין לו אוהדים בקרב חברי הוועדה לבחירת שופטים

בהיעדר יועצים ופרקליטים, מאיישים את הקטגוריה הזו דמויות ממקומות פחות צפויים. איל ינון, שסיים קדנציה ארוכה כיועץ המשפטי לכנסת, הוא הנציג הבולט מקרב הממסד המשפטי.

לצידו אפשר למנות את פרופ' יואב ספיר, שסיים לאחרונה קרוב לעשור כסניגור הציבורי הארצי; את האלוף (מיל') שרון אפק, שסיים לאחרונה את תפקידו כפרקליט הצבאי הראשי; את פרופ' דוד האן, שבסיסו המקצועי הוא בפקולטה למשפטים בבר-אילן, אך באמתחתו שש שנות כהונה ככונס הרשמי והאפוטרופוס הכללי; ואת עו"ד סיגל יעקבי, שירשה את האן בתפקיד, הקרוי כעת הממונה על חדלות הפירעון.

יותר מאשר בסבבים קודמים של מינויים לבית המשפט העליון, בולט ברשימת המועמדים הייצוג הנרחב למועמדים מקרב האקדמיה. לא רק ספיר והאן נמצאים שם – לצידם אפשר למנות את המומחית למשפט חוקתי פרופ' סוזי נבות; את המומחה לדיני משפחה פרופ' שחר ליפשיץ, ואת פרופ' אביעד הכהן, נשיא מכללת שערי מדע ומשפט בהוד השרון.

איל ינון, לשעבר היועץ המשפטי של הכנסת (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

יד נעלמה הכניסה לרשימה גם את ד"ר חגי ויניצקי, חבר סגל המכללה הזו, שעיקר כוחו האקדמי בהסדרת סוגיות של המשפט האזרחי ביהודה ושומרון.

פרישתו של חנן מלצר לפני חודשים אחדים הותירה את בית המשפט העליון ללא אף שופט שהגיע מקרב קהילת עורכי הדין. בסבב הקרוב ייעשה ניסיון להחזיר גם את "הפרקטיקה" להיות מיוצגת בקרב השופטים.

פרישתו של חנן מלצר לפני חודשים אחדים הותירה את בית המשפט העליון ללא אף שופט שהגיע מקרב קהילת עורכי הדין. בסבב הקרוב ייעשה ניסיון להחזיר גם את "הפרקטיקה" להיות מיוצגת בקרב השופטים

שני המועמדים משורות מקצוע עריכת הדין הם נתי שמחוני, פליליסט המתמחה בעבריינות צווארון לבן, וקובי שרביט, שותף בכיר ב"הרצוג פוקס נאמן" המתמחה בליטיגציה מסחרית, שבעברו כהונה במחלקת דין בינלאומי בפרקליטות הצבאית.

הדינמיקה שתוביל לבחירה בשניים או בארבעה מועמדים המקובלים על רוב חברי הוועדה, מוכרת לעייפה. אלה ימשכו מכאן, ואלה מכאן. התקווה היא שהמועמדים שסביבם תתכנס הסכמה לא יהיו "מועמדים של פשרה" במובן של בינוניות.

אחרי בחינת הביוגרפיה והרקע המקצועי של כל המועמדים, יצטרכו חברי הוועדה לבחירת שופטים לשקול פרמטר אחד נוסף, נסתר מעט מהעין: גילם של המועמדים.

הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף שרון אפק (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כל שופט חדש בעליון נדרש לתקופת הסתגלות, לפני שהוא פורש כנפיים ומתחיל להמריא. העיקרון הזה נשחק מעט בשנים האחרונות, נוכח התעקשותם של שופטים חדשים שהגיעו לעליון שלא לפעול במתינות המתבקשת, ועדיין – מדובר במלאכה מורכבת בהיבט המקצועי, החברתי, הציבורי, האנושי והמוסדי.

גם הטוב שבמועמדים המגיעים אל כס השיפוט בעליון, יתחיל לתת תוצרת אמיתית רק כעבור כמה שנים. לפיכך, בעבר היה נהוג שאין טעם למנות שופטים חדשים לעליון שחצו את גיל 60 ואופק הכהונה שלהם קצר מעשור.

גם הטוב שבמועמדים המגיעים אל כס השיפוט בעליון, יתחיל לתת תוצרת אמיתית רק כעבור כמה שנים. לפיכך, בעבר היה נהוג שאין טעם למנות שופטים חדשים לעליון שחצו את גיל 60 ואופק הכהונה שלהם קצר מעשור

רשימת המועמדים הנוכחית מתאפיינת בשתי קבוצות חריגות בהקשר הגילי: מצד אחד, ריבוי של מועמדים בולטים בני 62-64, שאופק הכהונה שלהם קצר מהרצוי; ומצד שני, חבורת מועמדים בני 50-53, שאם ייבחרו יתקעו יתד בעליון לשנים רבות, כולל אופציה לנשיאות עתידית.

הדבר פותח פתח לשורת שיקולים נוספים שחברי הוועדה לבחירת שופטים עשויים לשקול, אם הם שחקנים אסטרטגיים המתכננים למרחקים ארוכים:

אשר למועמדים הצעירים יותר, לא יקרה אסון אם לא ייבחרו בסיבוב הנוכחי, שכן יש להניח שיהיו רלוונטיים גם בסבבים הבאים; ולגבי המועמדים הבוגרים יותר – הגיל המבוגר עשוי לשחק אפילו לטובת מועמד מסוים, ככל שהוא יהפוך למועמד של פשרה, וייתמך על-ידי המחנה שאינו מזוהה עמו, מתוך מחשבה שממילא הוא לא יספיק להטביע חותם לשנים ארוכות בפסיקת העליון.