בניגוד חד לסנטימנט הציבורי ולקינות על מותה הצפוי של מפלגת העבודה, המפלגה רושמת בימים אלה דווקא הצלחה לא רעה. יותר מזה, המתקפות מהמחנה הדמוקרטי, המזוהה כרשימת האליטה התל אביבית האשכנזית בעיקרה, ומכיוון רשימת כחול-לבן, שהמכנה המשותף החזק ביותר של חלקיה השונים הוא שייכותם לבורגנות המבוססת, מסייעות ככל הנראה לרשימת העבודה-גשר, אף שהתקבלו באופן קשה על ידי חלק מאנשי העבודה.

סקרים שנעשו בעבודה בימים האחרונים מראים שהחיבור עם גשר של אורלי לוי-אבקסיס, והקו החברתי המודגש של המפלגה, כבר מניבים את הדיווידנד המצופה.

על פי הסקרים, הרשימה זוכה לתמיכת 2-3 מנדטים של מצביעים מהעשירונים 4-7, המפצים על אבדן 2 מנדטים לרשימת המחנה הדמוקרטי. זוהי הסיבה שהמפלגה קיבלה 6 ו-7 מנדטים בשני סקרים שפורסמו השבוע, הראשון בוואלה! והשני בחדשות 13.

עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס מודיעים על האיחוד בין גשר לעבודה (צילום: רועי אלימה/פלאש90)

לדברי גורם במפלגה, מוקדם עדיין להעריך אם מדובר במגמה שתתרחב. "זה כמו שלפעמים אתה מכה על הסלע, ובסוף מתפרצים המים. הכל עניין של מומנטום. אם נמשיך להתחזק באופן מדוד יכולה פתאום להיווצר מגמה הרבה יותר משמעותית. אי אפשר עדיין לדעת, צריך לעבוד קשה וצריך להסתובב, אבל האהדה שעמיר פרץ מקבל בסיורים בפריפריות היא עולם אחר ממה שקיבלו בעבר מנהיגים בעבודה".

לדברי גורם אחר המקורב לקמפיין, "מפלגת העבודה של פרץ מתחילה לקבל תכונות ליכודניקיות, במובן הזה שההתקפות משרתות אותה. אני שומע אנשים שאומרים 'ברור שמתקיפים אותו, כי הוא משלנו'. אלה אנשים מהעשירונים האמצעיים, חברי ועדים, אנשים ממעמד העובדים המסודר יותר, המזרחי בעיקר".

לדברי אותו גורם, "המתקפות על פרץ נותנות את התחושה שמישהו דרך פה על עצב מאוד רגיש, כי הוא אמר בעצם שזאת מפלגה מזרחית בלי להגיד את זה. למבקרים לא נעים לומר שהם נגד כי זה מזרחים, אז הם מדברים על שיתוף פעולה עם ממשלה אפשרית של בנימין נתניהו ועל החלשת השמאל".

לא לציטוט מאשרים גם במפלגה את ההערכה שיש היבט עדתי לקמפיין נגד פרץ ולוי, לאור זאת שיש סיכוי טוב שהקמפיין היה מנוגד לאינטרס של מחנה המרכז-שמאל. פרץ ולוי עצמם בורחים מהנושא. מי שאומר את הדברים מפורשות הוא חבר מפלגת העבודה ד"ר אורי אמיתי, היסטוריון מאוניברסיטת חיפה, שהמתקפות גרמו לו לחשוש שיש ממש בטענות על תוכנית סדורה להצטרפות לממשלה בראשות נתניהו.

השבוע כתב אמיתי כי יצביע בכל זאת לעבודה, משום "שבפעם הראשונה מזה זמן רב מסתמן שמפלגת העבודה חוזרת לשורשיה העמוקים ביותר, מהתקופה בה המדינה עדיין היתה בשלבי הקמה… עוד מוסד חינוכי, עוד מרפאה, עוד כמה אנשים שהתאפשר לארגן להם עבודה – מיום קטנות לעוד יום קטנות. ואז, כשאומות העולם אמרו שמותר, וכשהחל המבחן בשׂדה הקרב, כבר היה ישוב מאורגן, שידע גם להתגונן וגם לתקוף. והנצחון הושׂג לא רק בזכות עודפי הנשק של הוורמאכט והלופטוואפה, אלא גם בזכות הגנון בקיבוץ, הספריה במושב ובית-הספר בעיר".

בשיחה עם זמן ישראל אומר אמיתי, כי "למרבה הצער, המהלך המעניין מאד של פרץ, להפוך את המפלגה למפלגה מגזרית של המעמד העמל למחייתו, עורר גלים עכורים מאד של גזענות מכל הצדדים. אני לא יודע עד כמה הגזענות הזו תועיל או תזיק בקלפי, ולא בטוח שגם נתוני האמת יספרו את כל הסיפור, אבל האיחוד בבסיסו חיובי בעיני, ולכן אני מתכוון להצביע לעבודה.

"צריך לזכור שהעבודה מגיעה לבחירות הקרובות בשפל חסר תקדים. רוב מי שרצו לעזוב כבר עזבו עוד לפני הקמת המחנה הדמוקרטי, ואם נניח שהמעבר של סתיו שפיר גורע קולות, הרי שההצטרפות של לוי-אבקסיס מוסיפה קולות. לפני ארבעה חודשים גשר זכתה בכמעט 75 אלף קולות, בערך שני מנדטים ושליש. אלה לא סקרים, אלא קולות בבחירות, במציאות בה אף סקר שראיתי לא ניבא מעבר של אחוז החסימה. אלה הקולות הכי איכותיים שיש, ואפשר לנחש שרובם יעברו איתה לעבודה".

פוטנציאל הצמיחה של המפלגה

תומכי העבודה-גשר בסקרים של ימים אלה מגיעים משלוש קבוצות. הראשונה היא של מצביעי עבודה ותיקים, רבים מהם אנשי ועדי עובדים, שהולכים עם המפלגה עשרות שנים ולא רואים סיבה לעזוב עכשיו, כשהמפלגה ממתגת את עצמה כמפלגת האנשים העובדים. זהו הגרעין הקשיח ביותר.

קבוצה שניה היא של סוציאל-דמוקרטים מודעים, שהצביעו לאורך השנים לעבודה ולמרצ חליפות, ומוצאים בשילוב העבודה-גשר מענה אידיאולוגי שאינם מקבלים במפלגות אחרות. מדובר על פי הערכות בכ-2 מנדטים.

בקבוצה השלישית, שהיא עילת החיבור בין העבודה לגשר, נמצאים המצביעים החדשים. אלה הם אזרחים שמרוצים מהאופציה להצביע למפלגה בעלת זהות מזרחית, ומזדהים עם המחויבות לדאוג לחלשים ולהציב את הצרכים של אנשים עובדים בראש סדר העדיפויות. אלה הם אנשי העשירונים 4-7, המצביעים בדרך כלל למרכז וימינה, שפחות מתעניינים בשיח 'כן ביבי לא ביבי'. שם נמצא פוטנציאל הצמיחה של המפלגה.

עמיר פרץ בכנס העבודה-גשר (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

קהל נוסף שאחריו מחזר פרץ באינטנסיביות הם אנשי המגזרים הלא יהודיים – הערבים, הצ'רקסים, הדרוזים והבדואים – שם היו לעבודה מצביעים מסורתיים שמעט נזנחו בתקופת גבאי. בבחירות האחרונות קיבלה העבודה רק 5,000 קולות מהמגזרים האלה, שפל של עשרות שנים. בכל סוף שבוע חורש פרץ את היישובים הלא יהודיים, בידיעה שקבלות הפנים החמות שהוא זוכה להן אינן מעידות על הצבעה המונית בקלפי. מנדט אחד משם ייחשב הצלחה נאה.

רתם אלכסנדרי, רכזת במטה השטח של העבודה-גשר בחיפה, גדלה בנוער מרצ והתנדבה במטות של עמיר פרץ ושל ניצן הורוביץ בהתמודדויות האחרונות על ראשות העבודה ומרצ, מתוך תקווה שהמפלגות יתאחדו. העניין הפוליטי שלה הוא בעיקר בנושאים החברתיים, ומתוך הערכה לגישתו של משה כחלון, בעיקר ביחס להתאגדויות עובדים, עבדה בבחירות האחרונות במפלגת כולנו.

"החיבור של עמיר ואורלי שבה אותי", היא אומרת. "היו הרבה קריאות שעמיר ומרצ צריכים להתאחד, וזה היה יכול להיות חיבור נפלא, לכן התנדבתי אצל ניצן ועמיר, אבל אז עמיר הלך עם אורלי ואני ככה אמרתי 'וואו, איזה איש עם אומץ'. האיחוד עם מרצ, שעבדתי בשבילו וחשבתי שהוא דבר טוב, באמת היה תורם לגוש וזהו. אני חושבת שבחיבור עם גשר יש הימור מטורף שאני רוצה להיות חלק ממנו ואני רוצה שיצליח. זאת הסיבה שאני פה אחרי לא מעט חיבוטי נפש".

אלכסנדרי אומרת שעבודת השטח גורמת לה אופטימיות: "גם אנשים שאני יודעת באופן אישי שהם חברי מרכז ליכוד אומרים שהם אוהבים ומעריכים את עמיר. המרחק בין זה לבין לשים פתק בקלפי הוא גדול, נדע רק אחרי הבחירות כמה מהם באמת הצביעו, אבל זה מצוין והתחלה טובה. המשימה והאתגר הם להיכנס לשכונות שהן לא קלאסיות מפלגת העבודה מסורתית".

לדברי אלכסנדרי, החשש שהעבודה תימחק נובע מנקודת מבט תל אביבית. "גם אני כחיפאית, שזה לא פריפריה, מרגישה את הפער ביני לבין התל אביבים. הפער לא בהכרח כלכלי, הוא בתפיסת העולם, באידיאולוגיה. פה יש הרבה יותר להט סוציאל דמוקרטי. בתל אביב חושבים שכל המצביעים של מפלגת העבודה נטשו אותה, אבל כשיוצאים ממנה זה עולם אחר".