חזון שליחותו של עם ישראל: "תיקון עולם", בא לידי ביטוי כבר בדברי הנביאים: "וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ " (ישעיהו פרק מט, פסוק ו'). אחרי אלפיים שנות גלות, שליחות זו, ממשיכה בחזונו האוטופי של הרצל: "אלטנוילנד" – מדינה המושתתת על ערכי שוויון וצדק, חברת מופת לשאר העולם:

"תן לי לומר לך שחברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. הוא צריך להיות בן אדם. זה הכול מבחינתנו"

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

(אלטנוילנד, תרגום: מרים קראוס, עמ' 57)

מגילת העצמאות נותנת משנה תוקף למימושו של החזון:

"מדינת ישראל … תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל".

ודוד בן גוריון, ממעצבי דמותה של המדינה, אמר:

"מחוז חפצנו ההיסטורי הוא חברה חדשה בנויה על חירות, שוויון, עזרה הדדית ואהבת הבריות, זאת אומרת חברה שאין בה ניצול, אפליה, שעבוד, שלטון איש באיש, כפיית המצפון, עריצות"

(דוד בן-גוריון, נצח ישראל, הוצאת עיינות תשכ"ד, עמ' 2).

כשמסתכלים על המדינה שלנו כיום, רואים שאנו מתרחקים מהחזון הזה בקצב מואץ, בכל התחומים ובכל הספקטרום השבטי במדינה.

כחברה על כלל גווניה, נטשנו את הערכים והפכנו לחברה חומרנית, מפולגת ואלימה, בתובנה שרק בכוח (על כל אופניו) ניתן להסתדר כאן:

• האלימות במערכת החינוך
• האלימות בחברה הערבית
• האלימות של המתנחלים כלפי תושבי השטחים
• הפילוג החברתי והפוליטי
• הפערים הסוציו-אקונומים ההולכים וגדלים
• המונופולים
• מערכת ההון-שלטון-עיתון
• המערכת הפוליטית על כלל גווניה בה חבריה שואפים לכוח, כבוד, וכסף במקום שליחות למען המדינה ואזרחיה

ועוד. ונשאלת השאלה: איך מתקנים את התהליך הקלוקל הזה? התשובה היא ברורה: לפני שאנו הולכים ל"תיקון עולם" – "אור לגויים", אנחנו צריכים לתקן תחילה את עצמנו – אור בביתנו.

בכדי לממש את התיקון בביתנו, אין תהליך אינסטנט, זה תהליך ארוך ולא פשוט, אבל הכרחי, כי זה האיום הרציני ביותר על המשך קיומנו כאן (ולא איראן, איראן, איראן). צריך לחזור לבראשית – למערכת החינוך.

מערכת החינוך, לפחות על פי שמה, במהותה אמורה להתמקד גם בחינוך, אבל לצערנו, המערכת הזו הפכה לתעשייה של ציונים ובעיקר במקצועות שמאפשרים להגיע להייטק: מתמטיקה (ראש ממשלתנו הנוכחי, בכהנו כשר החינוך, דחף ל-5 יחידות במתמטיקה, בעוד מה שנדרש כיום זה 10 יחידות באזרחות), פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מחשבים, אנגלית וכדומה.

מערכת החינוך, לפחות על פי שמה, במהותה אמורה להתמקד גם בחינוך, אבל לצערנו, המערכת הזו הפכה לתעשייה של ציונים ובעיקר במקצועות שמאפשרים להגיע להייטק

מקצועות שאינם שייכים לקטגוריה הזו: תנ"ך, היסטוריה, גאוגרפיה וכדומה, הפכו לסרח עודף שרק מפריע לתלמידים להתמקד "בעיקר". מי שפגש אימא ישראלית שלוקחת לבנה שיעורים פרטיים בתנ"ך או היסטוריה, שיקום!

בעבר האמא היהודייה הכווינה את בנה להיות רופא או עורך דין. כיום, במדינת ישראל, ההייטק הפך להיות "אבן הראשה" אליו מסלילה אם את בנה החל בבית הספר היסודי, שילמד מתמטיקה, אנגלית, מחשבים, ומקצועות ריאליים ברמה של 5 יחידות, כדי שיוכל להתקבל ל-8200 ולאחר מכן ללמוד הנדסה או מדעי המחשב באוניברסיטה, ילך לסטארטאפ, ויעשה אקזיט – ובא לציון גואל.

כאשר לא פותחים בפני הילדים כבר בבית ובבית הספר היסודי את מגוון התחומים ונותנים להם להבין שמא ש"חשוב" זה רק מתמטיקה, מדעים ואנגלית, זו התוצאה. כולם מוסללים להייטק בין אם הם רוצים ומתאימים או לא, ושאר התחומים נזנחים, וילדים היכולים לעשות חיל במדעי הרוח או באמניות, לדוגמה, לא מממשים את הפוטנציאל שלהם, ונידונים לתסכול מתמשך בתחומי ההייטק, שלא באשמתם.

לכל ילד/ילדה צריך לפתוח את מגוון התחומים והאפשרויות, ולהנחות ולסייע לו לממש את הפוטנציאל שלו בתחומים אליהם הוא שואף ומוכשר. כך מתקבלת התוצאה הטובה ביותר לכל ילד ולחברה בכלל.

עם שכולו ממוקד בחומרנות ואיך עושים יותר כסף וכמה שיותר מהר וזונח את ערכי הרוח שלו, מסכן מאוד את המשך קיומו כעם. אנחנו צריכים מהנדסים ומדענים וכלכלנים מזהירים בכל מגוון התחומים, אבל אנחנו צריכים גם אנשי רוח מהמעלה הראשונה. מה שהחזיק אותנו כעם אחד במשך אלפיים שנות גלות ארורה, היה בעיקר הרוח והלימוד וההעמקה בתחומי הרוח.

העיוות הזה בא לידי ביטוי גם באוניברסיטאות. הפקולטות להנדסה ולמדעי המחשב ומדעים מפוצצות, בעוד שהפקולטות למדעי הרוח מתרוקנות. זו טעות איומה ברמה לאומית. אם מדעי הרוח ידעכו, גם שאר המדעים כולל מה שנקרא היום הייטק, ילך וידעך (בועת ההייטק יכולה גם להתפוצץ. בסין לבד מכשירים כל שנה כמיליון מהנדסים וטכנאים, והכמות הופכת להיות גם איכות).

העיוות הזה בא לידי ביטוי גם באוניברסיטאות. הפקולטות להנדסה ולמדעי המחשב ומדעים מפוצצות, בעוד שהפקולטות למדעי הרוח מתרוקנות. זו טעות איומה ברמה לאומית

בחלק ניכר מהאוניברסיטאות בצפון אמריקה, שלוש השנים הראשונות בתואר הראשון, מוקדשות בעיקר ללימודים כלליים במגוון רב של תחומים על מנת לפתוח בפני הסטודנטים מגוון רב ככל האפשר של תחומי לימוד והתעניינות, ורק בתארים המתקדמים מתמקדים בהתמחות בתחום בו רוצים לעסוק.

נראה שכדאי גם למערכת החינוך ולאוניברסיטאות אצלנו לבחון ברצינות את התפיסה הזו, שלפחות בתואר הראשון יהיו כמה שיותר מקצועות חובה מתחומים שאינם בליבת הלימוד של הפקולטה בה נמצא הסטודנט.

כיום, בעידן התפוצצות המידע והגלובליזציה, האתגרים והתחרות הולכים וגדלים. על מנת לפתח מדעים ותעשייה וכלכלה מתקדמים יותר וברי תחרות, לא מספיקה התמחות צרה בנושא מסוים, נדרש ידע מולטי-דיסציפלינרי, גם ברמת הפרט וגם ברמת החברות התעשייתיות בכלל התחומים. זה מחייב את האוניברסיטאות לארגן גם פקולטות ללימודים בין-תחומיים.

בכלל, ההיסטוריה מראה לנו שפריצות דרך מדעיות הגיעו בעיקר משילוב פילוסופי-מדעי. בראשיתה של הפילוסופיה המערבית, המדענים היו ראשית כל פילוסופים (פיתגורס, ארכימדס, אפלטון, אריסטו, אל-פאראבי, אבן סינא, אבן רושד, הרמב"ם, רלב"ג, דקארט, לייבניץ, ניוטון, איינשטיין – עליו נאמר: מדען-פילוסוף, ישעיהו לייבוביץ, ועוד).

לבעיות העומדות לפתחה של האנושות כיום (האקולוגיה, הגרעין, התפוצצות האוכלוסין, הפנדמיות, הרעב באזורים נרחבים, ועוד) לא מספיקים פתרונות טכנולוגיים, נדרשים פתרונות מערכתיים בראיה מולטי-דיסציפלינרית. לשם כך נדרשים לנו מדענים-פילוסופים, ומנהלים-פילוסופים בעלי חזון שרואים הרחק מעבר לתוצאות הפיננסיות של הרבעון הקרוב.

על פי סקרי הביטוח הלאומי, בפריפריה החברתית והכלכלית במדינה, קרוב למיליון ילדים נמצאים מתחת לקו העוני. זה אומר שלקרוב למיליון ילדים, לא בטוח שיש ארוחה חמה כל יום, ולא בטוח שיש להם אפשרות לעזרה בלימודים, וכך הפערים הולכים וגדלים. מי שלהוריו יש אמצעים ימשיך להתפתח ולהתקדם, ולמי שלהוריו אין אמצעים נדון לאותו מצב של הוריו.

מעבר לעוול הנגרם לכל וילדה כאלה ("היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה",תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף פא, עמוד א), יש כאן נזק חמור מאוד למשאב העיקרי והיחיד במדינה. כיום, בתקופת הקורונה, הפערים הלכו והתרחבו. זו סכנה אסטרטגית למדינת ישראל שמחייבת מיידית שינוי סדרי עדיפויות.

ביטחונה של המדינה נגזר לא רק מעוצמת חיל האוויר שלה, אלא בעיקר מחוסנה החברתי ומחוסנה של הדמוקרטיה; והלכידות והדמוקרטיה כיום הולכות ומתפוררות בעקבות הפערים הסוציו-אקונומיים והפילוג ההולכים ומתרחבים.

ביטחונה של המדינה נגזר לא רק מעוצמת חיל האוויר שלה, אלא בעיקר מחוסנה החברתי ומחוסנה של הדמוקרטיה; והלכידות והדמוקרטיה כיום הולכות ומתפוררות בעקבות הפערים ההולכים ומתרחבים

על "הישגי" מערכת החינוך שלנו, לא צריך להכביר מילים. בבחינות המיצ"ב, אנו בין המדינות המובילות בתחתית הרשימה. ילדינו מגיעים לחטיבה בלי ידע בהבנת הנקרא וחשבון בסיסי, שלא לדבר על שפה זרה ומדעים. במדד הבינלאומי בחינוך – בבחינות פיז"ה, ילדי ישראל נמצאים בתחתית הרשימה. לאן ניקח את החרפה והכישלון הזה?

סדר העדיפויות במדינה חייב להשתנות. המצב הזה אומר שאנחנו לא מדינה יהודית ולא מדינה דמוקרטית, אנחנו דומים יותר למדינת עולם שלישי. לא רק החינוך יורד לטמיון, אלא גם הגיבוש החברתי והאחריות ההדדית שאפיינו את המדינה בראשיתה.

בעם היהודי בכל שנות קיומו, כולל בשנות הגלות, האוריינות של קריאה וכתיבה ולימוד והעמקה, היו ערך מרכזי וחשוב ביותר גם בימים של דלות קשה ורדיפות. אותה אוריינות היא שעמדה לנו ואפשרה לנו לשמור על ערכי הליבה שלנו, לקיים חיים קהילתיים בכל תפוצות הגולה ולשמר אותנו כעם בעל שפה ותרבות אחידה במשך אלפי שנים, למרות שלא ישבנו על אדמתנו ולא ישבנו במקום אחד.

על חשיבות חינוך ילדי ישראל כבר לפני אלפיים שנה, נאמר:

"אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש … כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן – מחריבין אותה"

(תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד ב')

אותה אוריינות עשתה טרנספורמציה במהלך המאות ה-19 וה-20 לתחומי המדעים המאפשרים לנו להיות כיום בחזית המדעית, הטכנולוגית, הכלכלית, ולהקים צבא מודרני בין החזקים בעולם. והנה כיום, כאשר נפוצה הקלישאה הנבובה "מדינת הייטק" (בעיקר בפי נבחרנו), אובדת לנו אותה אוריינות, בהשוואה למערכות חינוך מתקדמות בעולם.

מה, אם כן, צריך לעשות?

ברמת המדינה:

ראשית: צריך להעלות את החינוך על ראש שמחתנו. כפי שאנו יודעים למתג תחומים חיוניים ולהביא לשם את טובי בנינו ובנותינו, כגון: "הטובים לטייס", הסיירות, המוסד, השב"כ, באוניברסיטאות – הפקולטות להנדסה, מדעי המחשב, רפואה, ועוד. כך צריך לעשות למערכת החינוך – להביא אליה את טובי בנינו ובנותינו. צריך להעלות את השכר והתנאים כך שימשכו לשם את מיטב הנוער בדיוק כמו בהייטק, ובעיקר צריך לכבד ולהוקיר אותם, החל בהורים השולחים את ילדיהם לביתי הספר וכלה בחברה כולה על כל רבדיה. מעמדו של המורה חייב להשתנות מקצה לקצה.

שנית: חייבים לעבור ליום לימודים ארוך – יש במדינה קרוב למיליון ילדים מתחת לקו העוני שלא בטוח שיש לכל אחד מהם ארוחה חמה כל יום ועזרה נדרשת בלימודים. הדרך להתגבר על המכה הזו היא יום לימודים ארוך, בו כל הילדים יזכו לתזונה מתאימה, לעזרה בהכנת שיעורי הבית ובנושאים בהם הם מתקשים, והשתתפות בחוגים שהם רוצים. רק כך יהיה ניתן לעזור לרובם לצאת ממעגל העוני ולהעשיר את ההון האנושי במדינה. כמו כן, מספר התלמידים בכיתה חייב לרדת לרמה של כ- 20 תלמידים בכיתה; בכיתה עם 40 תלמידים, לפחות שליש מהם נותרים מאחור.

עולה השאלה מהיכן התקציבים? ובכן, משבר הקורונה הראה לנו שהמדינה הדפיסה ו / או מכרה אג"ח ב למעלה מ 200 מיליארד שקל, והשמיים לא נפלו. אז שתתכבד המדינה ותדפיס / תמכור אג"ח בעוד כמה עשרות מיליארדים הנדרשים להעלות את מערכת החינוך על הנתיב הנכון והנדרש (גם בראיה כלכלית, זו ההשקעה הכי טובה שתחזיר את עצמה אלפי מונים); וכמו כן, תשנה את סדר העדיפויות שלה, לא הכל זה רק ביטחון. ובכלל שהמדינה הזו תתחיל לחשוב איך אנחנו משתלבים כאן באזור ולא רק איך חיים על החרב כפי שהקיצוניים דוחפים אותנו לשם, זה יפנה הרבה מאוד תקציבים לטובת החברה.

במערכת החינוך:

ראשית, נראה שצריך לשנות את ההמשגה. להמשגה יש חשיבות רבה מבחינה פסיכולוגית ופילוסופית. המונח "בית ספר", אומר שזה מקום אליו אנו שולחים את ילדינו על מנת להקנות להם אוריינות במגוון מקצועות (כיום, רצוי בתחום ההייטק). מה על החינוך, הערכים, החיים בחברה, ועוד. ? זה לא מוכל במונח "בית ספר". אז אולי נעדכן את המונח "בית ספר" ל – "בית חינוך" או "בית חינוך וספר", או כל מונח אחר שמביא לידי ביטוי שהמקום אליו אנו שולחים את ילדינו אמור גם להקנות להם ערכים וכישורים חברתיים ואזרחות; והשילוב ההכרחי בין החינוך וכישורי האוריינות, בבחינת: "דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַתּוֹרָה", "אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה.", " יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ" (מסכת אבות).

שנית – חינוך לערכים: להיות בני אדם – שהילדים ילמדו לכבד את מוריהם ומורותיהם ואת חבריהם לכיתה. הקניית כישורים חברתיים – סבלנות, סובלנות, פירגון, תרבות דיבור (לא כמו התרבות הקלוקלת באולפני הטלוויזיה שכולם מדברים יחד ולא ניתן להבין מה רוצים). למנוע אלימות פיזית וחרמות ברשתות החברתיות, ועוד. לא רק כאשר מתגלה אלימות חריגה המסעירה את כל המדינה, מערכת החינוך מתעוררת ומקצה שעה לדון בנושא, זה צריך להיות דבר יום יומי שבשגרה. לדוגמא, את פרקי אבות צריך ללמד באופן יסודי ולדון על כל אמרה ואמרה, כך שכל ילד וילדה שיסיימו בית ספר יסודי יכירו ויפנימו את משמעות האמרות.

שלישית – ללמד את הילדים איך ללמוד, להיות אוטודידקט. כמות הידע והמידע עולה בקצב אקספוננציאלי מואץ. הלימודים אינם מסתיימים לא ביסודי, לא בתיכון וגם לא באוניברסיטה, אדם צריך להמשיך ללמוד עצמאית כל חייו. ברגע שהילדים יפנימו את דרך הלימוד העצמי, כל השאר יהיה הרבה יותר פשוט ויקנה להם הרגלי למידה והתפתחות למשך כל חייהם. כל החומר נגיש דרך רשתות האינטרנט, צריך ללמד את הילדים איך דולים את החומר הנדרש.

רביעית – שיטת הלימוד: שיטת הלימוד הפרונטאלית בה המורה עומד / עומדת ליד הלוח ודשה בחומר והתלמידים מעתיקים מהלוח, פשטה את הרגל. צריך לעבור ברוב המקצועות לשיטת לימוד סמינריונית: התלמידים קוראים בבית את החומר עליו הולכים לדון בכיתה. בכיתה התלמידים יושבים בסידור בתבנית ח, והמורה מוביל / מובילה את הדיון על החומר. ובמקביל, במקום בחינות בהם התלמידים מתכוננים יום או יומיים לפני הבחינה, המבחן יומר בעבודה שיכתוב התלמיד. זה ידרוש מהתלמיד לקרא את החומר, ללכת לספריה, ללמוד לחפש את החומר, ולהתמודד עם השאלה עליה הוא בא לענות. זה מבטיח שהחומר נלמד והוטמע, ולא נשכח חמש דקות אחרי הבחינה.

חמישית – להיעזר בטכנולוגיה המתקדמת. ברוב המקצועות הריאליים: מתמטיקה פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, ושפות זרות, נדרש תרגול רב על פי קצב ההתקדמות התלמיד. לצורך כך, אפשר כיום להשתמש בלומדות מאוד מתקדמות ובמקביל לפתח לומדות חדשות נדרשות ולהעלות אותם לענן כך שיהיו נגישות באופן מתמיד לכל התלמידים בכל המדינה (אין כבר צורך לתחזק מחשב בכל בית ספר). הלומדות יכילו גם את החומר הנלמד וגם כמות תרגילים אין סופית בדרוג עולה של קושי ובחינות עצמיות, כך שכל תלמיד יוכל להתקדם לפי יכולתו וצרכיו והנחיות המורה במקצוע. גישה זו גם תאפשר להביא לכל התלמידים בכל מקום בארץ את מיטב הידע שהכינו המורים המעולים בכל תחום.

כמו כן, תאפשר המשך התפתחות ולימוד גם בימים בהם לא ניתן להתכנס בכיתות כמו בימי הקורונה; ובכלל, תקנה גמישות רבה למערכת החינוך בהקניית החומר לתלמידים ולתלמידות. ומעל לכל, גישה זו תפנה זמן רב מאוד למורים ולתלמידים לדבר ולדון בנושאים חינוכיים ערכיים, חברתיים וכישורי חיים, ולא רק שעת מחנך פעם בשבוע.

שישית – במדינת ישראל יש כנראה קרוב ל 200,000 סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות. בדומה לתוכנית "פרח" לחניכה של תלמיד בבית ספר ע"י סטודנט, ניתן להיעזר בסטודנטים לעזרה לתלמידים בבית הספר היסודי, בחטיבה ובתיכון, בשיעורי הבית בהם הם מתקשים. הטכנולוגיה המתקדמת כיום מאפשרת זאת באופן פשוט, ע"י שיחות ועידה בזום וכדומה בין סטודנט לתלמיד. (סטודנט מצפון ת"א יכול לסייע לתלמיד בקריית שמונה, וההיפך). כך ניתן להנגיש את העזרה הנדרשת לכל תלמיד באופן שוטף, ובעיקר לכאלה שאין ידי הוריהם משגת.

יחיאל גלבוע הוא ד\"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.