מזה כמה שנים מבקשת לעצמה הרשות המבצעת בישראל את הסמכות להורות על הסרת תכנים באינטרנט, כל פעם בשל סיבה אחרת: פעם כדי למנוע ביושן וביזוין של נערות ונשים במסגרת "נקמות מיניות", למשל בדרך של פרסום תמונות עירום; פעם כדי למנוע התקפות פרועות על שופטי בתי המשפט למשפחה, עובדות סוציאליות או עובדי רווחה אחרים הבאים במגע עם אנשים זועמים המצויים במצב משברי; ופעם כדי למנוע הסתה לאלימות ולגזענות ולמנוע מארגוני טרור לגייס פעילים באמצעות הרשתות החברתיות.
לפני שמונה חודשים דחה בג"ץ עתירה שהוגשה נגד יחידת הסייבר, הפועלת במסגרת פרקליטות המדינה החל מספטמבר 2015. העותרים דרשו כי הפרקליטות תחדל מלפנות לספקיות האינטרנט והחברות המפעילות את הרשתות החברתיות המובילות, בדרישות למנוע ולהסיר פרסומים שיש בהם הפרה של הוראות הדין הפלילי בישראל.
בשנת 2017 נחקק חוק המאפשר למדינה לפנות לבית המשפט ולבקש צו שיורה לספקיות אינטרנט ומפעילות של פלטפורמות אינטרנט להסיר תכנים מסוימים – למשל הגרלות אסורות, תכנים פדופיליים, שירותי זנות, סחר בסמים ופעילות של ארגוני טרור.
אלא שיחידת הסייבר פונה לספקיות האינטרנט גם בנושאים אחרים, לא ב"הוראה" אלא רק ב"בקשה" להסרת תכנים או ל"העלמתם" ממנועי החיפוש. המסלול הזה, שכונה בפסק הדין "מסלול האכיפה הוולונטרי" – הוא זה שהתבקשה הפסקתו, מאחר שהחוק לא הסמיך את היחידה לפעול בנושאים אלה.
בפסק הדין שדחה את העתירה, עמד השופט חנן מלצר על חשיבות פעולתה של יחידת הסייבר. "כל עוד לא הוכח כי פעולותיה של מחלקת הסייבר מביאות באופן ישיר וודאי לפגיעה בזכויות יסוד", כתב מלצר, "הרי שפנייה וולונטרית מטעם המחלקה אל מפעילי הפלטפורמות המקוונות – איננה אסורה".
עם זאת, המליצו השופטים מלצר, אסתר חיות ואלכס שטיין בפסק הדין "לשקול חקיקה מסדירה ומפורטת לגבי מכלול האכיפה הוולונטרית", כפי שנעשה בחלק ממדינות המערב.
החקיקה המשלימה הזו הגיעה בצורת הצעת חוק פרטית של קבוצת חברי כנסת, בראשות ח"כ מאיר יצחק-הלוי, ולא כפי שניתן היה לצפות בהצעת חוק ממשלתית. לאחר שוועדת השרים לחקיקה אישרה את ההצעה השבוע, והיא אושרה אתמול בקריאה טרומית בדיון סוער במליאת הכנסת.
על פי הצעת החוק, תוכל הפרקליטות, באישור היועץ המשפטי לממשלה או גורם שהיועץ הסמיך לשם כך, לפנות לבית המשפט המחוזי, ולבקש שיוציא צו להסרת תוכן אינטרנטי וכן להעלימו ממנועי חיפוש באחד המקרים הבאים: אם נעברה עבירה פלילית באמצעות הפרסום, ויש אפשרות ממשית שהמשך הפרסום יפגע בביטחונו של אדם מסוים, או בביטחונם של אנשים רבים או בביטחון המדינה; או אם יש בפרסום כדי לסכן באופן קרוב לוודאי את "שלומו הנפשי של אדם".
על פי הצעת החוק, תוכל הפרקליטות, באישור היועץ המשפטי לממשלה או גורם שהיועץ הסמיך לשם כך, לפנות לבית המשפט המחוזי, ולבקש שיוציא צו להסרת תוכן אינטרנטי וכן להעלימו ממנועי חיפוש
המחלוקת העיקרית סביב הצעת החוק נובעת מהתנאי האחרון הזה. שכן, ההגדרה כי בפרסום מסוים יש כדי "לסכן את שלומו הנפשי של אדם", אפילו בהסתברות של "קרבה לוודאות", היא הגדרה רחבה מאוד, ועלולה לכרסם באופן משמעותי בחופש הביטוי. גם אם הפרקליטות לא תעשה שימוש תדיר בכוחותיה מרחיקי הלכת הללו, עצם העובדה שיש בכוחה לפעול כך עלולה ליצור אפקט מצנן על חופש הביטוי.
"ההגדרה 'נזק נפשי' היא לא הגדרה מספיק טובה, והיא פותחת פתח בעייתי לצנזורה מטעם השלטון", ציינה אתמול ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, "לכן הצעת החוק פוגעת באופן לא מידתי בחופש הביטוי".
"ההגדרה 'נזק נפשי' היא לא הגדרה מספיק טובה, והיא פותחת פתח בעייתי לצנזורה מטעם השלטון. לכן הצעת החוק פוגעת באופן לא מידתי בחופש הביטוי"
הדעה הרווחת היא שברשתות החברתיות יש השתוללות של דיבורים פוגעניים ואלימים, ושיש צורך לפעול לריסונם. אבל לזכות היסוד הקרויה חופש הביטוי יש אופי חמקמק: היא קיימת דווקא כדי לאפשר ביטויים שאינם נעימים לכל אוזן, שאינם בקונצנזוס, ושעלולים להפר את שלוותם של אנשים. פגיעה בחופש הביטוי דווקא באזורים הללו היא פגיעה בליבת הזכות.
בעיה נוספת בהצעת החוק היא, שלצד הפרוצדורה הרגילה שבה מזמן בית המשפט את כלל הצדדים לדיון לפני הוצאת הצו להסרת תוכן, קיים גם מסלול אחר, במקרים דחופים במיוחד, שבהם יהיה בית המשפט רשאי להוציא צו להסרת תוכן במעמד צד אחד.
הניסיון מלמד שבמקרים כאלה יש נטייה להפוך את החריג לכלל, ולייצר פרקטיקה שבה רוב פניות הפרקליטות לבתי המשפט ייעשו במתכונת חד-צדדית, כמו שנהוג בצווי איסור פרסום או בצווי חיפוש.
יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו מגיב להצעת החוק אחרי שעברה בקריאה טרומית (וידאו: ערוץ הכנסת)
הדיון בכנסת בעניין זה נחלק, כצפוי, בהתאם למחנות הפוליטיים. יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו מפגין עוצמה רבה ברשתות החברתיות, ומטבע הדברים מתנגד להצעת החוק, מחשש שמא סמכויות התביעה ישמשו להסרת תכנים שיש בהם תמיכה בו ובפועלו.
"מי שגנבו את הבחירות האחרונות ולא עוברים את אחוז החסימה מבקשים עכשיו לסתום לציבור את הפה", אמר נתניהו מעל דוכן הכנסת.
"זה החוק לסתימת פיות הימין", הוסיף ח"כ בצלאל סמוטריץ', "אתם רוצים להפוך את עצמכם לצנזורים גם של הרשתות החברתיות. המקום היחידי שהימין, שהמחנה הלאומי והציוני במדינת ישראל עוד יכול להתבטא בו ויש לו חופש ביטוי, גם את הפה הזה תסתמו".
"אתם רוצים להפוך את עצמכם לצנזורים גם של הרשתות החברתיות. המקום היחידי שהימין, שהמחנה הלאומי והציוני במדינת ישראל עוד יכול להתבטא בו ויש לו חופש ביטוי, גם את הפה הזה תסתמו"
מאידך, במפלגת העבודה בירכו על אישור הצעת החוק בקריאה טרומית, והזכירו שהנוסח הראשון של ההצעה הוגש עוד בשנת 2016 ע"י ח"כ רויטל סוויד, שכיהנה אז מטעם המפלגה. "אנו מברכים על המשך המאמצים להסדרת ההתנהלות במרחב הווירטואלי ופעולות להסרת תכנים מסיתים מהרשתות החברתיות", הודיעה העבודה.
האירוניה היא, שהדיון בכנסת היה כל כך בוטה ותוקפני – כפי שקורה למרבה הצער באופן שגרתי בחודשי כהונתה של הכנסת הנוכחי – עד שתיאורטית, אפשר להכניס גם את האמירות שנשמעו במהלכו, למסגרת ההגדרות שבהצעת החוק.
ההתקפות, ההסתה, הצעקות והזעקות עשויות אולי להיחשב, בעיניו של מישהו, ככאלה העלולות לפגוע בשלומו הנפשי של אדם, אחד לפחות. אם וכאשר הצעת החוק תתקבל בקריאה שלישית – אפשר יהיה לפנות לבית המשפט ולבקש צו להסיר את הדיון בה מהרשת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו