ועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה עדיין לא פרסמה את רשימת המועמדים המלאה שלה, אך בהתאם לפרסומים בעיתונות, היא תבחן שמונה מועמדים לתפקיד, שמתוכם היא אמורה להמליץ על שלושה כמתאימים ואלה יובאו להחלטתו של שר המשפטים גדעון סער.

לצד שלושת המועמדים שהציע סער עצמו – פרקליטת מחוז תל אביב (אזרחי) לשעבר, גלי בהרב-מיארה; המשנה ליועץ המשפטי (בינלאומי) ד"ר רועי שיינדורף; והמשנה ליועץ המשפטי (חוקתי) עו"ד רז נזרי – הגישו חברי הוועדה עצמם שמות של חמישה מועמדים נוספים:

פרופ' אריאל בנדור מאוניברסיטת בר-אילן; שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן; רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה; היועץ המשפטי למערכת הביטחון, עו"ד איתי אופיר; וראש המחלקה המשפטית ב"פורום קהלת", ד"ר אביעד בקשי.

לשם השוואה, אלה עשרת המועמדים שעלו לשלב הוועדה בסבב הקודם של מינוי יועץ משפטי לממשלה, בשלהי שנת 2015: האלוף (מיל') ישי בר; השופטת בדימוס הילה גרסטל; עו"ד יורם טורבוביץ'; עו"ד איל ינון; עו"ד אבי ליכט; ד"ר אביחי מנדלבליט; פרופ' סוזי נבות; עו"ד רז נזרי; ד"ר גיא רוטקופף; פרופ' רון שפירא (שהוא, צחוק הגורל, כעת אחד מחברי ועדת האיתור).

הוועדה לאיתור מועמדים למשרת היועץ המשפטי לממשלה‎ מתכנסת לראשונה ב-11 בדצמבר, 2021. מימין: ח"כ צבי האוזר, השר לשעבר דן מרידור, השופט בדימוס אשר גרוניס, עו"ד תמי אולמן ופרופ' רון שפירא (צילום: משרד המשפטים)

בלי להיכנס לניתוח תכונותיו של כל אחד מהמשפטנים שבשתי הרשימות, אפשר לומר בכלליות שהיבול של שנת 2021 מרשים פחות מזה של 2015. בשתי הרשימות יש אנשי משפט מכובדים מכל שדות הפרקטיקה וכן מהאקדמיה – אך מספרם של המשפטנים בעלי הכישורים המתאימים לשמש בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה גדול יותר ברשימת 2015 מאשר ברשימת המועמדים הנוכחית.

אבל מלבד תחושה שהולך ופוחת הדור, יש גם צד אחר לתמונה: ראשית, בשל העובדה שוועדת האיתור של הסבב הקודם הצליחה, בכישרון לא מבוטל, לבחור דווקא את אחד המועמדים הפחות מרשימים שהתמודדו על התפקיד – אביחי מנדלבליט. התוצאה הייתה שש שנות כהונה שהכינוי "צולעת" יעשה עמה חסד גדול.

ועדת האיתור של הסבב הקודם הצליחה, בכישרון לא מבוטל, לבחור דווקא את אחד המועמדים הפחות מרשימים שהתמודדו על התפקיד. התוצאה הייתה שש שנות כהונה שהכינוי "צולעת" יעשה עמה חסד גדול

ושנית, נוכח ההבנה שעם כל החשיבות למנגנון למינוי היועץ שיצרה ועדת שמגר אחרי פרשת בר און-חברון, שלפיו תאתר ועדה מקצועית-ציבורית את המועמדים, והדרג הפוליטי – שר המשפטים והממשלה – רק יעשו את המינוי האחרון או את הבחירה הסופית בין שלושה מועמדים שהגיעו לקו הגמר, הרי שוועדת האיתור של 2015 הוכיחה לכולנו שהמנגנון הזה אינו חסין מפני שימוש לרעה.

הרכב הוועדה היה נוח לעשיית מניפולציות, והתוצאה הייתה שמנדלבליט היה המועמד היחיד שזכה לארבעה קולות מתוך החמישה כנדרש בכללים, אף שהוועדה התבקשה להמליץ על שלושה מועמדים – כאשר היחיד שהתנגד למנדלבליט היה היו"ר, השופט בדימוס אשר גרוניס.

נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס (צילום: יואב ארי דודקביץ/, פלאש 90)

כמו כן, שהוועדה נמנעה מלברר את סוגיית מעורבותו של מנדלבליט בפרשת הרפז, בנימוק שאין לה הכלים המתאימים לרדת לעומקו של העניין. וכך זכה מנדלבליט לפטור מבירור השפעת חלקו בפרשה על מועמדותו לתפקיד היועץ.

אפשר להניח, או לפחות לקוות, שהוועדה הנוכחית לא תיכשל בעבודתה בצורה הזו. אחרי הכול, למה לחזור על אותה טעות פעמיים כאשר יש כל-כך הרבה טעויות חדשות שאפשר לעשות.

הטעות המרכזית שהוועדה עלולה לעשות היא בהנחה שממילא תפקיד היועץ אמור להתפצל בקרוב, כך שניתן לבחור לתפקיד גם מי שאינו מצויד בכישורים ובמומחיות להתמודד עם מכלול הנושאים שהיועץ אוחז בידיו כיום.

הטעות המרכזית שהוועדה עלולה לעשות היא בהנחה שממילא תפקיד היועץ אמור להתפצל בקרוב, כך שניתן לבחור לתפקיד גם מי שאינו מצויד בכישורים ובמומחיות להתמודד עם מכלול הנושאים שהיועץ אוחז בידיו כיום

לצד זאת, הוועדה עלולה להיכשל גם באבחנה שגויה ביחס לתחומי המומחיות המשפטיים הנדרשים מהיועץ, וסט התכונות האישיותיות הנדרשות ממי שאוחז במשרה המסובכת והקשה הזו. בפשטות, נדרשת היכרות עם האופן שבו נראית הלכה למעשה עבודת היועץ המשפטי לממשלה ועבודת לשכתו, בניגוד למה שמשתקף רוב הזמן בתקשורת ובניגוד למה שחושבים עליו פוליטיקאים.

תנאי כשירות מינימליים

ועדת שמגר אפיינה את תפקיד היועץ המשפטי כך: "עובד ציבור בעל שיקול דעת מקצועי עצמאי ובלתי תלוי ברשויות השלטון אשר מינוהו, בכל הנוגע לפעולתו המקצועית. על שיקוליו להיות אובייקטיביים ובלתי מפלגתיים. עליו להיות איש מקצוע בכיר ביותר, אשר מקורות סמכותו בכל תפקידיו הם מקצועיותו, יושרו ועצמאותו".

מאיר שמגר בבית המשפט העליון, 2008 (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)

ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, כתב לפני שש שנים נייר עמדה במטרה לאפיין את תכונותיו של "היועץ הטוב". המסמך התמקד בהמלצות לשיפור תפקודו של היועץ כאשר כבר נבחר לתפקידו, ופחות בשאלה כיצד בוחרים יועץ טוב.

גם לוריא התמקד בהדגשת הפן העצמאי בעבודתו של היועץ המשפטי לממשלה, בניגוד לנושאי משרה אחרים ברשות המבצעת, הכפופים להנחיות ולקביעת מדיניות של הדרג הפוליטי.

היועץ המשפטי הוא זה המפעיל את החוק בשלל תחומים – פלילי, בראש ובראשונה, אבל גם מנהלי וחוקתי, ויש לו סמכויות שונות גם בדיני משפחה, הגבלים עסקיים, תובענות ייצוגיות ועוד שלל תחומים משפטיים, שאסור שרגלם של פוליטיקאים תדרוך בהם.

תנאי הכשירות הפורמליים לתפקיד הם מינימליים. כדי להתמנות ליועץ משפטי לממשלה, נדרש אדם להיות עורך דין עם ותק של עשר שנים לפחות – כלומר, תנאי המקביל לזה של מינוי שופט לבית המשפט העליון.

תנאי הכשירות הפורמליים לתפקיד הם מינימליים. כדי להתמנות ליועץ משפטי לממשלה, נדרש אדם להיות עורך דין עם ותק של עשר שנים לפחות – כלומר, תנאי המקביל לזה של מינוי שופט לבית המשפט העליון

אלא שבדיוק כמו שלבית המשפט העליון לא יעלה על הדעת למנות משפטנים בינוניים ומטה, שכל הישגם הוא בכך שצברו ותק של עשור במקצוע, כך גם אסור שיעלה על הדעת למנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה מועמד העונה על תנאי הוותק, אך אינו אוחז בתכונות ובמומחיות הנדרשים לביצוע התפקיד.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

התשובה לשאלה מיהו "היועץ הטוב" נגזרת מאפיון האתגרים המונחים לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה. טועה מי שחושב שעיקר תפקידו מתמצה בהכרעה בתיקיהם הפליליים של בכירים ושועי ארץ.

היועץ אינו חייב להיות מומחה בפלילים, למרות שהוא ראש התביעה הכללית, דרגה אחת מעל פרקליט המדינה. ענייני פלילים מצריכים 30% מזמנו, לא יותר מכך.

היועץ אינו חייב להיות מומחה בפלילים, למרות שהוא ראש התביעה הכללית, דרגה אחת מעל פרקליט המדינה. ענייני פלילים מצריכים 30% מזמנו, לא יותר מכך

שלל סוגיות המעסיקות את הממשלה, מיוזמות חקיקה דחופות ועד מהלכים צבאיים בעת מלחמה, סמכויותיהם של שרים, גבולות המותר והאסור מבחינה חוקתית – כל אלה נמצאים בליבת עשייתו של היועץ, הרבה יותר מאשר התחום הפלילי. גיבוש מדיניות אכיפה ומדיניות משפטית כוללת – זוהי מהותו של תפקיד היועץ המשפטי.

היועץ אמנם אינו חייב להיות מומחה בכל ענפי המשפט, אך רצוי שיהיה ידען, בעל ותק וניסיון. הוא צריך להכיר על בוריו את תחום המשפט המנהלי והחוקתי, כדי לגבש תפיסה עצמאית של המהלכים המשטריים הראויים בשכבה העליונה של היחסים בין רשויות השלטון.

הוא צריך להיות עצמאי בעמדותיו ובלתי ניתן להשפעות מבחוץ – ממש על-אדם – אך עליו להיות איש צוות, ולהיעזר במנגנונים שתחתיו, ולמעשה להסתמך עליהם באופן מלא ומוחלט, אחרת יקרוס או ימלא את תפקידו באופן מחפיר.

היועמ"ש היוצא יהודה וינשטיין והיועמ"שׁ הנכנס אביחי מנדלבליט, ב-1 בפברואר 2016 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

ומעל לכל: היועץ המשפטי צריך להיות בעל יושרה ובעל עמוד-שדרה, אמיץ לב, מחויב לחוק ולמשפט במובנם הרחב. לשלטון החוק – כלומר לציבור, ולא לנבחרי הציבור.

ומעל לכל: היועץ המשפטי צריך להיות בעל יושרה ובעל עמוד-שדרה, אמיץ לב, מחויב לחוק ולמשפט במובנם הרחב. לשלטון החוק – כלומר לציבור, ולא לנבחרי הציבור

הבון-טון מהשנים האחרונות, להדגיש את תפקיד היועץ המשפטי כמי שתפקידו לאפשר את מדיניות הממשלה, להיות "שחקן קבוצתי" ולא רק "שוטר" או שומר-סף – עלול לתעתע. היועץ אינו צריך לשאוף לקבל חיוכים או הכרת תודה מהדרג הפוליטי. הוא אינו בתחרות פופולריות. ולכן, היכרות מוקדמת עם פוליטיקאים היא אולי יתרון בשלב המועמדות לתפקיד, אך היא חיסרון בולט בשעת מילויו.