אחרי כמה שנים שבהן הפכה יפו לאתר בנייה גדול לצורך הקמת הרכבת הקלה, המראה החדש של שדרות ירושלים מתחיל להפציע מבין ההריסות.
המראה הזה כולל לא מעט מרכיבים מחממי לב: מדרכות רחבות ומזמינות לטובת הולכי הרגל, שפע צמחיה מותאמת אקלים שמוכיחה שאין צורך במדשאות בזבזניות כדי לשוות למרחב הציבורי מראה ירוק ורענן, וכמובן התשתיות של הרכבת עצמה – בראשן המסילות והתחנות – שנמצאות בשלבי גימור אחרונים.
אחת מגולות הכותרת של השדרה בגרסתה המעודכנת הוא שביל האופניים, שאמור להימתח לכל אורכה, מנקודת המפגש בין יפו לתל אביב בצפון ועד גבול בת ים בדרום.
רק שבתקופה האחרונה, כשתושבי יפו שמתניידים על אופניים הבינו שמה שמונח לנגד עיניהם זו כבר לא סקיצה אלא הגרסה הכמעט סופית של השדרה – הם נדהמו לגלות ששביל האופניים כלל לא יהיה רציף והרכיבה עליו תהיה מקוטעת ועתירת מכשולים.
"לאחרונה אני מקבלת את ההרגשה שבעצם לא יהיה שביל אופניים רציף בשדרות ירושלים, אלא שמקטעים שלמים יישארו בלי שביל, כמו עכשיו", אומרת רלוקה גנאה, פעילה חברתית ותושבת יפו שרוכבת על אופניים ככלי תחבורה יומיומי, "אם אכן כך, זה נורא מבאס ומרגיז".
"כל כך הרבה שנים של תכנון וכל כך הרבה ציפיות – וזה מה שאנחנו מקבלים בסוף?" תהה השבוע יפואי אחר שמרבה לדווש באזור.
ואכן, סיור לאורכה של השדרה המתחדשת מגלה שההכרזות על עורק עירוני ראשי שיוקדש לנוסעי התחבורה הציבורית (הרכבת הקלה), רוכבי האופניים והולכי הרגל, נותרו עם כיסוי חלקי בכל הנוגע לאוכלוסיית הרוכבים.
כשמגיעים ליפו מצד צפון, המקטע הראשון של השדרה – בין רחוב אילת לדרך שלמה – מציע שביל אופניים נוח שנמתח לצד המסילה, וכבר היום יש בו תנועה ערה של רוכבים. אלא שמייד אחרי שחוצים דרומה את הצומת הראשון – המפגש עם דרך שלמה – מגלים שאין לשביל המשך. הוא פשוט נעלם.
כשמגיעים ליפו מצד צפון, המקטע הראשון של השדרה מציע שביל אופניים נוח שנמתח לצד המסילה. אלא שמייד אחרי שחוצים דרומה את הצומת הראשון, מגלים שאין לשביל המשך. הוא פשוט נעלם
מתברר שזו ההכרעה שקיבלו המתכננים של נת"ע באשר לכל האזורים בשדרה שבהם ממוקמות תחנות של הרכבת הקלה: הם הגיעו למסקנה שמעבר של שביל בקרבת תחנה שבה מדי כמה דקות עולים ויורדים עשרות נוסעים, עלול להוביל למפגשים מסוכנים בין רוכבי האופניים – ביניהם גם חשמליים וקורקינטים שמגיעים למהירויות גבוהות – להולכי הרגל.
"היו על זה הרבה דיונים", אומרים בנת"ע. "האלטרנטיבה היא פצועים על בסיס יומיומי, כפי שכבר כיום ניתן לראות בסטטיסטיקה ובחדרי המיון".
מהתגובה הרשמית של נת"ע, עולה שרוכבי האופניים מצופים, בכל פעם שהם מתקרבים לתחנות, לרדת מהאופניים ולהוליך אותם רגלית עד להתחדשות השביל. מנת"ע נמסר: "שביל האופניים שסללה נת"ע לאורך שדרות ירושלים הוא מהשבילים היפים בארץ. השביל נעצר באזורי תחנות הרק"ל בשדרה, ומתחדש שוב מחוץ לשטח התחנה.
"התכנון נובע מההנחיות לפיהם באזורים בהם יש שימוש מעורב, קיימת עדיפות להולכי הרגל. מאחר ששבילי האופניים חולפים דרך מתחמי ההמתנה בתחנות, בהם עתידים לחלוף אלפי נוסעים מדי יום, קיימת סכנה ממשית לפגיעה בהולכי הרגל בידי כלים מהירים.
"מאחר ששבילי האופניים חולפים דרך מתחמי ההמתנה בתחנות, בהם עתידים לחלוף אלפי נוסעים מדי יום, קיימת סכנה ממשית לפגיעה בהולכי הרגל בידי כלים מהירים"
"לכן על נוסעי האופניים/קורקינט לרדת מהכלים, לצעוד לאורך התחנה (מרחק קצר ביותר) ולהמשיך בנסיעה על המשך השביל. לקראת פתיחת התחנה יוצבו בתחנות שלטים המציינים את הפסקת הדרך לרוכבי אופניים".
על דבר אחד אפשר להסכים: בקטעים שבהם השביל רציף, הוא אכן יפה מאוד.
אלא שבעוד מהתגובה ניתן להתרשם שמדובר רק במטרים ספורים בקרבת התחנות שאותם רוכבי האופניים יצטרכו לצלוח בזהירות, בפועל מתברר שבמקטעים שלמים בשדרה לא יהיה שביל: כך בחלק ניכר מהמקטע המרכזי שמשתרע בין דרך שלמה לדרך בן צבי, וגם דרומה יותר בין דרך בן צבי ליהודה הימית.
"מדובר בקטעים של מאות מטרים בלי שביל", אומר תושב יפו, "מישהו חושב ברצינות שאנשים שרוכבים כל יום לעבודה, לקניות או להביא את הילדים לגן ירדו מהאופניים ויוליכו אותם ברגל למרחק כזה ואז יחזרו לרכוב? מישהו היה מעלה בדעתו להגיד לנהגי מכוניות לעשות דבר כזה?"
"מדובר בקטעים של מאות מטרים בלי שביל. מישהו חושב ברצינות שאנשים שרוכבים כל יום לעבודה, לקניות או להביא את הילדים לגן ירדו מהאופניים ויוליכו אותם ברגל למרחק כזה ואז יחזרו לרכוב?"
"זו פשוט חוצפה", מוסיפה גנאה. "התוצאה תהיה כמובן המשך של המערב הפרוע שקיים עכשיו, עם דו גלגליים חשמליים שטסים על השביל, על המדרכות ובכל מקום. ואם תהיה אכיפה זה יהיה בשביל לקנוס רוכבים רגילים שלא יורדים מהאופניים בחלק שבו השביל נקטע. בהצלחה לנו".
בנת"ע טוענים שפשוט לא הייתה ברירה – נתיב האופניים נדחס בתווך הצר שבין שתי המסילות, ובהיעדר מרחב תמרון נאלצו לבחור את הרע במיעוטו. אלא שגורם מקצועי בעיריית תל אביב סבור אחרת.
"זה תכנון מיושן מלפני כמה שנים טובות, ואם היו מתכננים היום היו עושים את זה אחרת", הוא אומר. "אפשר היה לפצל את השביל לשני כיוונים ולמקם אותו בצד החיצוני של המסילה, במקום שבו יש דרך גישה לרכבי פריקה וטעינה. הבעיה היא שלשנות את זה עכשיו זה אומר עוד דחייה בתאריך ההפעלה של הרכבת.
"בפועל, ממילא מה שכנראה יקרה זה שבקטעים שאין שביל אופניים הרוכבים ירדו לכביש הגישה ויעקפו את התחנות. זה לא אופטימלי אבל זה עדיף מאשר לעצור עכשיו את העבודות ולפתוח את התוכניות".
מעבר למקרה הפרטי, החשוב כשלעצמו – שהרי מדובר בלב האורבני העתידי של יפו המתחדשת – זו דוגמה מייצגת לבעיות בתכנון ובביצוע של פרויקטים בתחום תשתיות התחבורה בישראל: אם היום אנחנו משלמים מחירים כבדים על שגיאות העבר, מתברר שגם כעת נעשות טעויות שכנראה ניאלץ לחיות איתן לפחות עוד עשרות שנים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו