לאחרונה אני נתקל בשיח ער סביב ציונות, אנטי ציונות, פוסט ציונות. פעמים רבות יש ניסיון להגדיר מהי הציונות החדשה, מי נכלל בתוכה וישנם אף ניסיונות לנכס לציונות תכונות אקטואליות. בעיקר – השיח מתרכז במה שבין ציונות ליהדות, אך רבים שכחו שבבסיס הציונות עומדת היהדות הא-פוליטית.

למשל, באחת מישיבות המליאה המיוחדות של הכנסת שנערכו בזמן האחרון, התקיים דיון לזכרו של דוד בן גוריון, מראשי המנהיגות הציונית שפעל להקמת בית לאומי לעם היהודי. במסגרת זו ראש הממשלה החליפי ושר החוץ יאיר לפיד נשא דברים לזכרו. בדבריו טען לפיד כי הרוח הציונית הייתה חילונית ביסודה, ואילו המרכיב הדתי היה בשוליו של תהליך ההתהוות של המדינה החדשה.

האומנם? דבריו של לפיד מייצרים נרטיב החוטא להיסטוריה, ואף משפיעים על הלגיטימיות של הסמלים היהודיים כמוטיב מרכזי במהותה של המדינה גם בשנה ה-74 לקיומה של מדינת ישראל.

בדיון לזכר בן גוריון נשא לפיד דברים לזכרו. בדבריו, טען לפיד כי הרוח הציונית הייתה חילונית ביסודה, ואילו המרכיב הדתי היה בשוליו של תהליך ההתהוות של המדינה החדשה. האומנם?

ברצוני לדייק ולהסב את תשומת ליבו של ראש הממשלה החליפי למספר נקודות קריטיות ומשמעותיות שמוכיחות שהחשיבות שבשמירה על סמלי העם היהודי והדת היהודית הייתה רבה פי כמה וכמה בעת הקמת המדינה, ועד כמה היא חשובה היום.

ברל כצנלסון, מראשי תנועת העבודה ושותף לבן גוריון, אמר ש"המדינה היא כלי עבור העם, לא להיפך". תפיסה זו של התנועה הציונית מתייחסת למדינה באופן שמשרת את העם היהודי. אם כן, כיצד לפיד יכול לנתק את הזהות היהודית כמרכיב מהותי בבניית הציונות?

הרי כחלק מהקמת מדינות הלאום ייסדנו באירוע חשוב ומכונן מדינת לאום לעם היהודי – מדינת ישראל שמה. במסגרת הזו בנינו ממלכתיות, סמלים ומוסדות מעודכנים וחשובים כגון: המנון, דגל, יום העצמאות, חידון התנ"ך ועוד. אני סבור כי סממנים אלו לאומיים ונבנו כנדבך חדש הנוסף ליהדות.

"בשנים האחרונות יש ניסיון מתמשך לכתוב מחדש את ההיסטוריה הציונית… כאירוע של התעוררות דתית… זה פשוט לא נכון… הציונות היתה ברובה המכריע תנועה חילונית"

כך אמר לפיד בנאומו. ובכן, אני רוצה להזכיר שהיה זה לא אחר מבן גוריון שאמר ש"לימי המנוחה בשבת ובחגים יש ערך לאומי כללי". המרכיב היהודי-דתי היה נר לרגליהם של התנועה הציונית בהקמת המדינה.

במסגרת הזו בנינו ממלכתיות, סמלים ומוסדות מעודכנים וחשובים כגון: המנון, דגל, יום העצמאות, חידון התנ"ך ועוד. אני סבור כי סממנים אלו לאומיים ונבנו כנדבך חדש הנוסף ליהדות

על אף שבצנטרום של התנועה הציונית היו חילונים רבים, בל נשכח כי היו גורמים דתיים בתפקידים בכירים שהתוו את דרכה של התנועה הציונית: הרב מוהליבר, הרב קוק וכמובן הרב הרצוג, סבו של נשיא המדינה יצחק הרצוג – שהיו שותפים להנחת היסודות להקמת המדינהעם המנהיגות החילונית בתנועה. סיפור חתימת המגילה מגולל את השותפות, ואת הרצון לייצר הסכמות בין חילוניים לדתיים, וזה בסיס קיומנו כאן.

לסיכום, לצד הקשיים, המשך ההגשמה של היהדות שהיתה מפוזרת ברחבי התפוצות היה מתקיים כפי שכבר התקיים אלפים בשנים, גם באופנים לא מדינתיים. חרף אירועים קשים שחווה העם היהודי אויבנו לא הצליחו למחוק אותנו ואת מורשתנו.

צדק חיים נחמן ביאליק שאמר:

"לא רק חוצפה וכפיות טובה מאין כמוהן, אלא גם בוּרות גדולה היא לחשוב שכל מה שנוצר בספרות על-ידי האומה כלה ואדירי רוחה במשך אלפי שנה אין לו שום ערך בימינו".

סמלי מדינת הלאום שהוזכרו כאן הינם משמעותיים ומהווים אבן דרך חשובה מאין כמותה עבור למדינת ישראל ועתידה. אך אותם סמלים מגיעים כתוספת ונדבך ליהדות העשירה, ואינם מחליפים או מוחקים יסודות יהודיים שעמנו עומד עליהם איתן מזה אלפי שנים בהם: ברית מילה, בר מצווה, חתונה, חגים ומועדי ישראל, כמיהה ותפילה לציון ועוד. אז למה אנחנו דבקים בנרטיב ה"או-או" כשאפשר גם וגם?

אדיר וישניה, בן 40, חבר מועצה וחבר וועד מנהל בבית בן גוריון. בימים אלו מסיים את תפקידו כמנכ"ל ארגון "אשכולות" לאחר 5 שנים שכיהן בתפקיד. "אשכולות" הינו ארגון הגג החינוכי של 33 אירגונים הפרוסים בכל רחבי הארץ מהגולן ועד אילת ועוסקים בידיעה ואהבת הארץ, היסטוריה ומורשת של עם ישראל באמצעות טיולים והדרכה ערכית. (צילום: מאיה איזנברג).