לאחרונה אני נתקל בשיח ער סביב ציונות, אנטי ציונות, פוסט ציונות. פעמים רבות יש ניסיון להגדיר מהי הציונות החדשה, מי נכלל בתוכה וישנם אף ניסיונות לנכס לציונות תכונות אקטואליות. בעיקר – השיח מתרכז במה שבין ציונות ליהדות, אך רבים שכחו שבבסיס הציונות עומדת היהדות הא-פוליטית.

למשל, באחת מישיבות המליאה המיוחדות של הכנסת שנערכו בזמן האחרון, התקיים דיון לזכרו של דוד בן גוריון, מראשי המנהיגות הציונית שפעל להקמת בית לאומי לעם היהודי. במסגרת זו ראש הממשלה החליפי ושר החוץ יאיר לפיד נשא דברים לזכרו. בדבריו טען לפיד כי הרוח הציונית הייתה חילונית ביסודה, ואילו המרכיב הדתי היה בשוליו של תהליך ההתהוות של המדינה החדשה.

אדיר וישניה, בן 40, חבר מועצה וחבר וועד מנהל בבית בן גוריון. בימים אלו מסיים את תפקידו כמנכ"ל ארגון "אשכולות" לאחר 5 שנים שכיהן בתפקיד. "אשכולות" הינו ארגון הגג החינוכי של 33 אירגונים הפרוסים בכל רחבי הארץ מהגולן ועד אילת ועוסקים בידיעה ואהבת הארץ, היסטוריה ומורשת של עם ישראל באמצעות טיולים והדרכה ערכית. (צילום: מאיה איזנברג).

הבחירה של השרה מירי רגב בנשיא ארגנטינה חאבייר מיליי להדלקת משואה היא מהלך מדיני מבריק ומוצדק, אך הוא נושא תג מחיר סמוי. כשהדגל שלנו הופך לכלי במלחמות פוליטיות פנימיות בבואנוס איירס, יהודי התפוצות הם אלו שמשלמים את המחיר. הגיע הזמן שנבחרי הציבור יזכרו שביטחון ישראל וביטחון העם היהודי הם שני צדדים של אותו המטבע.

*  *  *

בחירתה של רגב להזמין את מיליי להדליק משואה ביום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל, היא מהלך מדיני ראוי בעיניי. במציאות הבינלאומית המורכבת שבה אנו נמצאים, מיליי הוא הרבה יותר מ"ידיד", הוא בעל ברית אידיאולוגי אמיץ שמתייצב לצדנו במעשים, בהצבעות גורליות ובביקורי הזדהות מרגשים בכותל.

ד"ר רחלי ברץ מרצה וחוקרת באוניברסיטת אריאל ובמרכז האקדמי פרס. לשעבר ראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית. עוסקת בנושאים גיאופוליטיים, חוסן קהילתי, משפחתי וחברתי.

עבור ישראלים רבים, ציון יום העצמאות נע בין זכר השכול לבין המנגל; זה טבעי. עבורי, זוהי הזדמנות גם לתהות כיצד מתממשות בימינו הזכויות המובטחות על ידי מגילת העצמאות.

כאשר אני מעיין במסמך המכונן הזה, עיניי מתעכבות במיוחד בהבטחות לפיהן ישראל "תקיים שוויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". אני גם מתמקד בקביעה כי המדינה "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".

יהודה יעקב כיהן כדיפלומט מקצועי בין 1989-2025. במהלך הקריירה שירת כראש הנציגות הדיפלומטית בבוסטון, יצר שלוש יחידות חדשות – האחרונה למדיניות אימפקט חברתי – וזכה בפרס למצוינות מטעם משרד החוץ על מעורבותו במאבק נגד האיום האיראני. כמו-כן כיהן כחבר בוועד המנהל של שתי עמותות ישראליות העוסקות בקידום שוויון חברתי.

יום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל מוצא אותנו בנקודת זמן סימבולית מאין כמוה. אם נביט לאחור על לוח השנה העברי והקלנדר הישראלי, נגלה שחלף בדיוק "מחזור חיים" מקראי אחד מאז החלה הטלטלה הגדולה של החברה הישראלית.

שבע שנים חלפו מאז נשאבנו לסחרור של מערכות בחירות בלתי נגמרות, מגפה עולמית ששינתה סדרי עולם, קרע חברתי עמוק, ושיא מטלטל וכואב במלחמה הקשה ביותר שידענו מאז קום המדינה – "מלחמת אוקטובר 2023" ונוספות שהגיעו אחריה.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.