קבינט הקורונה דן השבוע בביטול התו הירוק. מדיניות התו הירוק זכתה בתמיכה ציבורית משמעותית בסקרים, ובמקביל שינעה מחאה, קטנה אך עיקשת, נגדה. תומכי המדיניות הדגישו את הצורך האפידמיולוגי בהפרדת מחוסנים מלא מחוסנים, והצדיקו שלילת פריווילגיות כאמצעי להפעלת לחץ על הפרט לטובת ההגנה על הכלל. מתנגדי המדיניות זעמו שמדובר בפגיעה בזכות האדם על גופו, ולעיתים קרובות התמקדו בנזקים אפשריים מתופעות לוואי. כלומר, טענות על בריאות הציבור הוצבו מול טענות על בריאות הפרט, וטענות על זכויות הכלל הוצבו מול טענות על זכויות הפרט.

הדיון הפך למעין תמונת ראי של הדיון האמריקאי על הפלות, עם מחנה ״פרו-חיים״, הפעם בעיקר משמאל, המצדד במדיניות התו הירוק, ו״פרו-בחירה״ – הפעם בעיקר מימין, שמתנגד לה.

טענות על בריאות הציבור הוצבו מול טענות על בריאות הפרט, וטענות על זכויות הכלל הוצבו מול טענות על זכויות הפרט. הדיון הפך למעין תמונת ראי של הדיון האמריקאי על הפלות. פרו-חיים מול פרו-בחירה

אך הקיטוב האידאולוגי מקשה לראות את הפגמים היותר מהותיים של מדיניות התו הירוק, וחוסר הבהירות הזו השפיע ועדיין משפיעה לרעה על מקבלי החלטות. ראשית חשוב להבהיר שהצדקה מדעית לעולם יכולה להיות רק מרכיב אחד בקבלת החלטות לגבי מדיניות. למשל, סל הבריאות זו גם מדיניות.

כאשר חברי וחברות ועדת הסל שוקלים אילו תרופות וטיפולים יכנסו לסל ואילו לא, הם בהחלט נעזרים במחקרים מדעיים, אך הם פועלים בתוך סט מגבלות רחב יותר מהשאלה המדעית של מה מציל או משפר חיים.

יש תרופות וטיפולים מצילי חיים שלא נכנסים לסל, למרות שיש מחקרים שתומכים בהם. יש תרופות וטיפולים אחרים שנכנסים לסל משיקולים אידאולוגים ופוליטיים. מעל כל המחקרים המדעיים המצוינים יושבת מגבלת ההתכנות הכלכלית במסגרת התקציב.

בדיוק כפי שברור לנו שמדענים לא היו יכולים להחליט על סל הבריאות בהסתמך אך ורק על מחקרים מדעיים, כך היה צריך להיות לנו ברור שדעת אפידמיולוגים ווירולוגים מהווה שיקול אחד ולא עיקרי בהחלטה על מדיניות שנוגעת בתחומי חיים רבים של כלל האוכלוסייה.

דעת המומחים בתחום האפידמיולוגיה הייתה צריכה להישקל לצד דעת מומחים בתחום המשפט, הכלכלה, הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה ודיסציפלינות נוספות. לתו הירוק השלכות מרחיקות לכת על תחומים כמו פרטיות, למשל.

אך בלהט לרצות את הטכנוקרטיה של המגפה, יושמה מדיניות לא מאוזנת, תוצר של דיונים לא מאוזנים, נגועים בהטיית בחירה כבדה לטובת התערבות ממשלתית על בסיס טיעונים אפידמיולוגיים.

כשחברי ועדת סל הבריאות שוקלים אילו תרופות וטיפולים לכלול בו, הם נעזרים במחקרים מדעיים, אך פועלים בסט מגבלות רחב יותר מהשאלה המדעית של מה מציל או משפר חיים

התוצר של ההסתכלות המיופית הובילה ליישום של אחת מהחלטות המדיניות הלא שוויוניות בהיסטוריה. אני לא מדברת על אפליה נגד מי שלא התחסנו, אלא על איך מדיניות התו הירוק השפיעה ומשפיעה על אוכלוסיות שונות.

חשוב להדגיש שפגיעה בזכויות הפרט לטובת הכלל איננה עניין חריג גם בדמוקרטיה ליברלית. חוק גיוס חובה, חוק חינוך חובה ותשלום מיסים הם דוגמאות לפגיעה בזכויות הפרט לטובת הכלל שרובינו מקבלות ומקבלים.

הבעיה מתחילה כאשר פגיעה בזכויות הפרט נעשית באופן שאינו שיוויוני. כך למשל, שנים רבות החברה הישראלית מתמודדת עם חוסר שוויון בנטל, כשגיוס חובה חל בעיקר על הציבור החילוני. בעיה נוספת עולה כאשר ציבור אחד מפיק את עיקר התועלת ממדיניות שמתוחזקת על ידי ציבור אחר. כך למשל גברים חרדים מפיקים את עיקר התועלת מקצבאות אברכים, המשולמות ממיסים של מי שלא כמוהם, עובדים.

בכל חברה יש איגוד של משאבים וחלוקה מחדש. התעדוף במהלך הזה הוא לב ליבו של כל מאבק פוליטי. אחד הסימפטומים של השתלטות הטכנוקרטיה על הדיון הציבורי בתו הירוק, הוא היעדר המאבק הזה.

בהנחה שהייתה לתו הירוק הצדקה אפידמיולוגית, ושהמדיניות אכן צמצמה הדבקה, המרוויחים הגדולים מהמדיניות היו הפגיעים ביותר לקורונה, בני ה-60 ומעלה, כשהתועלת עלתה עם הגיל. באופן גס אפשר לומר שמי שהפיקו הכי הרבה תועלת ממדיניות התו הירוק היו פנסיונרים שהתאפשר להם לבלות במרחב הציבורי בחסות התו הירוק עם תחושת בטחון. זו גם האוכלוסייה שהכי פחות הזדקקה לתו הירוק כדי להשתכנע להתחסן.

חשוב להדגיש שפגיעה בזכויות הפרט לטובת הכלל איננה עניין חריג גם בדמוקרטיה ליברלית. הבעיה מתחילה כאשר פגיעה בזכויות הפרט נעשית באופן שאינו שוויוני

במקביל, התו הירוק הפעיל את מידת הלחץ הגדולה ביותר להתחסן על מי שהיו חייבים אותו כדי להתפרנס. אוכלוסייה יותר צעירה שהפיקה מהמדיניות הזו, בהכללה, תועלת פחותה.

באווירה הציבורית הנוכחית אלו מחשבות כפירה. הרי צריך להציל את סבא וסבתא! אבל אם נהיה כנים, במשך שנים, ממשלה אחר ממשלה תעדפה בתקציבים ובמדיניות שלה ציבורים צעירים על פני פנסיונרים. קצבת זקנה בקושי עלתה בעשור האחרון. גם תקציבי המחלקות הפנימיות עם הזקנה במסדרון. אני לא טוענת שסדרי העדיפות בעבר הם בהכרח עדיפים, רק שנעשה שינוי דרמטי באיגוד וחלוקה מחדש של משאבים, כולל זכויות, בלי דיון ציבורי.

אם נבנה מערכת צירים, אחת שמסמנת את מידת הלחץ להתחסן שהפעיל התו הירוק על אדם, והשנייה את המחיר האישי שהתחסנות 3 פעמים גבתה ממנו, נגלה שאנשים שונים נופלים במקומות שונים מאוד במערכת הצירים.

יש אנשים שהתו הירוק לא הפעיל עליהם כמעט שום לחץ להתחסן – עצמאים, מובטלים, קשישים שבריריים וחברי כנסת הם דוגמה. יש אנשים שבלי תו ירוק התקשו מאוד להתקיים – מורות ומורים, סטודנטים לתואר ראשון וצוותים רפואיים הם דוגמה.

בציר החוצה נראה שיש הבדלים במחיר האישי של התחסנות 3 פעמים. יש אנשים ששמחו להתחסן ולא סבלו מתופעות לוואי לא נעימות מהחיסונים. לעומת זאת, יש אנשים שלא רצו או התקשו להתחסן, למשל כ-10% מהציבור שסובלים מפוביה ממחטים. עבורם המחשבה על מחט מעוררת חרדה קיצונית והצורך לחזור שוב ושוב להתחסן, כשהדבר מלווה במצוקה נפשית עזה, אינו דומה למחיר האישי של אדם שמתחסן ללא חרדה.

כמו כן, יש אנשים שהתחסנו וחוו תופעות לוואי לא מסכנות חיים, אך לא נעימות, עד כדי פגיעה באיכות החיים לפרק זמן של כמה ימים או שבועות. גם עבורם המחיר של להתחסן פעם שלישית בשביל תו ירוק גדול בהרבה ממי שעבר את החיסונים ללא תופעות לא נעימות.

יש אנשים שהתו הירוק לא הפעיל עליהם כמעט שום לחץ להתחסן – עצמאים, מובטלים, קשישים וחכ"ים למשל. יש כאלה שבלי תו ירוק התקשו להתקיים – מורים, סטודנטים וצוותים רפואיים למשל.

אם נסתכל על הרבעים השונים נראה שיש לנו ציבורים שהתו הירוק לא הפעיל עליהם שום לחץ, והם גם שמחו להתחסן, ולעומת זאת יש ציבורים שהתו הירוק הפעיל עליהם לחץ עצום והם היו צריכים לעמוד בסבל פיזי או נפשי כדי להשיג את התו הירוק על מנת להתקיים.

מכיוון שהמחקרים היחידים שקבעו אם המדיניות מוצדקת או לא היו מחקרים אפידמיולוגיים, ולא סוציולוגיים, אין לנו מושג איך הציבור מתחלק לאורך מערכת הצירים הזו. בהמשך, אין לנו מידע כמה תועלת הפיקו הציבורים השונים האלו ממדיניות התו הירוק. חורים עצומים בידע שלנו לגבי מידת השוויוניות של מדיניות כל כך מרכזית בחיינו.

מעבר לצדק, לחוסר שוויוניות של מדיניות עלולות להיות השלכות לא רצויות. למשל, בישראל נהוג מס ערך מוסף קבוע, לצד מס הכנסה פרוגרסיבי. מע״מ חל על כולם במידה שווה, אך הוא פוגע באוכלוסייה ענייה הרבה יותר מאשר באוכלוסייה עשירה. עם זאת, במע״מ יש ממד של בחירה, כי הוא קשור בצריכה של מוצרים ושירותים.

מס הכנסה פרוגרסיבי לעומת זאת, שעולה ככל שעולה ההכנסה, מנסה לתת מענה דינמי להבדלים באוכלוסייה שאין לה ברירה אלא לשלם מס על הכנסה. אילו היה מס הכנסה של 50% על כל הכנסה ללא אבחנה, בדומה למדיניות התו הירוק, היינו מוצאים שבקבוצות מסוימות זה פוגע בפריון עבודה. ואכן, מסתמן שהתו הירוק פגע בפריון עבודה.

אילו היה מס הכנסה של 50% על כל הכנסה ללא אבחנה, בדומה לתו הירוק, היינו מוצאים שבקבוצות מסוימות זה פוגע בפריון עבודה. ואכן, מסתמן שהתו הירוק פגע בפריון עבודה

מדיניות התו הירוק היא למעשה מדיניות הנדסה חברתית, השואפת לסוג של אוטופיה בריאותית, בה אין קורונה או לפחות לא צריך לחשוש ממנה במרחבים סטריליים. הניסיון להשיב בעזרת טכנולוגיית החיסון את השוויון הבריאותי בין צעירים למבוגרים, שוויון בו הקורונה פגעה -הוליד, כמו נסיונות הנדסה חברתית אוטופיים אחרים, סבל ואי-שיוויון מסוגים חדשים.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is an innovation consultant, design thinking specialist and political activist. She served as Consulting Professor at the Hasso Plattner Institute of Design at Stanford University before returning to her homeland to find it unrecognisable. Nitzan lives in Hod Hashron with her husband and four children. https://twitter.com/NitzanWaisberg

התרבות הפוליטית שלנו, השיטה הפוליטית שלנו, שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא רק עוד ביטוי של השבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר ו"נירמל" שוחד, מירמה והפרות אמונים בכל תחום שבו נגע, כולל שיחוד פוליטיקאים כשיטה.

התרבות הפוליטית והשיטה הפוליטית שלנו שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא עוד ביטוי לשבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר

נכון שהיו דברים כאלה גם בעבר. המונח "כלנתריזם" – קניית בגידה של נבחר ציבור בבוחריו תמורת טובת הנאה – בא לעולם כבר ב-1956, המיצובישי של גולדפרב שסייעה להעברת הסכמי אוסלו זכורה היטב גם היא.

אבל נתניהו לקח את המעשים הללו כמה וכמה מדרגות הלאה, והפך אותם לכלי העבודה המרכזי שלו, לצד הקמפיינים השחורים ברשתות, והשגת כספי טייקונים למימונם ולמימונו. אלו העוגנים של השיטה הביביסטית, אלו הערובות והבטוחות להישרדותו הפוליטית, וזו תהיה מורשתו הבאושה שאתה נחייה עוד שנים ארוכות, ושאת מחיריה כולנו משלמים כבר שנים.

עכשיו, עם עריקתה המפתיעה של זועבי – חברת כנסת שלא נבחרה בבחירות פנימיות אלא שוריינה ברגע האחרון ברשימת מרצ – מן הקואליציה, אם אכן תתפזר הכנסת וישראל תלך לבחירות חמישיות רק בגלל חוסר המעצורים הטוטלי של נתניהו וחסידיו, אנחנו עלולים לשלם בעוד הידרדרות משמעותית לעברי פי פחת.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל כאן נתניהו, והוא העברת חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו של נתניהו ושל כלל הנאשמים והמורשעים האחרים מן הכנסת ומן החיים הציבוריים בכלל. הכנסת צריכה לסמן קו ברור ולקבוע נורמות חדשות לאישי ציבור.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל נתניהו: חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו וסילוק כלל הנאשמים והמורשעים מהכנסת והחיים הציבוריים

אילו היה חוק כזה מובא למשאל עם הוא היה זוכה לרוב מוחץ. אף אזרח/ית הגון/ה איננו מעוניין להפקיד על הקופה הציבורית ולהושיב בחדרי קבלת החלטות גורליות נוטלי שוחד או חשודים בנטילתו, וגם לא רמאים או מפירי אמונים.

הדיון בנושא הפך פרסונלי, ממוקד-נתניהו, אבל מדובר בנושא עקרוני וקיומי.

דמוקרטיה אכולת-שוחד לא תשרוד ככזו, וישראל בתקופת נתניהו כבר הידרדרה משמעותית בכל המדדים הבינלאומיים של שחיתות ושל דמוקרטיה. אם לא נשכיל לעצור את ההידרדרות, נצלול לחברתן של מדינות עולם שלישי, ביטחוננו הלאומי ייפגע אנושות, ומירקם חיינו כישראלים ישתנה לבלי הכר.

לחוק טוהר המידות בנוסח מורחב, שינקה את הממשלה, הכנסת והחיים הציבוריים בכלל מנאשמים/ות ועבריינים/ות, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – חוק שימנע מחבר/ת כנסת לגנוב את המנדט שהעניקו בוחריו/ה למפלגתו/ה, ולהישאר בכנסת.

המנדט צריך להיות נכס של המפלגה, ולא של הח"כ הבודד. ח"כ/ית שלא ירצה להמשיך להיות חלק מסיעתו מכל סיבה שהיא – אידאולוגית עם או בלי מרכאות, בריאותית, פסיכולוגית, תעסוקתית או כל סיבה שלא תהיה –  יחוייב להתפטר מיידית מהכנסת והמנדט שלו/ה יוחזר אחר כבוד למפלגתו/ה. לא תהיה לא שום אופציה לערוק או להתפטר רק מהמפלגה, ולהישאר בכנסת. מספיק עם השיגעון הזה.

לחוק טוהר המידות שינקה את החיים הציבוריים מנאשמים ועבריינים, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – שימנע מחכ"ים לגנוב את המנדט שהעניקו הבוחרים למפלגתם ולהשאר בכנסת

גם את החוק המאפשר פיצול של שליש מחברי סיעה מכהנת צריך לעדכן. במפלגות קטנות של מתחת ל-10 מנדטים אין לאפשר פיצול בשום אופן. במפלגות של מעל 10 מנדטים ניתן אולי לאפשר פיצול של מינימום 50% מהסיעה, וגם זה בהתניות מחמירות שצריך להגדיר במדויק.

פיצול כזה צריך להיעשות רק כאשר יש סיבה אידאולוגית מוצקה, ורק כשניתן לוודא שאין מדובר בשוחד פוליטי או מתן טובות הנאה מכל סוג. לא ברור שניתן ליצור תנאים כאלה כלל.

במצב הנוכחי, לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה והממשל הישראלי, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת ח"כ/ית בבוחריו/ה מבלי שיתפטר מהכנסת, ההצבעה שלנו בבחירות היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי.

אם כל ח"כ/ית יכול/ה לגנוב את המנדט ולערוק לצד השני, וכך קורה בפועל והופך ל"נורמלי החדש", מה משמעות ההצבעה שלנו למפלגת X או Y? אנחנו בידיים של הנוכלים/ות, של המשחדים/ות ושל המשוחדים/ות.

בנוסף, העובדה שסחר-מכר בחברי/ות כנסת, הפעלת טרור כלפיהם/ן וכלפי בני משפחותיהם/ן, מתן שוחד וטובות הנאה, כל אלה עוברים מתחת לאפן של רשויות אכיפת החוק שהפכו אסקופה נדרסת תחת ממשלות נתניהו, מוציאה עוד לבנה משמעותית מחומת ההגנה על הדמוקרטיה.

לדוגמה, בעלה של עידית סילמן והיא עצמה היו אמורים להיחקר מיידית במשטרה על סמך דבריהם-שלהם באשר להבטחות שניתנו להם. ההבטחות שניתנו לכאורה לחברי כנסת נוספים מסיעת ימינה מהוות גם הן עילה מוצקה לחקירה יסודית. אבל המשטרה והפרקליטות מעדיפות לעצום עיניים.

לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת חכ"ים בבוחריהם, הצבעתנו היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי

כך קורסות דמוקרטיות. כך קורסות מדינות. ישראל נמצאת בצומת הסטורי, והציבור חייב לאלץ את נבחריו/ותיו להניח חסמי-עורקים על הפצעים המדממים שפצע הביביזם בדמוקרטיה שלנו. מיד אחר כך, ומשתיכון ממשלה מתפקדת ויציבה, יש לגשת לשינוי יסודי של שיטת הממשל ושיטת הבחירות כולה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע בלבנון, לראשונה מאז פרוץ המחאה הציבורית ב-2019 מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אך עם התפתחויות מעניינות

חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:

• מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.
• בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.
• "העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.

האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?

לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.

Voters in Lebanon drove the Hezbollah militant group and its political allies out of a parliamentary majority, and a dozen new independents won seats, according to official results released on Tuesday. https://t.co/wWs8QmYna3

— The New York Times (@nytimes) May 18, 2022

אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.

לא שחר של יום חדש, ואף לא שינוי משמעותי שיבלום את כוח והשפעת חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שלו

העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.

התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.

Lebanon's next parliament will feature fragmented blocs including:
– A smaller share of seats for Hezbollah’s allies
– A more empowered pro-Saudi party
– A surprise showing for reform-minded first-time MPs.https://t.co/tRJ5tbbUn6

— Timour Azhari (@timourazhari) May 18, 2022

מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.

המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של  ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.

כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.

למרות שלא צפוי שינוי בכוח חזבאללה, אין לבטל את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושת הישגיות, שיש לקוות כי תישמר

חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/