צריך למצוא שם להכלאה האידיאולוגית הזו

 (צילום: Gershon Elinson/FLASH90     )
Gershon Elinson/FLASH90     
נפתלי בנט ואיילת שקד נוטעים עץ ביישוב תקוע

ביום שני ה-12 לאוגוסט, 19 יום לפני תחילת שנת הלימודים בראשון לספטמבר, הודיע משרד החינוך שחסרים לו 490 מיליון ש״ח לחינוך המיוחד.

ביום רביעי התקיימה ועדת חינוך בה רפי פרץ דרש בפאתוס רב (״מדובר בחיים ומוות״) מהאוצר לתת לו את הכסף. האוצר השיב שמשרד החינוך יתעדף איכשהו עם 61 מיליארד ש״ח תקציב.

יו״ר הועדה יעקב מרגי (ש״ס), שצידד בפרץ, קרא באורח חריג ומוזר לארגוני המורים וההורים להשבית את מערכת החינוך.

כתבי החינוך אדיר ינקו וליאור דטל פרסמו נתונים מתקציב 2019, בהם מופיעים סעיפי מותרות, המתוקצבים במעל שני מיליארד ש״ח, שהיו צריכים לפנות את מקומם, על פי השכל הישר, לילדי החינוך המיוחד – אליהם יש למשרד החינוך מחוייבות חוקית.

מדובר בדברים כמו עתודה לישיבות, קרן סיוע ללימודי תורה, שיעורי העצמה רוחנית, מסע רוחני לגיבוש הזהות היהודית או להקות רוק דתיות.

ויש גם כספים למופעים בעלי גוון יהודי (חנן בן-ארי) ברשויות המקומיות למבוגרים, וערבים בהגשת פוליטיקאים לאומנים דתיים, וחקלאות יהודית, ואיתור צמחי בר שמוזכרים במקורות, ותוכנית למניעת התבוללות של יהודי ברית המועצות לשעבר.

יש מכנה משותף לכל אותם סעיפים, שבענייני חיים ומוות באים אצל רפי פרץ לפני תלמידים עם צרכים מיוחדים:

1

הם מקדמים זהות יהודית, תרבות יהודית, תרבות תורנית וכד׳

2

הם התנפחו באחוזים ניכרים או התחילו בתקופת כהונתו של נפתלי בנט.

*  *  *

המשבר הנוכחי סביב תקציב החינוך המיוחד ֿהוא הזדמנות מצויינת לדון בתפיסה הכלכלית של הלאומנות הדתית, השמרניזם הישראלי.

בנט, שקד, סמוטריץ׳, פייגלין, יחד עם ארגונים שמרניסטים כמו פורום קהלת, רואים את עצמם כאנשי ימין כלכלי, אנשי השוק החופשי. הם מדברים על הפרטה, דה-רגולציה, ו״שיטת הוואוצ׳רים״.

איילת שקד מיצתה את תפישתה הכלכלית בעבר אחרי נופש מפנק באיטליה: ״דוגמה לרגולציה נוראה — שיש בישראל ואין בשום מקום אחר בעולם — נוגעת לבריכות השחייה והבריכות במלונות…הייתי בחופשה באיטליה ובאף בריכת שחייה לא היה מציל; הילדים על אחריות ההורים. בישראל יש מציל בכל בריכה ובכל תת־בריכה, ועכשיו מחייבים בתקנות לשים גדרות והצללה על כל בריכה…״.

אבל אותה איילת שקד, כמו גם שותפיה לאיחוד מפלגות הימין נפתלי בנט ורפי פרץ, חושבים שכאשר זה מגיע לזהות של אותם ילדים, המדינה אחראית, ולא ההורים.

על פי איילת שקד, אם ילד טובע וההורה שלו לא מתורגל בחילוץ והנשמה – ההורה אשם. אבל אם הורה לא רוצה לחנך את ילדיו על פי אידאולוגיה לאומנית דתית, נפתלי בנט כשר חינוך האשים אותו ב״אוטו-אנטישמיות״

אם ילד טובע במים וההורה שלו לא מתורגל בלחלץ ולבצע הנשמה, ההורה אשם. אבל אם הורה רוצה לחנך את ילדיו על פי השקפת עולמו ולא על פי האידאולוגיה הלאומנית דתית משיחית, נפתלי בנט כשר חינוך האשים אותו ב״אוטו-אנטישמיות״.

כשר חינוך נפתלי בנט ללא ספק הקדיש מאמצים ניכרים להפרטת החינוך הערכי, החינוך ל״זהות״. הוא הזרים כסף שהיה יכול להכשיר מורות ולשפר תנאי עבודה של צוותי הוראה עובדי משרד החינוך – לעמותות כמו ״זהות״ שמקושרות עם מפלגתו. הוא הציב, למשל, בחורות בנות 19 בחצאית ארוכה כחלופה מופרטת למורה מנוסה.

אבל למרות שמדובר באמת בהפרטה, היא לא עומדת בקריטריונים של ימין כלכלי ליבראלי:

1

ימין כלכלי שואף לממשלה קטנה שלא מתערבת במה שלא חיוני. אם נניח שאנחנו מקבלים שהמדינה לא צריכה להתערב ולקבוע שחובה מציל בבריכה, מה פתאום המדינה מקדישה כספי משלם מיסים, דרך הפרטה וגם לא דרך הפרטה – ל״חינוך לערכים״ או ״זהות יהודית״?

2

ימין כלכלי מטפח שוק חופשי. אבל עמותות הלאומנות הדתית, שמעבירות שיעורי ״זהות יהודית״ בבתי ספר, במסגרת ההפרטה של החינוך הערכי – לא פועלות על פי עקרונות השוק החופשי.

התקנות לתקצוב אותן עמותות תפורות למידות עמותות הלאומנות הדתית.  למשל, אחד הקריטריונים המרכזיים לתקצוב הוא העסקת בנות שירות.

כידוע לכל, במדינת ישראל – המדינה פוגעת בחופש הפרט של צעירים וצעירות חילונים עם גיוס חובה לצה״ל. לא כך הדבר כשעסקינן בבנות דתיות פריוילגיות, שיכולות לבחור במקום שירות צבאי בשירות לאומי.

כלומר, לעמותות דתיות קל לעמוד בקריטריון הזה, בעוד לעמותות אחרות זה קרוב לבלתי אפשרי. עמותות אחרות חייבות להעסיק מדריכים ומדריכות בשכר, ולשלם את השכר הזה מתוך התקציב שלהן.

את השכר של בנות השירות לא משלמות העמותות, אלא המשרד הממשלתי שאחראי על המוסד בו הן מתנדבות. אבל זה סעיף תקציבי נפרד.

כמו התקנה התפורה של בנות שירות – יש אחרות שמבטיחות כמעט מונופול לעמותות הלאומנות הדתית במערכת החינוך. אז לא שוק חופשי, אלא מונופול בולשויקי

כמו התקנה התפורה של בנות שירות יש אחרות שמבטיחות כמעט מונופול לעמותות הלאומנות הדתית במערכת החינוך. אז לא שוק חופשי, אלא מונופול בולשויקי.

*  *  *

בזמן כהונתו כשר חינוך, נפתלי בנט אולי דיבר ימין כלכלי אבל נהג כמו קומיסר. הוא הרחיב את סמכויות הממשלה דרך ניפוח תקציבים למטרות ״זהות יהודית״ איזוטריות, כמו ״איתור צמחי בר המוזכרים במקורות״.

הוא פגע אנושות בשוק הקייטנות בחופשות פסח וחנוכה עם קייטנה מסובסדת של משרד החינוך (אבל כמו שהצהיר, עכשיו הורים יוכלו לנקות את הבית לקראת פסח).

הוא נהג בהפקרות פיסקאלית בהעברות כספים בועדת כספים מכספי הרזרבה (גם לסעיפי ״זהות יהודית״ עמומים), כמו ההעברה שרפי פרץ נלחם בשבילה כעת – כאשר במקום לקצץ ולתעדף, מתייחס לכספי המיסים שלי כמו מן משמיים ודורש מהאוצר לכסות את החובות שלו כלפי תלמידים עם צרכים מיוחדים.

האנשים שלא רוצים רגולציה, אבל רוצים לומר לבעלי עסקים פרטיים לא לעבוד ביום הכי רווחי במשק הישראלי (שבת), הם אותם אנשים שמאמינים בשוק החופשי התחרותי אבל מסבסדים את מפעל ההתנחלויות הכושל.

הם גם האנשים שהיו אמורים להגן על עמוד התווך של הליברליזם הכלכלי, קניין פרטי, אבל תובעים פיצויים לפורעי חוק, שפולשים לאדמה פרטית של פלסטינים ומקימים מאחזים.

מאיילת שקד -שלא חושבת שהמדינה צריכה להתערב אם יש או אין מציל בבריכה, אבל חושבת שצריכה להיות הפרדה מגדרית במופעי בידור שהמדינה מרימה, ועד לבצלאל סמוטריץ׳ שרוצה חדר נטול אזרחיות ערביות לאשתו היולדת – מכוסה מכספי ביטוח בריאות ציבורי.

הסוציאליזם הצדיק חדירה ממשלתית ופגיעה בחופש הפרט – לטובת אידאל שיוויוני. הלאומנות הדתית בישראל מצדיקה חדירה ממשלתית ופוגעת בחופש הפרט – לטובת אידאל יהודי לאומני. צריך למצוא שם להכלאה האידאולוגית הזו. נאציונל סוציאליזם?

הלאומנות הדתית השמרניסטית היא הרבה מאוד דברים, אבל היא בשום קנה מידה לא ימין כלכלי ליברלי.

אם הסוציאליזם הצדיק את הגדלת סמכויות הממשלה ופגיעה בחופש הפרט לטובת אידאל שיוויוני, הלאומנות הדתית השמרניסטית בישראל הלכה למעשה מגדילה את סמכויות הממשלה ופוגעת בחופש הפרט לטובת אידאל יהודי לאומני.

צריך למצוא שם להכלאה האידאולוגית הזו כי היא בפרוש לא עונה לקריטריונים של ליברליזם. אני יכולה להציע לקרוא לאידאולוגיה הכלכלית של איחוד מפלגות הימין כשם זמני: נאציונל-סוציאליזם

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
התשובה די פשוטה: כל עוד השיטה עצמה לא משתנית, אין ברירה אלא להיות חלק מהמשחק. אם החינוך כולו יעבור לשיטה רגולציונית דוגמת הוואוצ׳רים (או לכל הפחות להפוך את עבודת ההוראה ליותר בנויית תג... המשך קריאה

התשובה די פשוטה: כל עוד השיטה עצמה לא משתנית, אין ברירה אלא להיות חלק מהמשחק.
אם החינוך כולו יעבור לשיטה רגולציונית דוגמת הוואוצ׳רים (או לכל הפחות להפוך את עבודת ההוראה ליותר בנויית תגמול), או אז הטענות שבכתבה תהיינה רלוונטיות. ואת זה מנסים שקד ובנט לקדם במידה מסויימת. לבד מפייגלין אין מי שעוד מקדם את זה.
משעשע לתקוף דווקא את מי שמקדם את זה בטענה שהוא לא מיישם את זה במציאות שאיננה רלוונטית עדין לאותו יישום..

עוד 951 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 19 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

שידור חי מול השירותים של התחנה המרכזית, הסתה נוספת נגד הציבור הערבי, הפרת חוקי הבחירות והתקנות של פייסבוק, ושורת בכירים שלא מתביישים להדהד את המסרים הגזעניים שלו ● כך נראו הרגעים הדרמטיים של מערכת הבחירות בעמוד הפייסבוק של נתניהו

עוד 864 מילים

חתול ושמו אביגדור

אם נחשוב על זה, אביגדור ליברמן הוא חתול. הוא שורט, לא ברור מה המטרות ארוכות הטווח שלו, והוא נהנה לשחק בציד שלו. ההתנהגות שלו היא נטו המקבילה להליכה על המקלדת שלכם תוך הפניית אתם-יודעים-איזה-חור היישר לפרצופכם.

ויש לו קטע כזה לבקש לצאת מהקואליציה רגע אחרי שהוא ביקש שיכניסו אותו. קלאסי חתול. ולחתול הזה יש כרגע את המפתחות להתפתחויות הפוליטיות בשבועות הקרובים. הם קשורים לו לקולר במקום הפעמון.

ההתנהגות שלו היא נטו המקבילה להליכה על המקלדת שלכם תוך הפניית אתם-יודעים-איזה-חור היישר לפרצופכם. ויש לו קטע כזה לבקש לצאת מהקואליציה רגע אחרי שהוא ביקש שיכניסו אותו. קלאסי חתול

וחתולים הם יצורים לא צפויים. נכון, ליברמן הבטיח שלא ייתן ידו לממשלה צרה, אבל האם צריך להזכיר לכם את רקורד קיום ההבטחות של ליברמן? הסלוגן "מילה זו מילה", שמשמש את ישראל ביתנו מדי מערכת בחירות, בכלל נכתב בלשון סגי נהור. חוץ מזה, ראיתם פעם חתול מקיים הבטחות? אז יכול להיות שלהבטחה הזו ליברמן ייצמד, אבל זה יהיה מהלך מפתיע לא פחות מתקיעת סכין בגב בוחריו.

אז מצד אחד, ליברמן הוא חתול שנהנה לעצבן את מי שאמור להיות הבעלים שלו. נתניהו האמין שליברמן בכיס שלו, אבל הוא מצדו פשוט דחף לרצפה כל ספל שהיה קרוב מדי לשפת השולחן, עשה צרכים מחוץ לארגז החול, ואז עוד הלך לראות אם אצל השכנים יש משהו טעים.

יכול להיות שאם נתניהו יציע מספיק חטיפים מעוררי תיאבון, החתול הזה יחזור, ובתנאי שנתניהו ימשיך לספק את החטיפים. באופן כזה, נתניהו אמנם יישאר לגור בבית ברחוב בלפור, אבל החתול יהיה בעל הבית האמיתי. כמו שבעצם זה עובד בכל מערכת יחסים בין אדם לחתול.

ליברמן הוא חתול שנהנה לעצבן את הבעלים שלו. נתניהו האמין שליברמן בכיס שלו, אבל הוא פשוט דחף לרצפה כל ספל שהיה קרוב מדי לשפת השולחן, עשה צרכים מחוץ לארגז החול, ואז עוד הלך לראות אם אצל השכנים יש משהו טעים

ליברמן הוא גם חתול די אגרסיבי. הוא שרט את הערבים, את החרדים, את השמאלנים, את הציונות הדתית. כלומר, נכון, הוא הקפיד על שריטות די שטחיות, ומול חמאס הוא ידע בעיקר לרשוף.

ועדיין, מהרגלים קשה להיפטר. הוא עלול באותה מידה לשרוט גם את היד שמאכילה אותו. אם אי פעם ליטפתם חתול שנמצא במצב רוח למשחק, אתם יודעים שהם עושים את זה באופן הכי מילולי של הביטוי. או במילים אחרות, לא בטוח שהמצביעים שלו נמצאים בצד הבטוח.

מצד שני, כמו חתול, ליברמן לפעמים משתעמם בקלות ומחפש במה לשחק כדי להתבדר. ואלוהים, כמה בידור עוד מצפה לנו מהניסיונות של נתניהו וגנץ להרכיב ממשלות. הרי בליכוד לא מוכנים להיכנס לממשלה אם היא לא תכלול את נתניהו, ובכחול-לבן לא מוכנים לשבת עם נתניהו כל עוד עומדים מולו כתבי אישום. ואם רק החתול המזד**ן הזה יטרח ללכת לאחד מהם ולהביא לו את המפתחות, יהיה אפשר לפתור את העניין הזה. ליברמן עשוי מאוד להשתעשע מהרעיון שהוא יצטרך לגרום לשתי המפלגות האלו להתפשר על משהו כדי לפתור את המבוי הסתום.

מצד שני, כמו חתול, ליברמן לפעמים משתעמם בקלות ומחפש במה לשחק כדי להתבדר. ואלוהים, כמה בידור עוד מצפה לנו מהניסיונות של נתניהו וגנץ להרכיב ממשלות

מצד שלישי, אם ראיתם מספיק סרטונים של חתולים (ואם לא, אנא הפסיקו לקרוא כעת, ופשוט לכו לצפות בסרטוני חתולים. זה נהדר לנפש), אתם יודעים שחתולים יכולים להתאים את עצמם לכל כלי, בין אם מדובר בקופסת נעליים, קערה או אגרטל.

אז אולי באותה המידה, ליברמן יוכל להתאים את עצמו לאיזושהי ממשלה צרה שמקבלת תמיכה מבחוץ מהרשימה המשותפת. יכול להיות שלאיימן עודה יש אלרגיה לחתולים, אבל אם החתול יהיה בסדר עם זה, בטוח יהיה אפשר למצוא פתרון. ועם ליברמן? לכו תדעו. הוא פתאום גילה שהוא לא אוהב חרדים, למרות שכשזה התאים לו הוא ישב להם בכיף על הברכיים וגרגר.

מצד רביעי, ישנו גם האיום בעוד בחירות. נכון שככל הנראה הפעם ישראל ביתנו והרשימה המשותפת לא ישתפו פעולה עם ניסיון של נתניהו לפזר את הכנסת לפני שמוצו כל האפשרויות – אבל באיזשהו שלב ימוצו כל האפשרויות. ואז יהיה חובה ללכת לבחירות. ואז נצטרך לראות אם ליברמן הוא חתול שבורח כל עוד נפשו בו ברגע שהוא שומע כלב נובח, או שהוא פשוט נשאר במקומו, פוקח עין עצלה לעבר הכלב, וחוזר לנמנם. ליברמן כבר לקח לא מעט הימורים פוליטיים במהלך הקריירה המקצועית שלו, ובהחלט ייתכן שהוא יהיה מוכן לקחת עוד אחד. ואז, נלך לעוד סבב בחירות. כי בסך הכל יותר משנה בממשלת מעבר לא תהרוג אף אחד (אלא אם כן היא תחליט ללכת למלחמה ט.ל.ח). מצד שני, יכול להיות שבשלב הזה הוא ילך לאחד האנשים שמציעים לו חטיפים.

ויכול להיות שכולנו נופתע על-ידי הלמינג שהוא מפלגת העבודה (אני יודע שלמינגים לא באמת מתאבדים, אבל תזרמו), שילך לבלפור עם הבעלים הקודם וישאיר את החתול לחפש שאריות בפחי האשפה.

בקיצור, ברכות לך, מדינת ישראל. את תלויה בחתול.

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 723 מילים

ליברמן: נתניהו נאחז בקרנות המזבח; עליו להודות בכישלונו

יושב ראש ישראל ביתנו טוען כי באמצעות ההסכם של מפלגות הימין והמפלגות החרדיות מוביל ראש הממשלה את ישראל למערכת בחירות נוספת ● כחול לבן שואפת למנות יושב ראש כנסת חדש במקום יולי אדלשטיין ● גנץ: "ניצחנו, אני קורא לממשלת אחדות בראשותי"; נתניהו הביע אכזבה מהדברים ● אחרי ספירת כ-97% מהקולות: 33 מנדטים לכחול לבן, 31 - לליכוד

עוד 61 עדכונים

בחינת זהותם של חברי הכנסת הנבחרים, ותיקים וחדשים, יכולה להעיד על החברה הישראלית, שבחרה בהם ● עם רוב מכריע לגברים יהודים, עירוניים ומשפחתיים, ו-10% נציגי ציבור המעורבים בפרשות פליליות, אפשר כבר לנסות ולנבא איך ייראו החלטותיה

עוד 1,136 מילים

ארבע הערות נבחרות על הבחירות

1

הקולות צפים יותר וצפויים פחות – דפוסי ההצבעה של הישראלים פחות צפויים ויותר נזילים ממה שמקובל לחשוב. עלייתה המטאורית של כחולבן בבחירות הראשונות שלה, ויציבותה בבחירות הנוספות 5 חודשים אח"כ, היא הדוגמה הבולטת לגמישות של האלקטורט הישראלי.

כך גם הכפלת כוחו של ליברמן בתקופה קצרה זו, ומחיקתו של כחלון. הליכוד נותרה המפלגה היחידה שמשמרת מספר גדול של מצביעים לאורך שנים רבות, אבל ברור שבעשור האחרון המנדטים הללו רשומים על שמו של נתניהו. ביום שאחריו יתכן מאוד שמצביעים רבים יעדיפו לתת את קולם למפלגות ימין אחרות.

לא רק הצרכנים הישראלים, גם הבוחרים הישראלים פתוחים לחידושים ולשינויים, מאמצים במהירות מותגים חדשים, ומוכנים גם לתת הזדמנויות נוספות למותגים כושלים

לא רק הצרכנים הישראלים, גם הבוחרים הישראלים פתוחים לחידושים ולשינויים, מאמצים במהירות מותגים חדשים, ומוכנים גם לתת הזדמנויות נוספות למותגים כושלים.

2

דור שלם דורש שילוב – "הדור הזקוף" של אזרחי ישראל הערבים יוצר שינוי בדפוסי ובמניעי ההצבעה של האוכלוסיה הערבית, ומבשר שינוי מהותי בפוליטיקה הישראלית.

הצעירים הערבים דורשים שילוב אזרחי וכלכלי מלא בפוליטיקה הארצית והמקומית, במשרדי הממשלה ובמוסדות המדינה, כמו גם באקדמיה ובמגזר הפרטי.

"הדור הזקוף" של אזרחי ישראל הערבים יוצר שינוי בדפוסי ובמניעי ההצבעה של האוכלוסיה הערבית, ומבשר שינוי מהותי בפוליטיקה הישראלית

אמנם באיחור, אבל המהלך המבריק של אימן עודה – הצבת תנאים פומביים לחבירה לגוש חוסם נתניהו – היה ככל הניראה מענה מדויק לרצונם הקולקטיבי של המצביעים הערביים דורשי ההשתלבות.

הקמת גוש חוסם שכזה, או בחירת עודה לראשות האופוזיציה, יהיו נקודות ציון הסטוריות, אך בכל מקרה נראה כי הכנסת הקרובה תעמוד בסימן הזדקפות קומתם של האזרחים הערבים.

3

חסינות, עדיין על הפרק – הגם שדומה כי תרחיש הבלהות האנטי-דמוקרטי של קואליציית חסינות והתגברות ירד מן הפרק, מומלץ לא להזיז את העיניים מכדור החסינות העגול.

נתניהו היה ונשאר השחקן המיומן, הממומן המתוחכם והנואש ביותר על המגרש, והוא רחוק מלמצות את כל ארסנל התרגילים – חוקיים או לא – שברשותו. שום דבר לא קדוש במלחמת ההישרדות הזו, לא מועד השימוע, ולא הפרדה בין ענייני בטחון ומדינאות לבין ענייניו האישיים.

נתניהו היה ונשאר השחקן המיומן, הממומן, המתוחכם והנואש ביותר על המגרש, והוא רחוק מלמצות את כל ארסנל התרגילים – חוקיים או לא – שברשותו. שום דבר לא קדוש במלחמת ההישרדות הזו

בסיבוב הקודם היו לנתניהו על הנייר 60 אצבעות לחסינות והתגברות. בסיבוב הנוכחי יש לו לכאורה 64. כן, אין להתבלבל מתעתועי ליברמן. האיש מעולם לא התנגד לחסינות, וניתן להניח שיש לו, כמו גם לשאר חברי מועדון להב 433 דרעי, ליצמן, ביטן, כץ ואחרים, עניין אישי לוחץ ביצירת תקדים של חסינות מהותית על עבירות שוחד, מירמה והפרת אמונים.

4

50 גוונים של 'ימין' – בכנסת ה-22 יהיו כ-100 מנדטים ו-10 מפלגות ימין ומרכז-ימין. 25 שנים, דור שלם של הסתה כנגד השמאל, בהובלת נתניהו, הביאו לגימוד המחנה הפוליטי השמאלי לכדי 11 מנדטים של מפלגות ציוניות, ועוד כ-4 של חד"ש.

השיח הפוליטי הישראלי עבר מיסגור-מחדש מכוון ושיטתי, באופן שמדיר את ההשקפה השמאלית, וכמובן את האזרחים הערבים, ומקבע עליונות יהודית-לאומית-ימנית. רובו הגדול של העם מגדיר את עצמו "ימני", בדרך כלל מתוך דחף לאומי-יהודי, בבחינת "יהודי טוב הוא יהודי ימני".

השיח הפוליטי הישראלי עבר מיסגור-מחדש מכוון ושיטתי, באופן שמדיר את ההשקפה השמאלית, וכמובן את האזרחים הערבים, ומקבע עליונות יהודית-לאומית-ימנית

אבל מהו ה"ימין" הזה? הגיע הזמן למיפוי מדויק בהרבה של הספקטרום הפוליטי בישראל, והעשרת מילון המונחים הפוליטי, הציבורי והתקשורתי.

ימים ספורים לפני הבחירות אמר גנץ שהוא "ימין מדיני", ולא הרחיב באשר לשייכותו למחנה הימין הכלכלי, החברתי או הדתי. שקד ובנט ניסו להחדיר אל השיח הימני את המושג האמריקני "שמרנות", אך באותה נשימה לטעון גם לאחיזה בקצה השני של המקל – "ליברליות", מילה שבפי שמרנים אמריקניים אותנטיים מותזת כקללה. ליברמן ונתניהו הטיחו זה בזה אינספור פעמים "הוא לא ימין אמיתי, אין לו שום קשר לימין".

שקד ובנט ניסו להחדיר אל השיח הימני את המושג האמריקני "שמרנות", אך באותה נשימה לטעון גם לאחיזה בקצה השני של המקל – "ליברליות", מילה שבפי שמרנים אמריקניים אותנטיים מותזת כקללה

ד"ר צבי לניר טבע את ההגדרה "מושג-מטרייה", עבור מילים שאיבדו את משמעותן עקב התרחבות-יתר, ונעשה בהן שימוש אינפלציוני ובלתי מדוייק. הצייצן ואיש התקשורת תומך נתניהו שמעון ריקלין הזדרז לקבוע בבוקר שאחרי הבחירות כי הימין נזקק ל"חשבון נפש". אבל כולנו זקוקים לחשיבה מחודשת על המפה הפוליטית הישראלית, ולהמשגה חדשה ומדוייקת בהרבה של מונחים בסיסיים כמו ימין, שמאל, ליברליות, דמוקרטיה, שלטון החוק ועוד.

 

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 652 מילים
גיא זהר גיא זהר
עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

למקרה שפיספסת

משבר כלכלי חמור ברשות הפלסטינית

דוח של הבנק העולמי מצביע על ירידה של 70% בכנסות ממיסים ועל הקושי של הרשות הפלסטינית לגייס הלוואות ● צופה פערי מימון של 1.9 מיליארד דולר עד סוף השנה ● הסיבות למשבר: הפחתה בכספי סיוע המגיעים לרשות, ומחלוקת על העברת המסים שישראל גובה עבורה

עוד 420 מילים

תגובות אחרונות

האיחוד קטן מסך חלקיו

כבר בערב הבחירות העריך גורם בימינה כי איילת שקד תתפטר מהכנסת אם הרשימה לא תגיע לשמונה מנדטים ● אתמול, אחרי היוודע התוצאות, כבר דיברו על שקד כ״בלון תקשורתי״ ● בשמאל, לעומת זאת, העבודה לא גדלה למרות האיחוד עם גשר - אך כן הצליחה לנגוס בשולי הבייס הימני במעוזים המסורתיים של הליכוד ● פרשנות

עוד 677 מילים

״נציג הליכוד מילא מאות פתקים במעטפות״

חשיפה בלעדי לזמן ישראל: אלמוני הגיע לקלפי בפרדיס, הציג את עצמו כ"נציג ועדת הבחירות" והרחיק מהקלפי את מרבית המשקיפים - בזמן שנציג הליכוד שנשאר בתוך הקלפי ניסה לזייף את ההצבעה

נסיון לזייף קולות באחת הקלפיות בישוב פרדיס נמנע ברגע האחרון – כך נודע לזמן ישראל.

"בתחילת הערב הגיע אדם שהציג את עצמו כ'נציג ועדת הבחירות המרכזית'", מספר נציג של אחת המפלגות בקלפי. "זה נראה מוזר, כי בקלפי היה כבר נציג של ועדת הבחירות (׳נציג טוהר בחירות׳) שלא הכיר אותו ולא ידע שהוא אמור להגיע לשם. בקלפי היו נציגים של חמש מפלגות – הליכוד, הרשימה המשותפת, כחול-לבן, ישראל ביתנו והמחנה הדמוקרטי.

״בשלב מסויים, בסביבות שמונה בערב, האלמוני ביקש מכל נציגי המפלגות לצאת מהקלפי 'לצורך תדריך'. הנציגים של שתיים מהמפלגות יצאו מהקלפי, וכך גם מזכיר הקלפי ונציג ועדת הבחירות האמיתי. ואולם, לתדהמתי, נציג הליכוד נשאר בתוך הקלפי, באישורו של אותו 'נציג ועדת הבחירות' האלמוני״.

״כשאני ונציגה של מפלגה נוספת ראינו שנציג הליכוד נשאר שם והקלפי נשארת בלא השגחה נוספת, דרשנו להיכנס פנימה אבל הוא דחף אותנו החוצה בכוח וניסה לנעול את הדלת", מספר הנציג.

"למרות נסיונות להיכנס, נותרנו בחוץ ובמשך הרבה זמן – כשבכל הזמן הזה הוא היה בפנים עם נציג הליכוד. בסופו של דבר, אני ונציגת המפלגה נוספת הצלחנו להיכנס פנימה.

"ושם, בפנים, ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".

נציג הליכוד לא חזר אחר כך לקלפי, וגם אותו "נציג ועדת הבחירות" המזוייף נעלם מיד אחרי המקרה. נציגי המפלגות הגישו תלונה במשטרה והנציג (האמיתי) של ועדת הבחירות המרכזית דיווחו על המקרה לוועדה.

מוועדת הבחירות המרכזית אישרו את הפרטים לזמן ישראל ומסרו כי האירוע נמצא בטיפול.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 258 מילים ו-2 תגובות

מרכיבים קואליציה כל התרחישים האפשריים

תוצאות הבחירות המסתמנות הותירו את המערכת הפוליטית והציבור הישראלי מבולבלים מאי-פעם ● נכון לעכשיו, נדמה שהכל פתוח - החל מזהותו של ראש הממשלה הבא ועד להרכב הקואליציה ● אבל למעט ראש הממשלה נתניהו, נראה כי לאף אחד אין אינטרס לגרור את המדינה למערכת בחירות שלישית בשנה

עוד 953 מילים

דעה עם הראש בקיר

במדינת האין-חוקה, אין-אכיפה, אין-אלוהים - הרבה יותר קל לדבר על "העידן שאחרי-ביבי" ולהבטיח ש"אפשר אחרת", בלי להגיד כיצד

בסבב תכניות הבוקר, שכתשו את הכלום שהיה בלילה, התראיין גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. התחזית (המבעיתה) שלו הייתה: הולכים לסיבוב בחירות שלישי, אחרי שנתניהו יפנים שזמנו עבר וייבחר מנהיג חדש לליכוד.

אולמרט תיאר את המערכת הפוליטית ואת הדחת נתניהו באופן שהזכיר לי איך סיינפלד תיאר פעם כיצד מפילים מכונה למכירת ממתקים: מנדנדים אותה אחורה-קדימה שוב ושוב, בכל פעם עוד קצת, עד שבסוף היא נופלת. בדחיפה הראשונה זה לא ילך והמכונה תישאר נטועה במקומה.

הגישה האולמרטית, שבאופן מבהיל אוחזת בעוד ועוד אנשים, מתייחסת לדמוקרטיה כניסוי מדעי רב-שלבי, במקום כאל שיטת בחירות שנסמכת על רוב בסיבוב הראשון, פעם בארבע שנים.

הגישה הזאת מחזירה אותי לרגע אל אחת ה"טראומות" המביכות מימיי בצבא. במהלך הטירונות נדרשנו לעבור מסלול מכשולים, אבל בכל פעם שהגעתי אל "הקיר" – התחנה שבה מאיצים לעבר קיר כדי להיאחז בו גבוה מספיק ולטפס לצדו השני – נתקעתי בו כמו מסמר, ולא הצלחתי לקפוץ מעלה.

כולם כבר השלימו את המסלול, ורק אני המשכתי לרוץ בכל פעם מחדש. בניסיון לעזור לי עודדו אותי החיילים והמפקדים לנסות שוב ושוב. לכל סיבוב הגעתי עייף ומרוט יותר, ובכל פעם נתקעתי בקיר חזק ונמוך יותר, ובכל זאת לא עברתי. היה לי כוח רצון, והייתה לי מהירות, אבל הטכניקה הייתה מחורבנת.

ישראל תקועה כבר שנים בקיר אימתני, ובמקום להחליף את הטכניקה, היא לוקחת בכל פעם כמה צעדים לאחור, ורצה בכל הכוח כדי לנסות ולעבור את הקיר.

המחשבה האווילית ש"הפעם" נתגבר על הקיר ונצא מהצד השני עם ניצחון מובהק – אם רק נצא כולנו להצביע, אם רק נאמין באמת באמת בכוחנו, אם רק נגייס את כל התקוות המפעימות – פשוט לא מוכיחה את עצמה.

ולמרות הייאוש שמתקבל בהאנג-אובר של היום שאחרי, לאף אחד אין אומץ להתייצב מול הקיר ולהוריד אותו באבחת גרזן.

אף אחד מהמועמדים שחדרו לחיינו בשנים האחרונות לא מדבר על שינוי שיטת הממשל, על העבודה הרצינית שיש לעשות כדי להשיב את האמון במערכת הפוליטית, או על מתווה בחירות אחר, שבו יש מנצח ומנוצח

הציבור דווקא משתף פעולה עם הפטליות של הקיר. הוא מבין ששיטת הבחירות היא בלתי-נסבלת ומכיל אותה בהבנה בכל פעם מחדש: נותן כוח לקבוצות סקטוריאליות, מחלק את המנדטים בתוך הגוש, ויוצר שוויון אסטרטגי שלא מאפשר להחליף את ראש הממשלה, אבל גם לא ממש מעניק לו את האמון הנדרש.

אפשר להפיל את האשמה על נתניהו, האיש שממקסם חוליים ומנצל את פחדי-הציבור עד זרא. אולי משום כך אולמרט מייחל להכרעה ברורה בסיבוב השלישי, אי-שם אחרי ינואר, בלי ביבי השד הנורא. אבל האמת היא שאין כל סיבה שהדד-לוק לא יישאר גם אחרי שנתניהו יפרוש לטפל בענייניו המשפטיים.

בשיטה הפרלמנטרית הקיימת, כמעט אף פעם לא יודעים בוודאות מי ניצח ומי הפסיד אחרי שהקלפיות נסגרות. בדיוק כפי שכאשר מטפסים על קיר תמיד קיים הסיכוי שעם עוד קצת מאמץ באצבעות, נמתח את הידיים עד הקצה ונצליח לעבור, רגע לפני שנחליק בחזרה למטה.

מעניין שאף אחד מהמועמדים הגיבורים שחדרו לחיינו בשנים האחרונות לא מדבר באופן אקטיבי על שינוי שיטת הממשל, על העבודה הרצינית שיש לעשות כדי להשיב את האמון במערכת הפוליטית, או על מתווה בחירות אחר, שבו יש מנצח ומנוצח, גם אם הפערים קטנים מאוד.

מדי פעם מישהו משליך אמירה אגבית ובלתי-מחייבת בנושא, אבל ברור שאף אחד לא באמת מתכוון ללוות אותה במעשים. בטח שלא בתכנון לטווח ארוך.

במדינת האין-חוקה, אין-אכיפה, אין-אלוהים – הרבה יותר קל לדבר על "העידן שאחרי-ביבי" ולהבטיח ש"אפשר אחרת", בלי להגיד כיצד.

טוב, אולי זה יקרה אחרי הסיבוב השלישי.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 518 מילים ו-1 תגובות

החיים על פי ביטן "הבחירות לא זויפו ולא נגנבו, עזוב אותך"

תני גולדשטיין בילה אתמול בחמ"ל של ועדת הבחירות המרכזית, יחד ח"כ דוד ביטן מהליכוד ● בניגוד לטענות הליכוד לכל אורך הקמפיין, ביטן אמר כי אין לו כל חשש לזיופים: "תרדו ממני עם זה. בוא, חלאס, שב, שתה קפה" ● הנשיא ריבלין התמוגג מאחוזי ההצבעה ● ומדוע הוועדה בחרה להסתיר מהציבור את נתוני ההצבעה בזמן אמת בקלפיות השונות

עוד 1,113 מילים

תחבורה אווירת משבר ברכבת הקלה: שכרה את יועץ התקשורת של גנץ

נת"ע, שבונה את הרכבת הקלה בגוש דן, נקלעה לסחרור עם עזיבת המנכ"ל לפני ארבעה חודשים ● מאז הודיעו בכירים נוספים על עזיבתם ● רצף האירועים הזה כנראה הלחיץ את יו"ר הדירקטוריון, שהחליט לשכור את יועץ התקשורת רונן צור

דירקטוריון נת"ע, שבונה את הרכבת הקלה בגוש דן, שכר את שירותי יועץ התקשורת רונן צור. מדובר בצעד שנוי במחלוקת מפני שלנת"ע כבר יש מערך הסברה ודוברת, ולא ברור מדוע צריך לשלם מכספי ציבור גם ליועץ חיצוני.

צור, שייעץ בבחירות לבני גנץ (ועוד קודם לכן שימש כקמפיינר של כחול-לבן בבחירות שנערכו באפריל), נחשב לאחד מיועצי התקשורת היקרים בשוק, אם כי גורם המעורה בפרטים אומר שהוא "עשה מחיר" לנת"ע, ומספק את שירותיו בתעריף ש"לא משתווה לסכומי העתק שרצים במערכת הפוליטית", כהגדרתו.

הפנייה לצור מבטאת את אווירת המשבר שאליו נקלעה נת"ע, וכנראה גם את רצונו של יו"ר הדירקטוריון, רם בלינקוב, לשפר עמדות בחזית התקשורתית.

רם בלניקוב (צילום: Flash90)
רם בלניקוב (צילום: Flash90)

החברה נכנסה לסחרור כשהמנכ"ל המוערך, יהודה בר-און, עזב לפני כ-4 חודשים בעקבות מאבקי אגו וסמכויות עם בלניקוב.

העזיבות הללו תופסות את החברה במצב רגיש, תוך כדי עבודה על מכרזים וחוזים מורכבים, וכשהמועד המוצהר לנסיעת הבכורה של הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן – אוקטובר 2021 – כבר נראה מעבר לפינה

אלא שזו הייתה רק תחילתו של אירוע מתגלגל: לאחר התפטרותו של בר-און שלחו 10 סמנכ"לים בנת"ע מכתב לשרי האוצר והתחבורה והפצירו בהם להחזיר אותו לתפקיד (צעד שמשמעותו בפועל היא הדחתו של בלינקוב).

בלינקוב, בלשון המעטה, לא אהב את הפנייה הזו, ומכאן זה רק הלך והסלים.  בשבועות האחרונים שורה של בכירים בחברה הודיעו על עזיבתם: היועצת המשפטית ומזכירת החברה עו"ד טל דגן, סמנכ"ל המשאבים שרון וולפר, המשנה למנכ"ל שי יפתח, וסמנכ"ל התכנון ניר קוגל.

העזיבות הללו תופסות את החברה במצב רגיש, תוך כדי עבודה על מכרזים וחוזים מורכבים, וכשהמועד המוצהר לנסיעת הבכורה של הקו האדום של הרכבת – אוקטובר 2021 – כבר נראה מעבר לפינה.

לפי דיווח ב"גלובס", בישיבת דירקטוריון שנערכה בשבוע שעבר התבטא מנהל רשות החברות הממשלתיות, ינקי קוינט, בחריפות כלפי המנהלים הנוטשים, ואף שיגר לעברם איום מפורש.

לפי "גלובס", אמר קוינט "אם מישהו כאן מתכוון לעזוב כדי להשאיר מאחוריו אדמה חרוכה, שלא יחשוב שזה לא יובא בחשבון אם הוא ינסה לקבל עבודה בחברה ממשלתית אחרת".

רצף האירועים הזה כנראה הלחיץ את בלינקוב וחברי הדירקטוריון, ודחף להחלטה לשכור את שירותיו של צור. כך נוצר מצב מוזר שבו הדירקטוריון למעשה מתנהל בנפרד מהחברה עצמה מבחינה תקשורתית, וכל זה בעת שוועדת איתור מטעם הדירקטוריון ממיינת מועמדים לתפקיד המנכ"ל.

רונן צור, אגב, הרבה להתראיין בימים האחרונים בענייני הבחירות.

בקשה להתייחסות לדברים הועברה לדוברות נת"ע, אך לא התקבלה תגובה.

הדברים הבאים נמסרו ממשרדו של רונן צור: "נת"ע עוברת בתקופה האחרונה אתגרים משמעותיים, במספר מישורים, המחייבים היערכות ראויה. צירפנו יועץ אסטרטגי מוביל בהתאם לכללי רשות החברות הממשלתיות, כפי שנעשה בעשרות חברות. שכר הטרחה עומד על 18,000 שקל בחודש".

עוד 392 מילים

בחירות 2019 ברשימה המשותפת מודים לנתניהו

חברי הרשימה המשותפת חגגו אתמול את הניצחון בקלפי, ובעיקר את הניצחון על ראש הממשלה ● "בעוד שנתניהו חשב שהאמירות שלו ישכנעו מספר גדול יותר מהתומכים שלו ללכת להצביע לו, הן למעשה עזרו לנו" ● כעת יש השואפים שם להשתלב בהנהגת המדינה, ומקווים שבני גנץ לא יפסול אותם על הסף

עוד 676 מילים

בנימין נתניהו, איילת שקד, נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ' - ואפילו עמית סגל אשמים: במפלגת הימין הקיצונית עוצמה יהודית מתקשים לקבל את הכישלון בבחירות, ויורים לכל הכיוונים ● ג'ייקוב מגיד בילה את הלילה במטה המפלגה שניסתה להיכנס לכנסת עם מצע גזעני במיוחד - ונשארה ככל הנראה בחוץ

עוד 607 מילים

רבנים בניו יורק נאבקים על ארון קודש נדיר בשווי 2 מיליון דולר

ארון קודש ייחודי שנבנה במחנה עקורים מעסיק כעת את בית המשפט בניו יורק ● הרב שהחזיק בו העמיד אותו למכירה פומבית ● בנו של הרב שהביא את הארון מגרמניה לא ממש אהב את זה ● "נרמז כי התביעה הזו היא סביב כסף, וזה שגוי לחלוטין! העניין הוא להבטיח גורל ראוי לארון"

עוד 943 מילים
סגירה