הגיבורים הגדולים של המלחמה באוקראינה, מי שיככבו בעתיד בסרטי התעודה הרבים על מאורעות הימים הדרמטיים והיסטוריים האלה, מתכוננים ממש עכשיו למבחן הגדול של חייהם. מטבע הדברים, סופם של הסרטים בכיכובם עוד לא ידוע, כשהגיבורים כבר צועדים בסך ברשתות החברתיות ובכתבות הטלוויזיה.

הם נחושים, חדורי תחושת שליחות, מאוחדים, בזים לסכנה ומעוררי הערצה. אתה מתבונן בהם מהספה הנוחה בסלון המחומם לטמפרטורה אידיאלית, מעריץ אותם כשהם יוצאים אל הקור ואל האימה בחוץ, נעמדים זקופים מול כוח חזק בהרבה ששלח רודן חסר עכבות. והם לא מרכינים את ראשם.

גיבורים הם תמיד אנשים שעושים את הדבר הנכון ומוכנים לשלם על כך מחיר כבד. מעשי הגבורה שלהם  כופים עליך את השאלה, שלא תמיד נעים לחשוב עליה: אם הייתי נקרא למבחן כזה, האם היה לי אומץ לנהוג כמוהם ולעשות את הדבר הנכון?

מעשי הגבורה שלהם  כופים עליך את השאלה, שלא תמיד נעים לחשוב עליה: אם הייתי נקרא למבחן כזה, האם היה לי אומץ לנהוג כמוהם ולעשות את הדבר הנכון?

זו שאלה גדולה שרק גבורה אמיתית מציבה בפנינו. זה ההבדל בין אקט אמיתי של גבורה, לבין מעשים אחרים שרק מתחזים לגבורה – כי גם הם דורשים אומץ לב וכרוכים במידה של סיכון עצמי. אבל הם לא מכריחים אותך להתבונן פנימה, רק להביט מהצד.

הטמבלים שכיכבו בסדרת התעודה של נטפליקס "טייגר קינג" ונכנסו מרצונם החופשי לכלובים עם טיגריסים, גילו אומץ לב וסיכנו את עצמם, לפעמים עד איבוד זרוע או רגל. אבל הם לא היו גיבורים. האוקראינים, שנערכים עכשיו לימים המכריעים של חייהם, ומתכוננים למלחמת גרילה עם הטיגריסים החמושים של פוטין, עשויים מחומרים אנושיים אחרים לגמרי.

People with disabilities preparing Molotov cocktails.
That's Ukrainian resistance. pic.twitter.com/Y7auKZR1E5

— Melaniya Podolyak (@MelaniePodolyak) March 2, 2022

אומץ לב וסיכון עצמי הם תנאי הכרחי אבל לא מספיק כדי להתקבל למועדון היוקרתי של האוקראינים. אומץ לב וסיכון עצמי הופכים לגבורה רק אם הם גם משרתים מטרות וערכים, שראוי לסכן את החיים למענם. חירות. עצמאות. סולידריות. צדק.

הגבורה האוקראינית אינה גבורתם של האנשים הלא רגילים – לוחם הסיירת שעבר את מסלול ההכשרה של היחידות המיוחדות, ונקרא לסכן את חייו; הכבאי שנכנס אל הלהבות כדי להציל חיים; המציל שמזנק אל הים הגועש כדי למשות טובע. הגבורה האוקראינית היא גבורה נעלה יותר. גבורתם של האנשים הרגילים – אנשים כמונו – שרק הנסיבות הבלתי רגילות של חייהם אילצו אותם לבחור. והם בחרו לעשות את הדבר הנכון, יהא המחיר אשר יהא.

הגבורה האוקראינית היא גבורה נעלה יותר. גבורתם של האנשים הרגילים – אנשים כמונו – שרק הנסיבות הבלתי רגילות של חייהם אילצו אותם לבחור. והם בחרו לעשות את הדבר הנכון, יהא המחיר אשר יהא

לגיבור אוקראיני אחד כבר יש שם ופנים ומובטח לו מקום של כבוד בפנתיאון הגיבורים המתארך של האומה האוקראינית. קוראים לו ויטלי וולודימרוביץ'. מהנדס בצבא אוקראינה, שהתנדב למשימה בלתי אפשרית, למקש לבדו את גשר הניצ'סק, שמוביל לעיר חרסון. הוא עלה על הגשר והחל לחבר את המוקשים זה לזה, ביודעו שאין לו כמעט סיכוי להימלט לפני שהם יופעלו. הוא עוד היה על הגשר כשהמוקשים החלו להתפוצץ והגשר קרס.

"אח שלנו נהרג", נכתב בהודעה שיצאה מטעם הכוחות המזויינים של אוקראינה, "מעשה הגבורה שלו עיכב בצורה משמעותית את התקדמות האויבים. פולשים רוסים, דעו לכם: האדמה תבער מתחת לרגליכם. אנחנו נילחם עד שנחיה. וכל זמן שנחיה אנחנו נמשיך להילחם". זה היה ב-24 בפברואר. ב-2 במרץ העיר חרסון נכבשה על ידי החיילים הרוסים, שהצליחו להתגבר על העיכוב.

לפעמים הגיבורים האוקראינים נראים מוכרים כל כך. ממש כמו בני משפחה רחוקים, או חברי ילדות נשכחים. האישה האלמונית, שניגשה אל החייל הרוסי ונתנה לו זרעי חמנייה, כדי שיפרחו במקום שבו הוא ייהרג על אדמת אוקראינה, שאינה אדמתו, מזכירה לי את סבתי נוניה.

האישה האלמונית, שניגשה אל החייל הרוסי ונתנה לו זרעי חמנייה, כדי שיפרחו במקום שבו הוא ייהרג על אדמת אוקראינה, שאינה אדמתו, מזכירה לי את סבתי נוניה

היא גדלה בכפר קטן לא רחוק מקייב, ובחרה בגבורה לעזוב את בית הוריה, להצטרף לגרעין הכשרה ציוני ולהגר לארץ רחוקה, כדי להקים בה מדינה. אני מכיר את מנח הגוף הלא מתנצל ואת הראש המוטה קדימה, עטוף במטפחת לבנה. אנשים כאלה לא ייסוגו בלי להשיב מלחמה. הם לא יכולים אחרת.

גבורה לא תמיד נשענת על כוח גופני. הנכים שיושבים בכיסאות גלגלים, רגליהם עטופות בשמיכות צמר, והם ממלאים בסבלנות בקבוקי מולוטוב לקראת העימותים הקרבים, גם הם מהגיבורים החדשים של אוקראינה. גם פועלי תחנת הכוח הגרעינית, שיצאו לעצור את שיירת הטנקים הרוסיים, חמושים בדגלי אוקראינה בלבד.

או האישה הצעירה, שהתראיינה לסי-אן-אן בתחנת הרכבת התת קרקעית, וכשהכתבת שאלה אותה "איך את מצליחה לעבור את הימים האלה ולהישאר כל כך רגועה?" הצביעה על ילדיה הקטנים שעמדו לידה וענתה "אני אמא. אני חייבת להישאר רגועה למענם".

Ukrainian woman confronts Russian soldiers in Henychesk, Kherson region. Asks them why they came to our land and urges to put sunflower seeds in their pockets [so that flowers would grow when they die on the Ukrainian land] pic.twitter.com/ztTx2qK7kB

— UkraineWorld (@ukraine_world) February 24, 2022

גיבורה גם הילדה בהירת השיער בת השמונה, שהתעמתה באומץ עם חייל חמוש, הניפה מול פניו את אגרופה הקטן, והראתה שאפילו היא – ילדה שיכולה להיות אחותו הקטנה או אולי בתו – לא מפחדת ממנו, גבר חמוש עד צוואר. והתמונה הזו – המסמלת את גבורת היחיד – הפכה השבוע במהירות לכלי במאבק על התודעה, זכתה לתפוצה ויראלית ברשתות, מלווה בכיתוב "ילדה אוקראינית בת 8 מתעמתת עם חייל רוסי וצועקת עליו שיחזור לארץ שלו" ועוררה רגשות הזדהות עזים.

גיבורה גם הילדה בהירת השיער בת השמונה, שהתעמתה באומץ עם חייל חמוש, הניפה מול פניו את אגרופה הקטן, והראתה שאפילו היא – ילדה שיכולה להיות אחותו הקטנה או בתו – לא מפחדת ממנו

אופס… סליחה תקלה. בפסקה האחרונה נפלה שגיאה חמורה. מתברר שהתמונה של הילדה האוקראינית הופצה השבוע בטעות. זו בכלל לא ילדה אוקראינית בת שמונה אלא עהד תמימי, נערה פלסטינית שהייתה בת 12 כשתקפה ב-2012 קציני צה"ל בכפרה, נבי סלאח. היא הפכה לגיבורה לאומית פלסטינית, אחרי שסרטון שתיעד את העימות עלה לרשתות החברתיות. כנראה שהשיער הבלונדיני נראה למישהו כשיערה של נערה אוקראינית.

ואולי זו הייתה בכלל מניפולציה מכוונת של עידן הפייק ניוז. קשה לדעת. בכל אופן, קבלו את התנצלותי. תשכחו את הקטע הקודם. אנחנו לא רשאים לראות בעהד תמימי גיבורה. אויבים לא יכולים להיות גיבורים. הם תמיד שקרנים, מניפולטיביים, צבועים, כפויי טובה, מטורפים, שטופי מוח. אם תמימי הייתה אוקראינית, זה היה סיפור שונה לגמרי.

ציוץ המציג תמונות ישנות של עהד תמימי מתעמתת עם חייל צה"ל, כאילו מדובר בילדה אוקראינית המתעמתת עם חייל רוסי (צילום: צילום מסך)

מהן תכונות האופי או האיכויות האישיות, שמייחדות את הגיבור והגיבורה? האם יש "כרומוזום של גבורה"? על פי מחקר משנת 2010 בשם "מגוון של תכונות אופי מוסריות: מאחורי הבנאליות של הגבורה", התשובה לשאלות האלה תלויה בסוג הגבורה שאנחנו מנסים לאפיין.

החוקרים ערכו ראיונות מקיפים עם עשרות אנשים ממדינות שונות, שזכו לאותות הוקרה על מעשי גבורה שונים. התברר שאנשים שהיו מעורבים בעל כורחם במעשה גבורה חד-פעמי, לא היו שונים מהמרואיינים בקבוצת הביקורת, שלא גילו מימיהם גבורה ראויה לציון.

לעומת זאת, אנשים שבחרו באורח חיים שחייב אותם לגלות גבורה על בסיס קבוע – כמו אחיות שמטפלות בחולים חשוכי מרפא ונחשפות לנגיפים, זיהומים ומוות, כבאים ששוב ושוב נכנסים אל הלהבות וכן הלאה – חולקים ביניהם תכונות אופי משותפות כמו יכולת גבוהה להזדהות רגשית, אמפתיה לחלשים, וצורך נפשי לחיות חיים שהם מגדירים אותם כמוסריים. התכונות האלה מאפשרות להם לגייס שוב ושוב את כוחות הנפש, הדרושים לביצוע מעשי גבורה: אומץ לב, שכנוע פנימי עמוק, נחישות, דבקות במטרה, עוצמה.

אנשים שבחרו באורח חיים שחייב אותם לגלות גבורה על בסיס קבוע חולקים ביניהם תכונות אופי משותפות כמו יכולת גבוהה להזדהות רגשית, אמפתיה לחלשים, וצורך נפשי לחיות חיים שהם מגדירים אותם כמוסריים

כוחות הנפש האלה לא מתגלים עכשיו רק בצד האוקראיני של הגבול. אלפי המפגינים שיוצאים ערב ערב למחות נגד המשטר של פוטין, במוסקבה, סנט פטרסבורג וערים אחרות ברוסיה – הם גיבורי הימים האלה לא פחות ממי שמתבצרים עכשיו עם בקבוקי מולוטוב בבונקרים המאולתרים של לבוב, אודסה וקייב.

מפגינים רוסים בסנט פטרסבורג קוראים סלוגנים נגד הפלישה לאוקראינה, 25 בפברואר 2022 (צילום: AP Photo/Dmitri Lovetsky)

מאות הספורטאים הרוסים, האמנים, המוזיקאים והעיתונאים שסיכנו את פרנסתם ואת עתידם, והתבטאו השבוע נגד הפלישה לאוקראינה – גם הם גיבורים של הימים האלה. הם לא מילאו בקבוקי מולוטוב ולא פוצצו גשרים, אבל גם הם עשו את הדבר הנכון ביודעם שהם עלולים להינזק קשות.

מאות הספורטאים הרוסים, האמנים, המוזיקאים והעיתונאים שסיכנו את פרנסתם ואת עתידם, והתבטאו השבוע נגד הפלישה לאוקראינה – גם הם גיבורים של הימים האלה

אנחנו עוד לא יודעים איך יסתיימו סרטי התעודה של המלחמה הנוכחית, אבל אנחנו יכולים לצפות בסרט התעודה שתיעד את הפעם הקודמת שאזרחי אוקראינה יצאו לרחובות להילחם בגבורה על גורלם. סרטו של יבגני אפיניבסקי מ-2015 "חורף בלהבות: מאבקה של אוקראינה לחירות" זינק השבוע למקום גבוה במצעד הצפייה העולמי של נטפליקס.

אם לא צפיתם בסרט עדיין, אני מפציר בכם לעשות זאת. יש בו רגעים רבים קשים מאוד לצפייה של אלימות מצמיתה, אבל הוא גם ספוג באהבת אדם מעוררת השראה ומבט חומל על אלפי האוקראינים, שסיכנו את חייהם ויצאו ב-2014 לרחובות, כדי להיאבק בנשיא אוקראינה לשעבר ויקטור ינוקוביץ', בן חסותו של פוטין.

המאבק ההוא נמשך 93 ימים ולילות, בקור מקפיא עצמות, מול פלוגות סער אלימות שנשלחו להכות בפראות ואפילו להרוג. הגיבורים ניצחו, ושילמו על הניצחון מחיר כבד: 125 מפגינים נהרגו, 65 מהם נעלמו וגורלם לא ידוע, 1,890 נפצעו ונזקקו לאשפוז. ההפגנות הובילו להדחתו של ינוקוביץ' ובהמשך לפלישה הרוסית לחצי האי קרים, שהובילה למותם של 6,000 אנשים נוספים.

הפלישה הרוסית הנוכחית לאוקראינה היא במידה רבה המשכם של הימים ההם. והיא שוב פוגשת מולה את הגיבורים המקומיים: האנשים הרגילים, שמגלים בעצמם כוחות בלתי רגילים ויוצאים לעשות את הדבר הנכון, כי "אי אפשר לגרום לאדם חופשי לכרוע ברך", כמו שאומר אחד המפגינים ב"חורף בלהבות".

הפלישה הרוסית לאוקראינה שוב פוגשת מולה את הגיבורים המקומיים: האנשים הרגילים, שמגלים בעצמם כוחות בלתי רגילים ויוצאים לעשות את הדבר הנכון, כי "אי אפשר לגרום לאדם חופשי לכרוע ברך"

למרבה הצער, מחיר הגבורה הפעם יהיה כבד בהרבה. אבל כבר בשלב המוקדם הזה אפשר להרגיש איך הגבורה האזרחית האוקראינית והרוסית שולחת זרמים תת-קרקעיים של השראה שמגיעים לקצה העולם.

אחד הדברים המעניינים שעולים מהמחקרים על גבורה זו תכונה מופלאה שלה: היא מדבקת. היא מעוררת השראה. היא מניעה לפעולה. לצידם של גיבורים צצים עוד ועוד גיבורים. מעשי הגבורה שאנחנו רואים עכשיו עוד יגיעו רחוק.