הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

כשמתייאשים ממנהיגי ההווה, טוב שיש צעירים שנותנים תקווה. 38 תלמידי תיכון כאלה יתייצבו השבוע במוזאון המדע בירושלים לתחרות השנתית (זו השנה ה-25) של המדענים הצעירים.

המשתתפים הגישו הצעות לפרויקטים וערכו ניסויים בשלל דיסציפלינות, לוו על ידי מדענים בכירים והשבוע יוכתרו הזוכים. זה מסוג האירועים שנוסכים תחושה שלפעמים ישראל מצליחה, ולו לרגע, להיות מקום כמעט שפוי.

בין המדענים הצעירים יש כמה שבחרו בפרויקטים סביבתיים, כמו נועה רוזנבליט ממדרשיית הרטמן לבנות בירושלים, שבחנה את יכולתו של החומר חרסית-פולימר לטהר מים ולסלק מהם חומרים מזהמים, והגיעה למסקנה שהוא יכול לעשות את זה בכלל לא רע; או סיון לוין מראשון לציון שחקרה את השפעת שינוי האקלים על אוכלוסיית הפורמיניפרים (מיקרואורגניזמים ימיים) במפרץ אילת, וגילתה שהם ניזוקים מאוד מההתחממות.

מסקרנת במיוחד העבודה של אמרי קצף מבית הספר "רמות ים" במכמורת. כתלמיד במגמת החקלאות הימית, קצף התלהב כשצלל בסמוך לכלובים הענקיים בהם מתגודדים מיליוני דגים, אבל כשהתבגר הבין שהכלובים הללו פולטים לסביבה הימית הפרשות עם ריכוזים גבוהים של זרחן וחנקן.

האצות של אמרי קצף (צילום: רומי בן אבן)

על הרקע הזה, כזכור, סולקו בשעתו כלובי הדגים ממפרץ אילת על אלמוגיו הרגישים. כל מי ששהה פעם בקרבת המוצא שדרכו מוזרמות ההפרשות של ברכת דגים יודע איך זה מריח ואיך זה נראה.

קצף הגה רעיון: להציב בסמוך לכלוב הדגים רשת עם אצות ULVA. חילוף החומרים של האצות פועל בכיוון ההפוך מזה של הדגים – הן מנצלות את הנוטריינטים והפחמן הדו-חמצני ומעשירות את המים בחמצן. האצות ייהנו מהחומרים האורגניים שמופרשים מהכלובים, והסביבה הימית תיהנה מהעובדה שהאצות סופחות אותם.

במסגרת הניסוי, קצף הציב שתי רשתות אצות בסמוך לכלובי דגים תת-מימיים, ונראה שהתוצאות הוכיחו את התזה: קצב הגדילה של האצות במפנה הדרומי, שקיבל את שטף הנוטריינטים, היה גבוה ב-50% בהשוואה למפנה הצפוני.  כמו כן, נוצרה בהן כמות גבוהה של כלורופיל A – מה שכנראה מעיד על קליטה גבוהה של חנקן. לפי החישוב של קצף (והמדענים שליוו אותו בניסוי), יש צורך ב-2.7 טון אצות כדי לסלק לחלוטין את ההפרשות של טון דגי דניס.

במסגרת הניסוי, קצף הציב שתי רשתות אצות בסמוך לכלובי דגים תת-מימיים, ונראה שהתוצאות הוכיחו את התזה: קצב הגדילה של האצות במפנה הדרומי היה גבוה ב-50% בהשוואה למפנה הצפוני

כידוע, בתחומים האלה רב המרחק בין רעיון טוב על הנייר ואפילו ניסוי מוצלח בים לבין שימוש מסחרי שוטף, אבל הפוטנציאל מבטיח, ואולי הדור הבא של המדענים גם יצליח לקיים.

הגלובוס השחור: מזהם השבוע

כמי שמופקדת על שער הכניסה לישראל, שרת הפנים איילת שקד חטפה אש ציבורית צולבת מאז פרוץ המלחמה באוקראינה. אלא שבמקביל למדיניות ההגירה השנויה במחלוקת, שקד מקדמת בימים אלה מהלכים מטרידים גם בתחום אפור יותר ומתוקשר פחות, שאמנם לא מספק חומר למערכונים בארץ נהדרת אבל יש לו השפעה עצומה על פניה של ישראל: מערכת התכנון.

שם, כך מסתמן, ההחלטה המבורכת למנוע בנייה בעמק השלום הייתה רק הפוגה במגמה הכללית של שקד – מגמה שעלולה להותיר אחריה נזקים בלתי הפיכים.

עמק השלום (צילום: מטה המאבק להצלת עמק השלום)

הטעויות התכנוניות הקשות והחורבן של שטחי הטבע הפתוחים בישראל תמיד נעשו תחת אצטלה חירומית כלשהי: בנגב ובגליל זה האיום הדמוגרפי-בטחוני ובכל הארץ אלה מחירי הדיור המאמירים, שמספקים תירוץ לייצר מסלולים עוקפי תכנון שבהם קל יותר להכשיר תכניות עתירות בעיות.

המלחמה באוקראינה וגל העלייה המשוער (בינתיים הגיעו פחות מ-5,000 עולים) הם לכאורה עוד אירוע חירומי שמחייב מציאת פתרונות בכל מחיר.

שקד זיהתה את ההזדמנות וכבר דיברה השבוע על הצורך ב"ותמליזציה" של מוסדות התכנון (ותמ"ל – הועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור, או בקיצור ועדה שעוקפת את מוסדות התכנון הרגילים), ועל כוונתה לפעול לאישור מיידי של 10 יישובים חדשים בנגב, בניגוד מוחלט למדיניות התכנון הרשמית של ישראל שעוצבה על ידי אנשי מקצוע במשך שנים.

שקד זיהתה את ההזדמנות וכבר דיברה השבוע על הצורך ב"ותמליזציה" של מוסדות התכנון ועל כוונתה לפעול לאישור מיידי של 10 יישובים חדשים בנגב, בניגוד מוחלט למדיניות התכנון הרשמית של ישראל

כאילו מקבץ של צמודי קרקע מנותקים – בלי מקומות עבודה, בלי תחבורה ציבורית ראויה – זה מה שפליטי המלחמה זקוקים לו וזה מה שיפתור את המחסור בדירות בארץ. החשש הוא שבחסות בהלת המלחמה ומצוקת הקליטה, שקד – יחד עם תאומה האידיאולוגי במשרד השיכון, זאב אלקין – תצליח להעביר תכניות בנייה שעוד דורות רבים נצטער עליהן.

איילת שקד וזאב אלקין (צילום: פלאש90)

במקביל, שקד פועלת להרחיב את מוטת השליטה שלה במנהל התכנון, שאמור להיות גוף מקצועי עצמאי. במכרז לאיתור המנהל/ת הבא/ה של מנהל התכנון, בתום קדנציה בת 5 שנים של דלית זילבר, נשתלו רמזים בנוסח "שינויים ניהוליים וארגוניים".

העצמאות שהפגינו לפרקים זילבר והדרגים המקצועיים כנראה לא נראו לשקד. יותר מדי התנגדויות למרינות, ליישובים חדשים ולמיזמים "ציוניים" בגולן ובנגב שהיא מבקשת לקדם.

העצמאות שהפגינו זילבר והדרגים המקצועיים כנראה לא נראו לשקד. יותר מדי התנגדויות למרינות, ליישובים חדשים ולמיזמים "ציוניים" בגולן ובנגב שהיא מבקשת לקדם

לזכותה של שקד ייאמר שהיא מניחה את האג'נדה שלה על השולחן, ואף פרסמה ב"דה מרקר" מאמר בו הדפה את הביקורות, טענה שהקמת יישובים חדשים היא התגשמות הציונות ולמעשה ממשיכה את דרכו של בן גוריון.

רק שחלפו אי אילו שנים מאז ימי "הפרחת השממה" ו"שלמת בטון ומלט". מערכת השיקולים של מדינה בת 75 שהיא הכי צפופה במערב לא אמורה להיות דומה לזו של מדינה בהקמה עם אוכלוסייה דלילה וחבלי ארץ ריקים שרק ממתינים לתושבים.

אתר בנייה בבאר יעקב, 22 בפברואר 2022 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

טיפ ירוק לשבת

זוהי המלצה קצרת מועד: בעוד כמה שבועות הכול יצהיב כאן. בינתיים הירוק שולט במרחב והאוויר הנקי של אחרי הגשם מרחיב את הלב וקנה הנשימה.

נחל השבעה/ואדי אלמידי הוא פלג נחבא אל הכלים. יורד מהרי נצרת, חולף ליד בית הספר המיתולוגי "כדורי" ומתפתל בין הר תבור, כפר תבור והיישוב הבדואי שיבלי.

נחל השבעה/ואדי אלמידי הוא פלג נחבא אל הכלים. יורד מהרי נצרת, חולף ליד בית הספר המיתולוגי "כדורי" ומתפתל בין הר תבור, כפר תבור והיישוב הבדואי שיבלי

בשנים האחרונות אזור הנחל עבר שיקום וניקוי יסודי (100 משאיות אשפה הוצאו משם, ולמרבה הצער באפיק הנחל כבר התחיל להצטבר דור חדש של פסולת). זה קרה בהשקעה משותפת של הרשויות המקומיות השכנות ועוד שלל גורמים, ביניהם רשות מקרקעי ישראל.

התוצאה – מסלול הליכה נינוח ומהנה שנמתח על פני 3 קילומטרים בסמוך לנחל, אם כי רשת שבילים מסועפת שמפלחת את הגבעות מאפשרת גם טיול ארוך יותר למעוניינים.

השביל המוביל לנחל השבעה (צילום: אביב לביא)

מחנים בקצה רחוב תבור בכפר תבור, ונכנסים דרך שער עץ עם שילוט. השביל יורד אל הערוץ דרך המרחבים הירוקים להפליא. המסלול לא מעגלי ואפשר לומר שהוא מיועד לעצלני לכת – אתגרי אקסטרים לא תמצאו כאן. אבל פסטורליה ירוקה יש בשפע.

בסיום הטיול, כשרעבים, בשיבלי הסמוך ממתינה מסעדת אבו נאסר (או "השף אבו נאסר" כפי שמצוין על השלט בכניסה), שם יפתחו לכם שולחן סלטים משובחים במיוחד ואחר כך יגישו לכם חשבון מגוחך (35 שקל לראש), לפחות כל עוד לא אכלתם בשר.