מכונת יחסי הציבור האדירה של הקרן הקיימת לישראל עבדה שעות נוספות בשבוע שעבר: 100 ילדים יתומים מהעיר זי'טומיר באוקראינה שהובאו לארץ בסיוע הסוכנות היהודית והקרן לידידות, נקלטו באחד ממרכזי הפעילות של קק"ל בפסטיבל תקשורתי גדול.

המצלמות חגגו את קליטת משלחת היתומים – לכאורה הצד הישראלי היפה של הארגון היהודי הוותיק: הדובי הגדול והלבן שמחכה ליתום שיחבק אותו, הערמות המרשימות של בגדים ומתנות שנאספו במרכז. כל מלחמה זקוקה לרגע של חסד, וכל ארגון עם תדמית בעייתית זקוק ל- 15 דקות של תהילה נקיה מאינטרסים זרים.

סוף סוף, אחרי שנים של שחיתויות ועוולות ועשרות רבות של תחקירים, אפשר לקשור בין הארגון העקום ביותר בישראל לבין אקט אנושי חשוב, ומפלצת היח"צ הזאת – שתקציב ההסברה והדוברות שלה זולל קרוב ל- 50 מיליון שקלים בשנה – לא תיתן להזדמנות פז כזו לעבור לידה.

ממש באותה השעה כבר הונח לו בצד "דוח העומק" בהנחיית רשם ההקדשות במשרד המשפטים – זה שחושפי השחיתויות חיכו לו בכיליון עיניים במשך שבע שנים, ובכירי קק"ל נלחמו בו ללא לאות בבתי המשפט, מחשש שישים סוף לחגיגה.

ובכן, 37 הדירקטורים בדירקטוריון הכי מנופח במגזר הציבורי והסיעות הפוליטיות הניצבות מאחוריהם יכולים לנשום לרווחה: הדוח הזה יקבר בקבורת חמור לצד קודמיו, המסקנות (שחלקן כבר יושמו, לטענת בכירי הארגון) לא בהכרח ישימו קץ לשיטה המסואבת, ובעיקר איש לא ישלם מחיר על השחיתות.

קק"ל (צילום: לע"מ)

קק"ל תמשיך גם אחרי הדוח החמור (אך המרוכך) הזה להתנהל כצינור כספים פוליטי, בנק חופשי למימון פעולות שחלקן מיותרות וחלקן נגועות בניגודי עניינים בוטים.

הדוח אמנם מצביע על מה שכבר היה ידוע וגלוי: קק"ל העבירה במהלך השנים המדוברות למעלה מחצי מיליארד שקל לארגונים הציוניים המהווים את הבסיס הפוליטי של החברה. מדובר בסכום הגדול פי שלושה מהסכום שחולק בעבר, והדירקטוריון בראשותו של דני עטר אישר הסכם זה רק לאחר החתימה עליו, כמעין חותמת גומי.

בביקורת נכתב כי "נראה שההסכם מאפשר העברת כספים אל ההסתדרות הציונית העולמית כצינור, כאשר למעשה כספים מועברים אל הארגונים הציוניים, מבלי שנבחנת התאמת השימוש בכספים למטרות החברה".

"נראה שההסכם מאפשר העברת כספים אל ההסתדרות הציונית העולמית כצינור, כאשר למעשה כספים מועברים אל הארגונים הציוניים, מבלי שנבחנת התאמת השימוש בכספים למטרות החברה"

סכומי ההעברות כוללות גם עשרות מיליוני שקלים למוסדות המזוהים עם המטרות הפוליטיות של ראשי קק"ל. כך, למשל, הועברו למעלה ממיליון שקלים בשנה לליכוד העולמי (כמחצית מהכנסותיו), מאות אלפי שקלים אל עמותת "ביתנו העולמי" (שרובם הלכו למשכורות), מאות אלפים לעמותת "התאחדות ש"ס לפעולות בגולה", ועוד.

כותבי הדוח אמנם מציינים כי "הממצאים החמורים עולים לכדי עילה לפירוק קק"ל", אולם הם ממהרים לסייג את הדברים ולהדגיש כי בזמן שחלף הביעה קק"ל "נכונות לתיקון ליקויים מרחיקי לכת" ולפיכך ממליצים כי "יתאפשר [לארגון] לתקן את הליקויים שנמצאו בעבודתם".

פעילות של קק"ל ביום העצמאות, 2009 (צילום: Roni Schutzer/Flash90)

קצת קשה להבין איך אפשר לתקן ליקויים כה חמורים ומהותיים – שבמהותם נוגדים כל בסיס של מנהל תקין – בלי שינוי מהותי של השיטה לפיה עובדת קק"ל: הדירקטוריון פוליטי, המינויים פוליטיים, ניגודי העניינים הטמונים בהעברת מאות מיליונים להסתדרות הציונית על פי מפתח מפלגתי, שפע המטרות הלא רלוונטיות שלקח על עצמו הארגון – כולל משימות עקומות למטרות יח"צ, חוסר השקיפות סביב יעדי התרומות, ועוד.

אנשים שעבדו עם קק"ל בעבר העריכו בשיחות עם זמן ישראל שמה שהיה הוא שיהיה: קק"ל תמשיך לשאוב את הכספים שמניבים 13% מקרקעות המדינה פלוס תרומות מחו"ל שברשותה, כדי להעביר חלק נכבד מתוכם לארגונים ולפרויקטים על פי מפתח מפלגתי. מינויים פוליטיים, משחקי תרומות, מכרזים תפורים, שקרים קטנים וקומבינות גדולות – או בקיצור, מפא"י הישנה והטובה – את כל אלה קשה יהיה לשנות, גם עם רצון טוב, בלי מהפכה של ממש.

מינויים פוליטיים, משחקי תרומות, מכרזים תפורים, שקרים קטנים וקומבינות גדולות – או בקיצור, מפא"י הישנה והטובה – את כל אלה קשה יהיה לשנות, גם עם רצון טוב, בלי מהפכה של ממש

איש אינו אשם, זאת רק השיטה

הדוח המקורי היה אמור להתפרסם מוקדם יותר ולהגיש מסקנות חריפות יותר. טיוטת הדוח שהופצה לגורמים המבוקרים לפני כמה שנים היתה בשרנית ובעיקר אישית. ההערכה הרווחת הייתה שגורל הדוח הזה תהיה שונה מהדוחות החלביים שהנפיק מבקר המדינה על קק"ל בעשור הקודם. בין היתר, מכיוון שלמבקר המדינה סמכויות מוגבלות על הארגון (שאינו שייך למדינה), על אף יכולתו להפנות נושאים לבדיקה פלילית על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

רשם ההקדשות (בדומה לרשם העמותות) במשרד המשפטים הוא כבר אופרה אחרת. מדובר בגוף שיכול לסגור חברה לתועלת הציבור (חל"צ) דוגמת קק"ל במקרי קיצון. בדרך הוא רשאי למנות בודק ספציפי לארגון בעל סמכויות חקירה, להגיש המלצות אופרטיביות ומחייבות, לשלול לארגון את אישור הניהול התקין, למנות לו חשב מלווה ולדרוש מבית המשפט להפעיל נגד נאמניו עיצומים חריפים.

בכירים בקק"ל אשר שזפו את עיני טיוטת הדוח הבינו שמדובר במסמך קשה, שיכול לגמור את הארגון. השילוב של מכבסת כספים בגובה עשרות מיליוני שקלים בכל שנה, המחולקת על פי מפתח פוליטי מובהק, עם מינויים פוליטיים חסרי בושה, ומסלולים עוקפי מכרז ומנהל תקין – היה אמור להניב כתב אישום ציבורי חמור במיוחד.

הקרן הקיימת לישראל. אילוסטרציה (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

אך בדרך עבר הדוח הזה עידון וריכוך ובעיקר שורה ארוכה של עיכובים עד שרוקן הלכה למעשה מעוצמתו ובעיקר מתוקפו. כשכבר יצא סוף סוף לפני כשבועיים, הפך לעוד מסמך מקומם אך מיושן בתהליך הגסיסה האיטי והמתמשך של המוסד הציוני – אבן נוספת בדרך לקבורת החמור שמבוששת לבוא. חלק מראשי הארגון המבוקרים, לרבות היו"ר דני עטר שמככב (באופן ישיר או בעקיפין) בחלק ניכר מאירועי הדוח, כבר אינם שם.

גם הציבור מתעניין פחות, הרבה פחות. בעיקר מגיע הארגון לכותרות כששר החוץ יאיר לפיד ממנה את גיסתו לדירקטוריון או כאשר חבר דירקטוריון חברת הבת "הימנותא" מעלה הצעה הזויה לקנות קרקעות בחו"ל, כמו שקרה לאחרונה. אז האדמה רותחת והרשת מתמלאת בארס ובעלבונות.

גם הציבור מתעניין פחות. בעיקר מגיע הארגון לכותרות כששר החוץ יאיר לפיד ממנה את גיסתו לדירקטוריון או כאשר חבר דירקטוריון חברת הבת "הימנותא" מעלה הצעה הזויה לקנות קרקעות בחו"ל

מעבר לכך, איש לא מתרגש כשבארגון הזה מפטרים עובדים ערבים ללא שימוע רק בגלל שהם בשר תותחים חסר ייצוג, כאשר מקצים 7 מיליון שקלים לתפעול אפליקציה של סימון שבילים או כאשר כל סיעה דואגת (בגלוי) להעביר מיליונים לארגונים המזוהים איתה פוליטית, בניגוד מפורש למטרותיו של הארגון.

מבחינות מסוימות ניזקו של הדוח שיצא לפני שבועיים עולה על תועלתו: על אף שהוא מתריע נגד תופעות מושחתות – הוא משאיר את השורה התחתונה ריקה מאשמים אמיתיים. כספי העם היהודי בוזבזו, נחמסו והושלכו למטרות מיותרות ופסולות אבל איש אינו אשם באמת. רק "השיטה".

היה היה לפני שבע שנים

על דרך החתחתים שעבר, רומז הדוח כבר בתחילתו. במקור החל רשם ההקדשות בבדיקת התנהלות הארגון עם רישומה של קק"ל כחברה לתועלת הציבור ב-2014. באותם ימים, אפי שטנצלר היה יו"ר קק"ל והעיתונות מלאה תחקירים על התנהלות בזבזנית וגחמנית המנוגדת לכאורה לחוק. אלא שבינתיים התחלף היו"ר ודני עטר נכנס לתפקיד.

יו"ר הקרן הקיימת לישראל אפי שטנצלר נואם בכנס של מפלגת העבודה בתל אביב, 17 ביולי 2015 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

תקופתו של עטר, כפי שמעיד גם הדוח וכפי שנחשף בזמן ישראל בשורה ארוכה של תחקירים, היתה עטורה במינויים פוליטיים (בין היתר של חבריו מהצפון, זכר לימים בהם שימש כיו"ר המועצה האזורית גלבוע), בתקציבים מנופחים ובפעולות ראוותניות המנוגדות לכאורה למטרות הארגון. לעיתים נדמה היה שקק"ל רוצה להיות מדינה בתוך מדינה.

באותם ימים פנו חושפי שחיתויות אמיצים בארגון – מאלה שנלחמו במשך שנים לישר את המסלול העקום ושילמו בדרך מחירים איומים (כולל התעמרות, נידוי והכפשה) – לבודקים מטעם רשם ההקדשות ועדכנו אותם שדברים חמורים נמשכים גם תחת השלטון החדש, וכי המצב מחמיר. הם סיפקו חומרים מרשיעים רבים והחקירה הסתעפה.

באותם ימים פנו חושפי שחיתויות אמיצים בארגון לבודקים מטעם רשם ההקדשות ועדכנו אותם שדברים חמורים נמשכים גם תחת השלטון החדש, וכי המצב מחמיר

הבודק מציין זאת מפורשות בפתח הדוח: "התקופה המבוקרת הייתה השנים 2014-2015…. לאור תשובות שניתנו על ידי החברה במהלך הביקורת, בענין תיקון ליקויים בחברה, הוחלט להרחיב בהקשרים הרלוונטיים את הביקורת לשנים 2016-2017".

לקראת סוף 2018, חלקים מטיוטת הדוח כבר החלו לזלוג החוצה לתקשורת, והרושם שהתקבל היה שהדוח אוטוטו יוצא. טיוטה חמורה שהועברה אל ראשי הארגון בסוף אותה שנה כללה המלצה לשקול את פירוק קק"ל.

חלקים מטיוטה זו, שהגיעו לידי זמן ישראל, כוללים האשמות ספציפיות ואישיות. למשל:

"הביקורת מצאה מסמכים המעידים על לחצים שהופעלו על ידי היו"ר הנוכחי דני עטר, על חברי ועדת המכרזים ועל גורמים אחרים בחל"צ, באמצעות עוזריו האישיים למען הבטחת בחירתם והעסקה של המקורבים אליו כאשר לעיתים לא נדרשה כלל העסקה של אותם מקורבים… (קק"ל) העסיקה עובדים אשר אינם מתאימים לביצוע העבודה מבחינת כישוריהם הידע שלהם ובניגוד להנחיות הרשם…. ממצא זה חמור במיוחד".

יו"ר קק"ל דני עטר בגלה של הקרן הקיימת לישראל במלון וולדורף אסטוריה בירושלים, 5 בנובמבר 2019 (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

הסעיף הזה מופיע גם בדוח הסופי, אך הוא מרוכך בהרבה על אף שהוא מצביע על עובדות זהות: העסקה באמצעות קשרים במקום כישורים. רובו מתייחס באופן עקרוני לבעיה ולא באופן פרסונלי. עטר מוזכר בהקשר זה רק בהתחלה, ובהמשך כאשר מפורטת התופעה, היא הופכת כללית:

"הביקורת מצאה כי החברה העסיקה, בין באופן ישיר ובין באמצעות חברות כוח אדם, עובדים בעלי קשר פוליטי/אישי/מפלגתי אל נושאי משרה בכירים בחברה".

ואמנם, בסיפא של סעיף זה מציין הבודק כי "מדובר בהעסקה של עובדים אשר הם בעלי זיקה פוליטית או אישית ליו"ר החברה", אך ממהר להוסיף "יודגש כי אין בממצאים המפורטים בפרק זה כדי להטיל דופי במי מהעובדים או בעלי התפקידים המפורטים בו, אלא כדי להציג הליכי מינוי או גיוס עובדים לקויים המחייבים תיקון" (הדגש במקור).

מה רוצה לומר הבודק הרחמן? נעשו מעשים פסולים אבל כל ישראל חברים וכולם אחראים באותה מידה? איך מסתדרת הקביעה שמונו שורה ארוכה של מקורבים ליו"ר לתפקידים בכירים בניגוד מפורש לנהלים, עם הקביעה שאין "להטיל דופי"? ואיך בדיוק מתקנים ליקוי מבלי להצביע בבירור על זהות הלוקים בו?

איך מסתדרת הקביעה שמונו שורה ארוכה של מקורבים ליו"ר לתפקידים בכירים בניגוד מפורש לנהלים, עם הקביעה שאין "להטיל דופי"? ואיך בדיוק מתקנים ליקוי מבלי להצביע בבירור על זהות הלוקים בו?

פעילי מפלגת העבודה נכנסים בלי מכרז

הביקורת נכנסת לעובי הקורה ובודקת חלק מהמינויים הבעייתיים של מקורבי עטר וחברי מפלגת עבודה בכירים, אבל מקפידה להפוך חלק משמות בעלי התפקידים לראשי תיבות.

יו"ר קק"ל דני עטר (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

כך, למשל, פעילת מפלגת העבודה אשר התקבלה לעבודה במסגרת אירועי "115 שנים לקק"ל" – מיזם זולל כסף ומינויים שאיש לא הצליח להסביר עד היום את הצורך בו (ממתי ארגון חוגג יום הולדת ראוותני במועד לא עגול?) – ללא כל הליך גיוס תחרותי.

א' התקבלה לתפקיד על ידי לאה פדידה, גם היא חברת מפלגת העבודה (וח"כית לשעבר). בכלל, מפלגת העבודה, שעטר שימש ח"כ מטעמה (ואף שקל להתמודד על ראשותה) מככבת.

א' התקבלה לתפקיד על ידי לאה פדידה, גם היא חברת מפלגת העבודה (וח"כית לשעבר). בכלל, מפלגת העבודה, שעטר שימש ח"כ מטעמה, מככבת

כך למשל, מוזכרת בטיוטת הדוח מנהלת לשכה של עטר, כמי שהתקבלה לתפקיד במשרת אמון לצדו של היו"ר ובשכר של 26,500 שקל פלוס רכב. טיוטת הדוח מציינת כי משרת אמון משמעותה מינוי ללא מכרז, למרות שבעבר תפקיד זה דווקא כן אויש באמצעות מכרז, ובשכר "נמוך משמעותית", לפי הדוח. אך בדוח הסופי כבר לא נמצא אזכור למינוי הלכאורה פגום הזה.

במקום זאת, מופיע סעיף כללי יותר של "חריגה מתקן משרות אמון בלשכת יו"ר החברה". הבודק קובע כי "בשנים 2016-2017 הועסקו בלשכת היו"ר בין 4 ל- 5 יועצים/עוזרים במקביל, כאשר כל אותם יועצים מועסקים בחוזים אישיים ובמשרות אמון".

גם במקרים אחרים בהם מונו פעילי מפלגת העבודה לתפקידים, מבהיר הבודק כי השיקול הפוליטי היה המניע למינויים, ומתאר מסכת תמוהה לכל הפחות של השתלשלות המינוי. למרות זאת, דבק הבודק בלשון כפולה ומבלבלת.

עובד של הקרן הקיימת לישראל ביער מסריק. אילוסטרציה (צילום: Anat Hermony/Flash90)

כך למשל במקרה של ע' (בטיוטה שמו המלא דווקא כן מופיע), פעיל פוליטי במפלגת העבודה שהיה גם פעיל במערכת הבחירות של היו"ר עטר: ע' כבר הועסק בחברה בעבר, אך פוטר מכיוון שלא מילא את תפקידו כראוי. ועדת המכרזים התנגדה להעסקתו – אז בקק"ל סידרו לו פטור ממכרז.

יו"ר ועד העובדים תיאר במכתב שהגיע לידי הבודק כיצד פנה אליו עוזרו של עטר לפני הדיון בוועדת המכרזים בדרישה "שלא לעשות בעיות" ולאשר את מינויו של ע' כנותן שירותי ייעוץ בפרויקט באגף החינוך. בסופו של יום, כאמור, ועדת המכרזים לא אישרה את המינוי – אך שנה אחר כך נחתם הסכם העסקה לע' באמצעות חברת כוח אדם.

יו"ר ועד העובדים תיאר במכתב שהגיע לידי הבודק כיצד פנה אליו עוזרו של עטר לפני הדיון בוועדת המכרזים בדרישה "שלא לעשות בעיות" ולאשר את מינויו של ע' כנותן שירותי ייעוץ בפרויקט באגף החינוך

למרות ההשתנה הזאת מהמקפצה, למרות הסברים עקומים שסיפקה קק"ל בתשובותיה בנושא – אין בדוח שום מסקנה אישית. כאילו איש לא באמת אשם בקומבינה הזאת מלבד "המערכת".

הדוח מקדיש תשומת לב רבה לממצאים הנוגעים להעברת כספים למטרות פסולות או נגועות בניגוד עניינים, אשר חלקם נחשפו בזמן ישראל ובכלי תקשורת אחרים לאורך השנים.

גם כאן, הזמן הרב שחלף משרת את הארגון ואת ראשיו, כי בינתיים בוטלה הוועדה להתקשרויות מיוחדות, אשר זכתה במסדרונות קק"ל לכינוי "הוועדה לשחיתויות מיוחדות", במסגרתה העבירו ראשי הארגון החלטות עוקפות מכרז על פי גחמות ובניגוד לכל נוהל תקין או סביר.

עו"ד שחר בן מאיר בבית המשפט העליון, 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

ביטול הוועדה מייתר כמעט את הדיון המאוחר בחלק מהקומבינות של הוועדה המדהימה הזאת, ביניהן מתן חסות לוועידה של ynet בניגוד מפורש לכללים ותוך אישור העברת התשלום בגובה 1.17 מיליון שקלים בדיעבד (סיפור שפורט בתחקיר זמן ישראל), לאחר החתימה על ההסכם ותוך תפירת נימוקים תמוהים למהלך; העברת כספים "מתוך שיקולים זרים" לעיתון "שיחת השבת"; העברת כספים ממניעים פוליטיים לבית לוחמי הגטאות; ועוד.

בימים האחרונים פנה עו"ד שחר בן מאיר אל רשם ההקדשות בדרישה לפתוח בהליך של "תביעה נגזרת" נגד קק"ל, אשר החוק מאפשר להגיש נגד ראשי חל"צ:

"באופן מיוחד מצביע דוח הביקורת על הוצאות כספיות בסכומים משמעותיים אשר בוצעו בהנחיה והוראה של מר דני עטר, אשר שימש באותה תקופה יו"ר הדירקטוריון של קק"ל, כאשר אותה הוצאה היתה למטרות זרות לפעילות קק"ל, ומר דני עטר היה בניגוד עניינים בולט לגבי אותן הוצאות, אשר חלקן אם לרובן שירתו אינטרסים פוליטיים שלו עצמו".

(ההדגשות במקור)

בן מאיר מדגיש במיוחד את החסות לוועידת ynet. עטר סירב להגיב לפניה של אתר "העין השביעית" בנוגע לדרישה זו.

אז הוועדה להתקשרויות מיוחדות בוטלה בעקבות הביקורת והחשש מזרועו הארוכה של רשם ההקדשות. אבל גורמים בקק"ל מעידים כי יש דרכים אחרות לעקוף מכרזים ולשרת גורמים פוליטיים, והשיטה בסך הכל מחליפה טקסטורה, לא מהות.

העדר מסקנות וסנקציות אישיות, ופרסום (מאוד) מאוחר, מבטיח ככל הנראה דבר אחד: מה שהיה מקולקל, יישאר מקולקל.