גל הטרור החדש בלתי נסבל לחלוטין. הוא דורש יד ברזל, וגם טיפול שורש. אסביר.

לפעמים צריך כוח, והרבה כוח, ואפס דיונים. ישראל צריכה לפעול בעוצמה מרבית נגד כל מי שהוכח שעזר לתוקפים.

גל הטרור החדש בלתי נסבל לחלוטין. הוא דורש יד ברזל, וטיפול שורש גם. פעמים צריך כוח, והרבה, ואפס דיונים. ישראל צריכה לפעול בעוצמה מרבית נגד מי שהוכח שעזר לתוקפים

מעבר לזאת, צריך מסר תקיף, ללא בלבולים. יש לצפות מכל דמות משפיעה במגזר הערבי, מפוליטיקאים כמו אחמד טיבי ואימן עודה עד אחרון כותבי הטורים, לגנות בקול רם וצלול את הפיגועים.

אפשר לוותר על מילים מיותרות שימהלו את המסר: אם אתה מעורב בפיגועים אתה מבצע את הפשע החמור ביותר נגד כלל ישראל, כולל ערביי ישראל. אתה אויב של העם, כולל של הערבים, ואולי בעיקר שלהם. אתה מחוץ למחנה, והעונש יהיה בהתאם. עין תחת שן. צריך שערבים יגידו את זה, לא עומר בר-לב.

טוב מאוד שמחמוד עבאס גינה את הפיגוע האחרון, שבוצע כנראה על ידי פלסטיני. אבל עיקר העניין כאן הוא פנימי. והמצב בישראל שונה מאוד מזה בגדה המערבית, שבה ישראל מנהלת מצב מביש ונורא. בגדה המערבית זה מסובך: יש לקוות להיפרדות, וכל דבר אחר יהיה אסון. בישראל המצב יותר פשוט.

בישראל יהודים וערבים חייבים לחיות ביחד. הערבים הם למעלה מ-20% מהאוכלוסייה והם שזורים יותר ויותר בחיי המדינה. המצב רחוק מלהיות מושלם אבל אין דיכוי מהסוג שיכול להצדיק התקוממות. למגזר אין מה להרוויח מסכסוך עם היהודים ועם המדינה. אסור להגיע לפרעות ולינצ'ים כמו לפני שנה.

בישראל יהודים וערבים חייבים לחיות יחד. הערבים הם למעלה מ-20% מהאוכלוסייה ושזורים בחיי המדינה. המצב רחוק מלהיות מושלם אבל אין דיכוי שיצדיק התקוממות

זה לא משנה כהוא זה שמגיע הרמדאן. יש לזרוק פצצת מצרר על כל תירוץ שקשור בפולחנים דתיים. משני הצדדים, דרך אגב.

עם זאת, יש עוד כמה דברים שחייבים להיאמר.

המגזר הערבי רשם הישגים יפים בעשורים האחרונים. יש פחות עוני מאשר בעבר, ויותר ערבים נראים בתרבות ובעיתונות ובספורט. יש שופטים ורופאים בכירים וערבים בתפקידים ממשלתיים מרכזיים. אבל אי-השוויון בכל זאת נמשך – מי שרוצה ימצא אינסוף מחקרים – ולצד העניין הפעוט של הצדק קיים אינטרס ברור לתקן כמה דברים בהקדם.

1. למגר את הפשיעה במגזר הערבי

מעולם לא הבנתי את הסובלנות לפשע באופן כללי. מדוע מתרוצצים חופשי בריונים המוכרים כראשי משפחות וארגוני פשע? מדוע מאפשרים להם להמשיך לרדות באנשים ולרצוח אזרחים ולגבות דמי פרוטקשן מבעלי עסקים? הסברים ותירוצים לא חסרים, וזה לא משכנע ומריח כמו שחיתות.

הדבר מהווה מכת מדינה, אבל במגזר הערבי זה מצב חירום ממש. שם נמצא את רוב מקרי הרצח במדינה – בפער גדול, וכפי עשר לנפש. איך זה סביר? למה זה נמשך כך אפילו עוד יום אחד?

הפשע מהווה מכת מדינה, אבל במגזר הערבי זה מצב חירום ממש. שם נמצא את רוב מקרי הרצח במדינה – בפער גדול, וכפי 10 לנפש. איך זה סביר? למה זה נמשך אפילו עוד יום אחד?

המשטרה צריכה עיבוי כוח אדם – במיוחד מהמגזר עצמו – משולם היטב. היא חייבת תקציב מיוחד ותכנית בהולה לאיסוף נשק בלתי חוקי, הצגת נוכחות אמתית בעיירות ובכפרים, וכניסה לתלם חדש לחלוטין של העמדה לדין של פושעים עם כל הכוח שיש בחוק – ויש.

דרך אגב, גזענים: העבריינים, במיוחד חמומי המוח הצעירים שבהם, הם הראשונים שיפנו לאלימות כלפי יהודים (זה אירוני, כיוון שהדעה הרווחת במגזר היא שפושעים רבים מוגנים כי הם משת"פים).

2. לחסל במכת גרזן את אי השוויון

שנובע באיזושהי דרך ממדיניות ממשלה. אין סיבה שהכיתות במגזר יהיו גדולות יותר. אין סיבה לאי שוויון בתקציבים המוניציפליים לנפש. לאחרונה הודיעה הממשלה על תוספת מימון של 32 מיליארד שקל (או כ-10 מיליארד דולר) על פני עשור. זהו לעג לרש. מיליארד דולר בשנה זה רבע אחוז מהתמ"ג הישראלי – זה אפילו לא יתחיל לגרד את הבעיה.

יא ממשלת שינוי: הגיע הזמן להיות הרבה יותר נדיבים. נדיבות אסטרטגית היא חוכמה. נדיבות מיותרת היא טיפשות: יש כמה תקציבים מיותרים במקוואות ואצל "משגיחי הכשרות".

יא ממשלת שינוי: הגיע הזמן להיות הרבה יותר נדיבים. נדיבות אסטרטגית היא חוכמה. נדיבות מיותרת היא טיפשות: יש כמה תקציבים מיותרים במקוואות ואצל "משגיחי הכשרות"

3. חוק הלאום הוא פצע פתוח

הוא מדמם על השטיח בסלון. העבירו אותו ציניקנים, טמבלים ופירומנים. אל נא נחכה לשריפה. כנראה שאי אפשר לבטל את השטות הזאת כליל, אבל אפשר וצריך להוסיף מיד את מרכיב השוויון. איזה ארגומנט יש נגד דבר כזה? מי לא רוצה שוויון, לפחות הצהרתי? זה לא באמת ישנה דבר – מלבד את האווירה. לא עדיף לשפר את האווירה?

יש נטייה מוזרה לחכות עד הרגע האחרון כדי לעשות את הדבר הנכון. יגידו שרק פראייר עושה את הדבר הנכון ממש מיד, כאילו שהוא ממהר לתקן עוולות או משהו כזה. זה אנושי, זה אידיוטי וזה כרוך בסכנה: אפשר בקלות לפספס את הרגע.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com