מה קרה לחוש ההומור של השמאל?

לפני ארבעים שנה, יצא לאקרנים סרטם הקלאסי של חבורת מונט פייתון, "בריאן כוכב עליון".

לקול מחאות הכנסיה וקבוצות ימין שמרניות שהזדעזעו מחילול הקודש ופגיעה בערכי הדת בכלל והנצרות בפרט, נאלצו הפייתונים לקבל סיוע כספי מהחיפושית ג'ורג' האריסון על מנת להפיק את הקומדיה האנטי ממסדית, שהאולפנים הגדולים סרבו לממן.

הסרט, שנאסר להקרנה במדינות כמו אירלנד ונורווגיה, הפך להצלחה מסחררת והוכתר ב-1979 על ידי המבקרים כקומדיה הטובה בכל הזמנים.

מול נסיונות הצנזורה מצד הימין השמרני, שניסו למנוע הקרנת הסרט, עמדו איתן ארגוני שמאל פרוגרסיביים בהגנה על חופש הביטוי, עקרון שהיה נהוג ליחס לשמאל מימים ימימה

בימינו דומה שעקרון חופש הביטוי התחלף בקרב הוגי הדעות של השמאל בשמירה על תקינות פוליטית, וברצון להמנע בכל מחיר בפגיעה ולו מרומזת ברגשותיהם של אוכלוסיות, בעיקר כאלה הנתפסות כאוכלוסיות מוחלשות. אחד הקורבנות של השינוי הזה הוא חוש ההומור.

נסו רק לדמיין את תגובת השמאל האירופאי לסרט דוגמת "בריאן כוכב עליון" שהיה מציג באור נלעג את דמותו של הנביא מוחמד. כמה קיתונות רותחין על איסלמופוביה היו ניתכים על יוצרי הסרט מצד המצדדים בנרטיב של המערב מדכא העולם השלישי המוסלמי.

שאלו את עצמכם אם בדיחות על מגמגמים היו עוברות היום את צנזורת התקינות הפוליטית, או מה היה עולה בגורל הבדיחה על מריה הבתולה, שכאשר נשאלה אם נאנסה ענתה: "בהתחלה כן". והיה גם הצולע שקיטר שריפאו אותו מהצליעה וגזלו ממנו את האפשרות לקבץ נדבות. בדיחות כאלה על חשבון נכים לא היו עוברות היום את משטרת המחשבות של התקינות הפוליטית. אני לא בטוח שהיו מצנזרים את הסרט משמאל, אבל אני לא רואה ארגונים פרוגרסיביים יוצאים להגנתו, אני אפילו לא רואה אותם צוחקים מהבדיחות שבו.

סרט איום ונורא, "בריאן כוכב עליון". יש שם בדיחות על פמיניסטיות, על נכים, על מהפכנים, בדיחות על גבר שמבקש לשנות את מינו ולהפוך לאשה, אפילו סצינת הסיום המפורסמת לועגת לכל העמים הכבושים והמדוכאים על ידי האימפריה הרומית.

יש בכלל מקום להפעיל שיפוט מוסרי על הומור? נואל קארול טוען שלהכפיף הומור לרציונאל אתי זו שגיאה לוגית. מבחינתו זה כמו לשאול מה הצבע האופייני של משולשים. לא בטוח שהקביעה הזו מדויקת. הפילוסופית רוקסנה קריימר, שמאמר שלה היווה את ההשראה לפוסט הזה, טוענת שיש "בדיחות" שהן באופן מובהק גזעניות ופוגעניות, ולדוגמא מביאה את "הבדיחה" – כמה זמן לוקח לאשה שחורה לחרבן? – תשעה חודשים. קשה יהיה, אם לא בלתי אפשרי, להגן על טענה שבדיחה כזו איננה בדיחה גזענית בעליל. (התנצלותי הכנה על הגזענות, על רמת "הבדיחה" ועל השפה הוולגרית)

איפה עובר, אם כן, הגבול?

התקינות הפוליטית היא תוצר של הפוסטמודרניזם, היא נותנת פירוש מילולי נוקשה למילים הנאמרות, ולוקחת בחשבון אך ורק את השפעתן (המשוערת) על השומעים, מבלי לשקלל את הקונטקסט, את כוונת הדובר, את המסגרת האומנותית או התאורטית בהן נאמרים הדברים, ובמחי יד היא מוחקת רבדים שלמים של מורכבות תקשורתית ומחילה עליה כללים קשיחים של אסור ומותר.

בארה"ב, קומיקאים וסטאנדפיסטים רבים אינם יכולים כבר להופיע באוניברסיטאות, מעוז השמאל.

ההומור, מטבעו הוא פרובוקטיבי, פורץ גבולות, מכעיס ולפעמים מכאיב.

פעם השמאל הבין את זה וידע לעשות בזה שימוש. היום, התקינות הפוליטית חונקת את חופש הביטוי ומשתקת את ההומור. יש "בדיחות" שאינן משתמעות לשני פנים – הן גזעניות ותו לא. ויש את מונטי פייתון, עם הומור מורכב, עוקצני ובלתי מתחשב בתקינות פוליטית. השמאל איבד את חוש ההומור שלו, ואיבד את היכולת להבחין בין השניים.

מקורות:

Carroll, N. (2014). Humour: A very short introduction. OUP Oxford.
Kreimer, Roxana , "The Ethics of Humor (Roxana Kreimer in the 1st Int. Conf on Philosophy of Humor)"

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 524 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 16 ביולי 2025
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־649 למלחמה ● 50 חטופים עדיין בעזה

הבית הלבן: טראמפ ייפגש עם ראש ממשלת קטאר ברקע המגעים להסכם בעזה

דיווח: ארה"ב ביקשה מישראל להפסיק את התקיפות נגד צבא סוריה בדרום המדינה, ישראל הסכימה ● טראמפ: לא ממהר לשיחות עם איראן, למרות שהם "רוצים לדבר"; דיווח: אם עד אוגוסט לא יושג הסכם - יחזרו הסנקציות ● ארה"ב: אוניברסיטת קולומביה הודיעה על צעדים חדשים למאבק באנטישמיות

עוד 5 עדכונים

פטרימוניאליזם אוטוריטרי

בימים אלה, כשלשונו של בנימין נתניהו מתייבשת כבר מרוב ליקוקים שליקק לנשיא דונלד טראמפ, ומחוות החנופה שלו ושל רעייתו עדיין מהדהדים לתפארה בבלוגוספירה שלו, הולכת וגוברת הביקורת בארה"ב על הנשיא, אופן פעולתו ועל מדיניות ה"ביביבי" שלו (Big Beautiful Bill), זו התוכנית הכלכלית החדשה, שתוסיף בעשור הקרוב 2,5 טריליון (כן, כן, טריליון, לא מיליארד) דולרים לגרעון הלאומי בארה"ב, בניגוד מוחלט להבטחות הבחירות שלו.

בעוד שבישראל רבים נמסו מהנאה כשנתניהו הציג בפני הנשיא את המכתב שכתב ובו המלצה שלו לתת לטראמפ את פרס נובל לשלום, ואחרים סלחו לשרה ("הגברת הראשונה") נתניהו על כך שהנחיתה צ'פחה על גבו של הנשיא, ג'סטה הנתפשת בעיני כל חניך התרבות האמריקאית לא פחות מברברית, בתקשורת של מעצמה זו, ובקרב המעמד הקורא בעולם כולו, גוברת ומתחזקת הביקורת על טראמפ 2.0.

פרופ' יורם פרי הוא סוציולוג פוליטי, היה בעבר יועץ פוליטי של יצחק רבין, וכיום פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. בין פרסומיו הרבים היה גם הספר רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,207 מילים
אמיר בן-דוד

השווקים כבר לא קונים את האיומים של טראמפ

טראמפ הכריז באפריל על תוכנית מכסים עולמית, שגרמה לזעזוע עמוק בשווקים – עד כדי כך שנאלץ לסגת ממנה זמנית ● כעת הוא שב ומאיים בהטלת מכסים דרמטיים לא פחות, אלא שהפעם השווקים מגיבים באדישות, כאילו לא התחוללה זה עתה רעידת אדמה כלכלית עולמית ● אז מה בעצם המשקיעים יודעים היום, שלא ידעו אז? ● פרשנות

עוד 772 מילים

האם הפילוסופיה יכולה להציל את ישראל?

מאז סיום המלחמה נגד איראן, מתגברת תחושת מחנק של כמעט שנתיים. המציאות הפכה למקום עמוס רעש, צעקה וכאב עמוק שאין לו מילים. קשה להבחין בין עובדה לפרשנות, בין זיכרון לטראומה. הכל מתערבב בתוך שיח מתלהם ושטוח, מעין מרק סמיך שבו כמעט בלתי אפשרי לומר משהו שיישמע אמת. אבל אולי דווקא כאן, בתוך הבלבול, יש מקום לפילוסופיה – לא כתשובה חכמה, אלא כשאלה פתוחה, כבקשת נשימה.

הפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק, שנחשב כיום לאחד ההוגים החשובים והמשפיעים ביותר בעולם, מתאר בדיוק את מה שקורה לנו עכשיו: "אנחנו יודעים מאוד טוב שזה לא נכון, אבל אנחנו ממשיכים לנהוג כאילו זה כן נכון".

רודריגו רמניק הוא רב חילוני הומניסטי מטעם מכון תמורה, איש חינוך, מנחה טקסים וסוציולוג. גדל במחתרת בצ'ילה בתקופת הדיקטטורה הצבאית, להורים שנאבקו למען זכויות אדם ודמוקרטיה, עלה לישראל ב-1999 ומתגורר בקיבוץ כפר גליקסון עם בת זוגו ענבל וילדיהם אילן, אורי ומאיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
7
1. זו גישה פילוסופית אחת. ישנן גישות אחרות (למשל: סוטו-זן, דאואיזם, שינטו) שרואות הפוך לחלוטין את המצב. 2. אני חולקת על לוח הזמנים שציינת (כנקודת השבר של החברה הישראלית). לדעתי נקודת הש... המשך קריאה

1. זו גישה פילוסופית אחת. ישנן גישות אחרות (למשל: סוטו-זן, דאואיזם, שינטו) שרואות הפוך לחלוטין את המצב.
2. אני חולקת על לוח הזמנים שציינת (כנקודת השבר של החברה הישראלית). לדעתי נקודת השבר, או קו פרשת המים, היתה בתקופת מלחמת לבנון השניה.

לצערי אנחנו בעידן פוסט-מודרני, שבו, כל תעוזה לשאול שווה לערך לכל תעוזה של הבעה. כל אחד טוען שיש לו את הרגש האישי שלו, ושהדעה שלו היא לגיטימית כמו של כל אחד אחר, ובזמן שהוא מתבסס על הצדק... המשך קריאה

לצערי אנחנו בעידן פוסט-מודרני, שבו, כל תעוזה לשאול שווה לערך לכל תעוזה של הבעה. כל אחד טוען שיש לו את הרגש האישי שלו, ושהדעה שלו היא לגיטימית כמו של כל אחד אחר, ובזמן שהוא מתבסס על הצדק שבדר, נותרת השאלה – למה לטעון כך? למה אני צריך להראות לאחרים שהדעה שלי היא לגיטימית, או שאני סובייקט ייחודי שחושב אחרת? האם זה למען ה'להראות'? או למען המסר – אנרגיה של שינוי בדפוסי החשיבה ההגמוניים.

המאמר שלך כתוב היטב ומעלה בי בדיוק את השאלה של הפילוסופיה, האם הדברים נשקלים במטרה לייצר חשיבה גדולה, גבוהה יותר שתביא שינוי תפיסתי? או שהכיכרות, ההזדהות, הפיתוי לחזור לעבר – לנורמה – ולקדש אותו אל מול השינוי שאנו חווים – זה רק ניסיון שלנו להרגיש איזהושהיא שליטה- במציאות שאנחנו יודעים שאיננה בשליטתנו.

בני האדם אוהבים שליטה, ובמקום ובזמן שבו יש שינוי מבני של האנושות – של העולם, אנחנו מנסים לשמור על שליטה שהיא מראש פנטזיה אחת גדולה. אז הכי קל לנו לעשות זאת, באמצעות טיעונים, זריקה של מסרים קיצוניים, וסמלי לאום.

תכלס: ישות קטנה מפולגת מאותגרת לא תשרוד במקום בו שקר הוא אמת וערלים שולטים במקום אהבת חינם וחמלה וקדושת חיים נעקדת וניכתשת במלחמה נצחית ואת הרציונליות מחליפים אינטרסים צרים וצבא פועל... המשך קריאה

תכלס:
ישות קטנה מפולגת מאותגרת
לא תשרוד
במקום בו שקר הוא אמת
וערלים שולטים במקום אהבת חינם וחמלה
וקדושת חיים נעקדת
וניכתשת במלחמה נצחית
ואת הרציונליות מחליפים אינטרסים צרים
וצבא פועל לפי פנטזיות משיחיות
של טרנספר ופוגרומים
ועושק וגזל ושחיתות
מחליפים טוהר מידות וחוק צדק
ומינוי בורים ביריונים
מלווה ברמיסת אנשי מקצוע ישרים
ואין עוצר.
אוטוקרטיה פשיסטית תיאוקרטית פירומנית
קלפטוקרטית משעבדת קקיסטוקרטית בורה
תקרוס.
קונספציה
ואף פילוספיה (והדחקה) לא יועילו
בלי שינוי מהותי, עכשיו.

עוד 636 מילים ו-7 תגובות

למקרה שפיספסת

הכדוריד בידיים של הליכוד

תחקיר זמן ישראל ראש עיריית ראשל"צ וסגנו חתרו להשתלט על איגוד הכדוריד וארגנו קמפיין מזהיר לניצחון בבחירות לראשות האיגוד ● הם גייסו ראשי עיריות מהליכוד וחברי מפלגה, שהפעילו לחצים פוליטיים על חברי אגודות ● לפי גורמים בענף, גם הוחלפו נציגים בהצבעות, וחיברו בין תמיכות עירוניות לבין תמיכה במועמד שלהם ● יו"ר האיגוד הנבחר: "אתה יכול לעטוף עם הטענות האלה דגים"

עוד 3,295 מילים ו-1 תגובות

המשפט הבינלאומי וחשיבותו בהסברה הישראלית

המשפט הבינלאומי הפך במאה ה-21 לזירת מאבק הסברתית מרכזית. הנרטיב הפרו-פלסטיני, שמציג את ישראל ככוח כובש ומדכא, נשען באופן כמעט מוחלט על מונחים ומושגים מתוך המשפט הבינלאומי. "אפרטהייד", "כיבוש", "רצח עם" – אלו לא רק מילים, אלא הגדרות משפטיות בעלות משמעות עמוקה, המשמשות ככלי נשק במאבק ההסברתי.

ההנחה הבסיסית של הנרטיב הפרו-פלסטיני היא שהמשפט הבינלאומי הוא הסמכות העליונה, "המוסר האובייקטיבי". הם מציגים את עצמם כמי שנלחמים למען צדק בינלאומי, ומאשימים את ישראל בהפרה שיטתית של אמנות וחוקים בינלאומיים.

רוני בנשק הוא נער ישראלי שמתעסק בהסברה. מתעמת וחוקר לעומק את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
@Manofsteel mango steel 1. נכון שהמשפט הבינלאומי מושפע מאינטרסים פוליטיים ולאומיים. אבל זה לא סותר את העובדה שהוא משפיע בצורה עמוקה על דעת הקהל הבינלאומית. הציבור, התקשורת, האקדמיה והרש... המשך קריאה

@Manofsteel mango steel
1. נכון שהמשפט הבינלאומי מושפע מאינטרסים פוליטיים ולאומיים. אבל זה לא סותר את העובדה שהוא משפיע בצורה עמוקה על דעת הקהל הבינלאומית. הציבור, התקשורת, האקדמיה והרשתות החברתיות רואים במשפט הבינלאומי סמכות מוסרית. לכן ישראל צריכה לדעת להשתמש בכלים המשפטיים האלו בצורה חכמה כדי לקדם את העמדות שלה ולסתור טענות שקריות.

2. אתה גם צודק וגם טועה: נכון שכל פעולה של ישראל מעוררת תגובה רגשית או פוליטית, לא משנה מה. אבל זה גם נכון שהמשפט הבינלאומי תופס מקום הולך וגדל בשיח. מספיק להיכנס לכל דייביט על ישראל באינטרנט, ותמצא שם מושגים כמו "אפרטהייד", "כיבוש", "רצח עם", "פשעי מלחמה". כל אלה נלקחו ישירות מהמשפט הבינלאומי. להתעלם מזה זה לוותר מראש על אחת מזירות ההשפעה המרכזיות.

3. אתה מתעלם מהעובדה שכבר ציינתי את זה. המילה "חלק" מתייחסת לכך שהמבצע אינו חייב לרצות לרצוח או לרצוח את כל בני הקבוצה כדי שייחשב כרוצח עם. הדוגמה הקלאסית לכך היא סרברניצה ששם נרצחו כ-8,000 בני אדם. זה הוכר כרצח עם, למרות שמדובר רק בחלק קטן מהקבוצה הכללית, בגלל שהייתה כוונה מובהקת למחוק את הקהילה באותו אזור.

4. אתה שוב מתעלם מהיסוד הקריטי ביותר בפשע רצח עם: הכוונה. לא כל פעולה, וחמורה ככל שתהיה, היא רצח עם. גרימת סבל קשה, פגיעה או אפילו הרס רחב – זה לא מספיק. אם לא ניתן להוכיח כוונה מוצהרת וברורה להשמיד את הקבוצה באופן מלא או חלקי כקבוצה, ההגדרה המשפטית פשוט לא מתקיימת.

5. הניסיון שלך לבסס טענת רצח עם על ציטוטים סלקטיביים של חברי כנסת או שרים הוא שגוי, מטעה ונופל בכשלים לוגיים. המשפט הבינלאומי לא עוסק ברגשות של פוליטיקאים ולא בדברי הסתה, אלא במדיניות וכוונה בפועל. המדיניות הרשמית של מדינת ישראל ושל צה"ל היא לפעול נגד חמאס, לא נגד העם הפלסטיני. ציטוטים סלקטיביים – אינם שווי ערך להחלטות אסטרטגיות, לפקודות צבאיות או לפעולה ממוסדת. לבלבל בין אמירה של פוליטיקאי לבין מדיניות מדינה זה ליפול בכשל איש קש (Strawman) ובכשל סיבתיות (Post hoc)

1. לפי הריאליזם הבינלאומי, המשפט הבינלאומי, פרשנות מעשים, הענקת לגיטימציה או שלילת לגיטימציה, וכן התגובות בציבור, בדיפלומטיה ובתחום שיתופי הפעולה — כל אלו מוכתבים על ידי אינטרסים לאומיי... המשך קריאה

1. לפי הריאליזם הבינלאומי, המשפט הבינלאומי, פרשנות מעשים, הענקת לגיטימציה או שלילת לגיטימציה, וכן התגובות בציבור, בדיפלומטיה ובתחום שיתופי הפעולה — כל אלו מוכתבים על ידי אינטרסים לאומיים ומאזני כוח ולא רק על פי נורמות או משפט.
2. דיון משפטי מדוקדק וניסוחים פורמליים חשובים בעיקר בקרב חוגים מצומצמים. בפועל, כל פעולה נושאת עמה השלכות. מעבר לשאלות יעילות צבאית, קיימות סוגיות מוסר ונורמות בינלאומיות שלא ניתן לעצב לחלוטין בנרטיב: לעניין פגיעה מסיבית באוכלוסייה אזרחית, כמו נשים, ילדים, הרעבת אוכלוסייה, הרס תשתיות אזרחיות ומניעת סיוע. הצדקות ביטחוניות או טיעונים אחרים אינן צידוק אוטומטי כאשר נוצרת פגיעה רחבת היקף, שהרסה עולה על "מסה קריטית" מסוימת – עניין שנבדק בפועל ובראיות.
3. לפי ההגדרה המשפטית, ג'נוסייד הוא כוונה להשמיד "קבוצה" או חלק מהותי ממנה. הפסיקה הבינלאומית מפרשת "חלק מהותי" כאזור גאוגרפי חשוב, או קבוצה שיש להשמדתה פוטנציאל לפגוע בקיום העתידי של הקבוצה כולה, בין אם דמוגרפית ובין אם תרבותית. אין הכרח שכל הקבוצה תושמד בפועל; נדרשת כוונה ממוקדת והיקף נזק משמעותי — הן במעשים המכוונים והן בתוצאותיהם.
4. "גרימת נזק חמור לגוף או לנפש לבני הקבוצה" — די שהנזק יפגע בהיקף משמעותי של האוכלוסייה, כך שיש בו כדי לסכן את עתיד הקבוצה.
או: "העמדת הקבוצה בתנאי חיים שבכוחם להביא להשמדתה הגופנית, כולה או חלקה."
הערה: "חלקה" מתייחס לחלק מרכזי לקיום הקבוצה או לשימור המבנה החברתי שלה.
גם מניעת ילודה, או העברת ילדים לקבוצה אחרת — די בכך שהפעולה פוגעת באופן משמעותי באופי הדמוגרפי או התרבותי של הקבוצה.
5. יש לתעד ולא לשכוח את ההתבטאויות של בכירים ובעלות תפקיד והשאלה מה הייתה כוונתם, לדוגמה:
• "מחיקת כל עזה מעל פני האדמה… שימותו."
• "כל התינוקות בעזה הם האויב."
• "אין לי בעיה שילדים בעזה ימותו."
• "אני משטחת את עזה, אין לי סנטימנטים."
• "אנחנו משמידים את כל מה שנשאר מהרצועה."
• "אפשר להרוג מאה פלסטינים ביום ולא אכפת."
• "להכרית, למחוק."
• "אין בלתי מעורבים… להפגיז ללא רחם מהאוויר! תמרון קרקעי רק אחרי שיטוח בניינים."
6. ישראל היא דמוקרטיה על מלא, ולצה"ל יש קוד מוסרי והוא פועל רק לפי המשפט הבינלאומי, עם ליווי של הפצ"רית ויועצים, ויש בגצ עצמאי מבקר, ויועמשית עצמאית, ותקשורת שמדווחת את כל העובדות בשקיפות, והממשלה רציונלית ושומרת חוק ורודפת שלום ואמת ומוסריות, אז אין מה לדאוג.
7. הסברה טובה תמיד נשענת על מדיניות צודקת וחכמה וטובה, ועל האמת וערכים טובים ואנושיות.

עוד 881 מילים ו-2 תגובות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

נתניהו איבד את הרוב אבל לא את השליטה

שבעה ח"כים של יהדות התורה הודיעו על פרישה מהקואליציה, אך ניסיון העבר מלמד שהם עשויים להמשיך לשלוט במשרדיהם מאחורי הקלעים ● גפני התרוצץ בין לשכות, אדלשטיין שוב שימש כשעיר לעזאזל, ונתניהו לא טרח להשיב כשנשאל על חוק הגיוס בלילה שבו נהרגו שלושה חיילים ● עכשיו נותרה הקואליציה עם 60 ח"כים – אבל ייתכן שגם זה זמני ● פרשנות

עוד 829 מילים

ללא הכרעה וללא אסטרטגיה, ישראל שוקעת בעזה

המחירים היומיומיים הכבדים שצה"ל משלם על הלחימה בצפון הרצועה ממחישים עד כמה ישראל רחוקה מ"ניצחון מוחלט" וחושפים את הפער בין תקיפות מסיביות לתוצאה אסטרטגית ● הרמטכ”ל לא מוכן לדשדש, נתניהו מאותת על הפסקת אש, אבל יוזמת "העיר ההומניטרית" בדרום הרצועה נראית פחות כפתרון ויותר כעוד דרך להאריך את המלחמה ● אז מה האסטרטגיה עכשיו? לא ברור ● פרשנות

עוד 832 מילים
היום ה־648 למלחמה ● 50 חטופים עדיין בעזה

אף שלא הפעיל בעת הטבח את ההתרעות על חדירה, רפי מילוא יקודם לתפקיד מפקד פיקוד צפון

דיווח: ישראל מיתנה את עמדתה לגבי פריסת הכוחות במהלך הפסקת האש, והדבר הביא להתקדמות של ממש במשא ומתן עם חמאס ● צה"ל הודיע שעשרות מוחים חצו, באזור מג'דל שמס, את הגבול לסוריה וכוחות הצבא פועלים להשיבם ארצה; מסיגי הגבול כנראה חדרו לסוריה בעקבות הפגיעה בדרוזים במדינה ● שיקלי קרא להתנקש בחייו של נשיא סוריה א־שרע: "מדובר בטרוריסט"

עוד 46 עדכונים

היבלית עולה מהספסל: כפר סבא מהמרת על מהפכה במגרש

האם ממגרש הכדורגל הקטן בכפר סבא תצא בשורה עולמית? העירייה ביקשה להיפטר מהדשא הסינתטי, שמהווה מפגע סביבתי ובריאותי, וקיבלה הצעה מפתיעה ממרכז "זרעים מציון" המתמחה בפרחי בר: משטח דשא העשוי מיבלית ● הרעיון: להפוך את החסרונות של העשב הפולש ליתרונות ● "אם זה יצליח, תהיה לנו הוכחת יכולת למשהו שעוד לא בוצע בעולם"

עוד 1,231 מילים ו-4 תגובות

"הממשלה חייבת לשקם את הצפון. זו משימה קיומית"

התיירים נעלמו, העובדים עזבו, הפיצויים לא הספיקו – וחלק מהעסקים לא קיבלו דבר ● ה"האב" הקולינרי בשניר לא שרד את המלחמה; הסנדלרייה באיילת השחר וסדנת הקרקס מראש פינה שרדו בקושי; בית הספר לבישול בגונן לא נפתח; המרקידה משלומי עברה לחיפה – ואילו מפעל החטיפים שנפתח בקריית שמונה דווקא שרד וצמח

עוד 2,684 מילים

בתוך יממה ספגו היועצת בהרב-מיארה והנשיא עמית סדרת מהלומות מהדהדות: פשרה שהושגה בלחץ בג”ץ, החלטת סולברג שמתירה את קיומו של השימוע להדחת היועצת, ותמרון פומבי של השופט מינץ נגד נשיא העליון ● אך התמונה מורכבת מהנראה, ורוב זעקות השבר מוגזמות ומיותרות ● פרשנות

עוד 1,039 מילים ו-1 תגובות

לנתניהו אין תרחיש של סוף – לא למלחמה, לא חטופים, לא לעזה

נתניהו דבק במשימה הבלתי אפשרית של חיסול חמאס ומסרב לסיים את המלחמה – גם במחיר חיי החטופים הנמקים במנהרות עזה ● ולא, זו לא התעקשות של בן גביר וסמוטריץ’ - זוהי עמדת ראש הממשלה ● במקביל, תוכנית ההגירה מרצון צוברת לגיטימציה, כשצרפת מאותתת שהיא מוכנה לקלוט כל פליט פלסטיני מהרצועה ● ביחד, החדשות מסמנות עתיד אפל לעזה ולישראל גם יחד ● פרשנות

עוד 1,016 מילים ו-1 תגובות
היום ה־647 למלחמה ● 50 חטופים עדיין בעזה

שלושה חיילים נהרגו מפגיעת נ"ט בטנק בעזה

ההרוגים - סמל יולי פקטור מראשון לציון, סמל שלמה יקיר שרם מאפרת וסמ״ר שהם מנחם מירדנה ● סופית: דגל התורה תעזוב את הקואליציה והממשלה, למרות התיקונים שנתניהו ניסה להכניס בחוק הגיוס ● היועמ"שית לנתניהו: עליך להגביר את האכיפה על המשתמטים החרדים ● דיווח: הרמטכ"ל אמר לדרג המדיני כי תוכנית עיר הריכוז בעזה "לא ישימה" ● הדחת עודה נפלה בכנסת

עוד 56 עדכונים
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

אם זה הולך כמו שטאזי ועושה קולות של שטאזי

אין צורך באמת לחקור את גליקמן – עצם העובדה שהיוזמה הזו הגיעה לשולחנה של היועמ"שית כבר עושה את העבודה; אין צורך להגיש כתב אישום נגד ישראל פריי – עצם מראהו באזיקים כבר שולח את המסר ● אלה לא תקלות, אלא תהליך שיטתי, שמינויו הצפוי של דוד זיני לראשות שב"כ רק יאיץ: היד על ההדק נגד עיתונאים ומבקרי שלטון תלך ותהפוך קלה יותר ● פרשנות

עוד 548 מילים

טראמפ מעניש מדינות שמעמידות לדין את בעלי בריתו

בשבוע שעבר התרחש אירוע שאולי חמק מעיני רבים בישראל: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע על כוונתו להעלות את המכס על ייבוא מברזיל ל־50% ● להצהרות כאלה מהנשיא האמריקאי הציבור כבר התרגל, אך העילה למהלך צריכה להדאיג במיוחד את ישראל ● פרשנות

עוד 470 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה