ובכן, הנביחות על ביבי היו רק הפרומו. אולי לא סיפרו לכם אבל פינוקי נמשח לעיתונות, תעודה ועמה והרבה טקס בישבן האומה. הוא כבר דורש הגנה משמאלנים.

הילד שירד על ארבע, חפן את חלציו למקרה שאבא לא הבין את הרמז, והדגים במופע אורקולי ובלשון שאינה משתמעת לשתי ביצים ונביחה איך אבא ביצע את זממו בכחלון, אני לא אחזור על התיאור הפלסטי כי אמא שלי תשטוף לי את הפה בסבון.

ובכן, הנביחות על ביבי היו רק הפרומו. אולי לא סיפרו לכם אבל פינוקי נמשח לעיתונות, תעודה ועמה והרבה טקס בישבן האומה. הוא כבר דורש הגנה משמאלנים

ובכן, הילד הזה עכשיו עיתונאי, אלוהים ישמור, היש עוד תחתית שהעיתונות לא גירדה מלמטה? כי לנבוח היא שכחה, עכשיו רק יאיר זוכר איך ועל איזה צד.
התרגלנו לחדשות שהן פייק מוחלט, לתחקירים על אסלות בבית רה"מ, על בית ששופץ לכדי ארמון, על העברות כספים לחמאס, על שותפות עם תומכי טרור, וכל זה נצרב בתודעה כאמת צרופה.

התרגלנו לאייטמים שהם פייק מתוצרת מכונת תעמולה אגרסיבית. כל אייטם -מוקש רגל לקואליציה השבירה. התפרים גלויים, יש מי שמאכיל את מפלצת הפייק ומממן את תעשיית החבלה הזאת. כל ניואנס מנופח למימדי ענק.

דוגמה טריה: הפגנת אוהלים קטנה בת"א. הכתב הנבוך מתנצל בפריצת שידור תמוהה: "כרגע מדובר בכמה אוהלים אבל אנשים באים והולכים". לצד מחאת "מעשה בחמישה אוהלים" התקיימה באותו ערב גם הפגנה לא קטנה בכמה מוקדים, בנמל תל אביב ועל גשרים ברחבי הארץ, לתמיכה בממשלת בנט-לפיד ובה השתתפו אלפי אנשים. ההפגנה זכתה לאזכור אגבי בסוף המהדורה. למה להרגיז את הבעלים שמחזיק ברצועת השידור?

ועכשיו זה. הנדסת התודעה עולה שלב. הילד לא סומך על כלבי השמירה של אבא.
מצד שני הוא משתלב במרחב המקצין. כשאני רואה צייצן בשם משה הרוש, שהוא עורך חדשות שישי של איילה חסון, מצייץ בטוויטר את דעתו המשודרת ממילא במהדורת השבת, אני מבינה שהכל פרוץ ומזמן משתינים כאן מהמקפצה.
התרגלנו לחדשות שאינן רק דיווח מקצועי וענייני אלא לאוסף לא מקרי של תעמולה בוטה ולא מתנצלת בעד מנהיג שהפסיד בחירות.

אולי הוא לחש לה איזו טעות עשיתי כשנתתי יד לקואליציה הזו? מה חשבתי לעצמי? איך הפרתי כל הבטחה למצביעים שלנו? איזו טעות עשיתי, אלוהים. אולי? https://t.co/CrNA4Kbm3m

— moshe harush (@Moshehr) June 15, 2022

לא רק נתניהו מסרב להשלים עם התוצאה. גם הטייקונים פרנסי הערוצים, שליבם גס בממשלה מתפקדת, ותחת שרביטם מעצב תודעת ההמון יש עיתונאים כמו עמית סגל, עוד בן של, שהבעות פניו במהדורות הן ברומטר מדויק למצב השלטון.

אצלו הקואליציה מתפרקת כל יומיים גם כשהיא עומדת על רגליה, ומשאלות לבו הרותח מזעם הן אייטם בחדשות, כמו גם שפע סקרים מעצבי תודעת נצחיותו של נתניהו כראש ממשלה, אייטם קבוע בערוץ 12 המונח לרגליו כמו גווייה.

אצל סגל הקואליציה מתפרקת כל יומיים גם כשהיא עומדת על רגליה, ומשאלות לבו הרותח מזעם הן אייטם בחדשות, כמו גם שפע סקרים מעצבי תודעת נצחיותו של נתניהו כרה"מ

או הצמד חסון ושרון שהפכו את ערוץ 13 לתאומו של ערוץ 14 שהיה ערוץ מורשת והפך לערוץ תעמולה שמקדם אג'נדה ביביסטית בלי למצמץ ולו מראית עין של איזון. והתרגלנו.

למשל, העיתונאים שהבינו שחדשות פייק זה אחלה, כמו העיתונאי החרדי יאיר לוי שהעלה צילום דירת יוקרה רמת שרונית ממגזין דיור כאילו מדובר בביתו של בנט אחרי שיפוץ. וגם כשהעמידו את ירא השמיים על טעותו המשיך הציוץ לככב בטוויטר, ולמה? מדובר בירא שמיים אדוק ושומר שבת. לשון הרע זה לחלשים ואילו צריבת תודעה זו מצווה דרבנן.

"העיתונאי" והצייצן יאיר לוי פרסם כביכול תמונות של הבית של בנט לאחר השיפוץ. בפועל אלה תמונות של בית מאיזור השרון מלפני עשור ???? pic.twitter.com/jvg4R8kGIl

— צליל לידרור Tslil Lidror (@TLidror) June 18, 2022

שלטון הטייקונים מזמן ירד לכביש. אבל מישהו הפסיק את הזרם גם במועצת העיתונות המסורסת ממילא, אם על אדמת העיתונות החרוכה גם בנו של אתרוג הטייקונים עונה על קריטריונים לתעודת עיתונאי, חרף התבטאויות מסיתות בעליל. אלא אם הכללים שונו וספינת העיתונות שטה לעבר השקיעה.
והיא שטה.

כך מיצב עצמו הבן מחדש. לא עוד פרזיט מיום היוולדו ועד בקיעתו מחדש כבייבי פוליצר. הבחור המוזר, שהיה לא יותר מדמות גרוטסקית בארץ נהדרת, ריסס ברוק יריבים של אבא בימין ובשמאל, וריצף את דרכו לעיתונות בהשמצות וקללות נמרצות מבלפור דרך טוויטר ומשם, דרך כניסת אח"מים, לעיתונות שכבר טובלת עד קודקוד במי אפסיים.

מי שהיה לא יותר מדמות גרוטסקית בארץ נהדרת, ריסס ברוק יריבים של אבא בימין ובשמאל, וריצף את דרכו לעיתונות בהשמצות מבלפור דרך טוויטר ומשם, דרך כניסת אח"מים, לעיתונות שכבר טובלת במי אפסיים

עיתונות זה מקצוע שאין הכרח ללמוד אבל עוזר להיוולד פריווילג מורם מעם ולהינשא על גל תקשורת עכור למקום משפיע, לא מתוך כישרון אלא כבנו של פוליטיקאי בעל מעמד מיתי בציבור, כזה שטייקונים שבבעלותם ערוצי חדשות חפצים ביקרו.

אתה מוצא את סגנון הדיבור המשולח של הבן בתוך התבטאויות של אביו ("בולשביקים", "מדגרת קורונה ואנרכיה") וניכרת בבירור השפעת המטבחון המשפחתי עליו. כשאתה מקשיב לנתניהו אתה מוצא סימנים של הבן ורוח העוועים וזה מעורר דאגה.

סאגת משפט נתניהו-אולמרט הציפה את מה שהעיתונות מחרישה במכוון, מתוך אינטרסים שאין להם דבר וחצי דבר עם זכות הציבור לדעת, למה מי שואל אותו.

נתניהו הבן עוד ינסח מחדש את תקנון מועצת העיתונות. כפי שהוכיח עד כה, האמת היא נר לחלציו והוא מקפיד לנבוח אותה על הורים ולנגח שועים, ומשתמש במידע שמגיע אליו מפי הסוס ורעייתו כאילו אין בעולם אתיקה ואין ניגוד עניינים, שלא לומר תרבות דיון. זו מורשת מהבית, כל השפע התרבותי הזה, יש לו מדינה בהמתנה.

מה עוד תבקשי ממנו מכורה?

טרם יבשה הבושה מעל תעודת העיתונאי ולפני שכתב מילה תחת אצטלת עיתונאי, נחפז מר מרה לתבוע ממועצת העיתונות הגנה מפני שמאלנים. וכבר נקבע בעבר כי מדובר במילה נרדפת לבוגדים.

מיד עלה בי חשד שכל תעודת העיתונאחס הזו לא נבראה אלא להשיב לו את השמיכי, שאיבד אחרי שהאבטחה הוסרה מעליו לראשונה מאז בקע מהביצה. איזו נוסטלגיה.

נתניהו הבן עוד ינסח מחדש את תקנון מועצת העיתונות. כפי שהוכיח עד כה, האמת היא נר לחלציו והוא מקפיד לנבוח אותה על הורים, ומשתמש במידע מפי הסוס ורעייתו כאילו אין בעולם אתיקה וניגוד עניינים

זוכרים איך סימן אצבע משולשת כלפי עיתונאים בבית המשפט?
היו ימים. בקרוב בבחירות הקרובות למקום מגוריכם, ראו, הוזהרתם.
או שלא.

מי בא לטורקיה?

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

המרחב הפוליטי הופך בכל יום למתחם זימה פוליטי הזועק לשטיפת זרנוק של היועצת המשפטית לממשלה. אבל במתחם הזה מתגוללות ומתחככות אלה באלה עבירות שוחד, איומים, עבירות סחיטה, עבירות לכאורה ושתיקתה התמוהה של היועמ"שית.

המרחב הפוליטי הופך בכל יום למתחם זימה פוליטי הזועק לשטיפת זרנוק של היועמש"ית. עבירות שוחד, איומים, סחיטה ועבירות לכאורה מתגוללות ומתחככות, ושתיקתה תמוהה

לא זכור לי מתי במקרים של חשדות לפלילים מצד נבחרי ציבור נאלם כך קולו של היועץ המשפטי, ונעלם כל רמז לעצם היותו בקרבנו. אפילו היועמ"ש השערורייתי אביחי מנדלבליט הבין שעליו לומר משהו, גם אם בקול רפה, גם אם רק כדי לטייח. משהו חייב להיאמר, אות חיים חייב להגיע מהערכאה המשפטית הפוליטית עליונה. ואם חשבנו שאחרי מנדלבליט המצב יכול רק להשתפר, הרי שטעינו; שערורייה רודפת שערורייה ושום קול לא נשמע.

חברת הכנסת עידית סילמן מכריזה בריש גלי ובפירוט שהובטחו לה שמים וארץ בתמורה לעריקה, כלומר: שוחד פוליטי. ומשרד היועמ"שית משדר אלינו דממה נחושה.

בעלה של סילמן, שמוליק מודיע קבל עם ועדה שגם הוא ברשימת המוטבים הזכאים לנתח מעוגת השוחד.

סילמן (חברת כנסת האמונה על חוקים וחקיקתם) מאיימת על ניר אורבך בחשיפת חומרים מרשיעים במידה ותוכרז כפורשת ע"י הוועדה שבראשה הוא עומד.

אורבך (האם נכנע לאיומי הסחיטה?) מקבל מהאופוזיציה מתנת עריקה –

שריון ותפקיד.

השיח המאפיונרי הפלילי המשתלט במהירות על בית הנבחרים מצליח להפיק מלשכת היועמ"שית שקט בעוצמה גבוהה ביותר.

ובינתיים:

גריסת המסמכים בלשכת בנימין נתניהו נשכחה.

ספר התנ"ך יקר הערך שקיבל נתניהו מפוטין ונעלם, נשכח.

30 מתנות שנתניהו נדרש להחזיר לפני כחצי שנה, נשכחו.

פריצת "האיראנים" לטלפון של בני גנץ, נשכחה.

סכומי עתק לרכש בוטים עוקבים מרחבי העולם לחשבון הטוויטר של נתניהו, והשלטת תרבות הפייק, נשכחו.

כל אלה, ועוד חשדות רבים רובצים לפתחנו, מכוסים היטב בשמיכת שתיקתה העיקשת של היועמ"שית.

האם יכול להיות שהיועצת המשפטית תפסה מסתור עד יעבור זעם ויתמסמס הצורך בהתערבותה? האם אינה מבינה שערימת השחיתויות שמהן היא מתעלמת ובכך מאפשרת להן להתרבות במהירות באין מפריע, הולכת וקוברת את כולנו?

האם יתכן שהיועמש"ית תפסה מסתור עד יעבור זעם ויתמסמס הצורך בהתערבותה? האם אינה מבינה שערימת השחיתויות מהן היא מתעלמת ובכך מאפשרת להן להתרבות – הולכת וקוברת את כולנו?

חובה על היועמ"שית להשמיע את קולה ולהודיע שתפתח בבדיקה לגבי כל אחת מהפרשיות האלה ופרשיות נוספות.

או לחילופין לעשות מעשה מנדלבליט ולהצהיר עוד בטרם בדיקה שכל העוסקים במלאכת השיחוד וההשתחדות אינם חשודים, ולפיכך אין כלל צורך בהתערבותה, ואולי בעצם גם ב (אי) נוכחותה הציבורית.

במהלך השנים 2016-2015 כתב ירון צ. כהן את "שמש אחרונה" (הוצ' כרמל) רומן המתרחש על רקע קריסת הדמוקרטיה הישראלית, מערכת המשפט והעיתונות. היום הוא כותב: כששופטי העליון מסרבים להרחיק מבט אל מעבר לקצה אפם, קיים סיכוי סביר שהרשומה הבאה שבה יוזכר חורבן הדמוקרטיה הישראלית תהיה ידיעה חדשותית במדורי האקטואליה של העיתונות העולמית.