"זו משימה ציונית", אומר עו"ד רועי וולר בהתלהבות על 600 העצים שניטעו לאחרונה באדמת הנגב. ואכן, הפרחת השממה הייתה חלק מהאתוס הציוני כבר בימי דוד בן גוריון.

רק שהפעם לא מדובר בהפרחת השממה, אלא בהצללת השממה. והעצים לא ניטעו ביער קק"ל שמטרתו לבלום את התיישבות הבדואים בנגב, אלא דווקא בתוך היישוב הבדואי ערערה בנגב. ובהתחשב בכך שעו"ד וולר הוא תושב ההתנחלות אפרת, מתקבלת תמונה ישראלית מורכבת, אופטימית במידה ובעיקר שונה מהמציאות הדרומית הקודרת והחד-ממדית שמשתקפת בשיח התקשורתי והפוליטי.

באמצע העשור הקודם אישרה ממשלת ישראל – אז בראשות בנימין נתניהו – את החלטה 922 להקצאת 15 מיליארד שקל לקידום יישובי המגזר הערבי. כחלק ממנה התקבלה החלטה נוספת – 2397 – שהתמקדה ביישובים הבדואים בנגב באשכול סוציואקונומי 1, להם הוקצו יותר ממיליארד שקל.

כשניגשו ליישום, הבינו במשרדי הממשלה שהבעיה היא לא רק תקציב, אלא יכולת המימוש והביצוע. ברוב המקרים מדובר ברשויות חלשות, שחסרות כוח אדם מקצועי שמיומן בהגשת קולות קוראים, הוצאת מכרזים ותרגום הכספים שממתינים על המדף לפרויקטים בשטח.

עו"ד רועי וולר (צילום: וולר ושות' משרד עורכי דין)

"בתהליך של המעבר מכפר למועצה מקומית", אומר וולר, "נוצר מצב שברבים מהיישובים הללו אין מנכ"ל, אין מנגנון בירוקרטי מסודר, אין מבנה היררכי של אגפים ומחלקות. כולם כפופים ישירות לראש המועצה. זה מקשה מאוד על עבודה מול משרדי הממשלה וקבלת תקציבים מהם".

הפתרון נמצא בדמות פרויקטורים: בוגרים מנוסים של השלטון המקומי, חלקם מנכ"לים לשעבר, שיוצמדו לרשות מקומית למשך חמש שנים ויסייעו לממש את הפוטנציאל. וולר, לשעבר מנכ"ל מועצה אזורית גוש עציון, זכה באחד המכרזים ונשלח לסייע לערערה בנגב, יישוב המונה 20 אלף תושבים, כמעט עיר, ושוכן לצד הכביש שבין דימונה לבאר שבע.

"נורא קשה לי לראות שאני חי במקום מסוים, מקבל שירותים ברמה מסוימת, ואז נוסע שעה ומוצא את עצמי במחנה פליטים", הוא אומר. "זה לא קשור לימין או שמאל. מדובר בחמישית מתושבי המדינה וזה לא מתקבל על הדעת".

"נורא קשה לי לראות שאני חי במקום מסוים, מקבל שירותים ברמה מסוימת, ואז נוסע שעה ומוצא את עצמי במחנה פליטים. זה לא קשור לימין או שמאל. מדובר בחמישית מתושבי המדינה וזה לא מתקבל על הדעת"

סליחה על השאלה, אבל איך מקבלים אותך כמתנחל?
"באופן מפתיע הם מאוד גאים בזה. מבחינתם זו אמירה שהם עובדים בצורה עניינית, לא בודקים מאיפה הבן אדם מגיע אלא לוקחים מנהל כי הוא הכי מקצועי. אני חושב שזה מאוד תלוי איך אתה מציג את זה, אם אתה בא מלמעלה בצורה מתנשאת, או בגישה של 'בואו ננסה ביחד לשנות את הדברים'".

וולר חבר לראש המועצה נאיף אבו עראר וגילה שנושאי סביבה ממוקמים בצמרת סדר העדיפויות שלו. "איכות סביבה זה איכות חיים", אומר אבו עראר, "והכל מתחיל מתרבות וחינוך. מצד אחד יש לנו ביישוב 180 רופאים שעובדים בכל בתי החולים בארץ, אבל יש עדיין הרבה אנשים שהתרבות שלהם בצד השני – תרבות של לזרוק פסולת, של וונדליזם.

ראש מועצת ערערה בנגב נאיף אבו עראר

"כשהתחלנו לעשות גינון באיי תנועה, אמרו לי שהשתגעתי, ממילא יגנבו הכול. אמרתי שבפעם הראשונה יגנבו הכול, בפעם השנייה ישאירו לנו שליש, בפעם השלישית ישאירו חצי ובפעם הרביעית אולי ישאירו הכול.

"כשהצבנו עמוד עם מצלמות בנקודה שבה עבריינים משליכים פסולת, פעם ראשונה לקחו את העמוד ופעם שנייה שברו את הבסיס. התעקשתי, הצבנו שמירה 24 שעות, וגילינו שבבית הקברות שהעמוד משקיף עליו מחביאים כלי נשק".

כיאה ליישוב שממוקם באזור שבו השמש עובדת שעות נוספות, אחת המצוקות הסביבתיות הראשונות שעלו על הפרק הייתה היעדר הצל. וולר: "ישבנו וחשבנו איך אנחנו משנים את המרחב הציבורי. ראינו שאנשים לא יכולים לשבת בשום מקום ביישוב בגלל שהכול לוהט. לא נעים להסתובב ברחובות.

"נאיף קיבל החלטה להשקיע 2 מיליון שקל בהצללת פינות ישיבה, הצללה בקרבת בתי הספר והגנים, נטיעה של 600 עצים בוגרים כדי שייתנו צל באופן מיידי. עכשיו מתכננים פארק ציבורי חדש על שטח של 15 דונם, והוא אומר לעובדי המועצה 'לא רוצה לראות שום פיסת דשא בלי צל'".

ערערה בנגב עדיין רחוקה מלהיות עיירת הרים שווייצרית מוריקה, אבל וולר אומר שכבר אפשר להבחין בשינוי: "פתאום המרחב הציבורי מתחיל להיראות אחרת. אנשים מתחילים להתנהג אחרת. אנשים מסתובבים ביישוב, יושבים בפינות המוצללות. יש משהו שאני לא יודע לגבות בנתונים אבל יש תחושה חזקה לגביו – יש ירידה באלימות ובמפלס המתח. פחות חם ופחות מחרפן".

"פתאום המרחב הציבורי מתחיל להיראות אחרת. אנשים מתחילים להתנהג אחרת. יש משהו שאני לא יודע לגבות בנתונים אבל יש תחושה חזקה לגביו – יש ירידה באלימות ובמפלס המתח. פחות חם ופחות מחרפן"

כדי לדעת איפה התושבים מעדיפים את הצל שלהם, הלכו במועצת ערערה על גרסה מקורית של שיתוף הציבור. "הצבנו מפות של היישוב במבנים מרכזיים – במתנ"ס, קופת חולים, במסגד", מספר וולר, "נעצנו ליד המפה נעצים צבעוניים וכתבנו 'תגידו לנו בבקשה איפה אתם רוצים הצללות וספסלים'.

פרויקט הצללה בערערה (צילום: מועצה מקומית ערערה בנגב)

"אחרי שבועיים היו על המפות הרבה נעצים פזורים בצורה הגיונית. אימהות שלקחו את הילד לחיסון עצרו רגע ליד המפה וסימנו איפה הן מבקשות צל".

הפרויקטים הבאים היו בתחום האנרגיה: כל תאורת הרחוב ביישוב הוחלפה בתאורת לד, ופאנלים סולאריים הוצבו על הגגות של כל מבני הציבור.

עבור יישובים שכמעט אין להם הכנסות מארנונה, החיסכון באנרגיה הוא קרש הצלה פיננסי. בגלל אפליה תכנונית היסטורית, לרוב היישובים הערביים אין אזורי תעשייה, פארקי הייטק ומתקני תשתית לאומיים (כגון בסיסי צבא), שמהווים את הבוננזה הגדולה עבור רבות מהרשויות היהודיות.

"כיישוב שבו ל-90% מהתושבים יש הנחה בארנונה בגלל סיבות סוציאליות", אומר ראש המועצה אבו עראר, "לעובדה שנתחיל לקבל 1.5 מליון שקל בשנה ממכירת חשמל מהשמש יש משמעות עצומה. גם המעבר לתאורת לד יצמצם מאוד את חשבונות החשמל של המועצה".

"כיישוב שבו ל-90% מהתושבים יש הנחה בארנונה בגלל סיבות סוציאליות, לעובדה שנתחיל לקבל 1.5 מליון שקל בשנה ממכירת חשמל מהשמש יש משמעות עצומה"

פאנלים סולאריים ביישוב ערערה בנגב (צילום: מועצה מקומית ערערה בנגב)

היעד הבא – פסולת. הפחים החשופים הוחלפו בפחים טמונים, נחתם חוזה עם תאגיד "תמיר" להכנסת פחים כתומים למיחזור אריזות, 1.5 מליון שקל הושקעו במבצע לפינוי פסולת פיראטית. בפינות רבות ביישוב מתנשאים הררי פסולת בניין, שכלים כבדים עומלים כבר שבועות ארוכים על פינויים.

"מדובר בקבלנים ומשפצים מכל האזור שנכנסו לכאן חופשי ושפכו את הפסולת שלהם", אומר אבו עראר. "אנחנו מפנים את זה ופקחים שלנו דופקים קנסות למי שממשיך. נקווה שהם יבינו את הרמז".

זה לא שהכול ורוד (או ירוק). "ערערה היא עדיין לא תל אביב וגם לא שוהם", אומר וולר. "צריך לתקן עיוותים ולסגור פערים של 70 שנה. חלק גדול מהקושי זה התחזוקה לאורך זמן.

"אתה יכול לנטוע עצים בפארק, אבל אז גונבים את המים, עוקרים את העצים. אז הקמנו יחידת פיקוח עירוני ומוקד 106 שמאויש 24/7. זה מאוד מאתגר אבל בסוף, הסיפור הוא על נבחר ציבור שעושה ולא בוכה, ששם דגש על קיימות ולוקח אחריות על המרחב הציבורי".

"אתה יכול לנטוע עצים בפארק, אבל אז גונבים את המים. הקמנו מוקד שמאויש 24/7. זה מאוד מאתגר אבל בסוף, הסיפור הוא על נבחר ציבור שעושה ולא בוכה, ששם דגש על קיימות ולוקח אחריות על המרחב הציבורי"

פאנלים סולאריים בערערה בנגב על רקע ערימות פסולת בניין שמפונות בימים אלה (צילום: מועצה מקומית ערערה בנגב)