1

משרד היועמ"שית עובר ביטחוניזציה

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בונה אט-אט את הכוורת שתקיף אותה בתקופת כהונתה. ועדת האיתור המיוחדת, שבראשה היא עצמה יושבת, בחרה השבוע שני מועמדים למשנים ליועמ"שית – כולל לתפקיד החדש של מנהל מערך ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, הבכיר מבין המשנים.

לתפקיד זה נבחר האלוף (מיל.) עו"ד שרון אפק, ששימש עד ספטמבר 2021 בתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי. לתפקיד המשנה ליועמ"שית לענייני משפט בינלאומי נבחר ד"ר גיל-עד נועם.

מבחינת אפק, זהו מהלך קריירה שרחוק מלהיות מובן מאליו. מי ששימש קודקוד המערך המשפטי של צה"ל, וששמו הופיע ברשימת המועמדים לבית המשפט העליון בשנה האחרונה, נוחת בתפקיד מספר שתיים של היועצת המשפטית לממשלה. אפק נחשב למשפטן מבריק ומוערך אך גם למי שהתקשה להנחיל לצה"ל את הצורך להקפיד על הוראות הדין, בלחימה ומחוצה לה.

בד בבד, הבחירה באפק אינה אינטואיטיבית גם מצידה של בהרב-מיארה, וזאת משני היבטים. האחד – כעת שני הגורמים הבכירים ביותר העומדים בראש מערך ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים הם בעצם חיצוניים למערכת.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, 29 במאי 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בהרב-מיארה שימשה אמנם פרקליטת מחוז תל אביב (אזרחי) לפני שיצאה לשוק הפרטי, אך היא מעולם לא הייתה חלק ממערך הייעוץ והחקיקה, לא גדלה במחלקה ואינה שותפה לאתוס שלה. החלטתה להצניח מינוי חיצוני נוסף משדרת כוונה מסתמנת מצידה לטלטל את מה שנותר מהאתוס הארגוני השורר בקרב משפטני משרד המשפטים.

לצד זאת, הולכת ומסתמנת מגמה במשרד המשפטים, של מילוי השורות במשפטנים שגיבושם המקצועי נעשה בעודם לובשים מדים. בהרב-מיארה אינה אחראית לבדה לכך, המגמה הזו החלה להתפשט עוד בימיו של היועץ הקודם, אביחי מנדלבליט, שכיהן גם הוא כפצ"ר.

יחד עם ד"ר גיל לימון, שהיה עוזרו הבכיר של מנדלבליט וכעת משמש כמשנה ליועמ"שית לעניינים מנהליים, ובחיזוק אפק כמשנה הבכיר כעת – מקבל צה"ל ייצוג נכבד בצמרת ייעוץ וחקיקה.

יחד עם ד"ר גיל לימון, שהיה עוזרו הבכיר של מנדלבליט וכעת משמש כמשנה לעניינים מנהליים, ובחיזוק אפק כמשנה הבכיר כעת – מקבל צה"ל ייצוג נכבד בצמרת ייעוץ וחקיקה

המגמה הזו עלולה לשחוק את יכולתו של משרד המשפטים להציב גבולות לפרקליטות הצבאית ולצה"ל בכלל, למשל בכל הנוגע לסיכולים ממוקדים, מתיחת גבולות דיני הלחימה וקיום חקירות על הפרות של כללי המשפט הבינלאומי.

עו"ד גיל לימון (צילום: גדעון שרון)

יהיה זה תפקידה של בהרב-מיארה, שבעצמה נחשבת מקורבת לחוגים ביטחוניים, לוודא שמשרד המשפטים עודנו עומד על המשמר, גם מול צה"ל.

2

עלבונה של המשטרה

הצעת החוק שהניחה ח"כ גבי לסקי (מרצ) על שולחן הכנסת לפני כשנה, כוללת שורה אחת בלבד: "בחוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיף 288 – בטל". הסעיף הזה כולל את העבירה הקרויה "העלבת עובד ציבור" – סעיף פלילי אנכרוניסטי שהיה צריך להימחק כבר מזמן מספר החוקים.

אמש צייץ העיתונאי עקיבא נוביק בטוויטר סרטון וידיאו קצר המראה שוטר מעכב אזרח למעצר, לאחר שהחשיד אותו בהעלבת עובד ציבור: השוטר הוא זה שנעלב, לאחר שהאזרח אמר לו, בתוך ויכוח ביניהם, "משטרה פח". אין הוכחה טובה יותר לצורך הדוחק לאשר את הצעת החוק של לסקי ולבטל את העבירה הזו.

לא זו בלבד שהיא פוגעת מבחינה מושגית בחופש הביטוי, באוטונומיה של הפרט וביכולתו למתוח ביקורת על גורמי ממשל, לרבות עם שוטרים בשטח – בנוסף המשטרה עצמה עושה בה שימוש לרעה ברמת האכיפה, כדי להטיל אימה על אזרחים במרחב הציבורי.

הסרטון הזה הוא ההסבר הכי טוב שתראו למה עבירת "העלבת עובד ציבור" היא בושה וחרפה: בנציון שרשבסקי, הולך היום ליד ביתו בירושלים, כששוטרים מבקשים ממנו תעודות ורשיון לאקדח שלו. הוא הציג תעודות, אבל תוך כדי ויכוח על עצם העיכוב פלט את המילים "משטרה פח". זה הספיק כדי לעצור אותו לחמש שעות pic.twitter.com/7o5bE4FROL

— Akiva Novick (@akivanovick) June 16, 2022

אף שהעבירה מיועדת להגן על שמם הטוב של כלל עובדי הציבור, דווקא משטרת ישראל היא זו שיוצאת לקרב על מנת למנוע את שינוי החקיקה וביטול הסעיף.

באופן חריג, מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב קובי שבתאי, התייצב שלשום (רביעי) בוועדת החוקה כדי לנסות לשכנע את חברי הכנסת לדחות את הצעת החוק. "מדובר על כבודם של מגיני העם, ביזוי השוטרים הוא ביזוי של סמלי המדינה ושלטון החוק", אמר שם.

נתונים שחטיבת החקירות של משטרת ישראל הניחה על שולחן ועדת החוקה, מלמדים כי בחמש השנים האחרונות נפתחו במשטרה בין 450 ל-600 תיקים מדי שנה, כאשר העבירה היחידה שנחקרה הייתה העלבת עובד ציבור. כאשר עבירה זו צורפה לעבירות אחרות שעמדו על הפרק, צומח המספר ל-2,500 עד 3,000 תיקים מדי שנה.

מספר זעום מתוכן מגיע בסופו של דבר לכתב אישום, אך זו בדיוק השיטה: המשטרה לא צריכה כתבי אישום. די לה בעיכוב, מעצר וחקירה כדי ליצור מאזן אימה מול כל אזרח שיעז לפצות את פיו נוכח התנהגות משטרתית מבישה, ולשבש בדרך זו את האיזון שבין סמכויות השלטון לזכויות האזרחים.

מספר זעום מתוכן מגיע בסופו של דבר לכתב אישום, אך זו בדיוק השיטה: המשטרה לא צריכה כתבי אישום. די לה בעיכוב, מעצר וחקירה כדי ליצור מאזן אימה מול כל אזרח שיעז לפצות את פיו

המפכ"ל קובי שבתאי בישיבת ועדת החוקה בעניין ביטול סעיף העלבת עובד ציבור, 15 ביוני 2022 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

3

זכות הציבור לדעת

תביעת לשון הרע שהגישו ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ובני משפחתו נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, עושה שירות מצוין לציבור בישראל. פחות לנתניהו עצמו, גם אם בסופו של יום ינצח בתביעה ובית המשפט יחייב את אולמרט להכניס את ידו לכיס.

כל הצקצוקים שנשמעו השבוע, לאחר דיון ההוכחות שהתקיים ביום ראשון באולמו הצר של השופט עמית יריב בבית משפט השלום בתל אביב, על קרב הבוץ המכוער – באים מכיוונם של מי שמבקשים להותיר את השיטה השלטונית על כנה, שיטה שבה שולט קוד בלתי כתוב, שיש דברים שעדיף לא לאוורר לעולם לציבור ולאור השמש.

נכון, מה שאירע בדיון ההוכחות הוא קרקס תקשורתי. נתניהו ומשפחתו עלו להעיד על בריאותם הנפשית והעלו מופע זעזוע צבוע, עדים אחרים תיארו ממראה עיניהם סיפורי זוועה מתקופת שלטונו של נתניהו, והעיתונאים צייצו במרץ ציטוטים מדברי העדים וההתרחשויות באולם להנאת הציבור.

הקרקס הזה עשוי להיראות צהוב, פולשני, מביך, בלתי ראוי. אך מעל לכל מדובר ביישום ומימוש של העיקרון הבסיסי בשיטה המשפטית שלנו: עקרון פומביות הדיון.

הקרקס הזה עשוי להיראות צהוב, פולשני, מביך, בלתי ראוי. אך מעל לכל מדובר ביישום ומימוש של העיקרון הבסיסי בשיטה המשפטית שלנו: עקרון פומביות הדיון

בנימין נתניהו מגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב לדיון בתביעת הדיבה שהגיש עם משפחתו נגד אהוד אולמרט, 12 ביוני 2022 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

לציבור יש לא רק זכות לדעת את המתרחש באולם בית המשפט. במסגרת זו, במשפט נתניהו-אולמרט מטמיעים שלב חדש של פומביות, שבו לא רק פרוטוקול הדיון יעמוד לרשות הציבור, אלא אף ההקלטה של הדיון עצמו, שתהיה בקרוב זמינה לעיתונאים.

לציבור יש זכות לדעת גם כיצד מתנהלים העניינים בלשכת ראש הממשלה, במעון ראש הממשלה ובלשכות שבהן מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר במדינה. זה עלול להיות מכוער, מביש וגס – אך אם זה כך, זה רק מפני שזוהי המציאות של חיינו.