המאבק הציבורי נגד הפגיעה בזכות לפרטיות, הממוקד בהקמת המאגר הביומטרי על ידי המדינה, ספג בשבוע שעבר מהלומה כבדה.
פסק דין קצר שכתב השופט ניל הנדל, בהסכמת השופטים יצחק עמית ויוסף אלרון, מחק שלוש עתירות שהוגשו בשנים 2017 ו-2018 נגד החוק שאפשר לרשות האוכלוסין להקים את המאגר הביומטרי והוריד גרזן על המאמצים למנוע דליפת מידע אישי רגיש הנוגע לכל אדם במדינה.
פסק הדין מסיים – לפחות בשלב הנוכחי – את המאמצים הציבוריים נגד התרחבות השימוש הממשלתי במאגר הביומטרי, לא רק לצורכי רשות האוכלוסין אלא גם ליישומים שלטוניים אחרים, המקבלים מידע מתוך המאגר.
ועם זאת, פסק הדין איננו בהכרח בגדר סוף פסוק, מאחר שהשופטים בחרו לנקוט בגישת חצי היריון: לא לדחות לחלוטין את העתירה, אלא למחוק אותה מתוך מטרה לאפשר את הגשתה מחדש בעתיד.
כל מהלך הטיפול של בית המשפט בעתירות בעניין המאגר הביומטרי הוא חריג וייחודי, וגם קצת משונה. שלוש העתירות הוגשו לפני חמש וארבע שנים, אחת מהן עתירה ציבורית שהוגשה על ידי התנועה לזכויות דיגיטליות, התנועה לחופש כלכלי וחברתי ושורת פעילים ציבוריים – בהם גם המומחית לפרטיות, פרופ' קרין נהון.
בית המשפט טיפל בעתירות ב"מסלול בייביסיטר" – מבלי להכריע בטענות, אך תוך דרישה שהמדינה תגיש עדכונים תקופתיים באשר למהלכים שהיא נוקטת לצמצם את הסיכון הנשקף מעצם קיומו של המאגר הרגיש. לאורך השנים קוימו שלושה דיונים בעתירות, והפרקליטות הגישה מדי פעם הודעות מעדכנות.
העיתוי לניקוי השולחן כעת נוגע לסיום תקופת כהונתו של ראש ההרכב, השופט הנדל, שיסיים בשבוע הבא את שלושת החודשים המוקצים לשופט פורש לסיים את כתיבת פסקי הדין שנותרו על שולחנו.
העיתוי לניקוי השולחן כעת נוגע לסיום תקופת כהונתו של ראש ההרכב, השופט הנדל, שיסיים בשבוע הבא את שלושת החודשים המוקצים לשופט פורש לסיים את כתיבת פסקי הדין שנותרו על שולחנו
עלות מול תועלת
בעתירות המקוריות, בית המשפט התבקש להורות על ביטול החקיקה המסמיכה את הממשלה להקים מאגר ביומטרי, אותו כינו העותרים "פצצה רבת עוצמה ומסוכנת, שתכליתה להרוג יתושה תיאורטית שאת קיומה לא הצליחו המשיבים להוכיח".
הכוונה למאגר הכולל את צילומי הפנים וטביעות האצבע של כל תושבי ישראל, ושעתיד להיות נגיש לאלפי עובדי מדינה – שוטרים, עובדי משרד הפנים, עובדי שירותי הביטחון ואחרים, באופן המסכן את הביטחון הציבורי, ללא צורך אמיתי ובניגוד לזכויות הקבועות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
העותרים טענו עוד כי המאגר אינו מסייע במניעת זיוף של תעודות זהות, וכי לא נמצא ולו מקרה בודד אחד שבו התקיים התרחיש התיאורטי שאותו המאגר אמור למנוע.
בתום חמש שנים של דיון בעתירות, החליטו השופטים כי "לעת הזו דין העתירות להימחק, מבלי לטעת מסמרות באופן סופי בטענות הצדדים ומבלי לסגור את הדלת להגשת עתירה עדכנית ומתאימה כאמור".
בהתנהלות זו של בית המשפט יש אלמנט של בריחה מתפקידו היסודי – להכריע בעתירות המונחות לפניו. שהרי ברור שכל עתירה המוגשת לבג"ץ תהפוך לבלתי רלוונטית בהיבטים מסוימים, אם תתיישן על המדף במשך חמש שנים. אם כי, יש להניח שלדעת השופטים, העובדה שהעתירה נמחקה ולא נדחתה היא בבחינת הטבה לעותרים.
בהתנהלות בג"ץ יש אלמנט של בריחה מתפקידו היסודי – להכריע בעתירות המונחות לפניו. שהרי ברור שכל עתירה תהפוך לבלתי רלוונטית בהיבטים מסוימים, אם תתיישן על המדף במשך חמש שנים
השופט הנדל ניסה לאפיין את הדילמה המרכזית הנוגעת להקמת המאגר הביומטרי – שאלת העלות אל מול התועלת שבהקמתו. התועלת, במאגר, היא כאמור בכך שהוא מיועד לצמצם את יכולתם של עבריינים לרכוש זהות מזויפת לשם ביצוע מעשי מרמה (מה שקרוי בלשון הממשלתית "הרכשה כפולה"). העלות היא בפגיעה העצומה בפרטיות שעלולה להיגרם אם המאגר ייפרץ או שמידע מתוכו ידלוף.
השופטים הדגישו שהבחינה החוקתית כאן היא מורכבת, נוכח העובדה שהחששות הם לגבי נזקים עתידיים, מה שמצריך הערכות הסתברותיות בדבר סיכויים וסיכונים. בית המשפט הביע עמדתו שהעותרים לא הצליחו לעמוד בנטל להראות שהחששות בנוגע לסיכונים אכן מתממשים, והשנים שחלפו מאז שהוגשו העתירות הוסיפו ולימדו את השופטים שתרחיש אימים של פריצה למאגר טרם התממש.
עם זאת, המאגר הביומטרי טרם הגיע למלוא הפוטנציאל הנפיץ שלו. בעדכון האחרון שהגישה פרקליטות המדינה לבית המשפט, נמסר כי מיליוני אזרחים עדיין אוחזים בתעודות זהות ישנות, והשופטים הסיקו מכך שקשה עדיין להעריך באופן מקיף ויסודי את טענת המדינה שלא צפויים להיות ניסיונות מצד גורמים עברייניים לרכוש זהויות כפולות.
עוד מסרה המדינה כי הכוונה היא להגיע לזיהוי ביומטרי מלא של כלל האוכלוסייה במהלך שנת 2024. עם סיום המהלך הזה תבשיל הקרקע להגשת עתירה נוספת.
על אף מחיקת העתירות, נקודת אור מבחינת העותרים ניתן למצוא בכך שהשופטים לא ביקרו את עצם הגשתן. נהפוך הוא: "דווקא בהקשר שלפנינו", כתב הנדל, "על חדשנותו והתפתחויותיו המהירות, יש חשיבות רבה לפעילותם של גורמים אזרחיים, לתוספת של 'אכיפה פרטית' של הדין בנוסף לפעולת הרשויות המוסמכות, ולדו-שיח בין גורמים אזרחיים ובין הרשויות. הצדדים אינם צרים זה לזה, אלא פועלים למען מטרה משותפת".
"דווקא בהקשר שלפנינו יש חשיבות רבה לפעילותם של גורמים אזרחיים, לתוספת של 'אכיפה פרטית' של הדין בנוסף לפעולת הרשויות המוסמכות, ולדו-שיח בין גורמים אזרחיים ובין הרשויות"
אמירה זו, שעליה חתמו גם השופטים עמית ואלרון, מחדדת את המחלוקת ההולכת ומתרחבת בבית המשפט העליון בנוגע לתפקידם של גורמים מקרב הציבור בהגשת עתירות ציבוריות לבג"ץ.
מה שהיה לחם חוקו של בג"ץ במשך למעלה משלושה עשורים, עומד כעת למבחן בין המחנה הליברלי לשמרני בבית המשפט העליון. על הרקע הזה, האמירה בדבר חשיבותה של "אכיפה פרטית" בדרך של הגשת עתירה ציבורית, היא בעלת משקל משמעותי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו