– נכדי, אז מה קורה עכשיו בעזה, מי יורה על מי?
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי– סבתא, הג'יהאד האסלאמי יורה. חמאס לא מצטרף אליהם, למה? כי הם הפכו להיות אותו דבר כמו "הסולטה" (הרשות הפלסטינית).
אלפים רבים הספיקו לראות ולשתף את הסרטון טיקטוק הקצר והביקורתי הזה, שבו בלוגר פלסטיני בשם אמיר ספיטן משוחח עם סבתו הקשישה במהלך המבצע "עלות השחר" בעזה. ארגון חמאס, השולט ברצועה מזה 15 שנים, לא הצטרף לסבב הלחימה מול ישראל והסתפק במילות תמיכה וסולידריות, אך לא מיהר לעמוד כתף מול כתף יחד עם אנשי הג'יהאד האסלאמי ולהמטיר את ישראל בטיליו.
צופי הסרטון, פלסטינים וערבים צעירים מרחבי המזרח התיכון, שיבחו את אמיר ואת סבתו וחזרו על דבריהם ביחס לחמאס – פעם סמל ל"מוקאוומה" (התנגדות מזויינת) ועתה כפילה של הרשות הפלסטינית ברמאללה שנתפסת על ידי פלסטינים רבים בתור משת"פית של ישראל.
במשך שנים אנשי חמאס הטיפו מוסר ליריביהם ברשות הפלסטינית והאשימו אותם בכך שרמאללה למעשה ויתרה על מאבק נגד ישראל. עתה גם הם מצאו את עצמם באותה הסירה.
במשך שנים בחמאס הטיפו מוסר ליריביהם ברשות הפלסטינית והאשימו אותם בכך שרמאללה למעשה ויתרה על מאבק נגד ישראל. עתה גם הם מצאו עצמם באותה הסירה
יהיו הסיבות אשר יהיו – עזה עוד לא התאוששה לאחר המבצע הצבאי "שומר החומות", חמאס עוד לא שיקם את היכולות הצבאיות או לא רצה להילחם את המלחמה של הג'יהאד האסלאמי – אדוני עזה שחרטו על דגלם את השמדתה של מדינת ישראל נשמעו למתווכים המצרים והקטארים, קלטו את המסר ונותרו מחוץ לסבב הלחימה.
![ההריסות בעזה בעקבות תקיפות חיל האוויר במהלך מבצע "שומר החומות", 22 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Khalil Hamra)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/05/AP21142510881231.jpg "ההריסות בעזה בעקבות תקיפות חיל האוויר במהלך מבצע "שומר החומות", 22 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Khalil Hamra)")
האם ניתן להסיק מכך, וגם מהידברות העקיפה שמתקיימת במשך השנים האחרונות בין ישראל לחמאס, שהתנועה האסלאמיסטית אשר ביצעה אין ספור פיגועי תופת נגד אזרחים ישראלים שינתה את פניה והפכה ליותר פרגמטית ומפוכחת? או שמא מה שהשתנה זה דווקא ישראל והמדיניות שלה ביחס לחמאס?
העול השלטוני
על מה חושב אזרח ישראלי מהשורה כאשר שמו של ארגון חמאס מוזכר בחדשות? על פיגועי תופת במסעדת סברו ובתחנה המרכזית של חדרה, על מטח הקסאמים בשדרות ובאשקלון, ועל גברים מזוקנים חמורי הסבר שדורשים את השמדתה של מדינת ישראל. מבחינת האזרח הישראלי, חמאס הוא התגלמות הרוע המוחלט והטירוף המזוקק שאין כל דרך לתקשר עמו ולדבר איתו.
עבור פלסטינים רבים, חמאס במשך שנים היה האנטיתזה לרשות הפלסטינית שהואשמה באוטוריטריות ושחיתות והסמל למחויבות בלתי מתפשרת להתנגדות המזויינת. החברה הפלסטינית העריכה את ההקרבה שהציעו ראשי הארגון, ובשנת 2006 מפלגת השינוי והרפורמה של חמאס הצליחה להביס את יריביה מפת"ח כאשר הציעה לבוחריה את "מצע ההתנגדות" שכלל הבטחה מפורשת להמשך מאבק מזויין נגד מדינת ישראל.
16 שנים לאחר הבחירות הגורליות ההן, מתברר שהגבינה זזה לכולם: למרות האידאולוגיה והרטוריקה הבומבסטית מזה שנים רבות, ישראל וחמאס דה-פקטו מנהלות דו-שיח. ולפעמים גם מצליחות להגיע להבנות מסוימות.
16 שנים לאחר הבחירות הגורליות ההן, מתברר שהגבינה זזה לכולם: למרות האידאולוגיה והרטוריקה הבומבסטית מזה שנים רבות, ישראל וחמאס דה-פקטו מנהלות דו-שיח. ולפעמים גם מצליחות להגיע להבנות
דברים רבים קרו במהלך 35 שנות קיומו של חמאס, אך השינוי העיקרוני והמשמעותי ביותר התרחש כאשר חמאס הפך בן לילה מאופוזיציה לכוח שולט ברצועת עזה. התהליך הזה קרה בשלושה שלבים:
- השתתפות בבחירות מוניציפליות בשנת 2005;
- השתתפות וניצחון בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בשנת 2006;
- ולבסוף הפיכה צבאית בעזה ותפיסת השלטון ברצועה בשנת 2007.
מאותו רגע, ראשי חמאס אמונים לא רק על סלילת דרך אידאולוגית וצבאית, אלא גם נושאים באחריות על חייהם של למעלה מ-2 מיליון פלסטינים החיים ברצועת חוף צרה וצפופה, שעל פיהאו"ם כבר הפכה ללא כשירה לקיום של חיים אנושיים.
אני זוכרת היטב את ההלם שהיכה בחבריי ברצועת עזה בלילה של 25 בינואר 2006, כאשר הסתיימה ספירת הקולות בבחירות לפרלמנט הפלסטיני. אף אחד מהם לא היה תומך חמאס, אף אחד לא האמין שהתנועה האסלאמיסטית תגבר על פת"ח. אחד מהם, מפיק טלוויזיה צעיר ואנרגטי שאביו היה בכיר בפת"ח, אמר לי אז בזלזול שחמאס "לקחו ביס גדול מדי ואותו הם לא יוכלו לבלוע".
אף אחד לא האמין שהתנועה האסלאמיסטית תגבר על פת"ח. מפיק טלוויזיה צעיר ואנרגטי שאביו היה בכיר בפת"ח, אמר לי אז בזלזול שחמאס "לקחו ביס גדול מדי ואותו הם לא יוכלו לבלוע"
בקיץ 2006, זמן קצר לאחר שנחטף גלעד שליט, נשארתי ללון בבית המשפחה של אותו מפיק לאחר יום עבודה ארוך בעזה. גם אז דיברנו על חמאס: מראיונות עם בכירי הארגון שקיימתי לאורך השנים – השייח' אחמד יאסין, מחמוד א-זאהר, מוסא אבו מרזוק, אסמאעיל הנייה ואסמאעיל אבו שנב – התרשמתי שמדובר בתנועה קיצונית חשוכה שאינה מסוגלת להשתנות ולוותר על אלימות.
לעומת זאת, בני השיח שלי היו משוכנעים שאם יבשילו התנאים לכך, חמאס ישנה את עורו ויוותר על האידאולוגיה הלוחמנית שלו – אך העריכו שלא יהיה בכך צורך, כיוון שחמאס לא יוכל למשול בעזה ללא "הקביים" והיוקרה של הרשות הפלסטינית.
המכר שלי ומשפחתו עזבו את הרצועה לאחר כשנה, כאשר בחמאס החליטו לקחת ביס עוד יותר גדול ולהשתלט על עזה בכוח הזרוע, לאחר שנודע כי נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס מתכוון לפטר את ראש הממשלה דאז הנייה, להקים ממשלת חירום ולהקדים בחירות לפרלמנט.
הבלתי יאמן קרה – אנשי חמאס השתלטו לא רק על בנייני הממשל בעזה אלא גם על המעברים עם מצרים וישראל. עכשיו ישראל וחמאס היו שכנות באופן רשמי.
מה נשתנה
אין ספק, השכנות החדשה הזאת שהתרחשה תקופה קצרה לאחר ההתנתקות מעזה לא החליקה לאף אחד טוב בגרון. ישראל, הקוורטט הבינלאומי, המדינות הערביות והרשות הפלסטינית ניסו להפעיל לחץ על מנת להחזיר את השלטון של הרשות הפלסטינית לעזה או לפחות למתן ו"לביית" את חמאס.
אך בניגוד לכל התחזיות ולמרות כל הצעדים שננקטו, חמאס רק ביצר את מעמדו ברצועה ונותר בשלטון, גם היום לאחר 15 שנים.
סא"ל (מיל.) אלון אביתר, מומחה לזירה הפלסטינית, מרצה ופרשן, קצין מודיעין ולשעבר יועץ לענייני ערבים למתאם הפעולות בשטחים, אומר בשיחה עם זמן ישראל כי למרות מדיניות הסגר והמכות הצבאיות, ישראל מעולם לא ניסתה להפיל את חמאס בשום דרך.
לגבי מדיניות הסגרים והלחץ על האוכלוסייה האזרחית, אביתר קובע שהדרך הזאת נכשלה כישלון חרוץ ולא הגשימה את מטרותיה. "ישראל הצרה את צעדיו והערימה קשיים על חמאס, אך לעולם לא ניסתה להפילו, לא במדיניות האזרחית ולא במכות הצבאיות, כולל בסיטואציות של עתות של אלימות, מעופרת יצוקה וצפונה, גם כשעמדו 300 מטר ממפקדת חמאס", אומר אביתר.
"ישראל הצרה את צעדיו והערימה קשיים על חמאס, אך לעולם לא ניסתה להפילו, לא במדיניות האזרחית ולא במכות הצבאיות, כולל בסיטואציות של עתות של אלימות, גם כשעמדו 300 מטר ממפקדת חמאס"
"ישראל הלכה בין הטיפות בעניין הזה, בכוונת מכוון, כאשר היא בודקת עד כמה אפשר לשלוט בברז ומה היכולת האזרחית לספוג את המצב הקשה ברצועה. כך בישראל חשבו ליצור לחץ על חמאס מתוך האוכלוסייה על מנת שחמאס ינצור את האש, כדי שהם ירימו תמרור אדום מול חמאס. זה לא עבד.
"מנגנון החשיבה הזה היה שגוי, ולמרות שניסו אותו כל הזמן, הוא לעולם לא הוכח כנכון. כאשר בעקבות משבר החשמל בשנת 2017 הפלסטינים יצאו לרחובות – חמאס ירה בהם ובכך נגמר הסיפור".
כאמור, ההתיישבות בתוך כיסא השלטון לא גרמה לחמאס להפסיק את הלחימה מול ישראל והארגון המשיך להשקיע באופן מאסיבי בתשתיות הלחימה: הירי הרקטי על ישראל גבר, היכולות הצבאיות שופרו והמנהרות ההתקפיות שהובילו לשטח ישראלי נחפרו.
הסגרים שהטילה ישראל על הרצועה לא הועילו ולא מנעו את המשך חימושה של חמאס. גם בגדה חמאס המשיך לשקוד על פיגועים נגד מטרות צבאיות ואזרחיות בתוך ומעבר לקו הירוק.
מה כן השתנה בהתנהלותו של הארגון במשך השנים ומאיזו סיבה? גרשון בסקין, פעיל שלום ותיק וחוקר בתחום הפוליטיקה וההיסטוריה של המזרח התיכון שמכיר היטב את חמאס והשתתף במו"מ לשחרור גלעד שליט, אומר שבעיניו דווקא חל בחמאס שינוי משמעותי שחל גם בגלל שממקום מושבם החדש, אנשי חמאס הבינו טוב יותר מאשר לפני כן את הצורך בהתאמת האידאולוגיה הלוחמנית שלהם למציאות בשטח.
גם ללחץ הכלכלי היה בכך תפקיד, קובע בסקין: "רואים את זה קודם כל בשינוי האמנה שלהם בשנת 2017, כאשר בלחץ המצרים הם מחקו סעיפים אנטישמיים ואימצו את מדיניות 'שתי המדינות'. הם מציינים שהם לא מכירים בישראל, אך בעצם הם קיבלו את הרעיון של המדינה הפלסטינית בגבולות של 1967.
"בשנת 2017, בלחץ המצרים, חמאס אימץ את מדיניות 'שתי המדינות'. הם מציינים שהם לא מכירים בישראל, אך בעצם הם קיבלו את הרעיון של מדינה פלסטינית בגבולות 67'"
"יש כאלה שאמרו שכשהם גיבשו את 'מסמך האסירים' שמאחוריו עמדו מוסטפא ברגותי ויחיא סנוואר, הם למעשה קיבלו את יוזמת השלום הערבית, וכבר אז הם החלו להיות יותר פרגמטיים. הם החלו להבין ש-14,000 פועלים עזתיים שיוצאים לעבוד בישראל מכניסים יותר מ-86 מיליון שקל מדי חודש וזה הרבה יותר כדאי וחשוב מהמזוודות של קטאר".
בסקין גם מזהה הבדלים מהותיים בין חמאס-חוץ לחמאס-פנים, אך בכל זאת נמנע מלתייג את האחרונים כ"מתונים". "בחוץ יש את אבו מרזוק, ואת סלאח אל-עארורי ואת ח'אלד משעל, אך ברצועה יש קולות פרגמטיים הרבה יותר.
"אני לא אומר שהם מתונים. אי אפשר להגיד שחמאס מתון או מתמתן. אך עדיין יש מגמה פרגמטית שגלויה לעין. מה שתוקע את כל התהליך הזה זה עניין האסירים, ופה אנו תקועים שמונה שנים עם הדרישה לשחרר אסירים".
(בסקין מתייחס לאסירים פלסטיניים ששוחררו בעסקת שליט ואז נעצרו מחדש בעקבות הרצח של שלושת הנערים ביוני 2014).
חוקרי חמאס באקדמיה מזהים עוד שינוי משמעותי במהלך האבולוציה של חמאס: ארגון שהחל את דרכו כתנועה דתית שקידשה את הג'יהאד, החל להסתייג מהאמנה הראשונה של עצמו (משנת 1987) כבר בשנות התשעים מכיוון שזיהה קשיים בהתמודדות הפוליטית מול פת"ח, שהיה ארגון לאומי רחב שהכיל לא רק מוסלמים מאמינים אלא גם חילונים ואת הנוצרים.
לקראת שנות האלפיים, בחמאס הבינו שהקריאה לג'יהאד מכניסה את התנועה לפינה צרה מדי, יחד עם אל קאעדה וארגוני האסלאם הקיצוני האחרים. לכן, הג'יהאד – שהוזכר פעמים רבות באמנת חמאס הראשונה – הוחלף ב"מוקאוומה" (התנגדות), מונח רחב שהולבש על כל דבר, החל מהתנגדות לרשות הפלסטינית, כלכלת המנהרות שנועדה לעקוף את החרם הישראלי, ואפילו על הצטיינות בלימודים.
"המסגור הדתי הקודם של חמאס יצר גבולות נוקשים ובלתי גמישים", אומר לזמן ישראל עימאד אל-סוס, חקר בכיר במכון לאנתרופולוגיה חברתית על שם מקס פלנק בגרמניה.
"כעת, שיח חמאס של 'מוקאומה' מייצר מיתוסים תוך שימוש במודעות פרגמטית מלאה, תוך התייחסותם לחיים אזרחיים. הקונספט הזה מהווה כעת אבן יסוד של השיח הפוליטי של חמאס לפעולות אסטרטגיות קולקטיביות".
"שיח חמאס של 'מוקאומה' מייצר מיתוסים תוך שימוש במודעות פרגמטית מלאה, תוך התייחסותם לחיים אזרחיים. הקונספט הזה מהווה כעת אבן יסוד של השיח הפוליטי של חמאס לפעולות אסטרטגיות קולקטיביות"
פרגמטיזם, לא מתינות
על מנת לשרוד ולהצליח, חמאס הפך מתנועה מיליטנטית וקיצונית שפנתה לחלק צר באוכלוסייה הפלסטינית לארגון בעל אידאולוגיה דתית-לאומית שמאפשר לו מרחב נשימה כאשר הוא זקוק ל"שקט תעשייתי".
אך בעיני אזרח ישראלי שבמהלך שנות התשעים ושנות ה-2000 סבל מפיגועי תופת של חמאס ולאחר מכן מירי הרקטי, ההבדל הוא סמנטי ולא מעשי. חמאס נצר את האש בעת מבצע "עלות השחר" – אז מה אם הוא ממשיך להתחמש ולהתכונן למלחמה הבאה? אלון אביתר מאמין שהשינוי בדפוסי ההתנהגות היה של הארגון הוא בעל אופי טקטי ולא אסטרטגי.
"בשנת 2005 היו בחירות מוניציפליות ואז ב-2006 בחירות למועצה המחוקקת. בעצם מאז חמאס סיגל לעצמו דפוסי התנהלות של שלטון", אומר אביתר. "התפקיד החדש הזה חייב שינוי בדפוסי ההתנהגות, הוא דרש תיאום עמדות ברמה של הביטחון השותף.
"אבל החזון החמאסי לא השתנה, ובמסמך האמנה החדש שפורסם בשנת 2017 רואים את זה היטב. השורה התחתונה בו היא שכל פלסטין שלנו. להערכתי, חמאס השתנה רק ברמה הטקטית שהיא אינסטרומנטלית, לא מעבר לזה".
לעומת זאת, גרשון בסקין מאמין שניתן לנצל את ההסדרה – אותה הודנה ארוכת טווח שחמאס מציע לישראל מאז שנת 2005 – על מנת לקבוע עובדות בשטח: "חמאס לא יסכים לדרישה לא להתחמש כאשר ישראל ממשיכה להתחמש. אך אני מאמין שההסדרה, בנייה של האינטרסים המשותפים ועלייה במספר הכניסות של עזתים של ישראל, יכולים להביא למיתון של החברה הפלסטינית בעזה".
"חמאס לא יסכים לדרישה לא להתחמש כאשר ישראל ממשיכה להתחמש. אך ההסדרה, בנייה של האינטרסים המשותפים ועלייה במספר הכניסות של עזתים של ישראל, יכולים להביא למיתון של החברה הפלסטינית בעזה"
בסקין טוען שישראל והעולם צריכים לנצל באופן מושכל את הכמיהה של חמאס להכרה ולגיטימיות על מנת לחזק את החלק הפרגמטי יותר של חמאס בתוך רצועת עזה. "אני אומר לגורמים ישראלים ואירופאים – צריך להתחיל להכיר בחמאס, הם מחפשים את הלגיטימציה הזאת. כך מתחיל שינוי", אומר בסקין.
ללא שינוי ניכר
אז גם אם נראה שחמאס גרסת 2022 פועל בצורה פרגמטית יותר מאשר לפני שלושה עשורים, האם באמת ניתן להגיע איתו להסדרה ארוכת טווח מבלי להסתכן בכך שהוא ישתמש ברגיעה שניתנה לו על מנת לגדל שרירים ולהתכונן טוב יותר לסבב לחימה קטלני ואכזרי בעתיד?
האם חמאס באמת הפך – כמו שטען הבלוגר הפלסטיני בסרטון המדובר בטיקטוק – לכפיל של הרשות הפלסטינית בגלל עול השלטון וחוסר יכולת לקדם את האג'נדה המוצהרת שלה ואין עתה כל הבדל בינו לבין פת"ח?
והאם ישראל יכולה להרשות לעצמה להמשיך במדיניות של "לא לבלוע, לא להקיא" מול עזה בעתיד הקרוב מבלי להסתכן במשבר הומניטרי רחב היקף או סדרה של סבבי לחימה בלתי פוסקים?
ככל שעידן אבו מאזן מתקרב לסיומו, הסיכוי לטלטלה גדולה בשני חלקי הרשות הפלסטינית – עזה והגדה המערבית – נראה יותר גבוה. "החברה הפלסטינית רוצה בחירות. ישראל צריכה לדעת להיערך לזה ולגבור על האינסטינקט הראשוני שלה להתערב בתהליך הזה", מזהיר בסקין.
בסקין לא מאמין שחמאס יוכל לגרוף 50% מקולות הפלסטינים, להבדיל מהבחירות של 2006. האם התנועה תכבד את תוצאות הבחירות? זה כבר עניין אחר. אביתר מעריך שהשילוב בין הקולות של עזה לגדה דווקא כן יביא לחמאס את הניצחון גם בלי שיצטרכו לערער על ההחלטה. כך או כך, חמאס ישחק תפקיד משמעותי ביותר בפוליטיקה הפלסטינית בשנים הקרובות, הן בעזה והן בגדה.
אין ספק בכך שחמאס מנסה להתאים את עצמו לרוח הזמן כדי להישאר אטרקטיבי ולמשוך כמה שיותר תמיכה – ומכאן השינוי ברטוריקה, באמנה של 2017 ובהתנהלות מול ישראל. חמאס מגלה פרגמטיזם, אך לא מתינות. הוא מוכן לשלב בין אסטרטגיה לטווח ארוך – המדינה הפלסטינית בגבולות 67' בשלב ראשון, והדרישה לשחרור של כל פלסטין וזכות השיבה בשלב שני.
![סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, בראיון ל"רוסיה היום", 22 במאי 2021 (צילום: צילום מסך)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/05/abu-marzouk.jpg "סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, בראיון ל"רוסיה היום", 22 במאי 2021 (צילום: צילום מסך)")
בעצם, חמאס עובר את כל השלבים שאותם עבר קודם אש"ף – החל מדרישות בלתי מתפשרות ועד ל"תוכנית השלבים". אך להבדיל מאש"ף, חמאס שומר על כל האופציות פתוחות וממשיך להתחמש.
בעצם, חמאס עובר את כל השלבים שאותם עבר קודם אש"ף – החל מדרישות בלתי מתפשרות ועד ל"תוכנית השלבים". אך להבדיל מאש"ף, חמאס שומר על כל האופציות פתוחות וממשיך להתחמש
האם גם העניין הזה ישתנה אם העולם יכיר בחמאס כמו שמציע בסקין – שמאמין שממילא אין מכך מנוס? חוקרי חמאס רבים בישראל ובעולם מתקשים להאמין בכך.
כך או אחרת, נראה שמדינת ישראל איננה מעוניינת בשינוי עומק בעזה. היא תמשיך לרקוד את הריקוד המוזר עם חמאס בקצב של צעד קדימה ושני צעדים אחורה בעוד שהרטוריקה הלוחמנית של ראשי הארגון כבר לא מרתיעה אותה כמו בעבר.
חמאס כנראה לא ישנה את עורו ולא יהפוך לשה טהור, אך נראה שבישראל גם לא מצפים ולא מייחלים לכך. אחרי הכל, עבור מפלגות רבות הידברות על הסדרה מוגבלת עם חמאס עדיפה בהרבה ממו"מ עם הרשות הפלסטינית על הסדר קבע והקמה של המדינה הפלסטינית.
הפרגמטיזם החמאסי משרת יותר מכל את הסטטוס קוו הנוכחי בו ישראל יכולה ללכת עם ולהרגיש בלי ובעיקר להמשיך לדחות את הדיון ההכרחי בסוגיית השטחים הפלסטיניים תוך כדי קביעת עובדות בשטח.
הפרגמטיזם החמאסי משרת יותר מכל את הסטטוס קוו הנוכחי בו ישראל יכולה ללכת עם ולהרגיש בלי ובעיקר להמשיך לדחות את הדיון ההכרחי בסוגיית השטחים הפלסטיניים תוך כדי קביעת עובדות בשטח
אילו חמאס פתאום היה מתנער מ"תכנית השלבים" שלו ומבקש לקיים מו"מ ישיר על מנת לסיים את הסכסוך, ישראל הייתה מוצאת את עצמה בדילמה בלתי אפשרית. אך מכיוון שמדובר בתסריט דמיוני – אין צורך להיבהל: גם לפרגמטיזם של חמאס יש גבול; גם שם לא מעוניינים בשינוי של הסטטוס קוו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו