אז למה, לעזאזל, המחירים בישראל גבוהים כל כך?

ביחס לשכר, יוקר המחיה בארץ הוא הגבוה בעולם המפותח ● את הסיבה צריך לחפש בגורמים הייחודיים לישראל: מיקומנו הגאוגרפי, הסכסוך האזורי, צבא וביטחון, דת ומדינה, דמוגרפיה והבעלות על הקרקע ● לחלק מהבעיות אין כנראה פתרון, לאחרות יש פתרונות שפשוט לא נמצאים בסדר היום הפוליטי

כסף. אילוסטרציה
כסף. אילוסטרציה

הכול מתייקר. הזינוק באינפלציה הוא בעיה עולמית, ובישראל האינפלציה אף נמוכה ביחס לעולם. אבל היא מזכירה עובדה כואבת: יוקר המחיה בישראל הוא גם ככה מהגבוהים בעולם.

הדירות, מוצרי הצריכה והשירותים בישראל הם מהיקרים בעולם גם במונחים נומינליים. ביחס למשכורות, הם היקרים בעולם. המחירים בישראל גבוהים לאין ערוך ממדינות עם רמות שכר דומות, כמו קפריסין או ספרד, ודומים למדינות כמו שווייץ, סקנדינביה, בריטניה, אוסטרליה, יפן וחלק ממדינות ארה"ב – שבהן השכר החציוני גבוה מהשכר בארץ ב-20%-300%.

מדוע ישראל יקרה כל כך? חלק מהכלכלנים והחוקרים מודים שהם פשוט אינם יודעים. אחרים מבהירים שיש לכך מספר סיבות שונות שמשתלבות יחד.

פוליטיקאים, לוביסטים ופעילים חברתיים מרבים לשלוף הסברים שמקדמים את האג'נדות שלהם, אבל אינם הגיוניים, כי הם תולים את יוקר המחיה בבעיות שקיימות גם במדינות רבות אחרות.

אחד ההסברים החביבים על לוביסטים ופוליטיקאים, הוא ש"המכסים גבוהים". אבל המכסים בישראל לא גבוהים מהממוצע במדינות המפותחות. ואכן, הורדות מכסים בישראל לא הורידו את מחירי המזון. טענה שגורה אחרת, שלוביסטים אוהבים פחות, היא שהשוק בישראל מונופוליסטי והחברות עושקות את הצרכן. זאת טענה נכונה, אבל חברות שואפות להפוך למונופול ולמקסם את רווחיהן בכל מקום, והשאלה היא מה התנאים שמאפשרים להן לעשות זאת דווקא בישראל.

פעילים חברתיים טוענים שהסיבה ליוקר המחיה היא היעדר סבסוד ממשלתי לשירותים, כמו, למשל השגחה על פעוטות. אבל רוב המדינות אינן מממנות השגחה על פעוטות בכל הגילים. רשת הביטחון בישראל קמצנית ביחס לרוב העולם המפותח, אבל יש מדינות שמעניקות עוד פחות (כולל ארה"ב) ויוקר המחיה בהן אינו גבוה יותר.

ההיגיון מחייב שהמחירים החריגים נובעים מגורמים ייחודיים לישראל. קיימים כמה גורמים כאלה, שאכן תורמים ישירות ליוקר המחיה.

משטר הקרקעות: 8 מיליון אריסים של בעלת-בית אחת

כ-92% מהקרקעות בישראל נמצאות בבעלות רשות מקרקעי ישראל והקרן הקיימת. ישראל וסינגפור הן המדינות המפותחות היחידות שבהן רוב הקרקע נמצאת בבעלות לאומית.

בבריטניה, למשל, רק 12% מהקרקע שייכת למדינה. בשבדיה 15% בלבד. ממשלת פולין, שבתקופה הקומוניסטית החזיקה ברוב הקרקע, מחזיקה כיום 17%. בארה"ב 40% מהקרקע נמצאת בבעלות ציבורית (רובה קרקע שנשדדה מהילידים בעבר).

הסיבה לכך היא היסטורית: קק"ל קנתה אדמות מבעליהן הערבים לפני הקמת המדינה, מנהל מקרקעי ישראל הפקיע מהם אדמות אחר כך. רמ"י מוכרת את זכויות הבנייה בקרקע לחברות בנייה במחירים גבוהים, שעולים ככל שהנדל"ן מתייקר. ב-2021 הרוויחה רמ"י – כלומר המדינה – מ"שיווק דירות" כ-29.4 מיליארד שקל.

לפי חוקי ההיצע והביקוש, כשמוצר נמצא בידי מוכר אחד, והמחיר אינו מוגבל, הוא תמיד גבוה יותר מאשר בשוק תחרותי עם מוכרים רבים. ואכן, מחקרים מצביעים על קשר ישיר בין הבעלות הממשלתית למחירי הדירות הגבוהים.

לוביסטים של ענף הנדל"ן ופעילים חברתיים כאחד דורשים לקחת מרמ"י את הקרקעות, ורק חלוקים על הדרך לעשות זאת.

ב-2021 הרוויחה רשות מקרקעי ישראל מ"שיווק דירות" כ-29.4 מיליארד שקל. כשמוצר נמצא בידי מוכר אחד, והמחיר אינו מוגבל, הוא תמיד גבוה יותר מאשר בשוק תחרותי עם מוכרים רבים

צעירי מרצ ומוסי רז מפגינים למען הדיור הציבורי מחוץ לבית המשפט העליון, 1 בינואר 2013 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
צעירי מרצ ומוסי רז מפגינים למען הדיור הציבורי מחוץ לבית המשפט העליון, 1 בינואר 2013 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"מונופול קרקעות הוא דבר מטורף", אומר יו"ר פורום הדיור הציבורי, דני גיגי, "המדינה לוקחת את רוב מחיר הבית. בשדה דב, למשל, רמ"י מכרו עכשיו קרקע ל-1,500 דירות 4 חדרים ב-4.5 מיליארד שקל. זה יוצא 3 מיליון שקל למשפחה, עוד לפני עלות הבנייה, הרווח לקבלן, המסים, התיווך. אז איך הדירות לא יהיו יקרות?

"המדינה לוקחת את רוב המחיר. בשדה דב, למשל, רמ"י מכרו עכשיו קרקע ל-1,500 דירות 4 חדרים ב-4.5 מיליארד שקל. 3 מיליון למשפחה, לפני עלות הבנייה, הרווח לקבלן, מסים, תיווך. אז איך הדירות לא יהיו יקרות?"

"התוצאה זה שמשפחות עניות מוציאות 70% מההכנסה על דיור. מעמד הביניים מוציא 30-40%. באירופה יש מדינות שבהן משפחה שמוציאה שליש מההכנסה על דיור נחשבת במצוקה וזכאית לדיור ציבורי".

אז אתה מציע להפריט את הקרקעות כדי להוזיל אותן?
"זאת קרקע ציבורית ואי אפשר להחזיר אותה להיות פרטית, אבל צריך להשתמש בה לדיור ציבורי. בחוק רשות מקרקעי ישראל  כתוב שאחד הייעודים המרכזיים שלה זה לתת קרקעות לדיור ציבורי.

"תראה כמה זה צורם: באירופה, רוב הקרקעות פרטיות, הממשלה קונה קרקע ובונה עליה דיור ציבורי, ויש שם יותר דיור ציבורי מאשר בארץ. בישראל רק 2-3% מהדירות ציבוריות. אפילו בארה"ב זה 4%. באיטליה 5%, באנגליה, צרפת, דנמרק 18%, באוסטריה 23%, בהולנד 32%. הרבה משפחות באירופה, גם ממעמד הביניים, חיות בדיור ציבורי כדי לשלם פחות. וזה מוריד את המחיר לכל הדירות, כי ככה עובדים ההיצע והביקוש.

יו"ר פורום הדיור הציבורי, דני גיגי (צילום: הצלם יוסי זמיר, התמונה באדיבות המצולם)
יו"ר פורום הדיור הציבורי, דני גיגי (צילום: הצלם יוסי זמיר, התמונה באדיבות המצולם)

"בסינגפור, שגם שם הקרקעות שייכות למדינה, כמו אצלנו, 82% מהדירות ציבוריות. המדינה שם פשוט מחלקת לאנשים דירות".

"בסינגפור, שגם שם הקרקעות שייכות למדינה, כמו אצלנו, 82% מהדירות ציבוריות. המדינה שם פשוט מחלקת לאנשים דירות"

דיור ציבורי זה אומר שהבית נשאר שייך לממשלה, לא?
"בהתחלה. בהמשך, הוא נמכר בזול לדיירים, לפי חוק הדיור הציבורי. אם רוצים, אפשר לקרוא לזה הפרטה, כזאת שעוזרת לציבור.

"רשות מקרקעי ישראל מתנהלת כקרטל, כמו אופ"ק בנפט, או דה-בירס ביהלומים", אומר מנכ"ל התאחדות בוני הארץ (הקבלנים) ראול סרוגו, "לא רק שהיא הבעלים של הקרקע, היא גם מוכרת לאט-לאט, ויוצרת מחסור שכמובן מעלה את המחיר.

"יש שטחים שמיועדים לבנייה של 300 אלף יחידות דיור, שקיבלו את כל אישורי התכנון, ורמ"י עדיין לא מכרה אותם. למשל בשדה דב. יש שם קרקע לבניית 15 אלף דירות, ובפועל מכרו רק 1,500. למה מחכים? אני כבר לא מדבר על האיטיות הבלתי נסבלת של אישורי הבנייה בארץ. פלא שהדירות כל כך יקרות?

נמל התעופה שדה דב (צילום: Moshe Shai/FLASH90)
נמל התעופה שדה דב (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

"לדעתנו צריך למכור את כל הקרקע ליזמים, בבת אחת, במחירים שבהן הייתה ב-2019, ולחייב את כולם לבנות עליה תוך שנה. לשוק תיכנס בבת אחת כמות עצומה של דירות ותפיל את המחירים".

למה במחירי 2019 ולא חינם? והאם לא צריך להגביל את המחיר שהקבלנים ימכרו בו את הדירות, כדי שהוויתור של המדינה על מחיר הקרקע יגיע לקונים?
"כי הקבלן מושפע מהמצב בשוק וחשוף לסיכונים. אם חומר גלם כזה או אחר מתייקר, ומחיר הדירה שהוא מוכר מוגבל, הוא יפסיד. ועכשיו הכול מתייקר".

אבל למה בכלל לחלק את האדמות לכם ולא לתושבים?
"אפשר לחלק אדמות באזורים כפריים לאנשים פרטיים שיבנו צמודי קרקע בעצמם. בבנייה רוויה זה לא יעבוד טוב.

"נניח שחילקת את כל הקרקע לתושבים כדי שיבנו עליה בניינים. מי יבצע את הבנייה? המדינה? זה אף פעם לא עובד טוב. אפשר, בתיאוריה, לחלק קרקע לתושבים שישכרו קבלנים שיבנו בשבילם. בעצם לחלק את כל המדינה לקבוצות רכישה. זה מורכב ומלא בעיות".

"נניח שחילקת את כל הקרקע לתושבים. מי יבנה עליה? המדינה? זה לא עובד טוב. אפשר, בתיאוריה, לחלק קרקע לתושבים שישכרו קבלנים שיבנו בשבילם. בעצם לחלק את כל המדינה לקבוצות רכישה. זה מלא בעיות"

ראול סרוגו, יו"ר התאחדות בוני הארץ (צילום: יח"צ התאחדות בוני הארץ)
ראול סרוגו, יו"ר התאחדות בוני הארץ (צילום: יח"צ התאחדות בוני הארץ)

ומה ימנע מכם להחזיק בקרקע ולעכב את הבנייה עד שהיא תתייקר, כמו שלטענתך רמ"י עושה כיום?
"ההצעה שלנו אומרת שיחייבו את כל הקבלנים לבנות תוך שנה, וקבלן שלא יבנה יאבד את הקרקע שקנה. אז הם יבנו. ואחר כך, יצטרכו למכור מהר. הצפה כזאת בהכרח תפיל את המחירים".

מרמ"י נמסר בתגובה: "הטענות של סרוגו מופרכות. אין באמת קרקע זמינה לבניית יחידת דיור אחת זמינה – נטולת חסמים- שלא יוצאת לשיווק. רמ"י שיווקה קרקעות בהיקף שיא בשנתיים האחרונות והגיעה ל-160 אלף, יחידות דיור ששווקו, ולמעלה מ-100 אלף שכבר נערכו עסקאות לגביהן. בשדה דב אין קרקע ליחידה מאושרת אחת שלא שווקה. בקרוב תאושר תכנית נוספת והיא תשווק באופן מיידי".

כשרות ושבת: מצוות שנקנות בייסורים

גורם נוסף שמייקר את המחיה, והוא ייחודי לישראל, הוא הכשרות (במדינות מוסלמיות קיימים חוקי ח'לאל – הכשרות המוסלמית – אבל הם אינם כרוכים בסיבוכים דומים לכשרות היהודית).

סקרים מראים שכשני שליש מהאוכלוסייה היהודית (כמחצית מאוכלוסיית ישראל) שומרים כשרות ברמה כלשהי.

המחקרים בתחום מעטים וחלקיים. ההערכה העולה מהם היא שהכשרות, והמונופול הרבני עליה, עולים לעסקים כ-3 מיליארד שקל בשנה לפחות, שמתגלגלים על הצרכנים כהעלאת מחירים.

כשני שליש מהאוכלוסייה היהודית שומרים כשרות ברמה כלשהי. ההערכה היא שהכשרות, והמונופול הרבני עליה, עולים לעסקים כ-3 מיליארד שקל בשנה לפחות, שמתגלגלים על הצרכנים כהעלאת מחירים

רבני הכשרות של צהר (צילום: פלאש 90)
רבני הכשרות של צהר (צילום: פלאש 90)

"הכשרות מעלה מחירים בכמה צורות שונות", אומר תני פרנק, מנהל המרכז ליהדות ומדינה של מכון הרטמן.

"יש עלויות ישירות. רוב העסקים בישראל רוצים תעודת כשרות כי הרבה מהלקוחות רוצים.  העסק צריך לשלם אגרה שנתית לרבנות ולהעסיק משגיח כשרות. האגרה מגיעה לאלפי שקלים לשנה. העסקת המשגיח עולה מאות שקלים בחודש, או אף אלפים, תלוי בגודל העסק.

"העסק צריך לשלם אגרה שנתית לרבנות ולהעסיק משגיח כשרות. האגרה מגיעה לאלפי שקלים בשנה. העסקת המשגיח עולה מאות שקלים בחודש, או אף אלפים"

"צורת העסקת המשגיחים בעייתית ביותר ו'כיכבה' בדו"חות מבקרי המדינה. המשגיחים מועסקים במקביל בכמה עסקים שונים, ובכולם הם שכירים עם תלוש. המושגח משלם שכר למשגיח, שזה פתח ענק לשחיתויות. רפורמת הכשרות אמורה לשנות את צורת ההשגחה לשיטה של חלוקת רישיונות, ולהוזיל את העלות.

"יש עסקים שלא מסתפקים בתעודה הרגילה של הרבנות, הם רוצים בד"צ, ומשלמים לשני גופים שונים על אותה רגולציה.

תני פרנק, מנהל המרכז ליהדות ומדינה של מכון הרטמן (צילום: נעם פיינר)
תני פרנק, מנהל המרכז ליהדות ומדינה של מכון הרטמן (צילום: נעם פיינר)

"אבל הכסף הגדול באמת זה העלויות העקיפות. לעסק יש פחות יכולת בחירה בכל דבר. הוא מוגבל בבחירת חומרי הגלם. כל מוצר צריך חותמת של הרבנות הראשית. והדרישות שלה הולכות ומחמירות.

"עכשיו, למשל, החליטו שאי אפשר להכשיר פטל, בכלל, בגלל החרקים והמזיקים למיניהם, כלומר אי אפשר להשתמש בו. בנוסף, העסק מוגבל בבחירת הספקים. וכמובן בייבוא. הרי לא כל ספק בחו"ל מייצר מזון כשר. וכשאתה צריך לברור את הסחורות והספקים שלך, זה בהכרח מעלה מחירים".

"לעסק יש פחות יכולת בחירה בכל דבר. הוא מוגבל בבחירת חומרי הגלם ובחירת הספקים. וכמובן בייבוא. הרי לא כל ספק בחו"ל מייצר מזון כשר. וכשאתה צריך לברור את הסחורות והספקים שלך, זה בהכרח מעלה מחירים"

אם חצי מהציבור רוצה לאכול כשר, ומוכן לשלם על כך יותר, זאת זכותו, לא? אז זאת בעיה שאין לה פתרון?
"הרפורמה תאפשר לעסקים לבחור כשרות חלופית, למשל של צה"ר. יש מקום לקוות שבזכות התחרות הזאת, הדרישות מרוב העסקים יהיו פחות מחמירות, והתוצאה תהיה פחות יקרה לצרכן.

"יחד עם זה, חלק מעלויות הכשרות יישארו גם אחרי הרפורמה וימשיכו להעלות מחירים".

גם שמירת השבת תורמת ישירות ליוקר המחיה.

נרות שבת (צילום: סמדר לביא)
נרות שבת (צילום: סמדר לביא)

"השבת מעלה מחירים לפחות כמו הכשרות", אומר נתנאל היימן, ראש אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים, "הסחורות שמספקים מפעל וחנות שעובדים חמישה וחצי ימים בשבוע עולות יותר מאלה שמספקים עסקים שעובדים שבעה ימים. כי המפעל משלם את כל העלויות הקבועות, העסקת עובדים, החזקת מכונות, אבל מושבת ולא עובד, מייצר ומוכר חמישית מהזמן".

"הסחורות שמספקים מפעל וחנות שעובדים 5.5 ימים בשבוע עולות יותר מאלה שבאות מעסק שעובד 7 ימים. כי המפעל משלם את כל העלות של העסקת עובד והחזקת מכונות, אבל לא מייצר ולא מוכר חמישית מהזמן"

אבל גם במדינות אחרות העובדים מועסקים רק חמישה ימים בשבוע, וחלקן אפילו עברו לארבעה ימי עבודה.
"נכון. אבל רוב המפעלים והחנויות פועלים שבעה ימים בשבוע, ועובדים במשמרות. כאן הם מפסיקים לגמרי לפעול יום וחצי בשבוע. זה מעלה מחירים".

הדמוגרפיה: ילדים זה יקר

ישראל היא המדינה בעלת הריבוי הטבעי הגבוה ביותר בעולם המפותח, בפער עצום. רק במדינות אפריקאיות ובאחדות מהמדינות המוסלמיות נולדים יותר ילדים.

לאישה ישראלית בגיל הפוריות נולדו בממוצע 3.1 ילדים, לעומת 1.9 ילדים בצרפת, 1.7 בארה"ב, בריטניה וצ'כיה, 1.6 בגרמניה והולנד, 1.4 ביוון ויפן, 1.3 באיטליה וקפריסין וילד אחד בלבד בקוריאה הדרומית.

תזונה לתינוק. אילוסטרציה (צילום: iStock)
תזונה לתינוק. אילוסטרציה (צילום: iStock)

"הגידול המהיר והחריג של אוכלוסיית ישראל יוצר ביקושים שקשה לענות עליהם, וזה בוודאי אחד הגורמים שתורמים ליוקר המחיה", אומר הדמוגרף פרופ' יצחק ששון, ראש המעבדה לדמוגרפיה ומרצה בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת ת"א.

לדבריו: "השירותים הציבוריים מתקשים להדביק את קצב גידול האוכלוסייה עוד יותר ממוצרי השוק. כתוצאה מכך איכותם יורדת ואנו נדרשים להשלימם מהכיס הפרטי".

"הריבוי יוצר עומס על התשתיות, שצריכות לגדול ב-2% בשנה וכיום אנו בפיגור רב, בתחבורה, ובחינוך למשל. לכן דרוש קצב מהיר אף יותר.

השירותים הציבוריים מתקשים להדביק את קצב גידול האוכלוסייה. כתוצאה מכך איכותם יורדת ואנו נדרשים להשלימם מהכיס הפרטי. הריבוי יוצר עומס על התשתיות, שצריכות לגדול ב-2% בשנה וכיום אנו בפיגור רב

אפשר לטעון שגידול האוכלוסייה מגדיל באותו קצב גם את מספר העובדים, ובעקבותיו את קצב הגדלת התשתיות, ולכן לא אמור להשפיע על יוקר המחיה, לא?
"תיאורטית זה נכון, אבל יש משאבים שקשה יותר להדביק בהם את הקצב, כמו קרקעות.

"בנוסף, ילדים לא נולדים מבוגרים, ובינתיים נדרשת השקעה פרטית וציבורית מסיבית כדי לטפל בהם. ריבוי הילדים מגדיל את האוכלוסייה שלא עובדת ותלויה באוכלוסייה העובדת.

"ילדים לא נולדים מבוגרים, ובינתיים נדרשת השקעה פרטית וציבורית מסיבית כדי לטפל בהם. ריבוי הילדים מגדיל את האוכלוסייה שלא עובדת ותלויה באוכלוסייה העובדת"

"זאת בעיה שקיימת בכל המדינות המפותחות, שמתמודדות עם עלייה חדה במספר הפנסיונרים בשל העלייה בתוחלת החיים. בחלק מהמדינות (כמו גרמניה, יפן או יוון, למשל) הזדקנות האוכלוסייה ושיעור הקשישים גבוהים מאשר בארץ. אבל בישראל האתגר כפול, גם שיעור הילדים גבוה וגם שיעור הקשישים עולה.

"יש לבעיות הללו פתרונות, והם נמצאים בתחום המדיניות הכלכלית-חברתית, למשל בחינוך ובהכשרה המקצועית. זה לא נמצא בתחום המחקר שלי, אבל אני יכול להעיר שהמענים שמדינת ישראל נותנת לוקים בחסר".

הדרך ארוכה. ויקרה

נתון נוסף שכמעט ייחודי לישראל הוא הריחוק שלה מהשווקים העיקריים איתם היא סוחרת.

נמל חיפה (צילום: דברות נמל חיפה)
נמל חיפה (צילום: דברות נמל חיפה)

"שינוע סחורה עולה כסף. שותפות הסחר העיקריות שלנו רחוקות מאתנו, וזה מעלה את עלות ההובלה", אומר איל קמחי, סגן נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי ומנהל המחלקה לכלכלת סביבה באוניברסיטה העברית.

לדבריו, "התשתיות הרעועות בארץ מוסיפות לזה. כי להוביל מכולה מהנמל למפעל בכביש פקוק מאוד לוקח, כמובן, יותר זמן ועולה יותר".

"שינוע עולה כסף. שותפות הסחר העיקריות שלנו רחוקות מאתנו, וזה מעלה את עלות ההובלה. התשתיות הרעועות בארץ מוסיפות לזה. כי להוביל מכולה מהנמל למפעל בכביש פקוק מאוד לוקח, כמובן, יותר זמן ועולה יותר"

למה, בעצם, ישראלים לא רוכשים יותר סחורות ושירותים מהמדינות השכנות? הן זולות וזה יכול להוריד את יוקר המחיה, לא?
"יש לזה סיבות פוליטיות, ומדובר גם במשקים שונים אלה מאלה מאוד, ולא בכל דבר שמייצרים בצד הזה של הגבול אפשר להשתמש בצד השני. וזה גם לא גבול פתוח כמו בין הולנד לבלגיה. כדי לעבור בו צריך לעמוד בתורים ארוכים, להוציא ויזות ועוד".

ישנם מוצרים – חלב, ביצים ועוד, שכלל לא ניתן לייבא לישראל, בשל המרחק מאירופה וטורקיה ואיכותם הירודה במדינות ערב. הממשלה כופה על הצרכנים לקנות אותם מהחקלאים המקומיים במחירים גבוהים בטענה המפוקפקת שאם המחיר יהיה נמוך הם יקרסו והמוצר יאזל.

פקק באיילון, 2 בדצמבר 2021 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
פקק באיילון, 2 בדצמבר 2021 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

נראה כי הבידוד של ישראל מונע תחרות ומייקר לא רק מצרכים שצריך להוביל באניות ומטוסים, אלא גם שירותים.

"באירופה ואמריקה אנשים יכולים לנסוע מעבר לגבול בשביל רופא שיניים זול יותר, רואה חשבון, או שופינג של בגדים וכלי עבודה", אומר הכלכלן שלמה מעוז, "גם אם בפועל עושים את זה מעט, עצם ה'איום' של הצרכן על נותן השירותים שיעשה כך בולם עליות מחירים. ככה עובדת תחרות. בישראל היחידים שעושים את זה הם לפעמים ערבים שנוסעים לקנות ברשות הפלסטינית".

"באירופה ואמריקה אנשים יכולים לנסוע מעבר לגבול בשביל רופא שיניים זול, רואה חשבון, או קניית בגדים וכלי עבודה. גם אם בפועל עושים את זה מעט, עצם ה'איום' של הצרכן על נותן השירותים שיעשה כך בולם עליות מחירים"

אתה בעצם אומר שהעסקים מנצלים את המצב הגיאופוליטי להרוויח על חשבון הצרכנים. אפשר להגביל אותם, נניח בפיקוח על מחירים?
"לא ככה אמור לעבוד השוק. אי אפשר להיכנס לקרביים של עסקים ולהגביל מחירים כדי שהם לא ירוויחו. הם לא ירצו לעבוד בכלל".

הביטחון: "מחיר המכולה כולל גם את המאבטח"

אם מתעלמים מכמה מדינות מטורללות כמו קוריאה הצפונית ואריתריאה, הרי שישראל מחזיקה בכוחות הביטחון הגדולים בעולם ביחס לגודלה, בפער עצום. שירות החובה בישראל הוא מהארוכים בעולם, הטכנולוגיות הביטחוניות הן מהמשוכללות ולכן גם מהיקרות בעולם.

הוצאות הביטחון של ישראל הן (רשמית) 5.6% מהתוצר (ובפועל יותר), לעומת 3.7% בארה"ב, 2.1% בצרפת, 2.8% ביוון, 1.6% באיטליה, 2.2% בפולין, 1.5% בפינלנד, 2.8% בדרום קוריאה ו-1% ביפן. מדינות אירופה החלו להשקיע יותר בביטחון מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה, ועדיין אינן מתקרבות בכך לישראל.

אבל המומחים שאיתם שוחחנו אינם רואים זאת כגורם מכריע ביוקר המחיה. לדברי פרופ' יגיל לוי, ראש תחום מדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה וחוקר יחסי צבא-חברה: "יש נטייה לייחס כל בעיה חברתית וכלכלית להשקעה הגדולה בביטחון, שהיא לא תמיד נכונה.

"ההשקעה בביטחון הגיעה לשיא בשנות ה-70 וה-80, ומאז ירדה באופן חד. גם ההוצאות האזרחיות ירדו, וכיום ההוצאה הציבורית בישראל לא גדולה מהממוצע ב-OECD. אם תקציב הביטחון היה הגורם העיקרי ליוקר המחיה, הוא היה יורד. אבל בפועל הוא נשאר גבוה, גם ביחס לעולם".

"ההשקעה בביטחון הגיעה לשיא בשנות ה-70 וה-80, ומאז ירדה. אם תקציב הביטחון היה הגורם העיקרי ליוקר המחיה, הוא היה יורד. אבל בפועל הוא נשאר גבוה, גם ביחס לעולם"

טנקים של צה"ל פרוסים בגבול לבנון, 27 ביולי 2020 (צילום: דייוויד כהן / פלאש 90)
טנקים של צה"ל פרוסים בגבול לבנון, 27 ביולי 2020 (צילום: דייוויד כהן / פלאש 90)

אולי בגלל שגורמים נוספים ליוקר המחיה החמירו בינתיים? ההשקעה בביטחון בארץ עדיין גבוהה ביחס לעולם. האם הוצאה גדולה על פעילות לא יצרנית לא מייקרת את החיים?
"הפעילות הצבאית כשלעצמה לא יצרנית, אבל תומכת מאוד בפעילויות יצרניות. כוחות הביטחון הם לקוח ענק של תעשיות ההייטק והנשק ותורמים להתפתחות שלהן, ואלה היצואניות הכי גדולות ותורמות תרומה גדולה לצמיחה.

"יחד עם זאת, צרכי הביטחון כן מעמיסים על הממשלה והמשק ומהווים גורם מסוים ליוקר המחיה. חוץ מהתקציב הממשלתי, יש כאן אוכלוסייה גדולה של חיילים שממשיכים לחיות על חשבון המשפחות שלהם. הורים לחיילים קוראים לזה 'מס', בצדק, זה באמת מס רגרסיבי וגבוה, שתורם ליוקר המחיה.

"צרכי הביטחון כן מהווים גורם מסוים ליוקר המחיה. חוץ מהתקציב הממשלתי, יש אוכלוסייה גדולה של חיילים שממשיכים לחיות על חשבון המשפחות שלהם. הורים לחיילים קוראים לזה 'מס', בצדק"

פרופ' יגיל לוי (צילום: גדעון מרקוביץ cc by)
פרופ' יגיל לוי (צילום: גדעון מרקוביץ cc by)

"יש גם הוצאות ביטחוניות מופרטות שמתגלגלות ישירות על הצרכן. עסקים שצריכים להחזיק מאבטח בכניסה. מערכת האבטחה היקרה במטוסים, בשדה התעופה, בנמלים, באניות. כשאתה קונה כרטיס טיסה, וכשהיבואן מזמין מכולה, האבטחה מייקרת אותם בצורה משמעותית.

"בראייה רחבה, אחד הגורמים המרכזיים ליוקר המחיה הוא הסכסוך. הבידוד של ישראל והיחסים הדלים שלה עם השכנות. העובדה שהקרקעות מוחזקות בידי המדינה, שנועדה למנוע מערבים להחזיק קרקעות, ויש לה עלות עצומה".

ובנוסף, גם הבירוקרטיה

בירוקרטיה קיימת גם במדינות אחרות ואינה ייחודית לישראל. אבל הבירוקרטיה בישראל כבדה יחסית, והיא מצטרפת לגורמים הייחודיים ליוקר המחיה וגורמת לו להיות גבוה עוד יותר.

ישראל נמצאת במקומות נמוכים למדי – מתחת לרוב המדינות המפותחות – במדדים בינלאומיים כמו, למשל, "מדד קלות עשיית העסקים", הבודקים את הזמן הנדרש לקבל היתרי בנייה ורישיונות עסק, נוקשות הרגולציה, המיסוי ורמת השירות של משרדי הממשלה לעסקים. זאת, אף שהמדינה השתפרה במדדים במאה ה-21 בזכות רפורמות שונות.

הזמן הממוצע לקבלת היתר בנייה, למשל, הוא כ-300 יום. כפליים מהזמן הממוצע ב-OECD, ופי 4 מהזמן בארה"ב או בדנמרק. הבעיה המיותרת הזאת מצטרפת למונופול הקרקעות הממשלתי ומסייעת להעלות עוד יותר את מחירי הדיור המפלצתיים.

פרופ' איל קמחי, מנהל המחלקה לכלכלת סביבה באונ' העברית (צילום: באדיבות המרואיין)
פרופ' איל קמחי, מנהל המחלקה לכלכלת סביבה באונ' העברית (צילום: באדיבות המרואיין)

לדברי פרופ' קמחי: "בירוקרטיה, מטיבה, מעלה מחירים. אם בעל העסק צריך להמתין יותר זמן לרישיונות, ובוודאי אם הוא צריך להחזיק מאכער שיעבוד מול הרשויות, או סחורה שתקועה במכון התקנים, ברור שזה מתגלגל בסוף על המחירים לצרכן".

בירוקרטיה קיימת בכל המדינות.
"נכון. אבל בישראל היא נוקשה יותר מאשר ברוב המדינות המפותחות. וזה גורם שהמשקל שלו בהעלאת מחירים גבוה במיוחד. לכן גם אם זאת לא תופעה ייחודית לארץ אלא 'רק' תופעה שקיימת כאן בצורה חמורה יותר מברוב המדינות, זה תורם תרומה מכרעת ליוקר המחיה".

עוד 2,764 מילים
סגירה