בחודש שעבר חלף לו תאריך סמלי וקטן שמציין עשרים ושתיים שנים לחקיקת חוק חופש המידע בישראל. החוק, שהתקבל במאי 1998 ונכנס לתוקף שנה לאחר מכן, קבע לראשונה, כי לכל אזרח בישראל הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות. זה היה אחד השיאים של מהפכת השקיפות בממשלה. מאז נוספו תקנות ויישומים רבים, הוקמה יחידה ממשלתית במשרד המשפטים שתפקידה להביא ליישום החוק, והנורמה הפשוטה שלפיה המידע שייך לכולנו ולא למי שמחזיק זמנית במשרה ציבורית – החל לחלחל לכל אורך שדרת המגזר הציבורי.

חוק חופש המידע, שהתקבל במאי 1998 ונכנס לתוקף שנה לאחר מכן, קבע לראשונה, כי לכל אזרח בישראל הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות. זה היה אחד השיאים של מהפכת השקיפות בממשלה

עם זאת, גם למעלה מעשרים שנה לאחר מכן, אנחנו עדיין עדים להיעדר שקיפות במערכות ציבוריות שונות. ויותר מכך, היעדר רצון לשיתוף פעולה עם נורמות השקיפות הקיימות.

רק בנובמבר האחרון הוציא מרכז השלטון המקומי מכתב סיכום לפגישה עם שר המשפטים דאז אמיר אוחנה, אשר הכיל בקשה לבטל את האפשרות להגיש בקשות חופש מידע לרשויות המקומיות ולהסתפק במקום זאת במידע בסיסי שיעלה לאתר האינטרנט של הרשות המקומית. לאחר מחאה ציבורית בנושא החליטו במרכז השלטון המקומי לסגת מדרישתם ולדרוש ממשרדי הממשלה לממן תקנים לממונה על חופש המידע ברשויות על מנת להתמודד עם העומס שמוטל עליהן.

ישנם מקומות בהם נורמת השקיפות רחוקה עוד יותר. מערכות שירותי הדת בישראל מופעלות ברובן ברמה המקומית, דרך המועצות הדתיות. מועצה דתית הוא ישות משפטית עצמאית שאיננה כפופה לרשות המקומית אלא מנהלת את שירותי הדת המקומיים תחת רגולציה של המשרד לשירותי דת תוך עצמאות ניהולית ותקציבית.

בשנת 2015 בסקר של היחידה הממשלתית לחופש המידע נמצא כי המועצות הדתיות הן הגוף שנתפס כהכי פחות שקוף מבין הגופים הממשלתיים שנבדקו. גם במחקר של אריאל פינקלשטיין עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם בשנת 2018, עלו ממצאים דומים באשר להיעדר השקיפות במועצות הדתיות. במחקר נמצא כי רק כ-20% מהמועצות מחזיקות אתר אינטרנט עצמאי וגם המידע שנמצא באתרים אלו הוא חסר או מוטעה. לפי המחקר, ישנן מועצות דתיות שלא מחזיקות אתר אינטרנט כלל, גם לא כחלק מאתר הרשות המקומית.

רק בנובמבר האחרון הוציא מרכז השלטון המקומי מכתב סיכום לפגישה עם שר המשפטים דאז אמיר אוחנה, אשר הכיל בקשה לבטל את האפשרות להגיש בקשות חופש מידע לרשויות המקומיות

היו מספר התקדמויות בתחום השקיפות בשירותי הדת, כגון הטמעת הצורך במינוי ממונה על חופש המידע וטיוב במענה לבקשות חופש המידע מטעם המשרד ויחידות הסמך שלו – הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים. עם זאת, כארגון הפועל להגברת השקיפות במערכות אלו בשנים האחרונות, נתקלנו לא אחת בחוסר רצון למסור נתונים ומידע לציבור ואף ניסיון להסתיר מידע ממנו.

רק לאחרונה השגנו ניצחון בעתירת חופש מידע שנאלצנו להגיש לאחר שברבנות לא הסכימו למסור לנו מידע חשוב בנוגע לדרך קביעת הקריטריונים להכרה ברבני חו"ל לצורך אישורי יהדות. גם מול גופים אחרים הקשורים בשירותי הדת חווינו קשיים דומים.

כך היה כשביקשנו את הפרוטוקולים מדיוני הועד המנהל של הקרן למורשת הכותל, עמותה ממשלתית אשר אמונה על ניהול רחבת הכותל עבור כלל הציבור. ביקשנו להבין ולחשוף לציבור כיצד מתקבלות החלטות שנויות במחלוקת בהנהלת הקרן כגון הכנסת מכוניות פרארי למתחם הכותל ואחרות. בקרן למורשת הכותל עשו כל שביכולתם על מנת לסכל את העברת המידע, עד שהורה על כך בית המשפט המחוזי בירושלים.

רפורמות רבות נדרשות על מנת להשיב את אמון הציבור במערכות שירותי הדת. אך בראש ובראשונה נדרשת רפורמה מקיפה בשקיפות מערכות אלו. שקיפות היא אבן יסוד ביצירת יעילות במתן השירות הממשלתי ובשיתוף הציבור בקבלת ההחלטות ובעיצוב המדיניות הציבורית.

ביקשנו לחשוף כיצד מתקבלות החלטות שנויות במחלוקת בהנהלת הקרן למורשת הכותל, כהכנסת מכוניות פרארי למתחם הכותל. בקרן פעלו לסיכול העברת המידע, עד להתערבות ביהמ"ש המחוזי בירושלים

אנו מקווים ומצפים שהשר החדש לשירותי דת, הרב יעקב אביטן, ישים את הנושא בראש סדר העדיפות של משרדו. כך או כך, אנחנו נמשיך לעמוד על המשמר ולעשות כל אשר לאל ידינו על מנת להגביר את השקיפות ברבנות ובשירותי הדת ולחזק בכך את הרלוונטיות של מוסדות אלה לציבור בישראל.

תני פרנק, בן 35, נשוי ואב לשניים, מתגורר במודיעין. הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה. הוא פעיל, כותב ומרצה על יחסי דת ומדינה. צילום: נועם פיינר

מלבד מציאת חיסון לקורונה, אין מטרה חשובה יותר לאנושות כעת מאשר שדונלד טראמפ יפסיד בבחירות נובמבר בארה"ב. קשה להפריז בנזק שהמשך כהונתו יגרום לארצות הברית, לישראל ולאנושות כולה.

הימים האחרונים מבהירים בדיוק עד כמה הדמוקרטיה באמריקה פגיעה, ועד כמה האיש מסוכן. זה בא לידי ביטוי ברור בעימות הטלוויזיוני הלילה בין טראמפ לביידן, בו הנשיא שוב סירב לומר שיקבל את תוצאות הבחירות או להתנער מתנועות גזעניות. לטראמפ יש תוכנית שקופה לנסות לגנוב את הבחירות, ויש בדבר פוטנציאל לחולל אסון מחריד ברמה בינלאומית.

הימים האחרונים מבהירים עד כמה הדמוקרטיה באמריקה פגיעה והאיש מסוכן. זה התבטא בבירור בעימות הטלוויזיוני הלילה בין טראמפ לביידן, בו הנשיא שוב סירב לומר שיקבל את תוצאות הבחירות או להתנער מתנועות גזעניות

זה מעמיד את הישראלי המצוי, שאסיר תודה על תמיכתו של טראמפ מול הפלסטינים, במבחן פרובינציאליות מעניין: אנחנו מוכנים להקריב ממש הכל כדי לשמר את קריית ארבע? הרי ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה אפילו משכילים רבים תומכים בנשיא הנפשע. כדי לעבור את המבחן צריך להבין מה באמת קורה, ומה מצדיק את להט ההתנגדות להמשך שלטונו. בשביל זה אני כאן:

טראמפ סוגד לרודנים ורוצה להיות כזה

הוא לא מסווה את הערצתו לאוטוקרטים השולטים ברוסיה, צפון קוריאה וסין, וגם בברזיל ואפילו (כן, כן) זה המתהווה בהדרגה בישראל. ברור שהוא שואף להפוך את ארצות הברית למדינה סמכותנית נוסח טורקיה. הוא מרבה למשול על פי צווים נשיאותיים, נרתע מפיקוח, מסרב להשמע למומחים, לא קורא דוחות מודיעיניים, ומכריח את שריו להפגין חנפנות מביכה.

טראמפ מושחת

מגרירת מנהיגי עולם למועדוני הגולף שלו ולמלון שלו בוושינגטון עד אינטרסים עסקיים המתמשכים שלו "המנוהלים" על ידי בניו בניגוד לכל נורמה, הנפוטיזם הבוטה וסירובו לחשוף את דו"חות המס שלו כמו כל קודמיו, הצחנה עולה לשמים. דו"ח מולר חשף פשעים; השאלה הייתה פוליטית – אם זה מספיק להדחה. כזו גם הייתה ההצבעה "לזכותו" בסנאט בו יש רוב מעוות לרפובליקנים (כל מדינה מקבלת שני סנאטורים בלי קשר לאוכלוסייתה, בהן עשרות מדינות המאוכלסות בדלות בכפריים שמרנים ומקבלות ייצוג מנופח).

טראמפ שקרן פתולוגי

פוליטיקאים רבים אינם אמינים במיוחד, אבל דבר כזה בדמוקרטיה מודרנית עוד לא היה. טראמפ ממציא מציאות אלטרנטיבית ממש; הוא משדר שהנרטיב חשוב מכל ושעובדות זה עניין ללוזרים. הבזיון המתגלגל נע ממדע מזויף (ריפויי הקורונה הדמיוניים שלו) לפרשויות ביזאריות כמו נסיונו לסחוט חומר נגד ג'ו ביידן מאוקראינה וקריאתו (הפומבית) לרוסיה לפרוץ למיילים של הילרי קלינטון, עד תיאוריות קונספירציה מגוחכות, שכתוב היסטוריה ורצח אופי ליריביו.

הקמפיין שלו טוען בימים אלה שהדמוקרטים רוצים לבטל את המשטרה כדי להשמיד את ערי אמריקה, לפתוח לראווה את הגבולות ולאסור על הדת. שגיאות הכתיב המשונות שלו הן חלק אינטגרלי מפולחן אידיוטיזם מדכדך שנועד לעצבן את ה"אליטות" כדי לשלהב את הבייס הנבער והזועם. המסר לדור הצעיר הוא מחפיר.

טראמפ הורס מוסדות  חיוניים

אמריקאים נהגו להאמין שמדינתם היא יוצאת דופן במובן החיובי. הוא הופך אותה לרפובליקת בננות עם משרד משפטים פוליטי תוך כדי שהוא מערער בקרב בסיסו את האמון ב-FBI, ב-CIA, בהנהגה הצבאית, במוסדות הבריאות הפדרליים, ולאחרונה ברשות הדואר (כדי לשבש את ההצבעה באמצאות הדואר).

במישור הבינלאומי הוא החליש את נאט"ו, את ארגון הסחר העולמי, את בית הדין הפלילי הבינלאומי, את האיחוד האירופי, ואת הרעיון שארצות הברית מכבדת את האמנות שעליה היא חותמת. חוסר הכבוד שלו לאקדמיה הוא כזה שרוב האמריקנים הנוטים ימינה חושבים כעת שלאוניברסיטאות יש "השפעה שלילית" על החברה.

טראמפ שואף להפוך את ארה"ב למדינה סמכותנית נוסח טורקיה. הוא מרבה למשול על פי צווים נשיאותיים, נרתע מפיקוח, מסרב להשמע למומחים, לא קורא דוחות מודיעיניים, ומכריח את שריו להפגין חנפנות מביכה

טראמפ מקדם מדיניות חסרת לב המנוגדת לרצון הרוב

מדיניות הקורונה ההזוייה שלו (הוא אשכרה ממש מתנגד למסיכות) תרמה לכך שארה"ב ספגה יותר מ-200,000 מקרי מוות, תוך כדי שהוא זומם לשלול מעשרות מיליוני אמריקאים שירותי בריאות ממש באמצע המגיפה. תוכנית המס של טראמפ הגדילה את אי השוויון במדינה הכי פחות שוויונית בעולם והועילה בעיקר לעשירים.

טראמפ הורס את הסביבה בהכחשת שינויי אקלים, מבטל מגבלות סביבתיות, מבטל הגנות על חיות בר בסכנת הכחדה, תומך בפרוייקטים מזהמים ומתנגד לאנרגיה ירוקה. טראמפ מונע כל תזוזה לכיוון הגבלת מכירת נשק וממנה שופטים המבקשים לאסור הפלות. הרוב מתנגד למעשה לכל הדברים הללו.

*   *   *

ניתן לשאול כיצד, בהתחשב באמור לעיל, רוב האמריקאים עשויים לרצות בו כנשיא? האם לא מובטחת תבוסתו? ובכן, רוב האמריקאים אינם בוחרים את הנשיא. ארצות הברית לוקה בשיטת בחירות ביזארית בה התוצאות הם לפי מדינה, והמשקל בספירת הקולות של מדינות קטנות שמצביעות תמיד לרפובליקנים עדיף. כל מצביע במדינות גדולות ונוטות לדמוקרטים כמו קליפורניה וניו יורק, שווה רבע ממצביע בואיומינג למשל. זה כאילו שמצביעים מעיירות הפיתוח היו יכולים להצביע ארבע פעמים.

הדמוקרטים צריכים לנצח בפער עצום כדי לנצח בפועל. כך מאז 1992 זכו הרפובליקנים ברוב קולות פעם אחת בלבד, בשנת 2004, אולם הם נמצאים בשלטון 12 מתוך 28 השנים.

הדמוקרטים צריכים לנצח בפער עצום כדי לנצח בפועל. כך מאז 1992 זכו הרפובליקנים ברוב קולות פעם אחת בלבד, בשנת 2004, אולם הם נמצאים בשלטון 12 מתוך 28 השנים

טראמפ ניצח ב-2016 למרות שהפסיד בכ-3 מיליון קולות, שהיו כמעט 3% מהסך הכל. ניצחונו הגיע בגלל כ-80,000 קולות בשלוש מדינות "מתנדנדות". העולם הוטל לסחרור בגלל טעות סטטיסית ממש – כי קומץ צעירים לא טרחו להגיע, כי הירוקים משכו קולות של כמה נאיבים, כי טראמפ הלהיט כמה גזענים שחיכו כל חייהם לשמוע מועמד שהוא ממש אחד משלהם.

טראמפ הוא בור, גס, אכזרי, נקמני, אנוכי ואינפנטילי. אבל יש בו סוג של גאונות שמאפשרת לו איכשהו לשמר את הבייס כמעשה שטן. הוא יקבל לפחות 40% מהקולות ויהי מה – קצת כמו הלאומנית מארין לה פן בצרפת. אבל בצרפת יש שיטת בחירות פשוטה שמאפשרת בחירה ברורה ולא נוטה לטובת צד אחד.

בארה"ב, כאמור, ייתכן שלטון מיעוט על הרוב גם בלי פוילע שטיק. אבל כאלה יהיו. כבר מזמן הוא חוזר על הטענה שאם הוא יפסיד זה סימן שהבחירות זויפו.   לאחרונה טראמפ היכה את אמריקה בהלם כאשר סירב לומר שהוא יקבל את תוצאות הבחירות גם לפי השיטה הדפוקה שמסייעת לו.

Rigged Election! https://t.co/ysYCBCyxf8

— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) September 29, 2020

הרפובליקנים מתכננים לגנוב את הבחירות ב-3 בנובמבר אם ג'ו ביידן איכשהו יצליח להתגבר על השיטה. התוכנית קשורה להצבעות בדואר ולכללים ביזנטיים שכמעט אף אחד מעולם לא שמע עליהם, אשר נקבעו על ידי החוקה למקרים בהם מדינות לא מצליחות להכריז על זוכה בדרך הרגילה:

• משבר הקורונה יצר ביקוש עצום להצבעות דואר שרוב המדינות איפשרו זה מכבר. טראמפ, מכחיש הקורונה, המציא נרטיב לפיו ההצבעה בדואר גרמה להונאות בקנה מידה גדול בעבר (למרות שאין לכך שום הוכחה ואיש לפניו לא טען זאת) וקרא לתומכיו להימנע ממנה. כך הם עשו, וכולם מבינים שההצבעה בדואר תהיה במידה רבה דמוקרטית.
• בחודשים האחרונים טראמפ מנסה בכל מיני דרכים לשבש את הדואר כולל שלילת מימון. והוא מודה שהוא עושה את זה כדי שהדואר ייכשל בבחירות, באופן גלוי לחלוטין. כזה הוא המותג: טראמפ הוא שודד הבנק שמכריז "אני אשדוד בנק" ואז מתפאר בכך שהוא לא במעצר. הבייס מת על זה.
• גם אם הדואר יביא את כל המעטפות ליעדן נדרש זמן לספור קולות. אם הצבעה גדולה בדואר תביא לדחיית פרסום התוצאות – ברור שהדבר ייטיב עם הרפובליקנים בספירה שכן תהיה אפשרית ביום הבחירות עצמו. טראמפ מתכוון להכריז על ניצחון בליל הבחירות, לטעון שכל השאר זה הונאה ופייק ניוז, ולהתחיל לערער על כל קול בדואר. לא משנה שהערעורים יהיה חסרי בסיס – אם שופטים שמרנים שנשתלו בעוד מועד ברחבי המערכת יזרמו עם זה אפשר יהיה באופן אסטרטגי למנוע פרסום תוצאות בזמן בחלק מהמדינות – או בכל המדינות.
• מה זה בזמן? ובכן, בארה"ב אין ממשלת מעבר לנצח או עד שבני גנץ יישבר. בחודש דצמבר 538 ה"אלקטורים" מכל המדינות חייבים להפגש ולהצביע לנשיא. רק זו ההצבעה המכרעת. בהעדר תוצאות, הפרלמנטים בכל מדינה יכולים להחליט מה שבא להם. והרפובליקאים שולטים, כאמור, ברוב המדינות (אך ממש לא ברוב האוכלוסיה).

בעזרת מזימות כאלה אפשר להפסיד אחרי ספירת כל הקולות גם לפי השיטה הלא-הוגנת ועדיין להיבחר. אף אחד לא היה מעלה על הדעת דבר כזה עד טראמפ, ובלי הקורונה זה גם לא היה מתאפשר כל כך בקלות. אבל זה המצב.

טראמפ מודה שהוא משבש את הדואר ושולל מימון כדי שהדואר ייכשל בבחירות, באופן גלוי לחלוטין. כזה הוא המותג: טראמפ הוא שודד הבנק שמכריז "אני אשדוד בנק" ואז מתפאר בכך שהוא לא במעצר. הבייס מת על זה

אפשר לקוות שהמפלגה הרפובליקנית תתעשת בזמן ותגיד "עד כאן". אבל המפלגה הזאת איבדה את הבושה וטראמפ חשף היטב מה הבייס שלה רוצה ומה טיבו. בוחרים אלה מוכנים לשרוף את המועדון כי הם נורא כועסים. על הלא-לבנים המתרבים, על הגלובליזציה גוזלת המשרות, על העשירים והמשכילים ששורדים אותה לא רע, על ליברלים וההומואים שלהם, וקצת גם על היהודים כי זה תמיד טוב. חלק מהבוחרים הללו הם פשוט אנשים רעים; חלק מהם רק עוברים משהו רע, רע מאוד, ואולי ראויים לרחמים. כמובן שיש בין בוחריו גם קיצונים דתיים ועשירים שסתם רוצים להוריד מיסים.

אין מה לבנות יותר מדי על הרפובליקנים. הקנוניה תיבלם רק עם ביידן ינצח ברוב עצום.

אבל אם הקנוניה בכל זאת תצא אל הפועל, זה לא יעבור בשקט. אוי לאצבע שככה מקלידה, אבל במצב המתואר הכל כבר יהיה על השולחן, מהפיכה צבאית ועד מלחמת אזרחים או פרישת מדינות גדולות כמו קליפורניה מארה"ב.

זה יהיה אסון בלתי נתפס לאנושות כולה: העולם זקוק לארה"ב יציבה כדי שהדולר יהיה מטבע רזרבי יציב, כדי שהשווקים לא ישתגעו, וכדי שהדמוקרטיה לא תתמוטט במקומות אחרים. זה גם אינטרס קיומי של ישראל – יותר קיומי מסיפוח סלע קיומנו בגדה המערבית.

כן, אפשר לטעון שישראל באופן ספציפי נהנתה מנשיאותו של טראמפ מהסיבות הידועות. יש גם טיעון הפוך. הוא עזר לימין שדן את ישראל לחורבן של תיאוקרטיה דו-לאומית. אולי לכתו תבשר את לכתו של בנימין נתניהו בשעה ממש לא טובה. אבל גם אם מישהו חושב שתיאוקרטיה דו-לאומית זה סבבה ושביבי מנהיג דגול, עדיין צריך לחשוב אם זה שווה את האסון הקרב.

לישראל יהיו צרות גדולות אם ארצות הברית תיחלש אנושות. המעצמה הזו בשקיעה, אבל התהליך אמור היה להיות איטי. היא עדיין נחוצה. הסכנה לאמריקה היא ממשית. והקפיטול, כמו הרייכסטאג בזמנו, עולה באש.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

אני אזרח טוב. באמת טוב. אבל אף פעם לא אהבתי לצאת להפגין. גם כשיצאתי בימי שבת לצומת מקסים במחאת הדגלים השחורים לא הרגשתי בנוח. לא בגלל ריבוי דגלי ישראל שהתנוססו מעל הראש שלי, אלא בגלל חוסר הביטחון והחשש. בין היתר מזה שבכל רגע יכול להגיע מטורף כזה או אחר ולפגוע בי.

אני אזרח טוב, אבל אף פעם לא אהבתי לצאת להפגין. גם כשיצאתי בשבתות לצומת מקסים במחאת הדגלים השחורים, לא הרגשתי בנוח. לא בגלל ריבוי דגלי ישראל אלא בגלל החשש שבכל רגע יכול להגיע איזה מטורף שיפגע בי

וזה אכן מה שקרה לי. באחת השבתות יצא נוסע מהרכב שלו והשליך לעברנו שלוש אבנים, למזלי הצלחתי לברוח הצידה ולהזהיר אנשים מזריקת האבנים. אמנם היו שם שוטרים, אבל למרבה הצער אישה נפצעה מהשלכת האבן.

וזו לא היתה הפעם היחידה שחוויתי תקריות אלימות. באחת מההפגנות במרכז הכרמל החזקתי שלט בערבית והייתי הערבי היחידי בין המפגינים וגם בין השוטרים. כנראה שהשוטרים לא יודעים לקרוא ערבית כל כך טוב, אז הם דאגו להוריד לי את השלט וגם רצו לעצור אותי. וכל זה על מה ולמה? על שלט שרשום עליו "ראש ממשלה פלילי לא בשבילי". היה חשוב לי להזדהות ולהרים את השלט כמה שיותר, אבל דאגו לקרוע לי אותו.

*   *   *

הנסיך של בלפור הוא בעיני אמיר השכל. חשבתם שאכתוב על יאיר נתניהו? לא. אמיר השכל הוא דמות שהתחברתי אליה בתור ערבי במדינת ישראל שרוצה עתיד טוב יותר. יותר מאשמח אם אמיר השכל יהיה נשיא המדינה או ראש הממשלה. זה בן אדם שאפשר להתגאות בו שהוא חלק מהעם שלי, והוא יכול היה להיות ראש ממשלה שהייתי מתגאה להגיד שאני אזרח במדינה שלו.

באחת ההפגנות במרכז הכרמל החזקתי שלט בערבית "רה"מ פלילי לא בשבילי" והייתי הערבי היחידי בין המפגינים והשוטרים. כנראה שהשוטרים לא יודעים לקרוא ערבית כ"כ, אז דאגו לקרוע לי את השלט ורצו לעצור אותי

איך התחברתי לאמיר השכל?

אני אוהב לצפות בשידורי הלייב של אור-לי ברלב ובעיקר בימי השישי בבלפור. אף פעם לא עשיתי קבלת שבת, אבל יחד חבורת הקריים מיניסטר אהבתי לעשות את קבלת השבת הזו. אהבתי לאכול שווארמה אמיל בחיפה ביום שישי וישר לעזוב הכל, להגיע הביתה, לפתוח את השידור בפייסבוק, לחבר אותו לטלוויזיה ולצפות בזה עד שזה נגמר. עד שלאור-לי כואבת היד שמחזיקה את הטלפון.

אני מכיר את אור-לי כשהיתה עוד אור-לי ברלב בלי האנשים שמקיפים אותה כרגע, כהייתה רק אור-לי.  ואם תשאלו אותי, אז אני אשמח גם אם אור-לי תהיה חלק מהממשלה שירכיב אמיר השכל.

אפרופו קבלת השבת וההפגנות של בלפור, שלשמן התכנסנו כאן, חברתי לחבורת הקריים מיניסטר לפני המעצר של אמיר, ואני איתם עד היום הזה, אבל עוד לא עליתי מעולם להפגנות בבלפור. כן הפגנתי ליד הבית אבל לא נתתי לעצמי להתרחק עד ירושלים המפחידה.

העליה לירושלים לא מפחידה אותי בגלל הפגנות האנטי של תומכי ביבי. לא רק. העליה לירושלים מפחידה אותי כי אני מכיר ויודע מה זה ירושלים, ואילו אנשים אני עומד לפגוש שם, מהכדורגל.

כן הייתי רוצה להגיע להפגנת בלפור יחד עם עוד עשרת אלפים ערבים וערביות, אבל הפחד שלי לעלות לירושלים מתחיל במשחקי הכדורגל של הקבוצה האהובה שלי נגד הקבוצה הגזענית של המדינה. כן, מאז ומתמיד, גם שהיו משחקים וגם שלא היו, אני לא אהבתי את ירושלים.

ולא בגלל שירושלים לא שייכת גם לנו, הערבים, אלא בגלל שהמקום הכל-כך יפה הזה הפך למוקד שנאה והסתה. וזה ממשיך בהפגנות. אני יודע מי הקהל שנמצא מול המפגינים ואיזה זעם יש לו בראש.

אני מפחד להגיע לשם גם אם זה אומר להתפלל. ואם אני כבר נכנס לירושלים – אני משתדל פחות לדבר בערבית במקומות בעיר.

אבל להפגנה אני לא אגיע לבד. אני פוחד. אני פוחד שיסמנו אותי ויתנכלו לי. אני מעדיף להגיע עם חברים שיסעו איתי מהדלת של הבית ועד ירושלים ובחזרה. מפחיד לי לנסוע לבד.

אני לא מפחד מהאנשים שמתנגדים להפגנות, אלא מהשוטרים שנשלחים להפגנות. להיות ערבי יחידי בהפגנה כל-כך גדולה זה כמו ללכת בחושך, כשמדליקים עליך זרקור מואר. רק עלייך. וזה מפחיד, מפחיד אותי.

אבל להפגנה אני לא אגיע לבד. אני פוחד. פוחד שיסמנו אותי ויתנכלו לי. אני מעדיף להגיע עם חברים שיסעו איתי מהדלת של הבית ועד ירושלים ובחזרה. מפחיד לי לנסוע לבד

כן, זה הפחד שאני כותב עליו. הפחד שלי מאלימות השוטרים בירושלים והפחד שלי מהמפגינים האלימים בירושלים. לכן קל לי יותר להגיע לאזור הנוחות שלי ולהפגין פה ליד הבית שלי, מאשר להרחיק עד עיר השנאה שהיא הבירה שלנו, או שלכם, זה לא משנה. חבל שהעיר הזו נהרסה.

די לגזענות, ותמשיכו להפגין חברות וחברים!

רוני סעאדה עבד בשלוש השנים האחרונות בתחנת מונית כסדרן. זו אמנם לא העבודה שחלם עליה, אבל זה היה עדיף מכלום מבחינתו. למד קופירייטנג ורשתות חברתיות במכללה, אבל הרגיש שבמקום לקיים את הבטחות הקורס ולגרום לו להשתפר, דאגו שם בעיקר להשגת שכר הלימוד.