אחד המוצרים שנמצאים כיום במוקד הזעם והמחאה על יוקר המחיה הוא שימורי דג הטונה.

מותג הטונה הנפוץ בישראל הוא סטארקיסט שמייבאת חברת דיפלומט. פחית סטארקיסט משומרת של 140 גרם עולה בין 6 ל-8.5 שקלים, ורביעיית פחיות כאלה עולה בין 20 ל-30 שקל.

לפני כשבועיים פורסם כי דיפלומט תייקר את סטארקיסט ב-5% עד 14%, והרשת געשה. אנשי תקשורת קראו להחרמת סטארקיסט והמותג "כיכב" ברשימת המוצרים שיו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד קרא להחרימם.

הישראלים אוכלים הרבה טונה. לפי הערכות, הישראלים קונים טונה בכ-630 מיליון שקל לשנה, כ-40% ממנה של מותג סטארקיסט. וכאשר הטונה מתייקרת, החיים היקרים של הישראלי הממוצע נעשים עוד יותר יקרים. מה גם שהתחליפים מתייקרים גם הם.

הישראלים אוכלים הרבה טונה. לפי הערכות, הישראלים קונים טונה בכ-630 מיליון שקל לשנה, כ-40% ממנה של מותג סטארקיסט

התגובה האינסטינקטיבית של מובילי דעה בישראל להתייקרויות היא "להוריד מכסים, לפתוח את השוק לייבוא". הממשלה הנוכחית הורידה מכסים על מוצרים רבים בניסיון לבלום את ההתייקרויות. ויו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו חשף תכנית כלכלית שבה הבטיח: "נוריד את מחירי המזון באמצעות הורדת מכסים".

נתניהו מציג את תוכניתו הכלכלית, 3 באוגוסט 2022 (צילום: צילום מסך)

תוכנית "מכס אפס" שהוביל שר האוצר אביגדור ליברמן כללה ביטול מלא של המכס על ייבוא הטונה, שבעבר עמד על כ-30% וכיום הוא נע בין אפס ל-12%.  אולם ועדת הכלכלה סירבה לאשר את ביטול המכס על הטונה והוא עדיין קיים.

ישראל ביטלה ב-40 השנים האחרונות את המכס על אינספור מוצרים, וחלקם אכן נעשו זולים יותר. אבל הטונה היא דוגמא מצוינת למקרה ההפוך: המכס על הטונה ירד, וזמן קצר לאחר מכן מחיריה זינקו – דווקא בגלל הביטול.

ישראל ביטלה ב-40 השנים האחרונות את המכס על אינספור מוצרים, וחלקם אכן נעשו זולים יותר. אבל הטונה היא דוגמא מצוינת למקרה ההפוך: המכס על הטונה ירד, וזמן קצר לאחר מכן מחיריה זינקו – דווקא בגלל הביטול

בישראל אין דיג טונה ובשר הדג הענק מיובא, בעיקר מיפן וטייוואן. רוב הטונה נמכרת בקופסאות שימורים שנארזות בחו"ל, וחלקו הקטן בקופסאות שנארזות בישראל, במפעל פילטונה.

בעבר, המצב היה הפוך: רוב הבשר הגיע בהקפאה ונארז בארבעה מפעלים, ביניהם שימורי יונה בטירת הכרמל שבו יוצרו קופסאות סטארקיסט. על הקופסאות שנארזו בחו"ל ויובאו ארוזות הוטל מכס של 12% ועוד 3.5 שקל לקילו, ובסה"כ בממוצע 30%. הטונה שנארזה בארץ פטורה ממכס.

בהשראת המחאה החברתית של 2011, החליטה הממשלה ב-2013 – כשבנימין נתניהו היה ראש הממשלה ויאיר לפיד בדיוק התמנה לשר האוצר – לבטל בהדרגה את המכס של 3.5 שקל לקילו על הטונה המיובאת-בשלמותה, עד שב-2016 המכס ירד ל-12% בלבד. במקביל, נחתם הסכם סחר חופשי חלקי בין ישראל לטייוואן שמאפשר לייבא חלק מהטונה ללא מכס כלל.

במהלך תהליך הורדת המכס, מחירי הטונה ירדו מעט. לפי מחקר של משרד הכלכלה מ-2016, המחיר הממוצע לקופסת 160 גרם טונה ב-2011 היה שישה שקלים, ועד 2015 ירד לכחמישה שקלים, אם כי גם האריזה התכווצה ל-140 גרם.

במהלך תהליך הורדת המכס, מחירי הטונה ירדו מעט. לפי משרד הכלכלה, המחיר הממוצע לקופסת 160 גרם טונה ב-2011 היה שישה שקלים, ועד 2015 ירד לכחמישה שקלים, אם כי גם האריזה התכווצה ל-140 גרם

במחקר של משרד הכלכלה מ-2016 נכתב כי למרות הירידה במחיר, "הלחצים של התעשייה המקומית נגד הפחתת המכס המשיכו… רמזים על איכותם הירודה של מוצרי יבוא, איומים בפיטורים המוניים של עובדים 'בעיקר בפריפריה', וטענה שהתוכנית תיכשל בהורדת המחיר לצרכן".

שלושת המפעלים המקומיים העיקריים לאריזת טונה, שכבר לא נהנו מהגנת המכסים, נסגרו – ביניהם שימורי יונה שנסגר ב-2018 ומכר את המותג סטארקיסט לדיפלומט. ואז, היבואנים, שכבר לא התמודדו עם תחרות מקומית, העלו את המחירים. עד 2019 המחיר זינק, לפי הלמ"ס, לשמונה שקלים בממוצע לקופסת 140 גרם – כמעט פי אחד וחצי מאשר לפני הורדת המכס.

גם דגים נוספים שחו באותו מסלול, שבו הממשלה בלעה את הפיתיון והפחיתה את המכס – וקיבלה בתמורה מחיר יקר עוד יותר.

ב-2015 הוחלט להוריד את המכס על ייבוא דגי האמנון, הקרפיון והבורי מ-7.5 שקל ל-1.8 שקל לקילו. ההפחתה התבצעה בהדרגה, מ-2016 עד ינואר השנה.

לפי נתוני ארגון מגדלי הדגים, מאז 2016 חלה ירידה של 21% בהכנסות המגדלים בבריכות הדגים בישראל וירידה של 26% בגידול הדגים. 20% מהבריכות נסגרו. במקביל, הייבוא עלה בכ-35%. המעבר מגידול דגים מקומי לייבוא החל עוד לפני הפחתת המכס, וזאת האצה אותה.

מאז 2016 חלה ירידה של 21% בהכנסות המגדלים בבריכות הדגים בישראל וירידה של 26% בגידול הדגים. 20% מהבריכות נסגרו. במקביל, הייבוא עלה בכ-35%

ב2015, לפי סקירה ב"דה מארקר", נמכר קילו פילה אמנון קפוא בממוצע בכ-31 שקל. ב-2016, בתחילת תהליך הורדת המכס, המחיר ירד ל-21.3 שקל לקילו. אבל ב-2020 – עוד לפני גל ההתייקרויות הנוכחי – הוא עלה בחזרה ל-30 שקל בממוצע. בסוף 2021 הוא הגיע ל-33 שקל. כיום  הוא נמכר ב-37 שקל, אם כי מי שמחפש היטב עדיין יכול למצוא אמנונים ב-30 שקל לקילו.

בריכת דגים בעמק חרוד (צילום: מועצה אזורית גלבוע)

דגים אחרים, שלא מגודלים בישראל ומיובאים בלא מכס, התייקרו עוד יותר. לפי הלמ"ס, הסלמון נמכר ב-2014 בממוצע בכ-40 שקל לקילו; כיום הוא נמכר בכ-62 שקל לקילו. נסיכת הנילוס התייקרה מכ-63 שקל לקילו בממוצע לכ-75.

"הורדת מכס היא לא כלי אפקטיבי להילחם ביוקר המחיה", אומר מנכ"ל ארגון מגדלי הדגים אלי שריר, "מנופפים בזה שאם יתנו לשוק לפעול בחופשיות, תהיה תחרות והמחיר ירד. אבל בשוק החופשי כל סוחר מוכר במחיר הכי יקר שהוא יכול לקחת, ויוריד מחירים רק כשיידע שאם לא יוריד, הצרכן לא יקנה".

לדברי שריר: "יבואני הדגים העיקריים הן רשתות השיווק עצמן – נטו, רמי לוי, שופרסל. כל עוד היה מכס גבוה על הדגים המיובאים, יכולנו להתחרות בהם ולמכור דגים טריים זולים בהרבה מהטריים שלהם ולא יקרים בהרבה מהקפואים שלהם. אחרי שהמכס ירד, היבואנים יכלו להוריד מחירים ולחסל את המתחרים המקומיים. ואז הם קיבלו כוח מונופוליסטי והעלו מחירים בחזרה".

"יבואני הדגים העיקריים הן רשתות השיווק עצמן – נטו, רמי לוי, שופרסל. אחרי שהמכס ירד, היבואנים יכלו להוריד מחירים ולחסל את המתחרים המקומיים. ואז הם קיבלו כוח מונופוליסטי והעלו מחירים בחזרה"

אם ביטול המכס חיסל יצרנים מקומיים, זה אומר שלפני כן הם מכרו במחיר תחרותי רק בגלל שהמכס הגן עליהם, והציבור נאלץ לשלם יותר ממה שהיה צריך, לא?
"בתיאוריה כן, בפועל, כשהיבואנים נפטרו מהמתחרים המקומיים, הם העלו מחירים. ככה שהכסף שהציבור שילם קודם למכס, הלך לכיס של היבואנים".

מנכ"ל ארגון מגדלי הדגים בישראל, אלי שריר (צילום: אודו ג'נסן)

חלק מהיצרנים המקומיים עדיין קיימים. כשהיבואנים העלו מחירים, יכולתם להשאיר מחירים נמוכים, לשבור את השוק ולגדול בחזרה. למה זה לא קרה?
"כי אין לנו את מרווחי הרווח שיש לרמי לוי או לשופרסל. כשהכול מתייקר, אנחנו לא יכולים לתת הנחות. והכול התייקר: האוכל לדגים התייקר ב-50%, המים בבריכות, החשמל, הדלק להובלה, הציוד, השכר".

עד לגל ההתייקרויות האחרון, הדגים חזרו בערך למחיר שלפני הורדת המכס. אז אם מתעלמים מהנזק של הורדת המכס לחברות שאתה הלוביסט שלהן, מבחינת הצרכן היא לא פתרון קסם, אבל גם לא מזיקה. פספסתי משהו?
"כן. אנחנו, החקלאים מספקים אלפים רבים של מקומות עבודה, יותר מהיבואנים. בריכות הדגים פרנסו בשיא שלהן 2,000 עובדים.

"חוץ מזה, זה עניין סביבתי. חקלאות זה שטחים ירוקים. כשהחקלאי סוגר מטע, או בריכת דגים שהיא בית גידול חשוב ומקררת את הסביבה, היזמים בונים במקום זה בניינים מבטון. בחו"ל ממשיכים לדוג ולדלל את הדגה בים. את האוכל המיובא מטיסים לארץ במטוסים שטסים אלפי קילומטרים".

ממשיכים למכור את אותם לוקשים

העלאות המחירים בשנה וחצי האחרונות לא פסחו על מוצרים רבים שהמכס עליהם בוטל מזמן, או שמעולם לא הוטל.

המכס על ייבוא האטריות בוטל כבר ב-2004, במקביל לביטול הפיקוח על מחירי הפסטה שבייצור מקומי, במסגרת הרפורמות הכלכליות השאפתניות שהובילו ראש הממשלה ושר האוצר דאז, אריאל שרון ובנימין נתניהו.

בנימין נתניהו, אריק שרון ואהוד אולמרט בכנסת, 2004 (צילום: Nati Shohat/Flash90)

ועדת המחירים במשרד התעשייה והמסחר (אז בראשות אהוד אולמרט) שאישרה את ביטול הפיקוח, קבעה כי: "בשוק מוצרי הפסטה קיימת כיום בפועל תחרות וכן קיים פוטנציאל שהתחרות תגדל".  הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, דרור שטרום, טען: "המכס על ייבוא הוא אבסורד. יש לשאוף לביטול כל ההיטלים שפוגעים בצרכן". התקשורת הכלכלית בישרה: "שוק הפסטה לקראת מהפכה".

מאז ביטול המכס על יבוא האטריות, אסם העבירה בהדרגה את ייצור הפסטה והספגטי שהיא מוכרת בישראל למפעליה באיטליה. פרט לכך, לא השתנה הרבה מאז. 90% מהישראלים קונים פסטה על בסיס קבוע ויומיומי. אסם עדיין מהווה מונופול בענף האטריות. המתחרות העיקריות שלה הן קומץ חברות גדולות שגם הן מייבאות, כמו וילי פוד וטעמן שהתמזגו ביניהן, או שסטוביץ.

מספר חברות קטנות יותר – ביניהן ותיקות כמו מפעל אורנל בשדרות וחדשות כמו פסטה ריקו  – מייצרות אטריות כחול-לבן אך מתקשות למכור אותה לרשתות השיווק. היצרניות המקומיות גדלו עם השבתת הייצור באיטליה – אבל איכשהו לא הצליחו לכבוש את השוק המקומי.

כמעט שני עשורים אחרי ביטול המכס, הפסטה בישראל עדיין יקרה קצת יותר מאשר בבריטניה, והרבה יותר מבארצות הברית, גרמניה, ספרד, קפריסין, פולין ורוב מדינות העולם.

כמעט שני עשורים אחרי ביטול המכס, הפסטה בישראל עדיין יקרה קצת יותר מאשר בבריטניה, והרבה יותר מבארצות הברית, גרמניה, ספרד, קפריסין ורוב מדינות העולם

יוני שסטוביץ (צילום: ש. שסטוביץ)

לפני ביטול הייבוא, חבילה של חצי קילו פסטה עלתה 4.4 שקל. בינואר השנה, הפסטה של אסם ופסטה ברילה של שסטוביץ נמכרו במחיר ממוצע של כשבעה שקלים לחבילה או כ-18 שקל לשלוש חבילות.

בפברואר העלת אסם את מחירי הפסטה ב-6%, במקביל להתייקרות החטיפים, דגני הבוקר, הקפה, הקוסקוס, הרטבים ועוד. באסם הסבירו: "חומרי הגלם, האריזות והשינוע התייקרו בעשרות עד מאות אחוזים". כמה ימים אחר כך גם שסטוביץ ייקרה את ברילה בכ-10%.

פרצה מחאה ברשת, הוכרזו חרמות צרכנים תקשורתיים, מכירות הפסטה של אסם ושסטוביץ צנחו לכמה שבועות, שרי הממשלה ביקשו והחברות נאלצו לדחות מעט את ההתייקרויות.

אבל תוך חצי שנה, לפי סקירה של המכון לחקר הקמעונאות ואתר וואלה, פסטה אסם התייקרה בשיעור שבין 4%-34%, ובממוצע ב-7.2%, ברילה התייקרה בממוצע ב-12% ופסטת טעמן, שמכירותיה זינקו בזמן המחאה בשל מחירה הנמוך, התייקרה בכ-15% בממוצע, אף כי היא עדיין זולה יותר וניתן למצוא אותה ב-3 או 4 שקל לחצי קילו אם מחפשים טוב.

גם על מרבית דגני הבוקר, הקפה הקלוי, הקטשופ והאורז לא מוטל מכס שנים רבות – ובכל זאת, המוצרים הללו התייקרו בשיעור חד בשנה האחרונה.

ביחס לעולם: המכס לא גבוה, המחירים כן

ההסבר של אסם להתייקרויות אינו פיקטיבי: גם בחו"ל הכול מתייקר, בשיעור גבוה בהרבה מאשר בישראל. ועם זאת, ייבוא הוא עסק רווחי.

לפי מחקר של משרד החקלאות, רק כ-40% ממחיר הפסטה המיובאת לישראל (לא כולל מע"מ) משולם על הסחורה שנרכשת בחו"ל ועל ההובלה. 60% הם הקופון שגוזרת החברה (כולל השכר לעובדים המקומיים).

הבעיה היא שבישראל המחירים היו גבוהים בהשוואה בינלאומית גם לפני התפרצות האינפלציה הנוכחית.

ישראל נמנית על המדינות היקרות בעולם, לצד מדינות סקנדינביה, שווייץ, בריטניה, צרפת, יפן, קוריאה הדרומית, אוסטרליה ומדינות החוף של ארה"ב. אבל השכר החציוני בכל המדינות הללו גבוה ב-20% עד 300% מהשכר החציוני הישראלי, כך שביחס לשכר, ישראל היא היקרה מכולן.

אם יוקר המחיה היה נובע בעיקר ממכסים וחסמי ייבוא, היה ניתן לצפות שהמכסים בישראל יהיו גבוהים במיוחד. אבל מסקירה של ארגון הסחר העולמי, עוד לפני הורדות המכסים בחודשים האחרונים, עולה כי המכסים בישראל אינם גבוהים במיוחד ביחס לעולם ולמדינות מפותחות אחרות.

אם יוקר המחיה היה נובע בעיקר ממכסים וחסמי ייבוא, היה ניתן לצפות שהמכסים בישראל יהיו גבוהים במיוחד. אבל המכסים בישראל אינם גבוהים במיוחד ביחס לעולם ולמדינות מפותחות אחרות

קניות בסופר רמי לוי במודיעין (צילום: Yossi Aloni/Flash90)

לפי הסקירה, ישראל נמצאת במקום ב-80 מתוך 135 מדינות בגובה המכס על מוצרי חקלאות ומזון.

המכס הממוצע בישראל בפועל על מוצרי חקלאות ומזון הוא 11.6%. דומה לזה של האיחוד האירופי – 11.2%, נמוך בהרבה מהמכסים בקנדה, יפן ודרום קוריאה, שקרובים ל-15%, בשווייץ – כ-30% ובנורבגיה – כ-40%. המכס בישראל גבוה בהרבה מזה שבאוסטרליה, שעומד על 1.2% בלבד, ובארה"ב, שעומד על 5.1%. עם זאת, בארה"ב יש חקיקה נוקשה שאוסרת כליל על ייבוא מאכלים רבים לשטחה.

אחת הסיבות למכסים הנמוכים יחסית בישראל היא שלמדינה יש רשת ענפה של הסכמי סחר חופשי עם מדינות אחרות, יותר מלרוב המדינות בעולם. לכן, על מוצרים רבים מוטל בישראל באופן רשמי מכס גבוה, אך בפועל כמעט שאינו נלקח כיוון שמייבאים אותם ממדינות שהייבוא מהן פטור ממכס.

באופן רשמי, מוטל מכס על קמח, שמן ורטבים רבים. אבל הייבוא שלהם מהאיחוד האירופי, ארה"ב, קנדה, טורקיה, מצרים וירדן, כלומר, מרוב המקומות שמהם מייבאים אותם, פטור ממכס. שר האוצר, אביגדור ליברמן, הכריז בפברואר על ביטול המכס על המוצרים הללו, וניתן לומר שלמעשה ביטל מכסים שבפועל אינם קיימים. עד כה לא נמסרה מליברמן תגובה לדברים.

באופן רשמי, מוטל מכס על קמח, שמן ורטבים רבים. אבל הייבוא שלהם מרוב המקומות שמהם מייבאים אותם, פטור ממכס. ליברמן הכריז בפברואר על ביטול המכס על המוצרים הללו, ולמעשה ביטל מכסים שלא קיימים

"לצפות שהורדת מכסים תמיד תוריד מחירים זה ילדותי"

"מאז מחאת 2011, ישראל באובססיה להוריד מכסים על מזון", אומר עמית בן-צור, כלכלן וחוקר מדע המדינה ומנהל מכון יסודות למדיניות ציבורית.

מאות אלפים צועדים ברחוב אבן גבירול בתל אביב, 6 באוגוסט 2011 (צילום: מתניה טאוסיג/פלאש90)

לדבריו: "המטרה היא מלחמה ביוקר המחיה, וזה חשוב מאוד. אבל המציאות מוכיחה שזאת פשוט לא הדרך להשיג אותה. המכסים יורדים ויורדים, ויוקר המחיה רק עולה. לפעמים הוא יורד קצת בהתחלה, עם הורדת המכס, אבל אחר כך עולה יותר, כשהיבואנים נפטרים מהמתחרים המקומיים".

"ב-2011 אמרו, המחירים גבוהים, בואו נוריד מכסים, ניצור תחרות, נבטל רגולציה. ב-2022 אומרים אותו דבר. הקסם הוא זה שתמיד אפשר לחזור על אותה הבטחה מחדש".

"ב-2011 אמרו, המחירים גבוהים, בואו נוריד מכסים, ניצור תחרות, נבטל רגולציה. ב-2022 אומרים אותו דבר. הקסם הוא זה שתמיד אפשר לחזור על אותה הבטחה מחדש"

יצירת תחרות לא מורידה מחירים?
"היעדר תחרות מעלה מחירים. אבל ביטול רגולציה והורדת מכסים לא גורמים בהכרח לתחרות. לפעמים כן, ולפעמים לא".

"בשוק קטן וצפוף כמו שלנו, הורדת רגולציה יכולה להקל על חברות גדולות לטרוף חברות קטנות ולהפוך את השוק עוד יותר ריכוזי ופחות תחרותי. הורדת מכסים יכולה לחסל יצרנים מקומיים ולפגוע בתחרות. הרי גם הייבוא ריכוזי, זה לא שיש 30 יבואנים שונים לכל מאכל".

הכלכלן עמית בן-צור, מנהל מכון יסודות ופורום ארלוזורוב (צילום: ארן דולב)

בשנות ה-90 ביטלו את מכסי המגן על הבגדים. מפעלי הטקסטיל בארץ נסגרו וזה היה עצוב וכואב, אבל מחירי הבגדים ירדו באופן דרמטי.
"נכון. יש תחומים שבהם הורדת מכסים מורידה מחירים ולכן לפעמים נכון להוריד אותם. אבל זה לא אוטומטי. לצפות שכל הורדת מכסים תוריד מחירים זה ילדותי ולא אחראי. כל ענף כלכלי הוא סיפור אחר, וצריך לבחון את הדברים לפרטיהם בצורה עניינית ולא להסיק בצורה גורפת שמה שעובד ככה כאן יעבוד גם שם.

"לענף המזון מאפיינים ייחודיים, שגורמים להרבה בעיות בייבוא שלו. קודם כל, מחירי המזון בעולם נמצאים בעלייה מתמדת, הרבה לפני גל ההתייקרויות הכללי שמאז 2021. זה נובע מהגידול באוכלוסייה העולמית שמעלה ביקושים, מהמגמה הנהדרת של העלייה ברמת החיים והירידה בעוני וברעב, וגם משחיקת היכולת לגדל מזון בגלל בעיות סביבתיות.

"שינויי האקלים פוגעים ביבול. יש פירות, למשל, שצריכים קור ולכן נעשה קשה לגדל אותם. ודווקא החקלאות הישראלית בנויה די טוב להתמודד עם שינויים אקלימיים, בגלל היכולות הטכנולוגיות הישראליות המתקדמות, שחלקן פותחו כדי לגדל צמחים במגוון האקלימי בשטח הקטן שלנו.

"שנית, שוק המזון העולמי מאוד ריכוזי. רוב הגידולים המרכזיים מגיעים לרוב העולם מקבוצה קטנה של מדינות. חיטה, למשל. חשבת איך ייתכן שמלחמה בין שתי מדינות בלבד, רוסיה ואוקראינה – אמנם גדולות מאוד – מייקרת את כל החיטה בעולם? כי עשרות אחוזים מהחיטה מיוצרים בהן.

"80% מהתירס בעולם מגודל בחמש מדינות: ארה"ב, ארגנטינה, ברזיל, אוקראינה ורומניה. 80% מהסויה בעולם מגדלים בארה"ב ובברזיל.

"אז רוצים לייבא מזון כדי כדי לשבור מונופולים מקומיים, ומתעלמים גם מהמונופוליזם בייבוא ובשיווק וגם מהמונופולים העולמיים בייצור המזון".

נציגי רוסיה ואוקראינה לוחצים ידיים בחתימת ההסכם לייצור החיטה בחסות נשיא טורקיה ארדואן ומזכיר האו"ם גוטיירש, 22 ביולי 2022 (צילום: AP Photo/Khalil Hamra)

אם החקלאות כאן כל כך מוצלחת שהיא נפגעת פחות מגורמים שמעלים מחירים בחו"ל, למה המזון כאן כל כך יקר?
"יותר משני שליש מהאוכל שלנו מיובא. בעבר זה לא היה ככה. הזינוק במחירים קרה אחרי המעבר לייבוא. ב-2006 האוכל בישראל היה עדיין זול מהממוצע ל-OECD . אחר כך הוא נעשה יקר מהממוצע. ודווקא הפירות והירקות, שעדיין מיוצרים בישראל, עדיין בממוצע כללי זולים מהממוצע הכללי של ה-OECD".

"יותר משני שליש מהאוכל שלנו מיובא. בעבר זה לא היה ככה. הזינוק במחירים קרה אחרי המעבר לייבוא. ב-2006 האוכל בישראל היה עדיין זול מהממוצע ל-OECD . אחר כך הוא נעשה יקר מהממוצע"

את הביצים ומוצרי החלב מגדלים ומייצרים בארץ והם יקרים מאוד. זה לא נובע מהעובדה שכופים על כולנו לקנות ביוקר את הביצים והחלב מהחקלאים?
"עושים את זה כדי להגן על קיומם של החקלאים המקומיים. אי אפשר לייבא לישראל חלב גולמי וביצים מאירופה, זה פשוט רחוק מדי. ולא כדאי לייבא אותם ממדינות ערב, מהרבה סיבות, טכניות, בריאותיות, פוליטיות. אז אם החקלאי המקומי ייעלם ולא יהיו ביצים ומוצרי חלב, מה תרוויח מביטול המכסות?

הממשלה הנוכחית הורידה הרבה מכסים, והאינפלציה בישראל פחות גבוהה מאשר במדינות אחרות. יכול להיות שיש קשר בין הדברים?
"ממש לא. הפער באינפלציה התחיל לפני יותר משנה. המכסים ירדו בחצי השנה האחרונה".

המכסים בישראל לא גבוהים ביחס לעולם, הרגולציה לא נוקשה יותר מאשר בחו"ל, אז למה כל כך יקר כאן?
"זה נושא מורכב, יש לזה כל מיני תשובות, וזה לא נחקר מספיק. חשוב לי להיות כן ולומר: אני לא באמת יודע. קל למצוא סיבה פשטנית, 'הרגולציה חונקת תחרות, המכסים מעלים מחירים'. אבל תשובות פשטניות ושגויות לשאלות מורכבות מקדמות פתרונות פשטניים שלא עובדים".

"למה כל כך יקר? זה מורכב, יש כל מיני תשובות, וזה לא נחקר מספיק. אני לא באמת יודע. קל למצוא סיבה פשטנית. אבל תשובות פשטניות ושגויות לשאלות מורכבות מקדמות פתרונות פשטניים שלא עובדים"

רמי לוי (צילום: מרים אלסטר, פלאש 89)

אז אין ליוקר המחיה פתרון? נצטרך פשוט להמשיך לשלם וזהו?
"לא, זה לא ככה. גם השאלה הזאת מורכבת מאוד, והפתרונות מורכבים, בניגוד למנטרות על הורדת מכסים ופתיחת שווקים. זה לא אומר שאין פתרונות".

"בגדול, אם לנסות כן לתת תשובה פשוטה, הכיוון הכללי הוא השקעה ממשלתית בהגדלת הפריון והגדלת הזמינות והאיכות של השירותים הציבוריים. כי כשהממשלה מספקת לאנשים חלק מהצרכים שלהם הם לא צריכים לשלם אותם".