ח"כ איתמר בן-גביר הגיע היום לבית הספר התיכון "בליך" ברמת גן, שם התקבל בשירת "שיישרף לכם הכפר" של מספר תלמידים משולהבים, כנגד הפגנה של הורים ואנשי ציבור שהזדעזעו מהגעתו של מי שנתפס כממשיכו הישיר של הרב כהנא.

"אני כבר לא חושב שד"ר גולדשטיין הוא גיבור", אמר בן-גביר לאולם מלא בבני נוער, בהתייחסו לברוך גולדשטיין, מי שרצח 25 מוסלמים ופצע 125 נוספים בטבח במערת המכפלה – ומי שתמונתו התנוססה בסלון ביתו של בן-גביר עד שהבין כי היא מהווה בעיה תדמיתית עבורו עם כניסתו לפוליטיקה.

תיכון "בליך" נחשב פעם מודל נבואי לתוצאות הבחירות ופוליטיקאים מכל הספקטרום נהרו אליו בניסיון לשכנע את התלמידים להצביע עבורם בבחירות הדמה שהתקיימו שם לקראת הבחירות לכנסת. מאז שישראל נכנסה לתיקו תמידי, "בליך" – כמו הסקרים – כבר לא מנבא כלום. ועדיין, אפשר להמר שקבלת הפנים הסוערת שבן-גביר זכה לה היא אינדיקציה אמינה לאופן שבו בן-גביר הופך לנושא המרכזי לקראת הבחירות בנובמבר.

"שיישרף לכם הכפר": זו השירה שבוקעת מתלמידים בתיכון בליך רמת גן, לקראת הגעת ח"כ בן גביר pic.twitter.com/HGn0iA84x1

— דמוקרטTV (@Democrat_TV) September 6, 2022

אם בן-גביר יהיה "הפתעת הבחירות" – ולא רק תיכון "בליך" אלא גם סקרים רבים מעידים שזאת תהיה מסיבת ההפתעה הכי צפויה ביקום – ובזכות זאת תקבל הציונות הדתית מספר מנדטים דו-ספרתי, צפו להרבה דיונים מפולפלים באולפני הטלוויזיה וניסיונות להסביר מה קרה פה.

תהיה "תדהמה" מעושה ו"שוק" מזויף, ואולי גם טיפה הכאה על חטא, אבל לא באמת, רק מהסוג של לצאת ידי חובה. יהיה גם "שאפו" ממזרי על ההישג של האיש שהורשע בעברו בחברות בארגון טרור ופעם קיבל אזכורים בתקשורת בעיקר בהקשר להסתה ואפילו לניסיון פגיעה ברכבו של ראש ממשלה שנרצח. בן-גביר יופיע כרגיל המון פעמים ויפזר "ידידי" באולפן, ובאמת כולם היו בניו וידידיו. בעיקר השדרנים באולפנים, שנהנים מנוכחותו על בסיס יומיומי.

בשבוע שעבר הציג הפרשן נדב איל נתונים של סקר המראים כי בן-גביר הוא כבר מזמן לא פרסונה נון-גרטה, וכי 27% – יותר מרבע מהמצביעים – רוצים לראותו סביב שולחן הממשלה. אם פעם, ואף בבחירות הקודמות, האפשרות שבן-גביר יתמנה לשר המשפטים נראתה מעוררת חלחלה – אפילו בנימין נתניהו פסל אז את האפשרות שבן-גביר יהיה בממשלה שלו – נדמה שזו מתמעטת ככל שחולף הזמן.

אם בבחירות הקודמות האפשרות שבן-גביר יתמנה לשר המשפטים נראתה מעוררת חלחלה – אפילו בנימין נתניהו פסל אז את האפשרות שבן-גביר יהיה בממשלה שלו – נדמה שזו מתמעטת ככל שחולף הזמן

איל הדגיש גם שלא בכל המדינות נותנת התקשורת למועמדי ימין קיצוני המציגים עמדות גזעניות "יותר תשומת לב מאשר לפוליטיקאים הממוסדים".

דברים שאמרתי הערב במהדורה בשיחה עם @HKorach על תופעת הנירמול של איתמר בן גביר ברדיו ובטלויזיה. גם על המסך בו אני מופיע. pic.twitter.com/z9oL3qneAp

— נדב איל Nadav Eyal (@Nadav_Eyal) September 1, 2022

זה לא היה הסקר הראשון המעיד כי בן-גביר הוא איתמר כוכב עליון, והופעותיו התכופות בתקשורת (ברמה של פסיכוזה לפעמים) הפכו אותו לדמות לגיטימית, סמכותית, אמינה ואפילו מעוררת חיבה בקרב רבבות מצביעים.

בן-גביר כבר מזמן לא אורח של כבוד באולפנים רק בגלל עמדותיו או כוחו הפוליטי. לפעמים הוא משמש פינת ליטוף לאומית. רק שבוע קודם לכן, לרגל פתיחת שנת הלימודים, מערכת חדשות 13 ליוותה באהבה את בן-גביר וששת ילדיו בדרך לבית הספר בחברון ושאלה אותו האם היה תלמיד מרדן.

לפעמים בן-גביר משמש פינת ליטוף לאומית. רק שבוע קודם לכן, לרגל פתיחת שנת הלימודים, מערכת חדשות 13 ליוותה באהבה את בן-גביר וששת ילדיו בדרך לבית הספר בחברון ושאלה אותו האם היה תלמיד מרדן

כבר במהלך 2021, הרבה לפני שממשלת השינוי נאספה אל אבותיה, הוביל בן-גביר על כל שריה במספר ההופעות בתקשורת, חוץ מראש הממשלה נפתלי בנט. במהלך אותה שנה רשם בן-גביר על פי נתוני מכון המחקרים יפעת 4,644 הופעות בכל סוגי השידורים האלקטרוניים.

אפילו ראש הממשלה לשעבר נתניהו – שהיה ראש האופוזיציה באותה תקופה, ראש המפלגה הגדולה ביותר בכנסת ונחשב מייצר הכותרות מספר אחת בישראל כבר כמעט שלושה עשורים – דידה מאחוריו עם 4,373. יאיר לפיד, אז שר החוץ, ושר הביטחון בני גנץ השתרכו הרחק מאחור עם בערך שליש מההופעות של בן-גביר.

גם כשיש פיגועים, אינפלציית בן-גביר באולפנים ממריאה והגרף מתעקל כלפי מעלה. בן-גביר מוזמן יותר משר הביטחון או ראש האופוזיציה לבטא את רחשי הציבור, בעיקר את הזעם כלפי הציבור הערבי.

ח"כ איתמר בן-גביר בזירת הפיגוע בבני ברק, 29 במרץ 2022 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

איל ביקש לבטא את מה שמנחם בגין כינה פעם "המובן מאליו שצריך להיאמר": "הוא עובר תהליך של נרמול וכתוצאה מזה הוא הופך נורמלי", אמר איל והוסיף: "מי שמקבל המון חשיפה בתקשורת ובטלוויזיה, יותר אנשים יחשבו שדעותיו מוצדקות, יותר אנשים יבינו את דעותיו".

אלא שאפילו הסבר שקוף ופשטני (אך מדויק) זה חסר מרכיב משמעותי: עצלנות. הילה קורח, מגישת המהדורה המרכזית של חדשות 13, מיהרה להוסיף את הממד הזה למיקס, בווידוי כן שנדיר לשמוע כמוהו בתקשורת המסחרית:

"אם להיכנס למאחורי הקלעים של העניין הזה", אמרה קורח, "הוא פשוט מגיע כשקוראים לו. בניגוד לפוליטיקאים אחרים שצריך להיערך משא ומתן. הוא פשוט ממלא זמן מסך".

"אם להיכנס למאחורי הקלעים של העניין הזה", אמרה קורח, "הוא פשוט מגיע כשקוראים לו. בניגוד לפוליטיקאים אחרים שצריך להיערך משא ומתן. הוא פשוט ממלא זמן מסך"

קורח אמרה את הדברים בחיוך נבוך, וקשה היה להבין אם היא מכה על חטא או מצטדקת. איל, נבוך אף הוא, מיהר להגיב: "אני בטוח שתסכימי איתי שזה לא צריך להיות הקריטריון היחידי".

מה מסתתר מאחורי הווילון העיתונאי

הנה כי כן הפשרה ב-2022: "לא הקריטריון היחידי". ראוי להפעיל עוד שיקולים חוץ מ"הוא מגיע כשקוראים לו" כשמכינים כתבה חדשותית או דיון באולפן או אפילו "אייטם" בתוכנית הבוקר.

איתמר בן-גביר מתוכנן למסיבת עיתונאים, 21 במרץ 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הפשרה היא כדלקמן: אמנם נכון שבן-גביר הוא נוח; נכון שהוא קל להשגה; נכון שהוא קופץ ככלב פבלובי למראה מספר הטלפון של המפיקה על הצג בכל שעה משעות היממה; נכון שיש לו עמדה ודעה בכל דבר ועניין ותמיד עושה בלגנים וכיף באולפן אם רק תבקשו ממנו.

כל זה ברור מאליו, ובכל זאת. זה לא צריך להיות "הקריטריון היחידי". מותר לנו בחדשות להפעיל גם קריטריון אחרים. למשל, קריטריון עיתונאי. או קריטריון של גיוון. או קריטריון של הקשר ענייני. מותר לנו לחשוב לפעמים שלא בכל דיון פוליטי כדאי לשמוע דווקא את הצד המתלהם של בן-גביר על אף שהוא מעיף את תקרת האולפן ועושה שמח. מותר לנו לפתוח דיון שיש בו גם סימני שאלה, לא רק סימני קריאה. לא נעשה זאת, אבל מותר.

כדאי להתעכב מעט על האמירה של קורח כי בן-גביר "פשוט מגיע כשקוראים לו". בן-גביר הוא מה ש"מאחורי הקלעים" מכנים בכלי תקשורת "זונת הפקה": ברירת המחדל שמתקשרים אליה כשאין זמן וצריך למלא מסך בכל מחיר. אולם דווקא הזמינות המופרזת הזו הייתה אמור לייצר עם הזמן סוג של רוויה ואולי אפילו דחיה של אנשי התקשורת מסגנונו של בן-גביר.

בן-גביר הוא מה ש"מאחורי הקלעים" מכנים בכלי תקשורת "זונת הפקה": ברירת המחדל שמתקשרים אליה כשאין זמן וצריך למלא מסך בכל מחיר. דווקא הזמינות המופרזת הזו הייתה אמור לייצר עם הזמן סוג של רוויה

קורח למעשה באה ומבהירה, ברוח ממציאת ז'אנר-ספרי-ההפקה מירי רגב: "קאט דה בולשיט". אין שום משמעות להופעה אצלנו, לא צריך מסר או תכלית. קח מונית, תביא קבלה (לעיתים נדירות אנחנו אפילו מחזירים) ותגיע לאולפן. שש ורבע איפור, שש ועשרים צעקות מול חבר כנסת ערבי כלשהו. לא זוכרים את השם, אבל כנראה מתחיל באחמד.

בן-גביר, לטענת קורח, "ממלא זמן מסך". הנה ההודאה המשמעותית ביותר שריבוי תוכניות האקטואליה, שתופסות את רוב לוח השידורים של רשת 13 – בשעות הבוקר, ומשעה שלוש עד הלילה, מינוס הפוגה לריאליטי כלשהו (שאגב, גם בו בן-גביר היה זוהר באור יקרות) – אינו תורם דבר. לא שיח, לא מידע ולא גיוון דעות. פשוט טוחנים הופעות חוזרות ונשנות של מי ש"מגיע כשקוראים לו".

מפץ מרהיב ורגעי

הפבלוביות הזאת חותרת תחת קיומה של חדשות 13, שתמיד מחתה נגד הניסיונות לסגור אותה בטענה שאמנם אינה רווחית ואינה פופולרית כמו המתחרה 12, אבל תורמת לפלורליזם וקיומה חשוב לדמוקרטיה ולשיח הציבורי.

הפבלוביות הזאת חותרת תחת קיומה של חדשות 13, שתמיד מחתה נגד הניסיונות לסגור אותה בטענה שהיא תורמת לפלורליזם וקיומה חשוב לדמוקרטיה ולשיח הציבורי

מה בדיוק תטענו בדיון הבא כשתבקשו הקלות כלשהן ברישיון? שהדמוקרטיה מרוויחה מספר ההפקה עם הטלפונים של בן-גביר ומליווי רגשני של בתו הקטנה לבית הספר בחברון? על מה תבססו את תמיכת הציבור שפעם צפה בכם בשקיקה בגלל לונדון וקירשנבאום או "המקור"?

אז בן-גביר אולי באמת קל להשגה, באופן שמפתה להתקשר אליו ולהזמין אותו עם או בלי קשר לנושא האייטם, אבל יש סימנים שמעידים כי עורכי התוכניות פשוט התמכרו לחיוכים ולחיינדלאך שלו. עובדה שהם מוכנים לשלוח אליו ביום פתיחת הלימודים צוות צילום עד חברון הרחוקה (והדי מסוכנת), כשלא מעט חברי כנסת היו מסכימים להראות להם איך נראה בית ספר קרוב יותר לבית בשטחי הקו הירוק.

זה קורה כי בן-גביר, בניגוד לח"כים אחרים, הפך כוכב שמביא איתו את סחורת הרייטינג – בין אם הוא מגיע עם מטען של הסתה או רק עם הילדים החמודים.

לרגע חשבתי שאני בערוץ 14 אבל זה 13..
מה השתבש בדרך שזה מה שבחרתם לשים? pic.twitter.com/Xs86g4AkNz

— ????Maya (@The_Maya__) September 1, 2022

כמובן, בן-גביר הוא לא דוגמה יחידה. המערכת הפוליטית שופעת בפוליטיקאים קוסמים שמשקל העשייה הסגולי שלהם נמוך, ובכל זאת זכו למפץ מהיר ומרהיב (גם אם זמני) בשמי החיים הפוליטיים בזכות הופעות תקשורתיות רפטטיביות. לבן-גביר אפשר להוסיף את אורן חזן שהיה מוזמן באופן תדיר כחבר כנסת, או הח"כית לשעבר אוסנת מארק, הח"כ בהווה דוד אמסלם ואחרים.

רק בשבוע שעבר פרסמה חדשות 13 "ידיעה חדשותית" לפיה אמסלם מאיים על נתניהו שאם לא יקבל את תיק המשפטים, לא יכנס לממשלה. החדשה הזאת – על משרה שלא קיימת, בממשלה שלא קמה, לפני בחירות שעדיין לא התקיימו – נחשבת סקופ כי אמסלם הוא ספק סקופים עליון. ובגלל אופיו הסוער ויכולתו לייצר שנאה עם כפית של סוכר, ובגלל שכשהוא מגיע לאולפן הוא תמיד מעורר רחש ומדון, גם אם הוא לא מוביל רעיון או יוזמה ממשיים.

מיותר לציין שהדיל הזה – "אנחנו מתקשרים והם מגיעים" – הוא זלזול מוחלט בצופים ומייתר את משדרי האקטואליה מיסודם. גם בעבר היו "אייטמים" מוצלחים יותר או פחות, רציניים יותר או פחות, מתוחקרים יותר או פחות, חשובים יותר או פחות. אבל כיום התמהיל נוטה באופן מובהק לעבר המקושקש גם בנושאים רציניים.

הדיל הזה – "אנחנו מתקשרים והם מגיעים" – הוא זלזול מוחלט בצופים ומייתר את משדרי האקטואליה מיסודם. גם בעבר היו "אייטמים" מוצלחים יותר או פחות, אבל כיום התמהיל נוטה באופן מובהק לעבר המקושקש

המציאות הזאת יוצרות לופ בלתי נגמר: תוכניות האקטואליה שמפמפמות את בן-גביר מתוך עצלות ובשל רצון להעלות את הרייטינג הופכות אותו להפתעת הבחירות הצפויה – שאחריהן הוא יוזמן לשורה של הופעות חדשות באותן התוכניות, כי הפעם בן גביר הוא "ה-סיפור של הבחירות". באמת מעניין איך הפך להיות כזה.