בסרט ג'יימס בונד הקלאסי "חיה ותן למות", מסביר בריון חמוש לסוכן 007 שהוא חייב  להיזרק ממטוס בגובה 30,000 רגל כיוון שהתעסק עם חברתו של הבוס הגדול. "קשה להתאושש מסוג כזה של טעות", הוא מסביר. ניתן לומר את אותו הדבר על הברקזיט, בקשר למפלגה השמרנית של בריטניה.

בסרט בונד "חיה ותן למות", מסביר בריון לסוכן 007 שהוא חייב להיזרק ממטוס בגובה 30,000 רגל כי התעסק עם חברתו של הבוס. "קשה להתאושש מסוג כזה של טעות", הוא מסביר. ניתן לומר את אותו הדבר על הברקזיט

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כעת זו המשימה של ליז טראס לנסות להתאושש, והמאמץ של ראשת הממשלה החדשה עשוי להיות קצר מועד. אי אפשר לדעת מה יקרה בעולם ואין להניח היגיון בפוליטיקה, אבל הנדוניה שהיא קבלה קשה והבחירות הבאות עשויות להיות בקרוב.

מפלגת האופוזיציה, הלייבור, כבר לא מונהגת על ידי ג'רמי קורבין, הסוציאליסט הנרגן שהיה ממש מתנה משמיים לשמרנים, אלא סר קייר סטארמר הסביר הרבה יותר. סקרים מראים שהלייבור מובילה בנוחות, כצפוי אחרי יותר מעשור של שלטון שמרני שלומיאלי להדהים.

על רקע זה, מעט פרובינציאלי שהתקשורת הישראלית מתעסקת בעיקר במסירותה כביכול של טראס למדינה היהודית, כאילו לונדון עדיין אחראית על משהו כאן. לטראס יש בעיות גדולות הרבה יותר, כמו הכאוס וחוסר היציבות הפוקדים כעת את אחת הכלכלות הגדולות בעולם (ואחת משותפות הסחר העיקריות של ישראל).

בוריס ג'ונסון התפטר בלב המשבר הכלכלי הלא פשוט השורר בבריטניה, ולו – מחליפה חדשה. אלעד שמחיוף שוחח עם ענת דוידוב על תחילת כהונתה של ליז טראס כרה"מ החדשה: "קיבלנו ראש ממשלה פרו ישראלית" >>>https://t.co/Cjldf5fAP6

— מעריב אונליין (@MaarivOnline) September 5, 2022

למרבה האירוניה, הבעיה העיקרית שעמה מתמודדת טראס היא הברקזיט, מהלך שהיא עצמה התנגדה לו נחרצות. לנזק של הברקזיט ניתן כעת להוסיף את אובדן היושרה האישית של ראשת הממשלה החדשה, משום שבניגוד לשמרנים עקביים יותר שניהלו (בחוסר כישרון) את הקמפיין הכושל למען השארות באיחוד האירופי, כמו ראש הממשלה לשעבר דיוויד קמרון, היא שינתה את חברבורותיה לחלוטין.

מעט פרובינציאלי שהתקשורת הישראלית מתעסקת בעיקר במסירותה כביכול של טראס למדינה היהודית. לטראס יש בעיות גדולות הרבה יותר, כמו הכאוס וחוסר היציבות הכלכלית

כעת היא מצליפה באירופאים ללא רחם בניסיון לקושש את תמיכת הלאומנים; היא דוגלת בבחינה מחדש של כל תקנות האיחוד שעדיין מסתתרות בנבכי החוק הבריטי, והאירופים זועמים.

כאשר באים להעריך את ממדי הטעות של הברקזיט, עלינו לזכור שזה לא היה פרויקט של השמרנים. מדובר בלא יותר מאשר ניסיון של קמרון לפייס את האגף היורו-סקפטי במפלגתו באמצעות משאל עם שבו הוא הניח שאיוולתם תידחה. ביהירותו ובניתוק שלו, קמרון האליטיסט פשוט שכח שכאשר הצעה מהווה איוולת, אין הדבר מקטין את סיכוייה להתקבל במשאל עם.

התמיכה בעזיבת האיחוד האירופי חצתה את קווי המפלגות הקלאסיים: שמאלנים נוקשים דוגמת קורבין תמכו בזה בפועל משום שראו באיחוד האירופי מבנה קפיטליסטי, כמו כל דבר שסוטה מתפיסות העולם של פידל קסטרו והוגו צ'אבס.

עבור אנשי ימין קיצוני כמו נייג'ל פרג' ומפלגת העצמאות שלו (אשר איימה על השמרנים על ידי פיצול ההצבעה הלאומנית), החברות באיחוד היוותה בגידה בריבונות (גישה שהולידה את הסיסמה המוצלחת "נחזיר את השליטה").

זה שחלק גדול מהשליטה יוחזר לבריסל בעסקאות סחר והסדרים אחרים היה נרטיב מסובך מדי. כך הצליחו גם שאר השטויות של הקמפיין למען עזיבה, כולל השקר הראשי שלפיו בריטניה שולחת 350 מיליון ליש"ט (כחצי מיליארד דולר אז, לפני ירידת הליש"ט) מדי שבוע לאיחוד האירופי, סכום שאחרת כביכול היה  מנותב לשירות הבריאות הלאומי.

כעת טראס מצליפה באירופאים ללא רחם בניסיון לקושש את תמיכת הלאומנים; היא דוגלת בבחינה מחדש של כל תקנות האיחוד שעדיין מסתתרות בנבכי החוק הבריטי, והאירופים זועמים

כנראה שלא היה אדם רציני אחד בבריטניה שהאמין לכל זה, במיוחד בקרב אלה שמכרו את כל השקרים. הציניות שלהם אופיינית לימין הפופוליסטי בימינו בעולם כולו.

כל כך גדול היה הבלגן במהלך הקמפיין למשאל העם ב-2016, עד שגזענים רבים בקרב תומכי הברקזיט הצביעו נגד האיחוד האירופי תוך כדי בלבול בינו לבין חבר העמים, מועדון המושבות הבריטיות לשעבר שהוא הסיבה האמיתית לנוכחותם של ג'מייקנים ופקיסטנים בממלכה האהובה. פגשתי כאלה בפאבים לא מעט, ואני מציע לא לעצבן אותם עם העובדות בזמן שתיית הבירה.

בסופו של דבר קמפיין העזיבה  ניצח בפער של 52% מול  48%, בעזרתם הנדיבה של בני דור מילניום עצלנים שהתנגדו למהלך באופן גורף אך למרות זאת לא הזיזו את עצמם לקלפיות.

באופן משעשע, התמיכה בעזיבה עלתה בעקביות כפונקציה של הגיל, כך שאפשר לומר שהמתנגדים למהלך הם בדיוק אלה שיהיו תקועים עם השלכותיו לאורך הכי הרבה זמן. משהו דומה מצפה לצעירים ישראלים חילונים שחושבים ששום דבר לא עומד על כף המאזניים בבחירות הקרובות, דרך אגב.

הברקזיט, כמובן, היה הדבר האחרון שנדרש למדינה שעיקר תהילתה בפיננסים, שתלויה היסטורית במסחר חופשי, ושהשפה האנגלית שלה מאפשרת לתושביה לנצל יתרונות גודל באיחוד האירופי – המתחרה בארה"ב לתואר הכלכלה הגדולה בעולם. הם גם נהנו מאוד מהאפשרות לפרוש לגמלאות בפורטוגל שטופת השמש או לנסוע לכל מקום ביבשת המקסימה ללא תור לוויזה. הם רשאים להתגעגע.

בסופו של דבר קמפיין העזיבה  ניצח בפער של 52% מול  48%, בעזרתם הנדיבה של בני דור מילניום עצלנים שהתנגדו למהלך באופן גורף אך למרות זאת לא הזיזו את עצמם לקלפיות

רוב המחקרים מגלים שהברקזיט עלה לבריטניה יותר מ-5% מהתמ"ג; המדינה ירדה ממקום ראשון לחמישי בדירוג המדינות הזוכות במימון מחקר מדעי של האיחוד האירופי; יצוא השירותים ירד ב-100 מיליארד פאונד מתחת לציפיות שלפני הברקזיט; החקלאים בבעיות  והאינפלציה עברה את ה-10%.

הוסיפו לזה מזל רע בדמות מגפת הקורונה ועלויות האנרגיה שעלו ביותר מ-50% בשנה וצפויות לשלש את עצמן בחורף הבא בגלל הסתמכות יתר על גז טבעי שאיש לא הספיק להרהר בו בזמן טירוף הברקזיט.

הבעיה מתעצמת, כמובן, בגלל ולדימיר פוטין שפלש לאוקראינה ולא התחשב בהשלכות על הבריטים. טראס, כמו קודמה בוריס ג'ונסון, כנראה תמשיך להתנגד לו ולתמוך – וורבלית בוודאי! – באוקראינים האמיצים, שדווקא כמהים להצטרף לאיחוד.

הייתה זו תמיכתו של בוריס ג'ונסון בקמפיין העזיבה שכנראה הכריעה את הכף. כראש ממשלה הוא היה אינקומפטנט. הוא ניהל את משבר הקוביד באופן גרוע במיוחד, ותחת שרביטו בריטניה עזבה את האיחוד האירופי בתנאים שמבטיחים פגיעה מקסימלית בכלכלתה ובכבודה. הוא עוזב מרוט נוצות לאחר רצף שערוריות – חלקן קומיות למדי – כאשר הוא נדחף הבייתה על ידי מפלגתו שלו (ליכודניקים, למדו).

לא הייתה לו יושרה רבה, אבל בימינו זו תכונה נדירה בפוליטיקה בכל מקום. בהחלט כן היו לו קסם, כריזמה והומור, שילוב שלעיתים מספיק כדי להיבחר.

לטראס בת ה-47 אין כלום מכל אלה. היא מגיעה לרחוב דאונינג 10 באמצעות הצבעה בקרב 142,000 חברי מפלגה, וקשה לראות אותה מנצחת בבחירות כלליות, שכן בקרב הציבור היא פופולרית בערך כמו כרוב ניצנים.

אם היא תנסה להחזיר את בריטניה לאיחוד האירופי, מה שעדיין אפשרי תיאורטית, היא תחשמל את העולם. נראה לי שדבר כזה לא מתאים למזגה האפור והצפוי.

מחקרים מגלים שהברקזיט עלה לבריטניה יותר מ-5% מהתמ"ג; המדינה ירדה ממקום 1 ל-5 בדירוג המדינות הזוכות במימון מחקר מדעי של האיחוד האירופי; יצוא השירותים ירד ב-100 מיליארד פאונד מתחת לציפיות

טראס היא האישה השלישית שעומדת בראש ממשלת בריטניה בארבעת העשורים האחרונים, מתוך שמונה מנהיגים בסך הכל. זה ייאמר לזכותה של בריטניה. אבל מורשתה כנראה תהיה דומה הרבה יותר לזו של תרזה מיי ששרדה שלוש שנים מאשר לזו של מרגרט תאצ'ר, "אשת הברזל" האימתנית.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com