בימים האחרונים פורסמו בעתון הארץ ובניו-יורק טיימס שתי ידיעות חשובות בנושא לימודי הליבה במערכות החינוך הדתי, חרדי, תורני, שהעלו מחדש את הנושא על סדר היום הציבורי.

בימים האחרונים פורסמו שתי ידיעות חשובות בנושא לימודי הליבה במערכות החינוך הדתי, חרדי, תורני, שהעלו מחדש את הנושא על סדר היום הציבורי

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כתבת התחקיר "בקהילות החסידיות של ניו יורק, בתי הספר נחשלים והתקציב עדיין זורם" בניו יורק טיימס שפורסמה בהארץ והפרסומים על מעורבות נתניהו במימון אי-לימודי הליבה בחסידות בעלזא כאן, כאן וכאן.

תקשיבו, תחקיר הניו יורק טיימס על בתי ספר חסידיים שמקבלים תמיכה ממשלתית במאות מיליונים, מונעים מתלמידיהם לימודי ליבה לרבות אנגלית ומתימטיקה (99% נכשלים) ומתירים אלימות מורים – מזוויע. קראתיו במלואו. הלב נשבר מחמלה לילדים וכעס על האחראים לחינוכם. @nytimes https://t.co/QA68a57Vve

— Fania Oz-Salzberger ????????????⚖️ פניה עוז-זלצברגר (@faniaoz) September 12, 2022

לימודי ליבה בהקשר הערכי-אנושי

בפוסט זה אדון בקצרה בחלק מההיבטים של לימודי הליבה במערכות החינוך הדתי לסוגיו. במינוח "לימודי ליבה" אני מתכוון ללימודי שפות כמו אנגלית, ערבית, סינית ועוד, ללימודי חשבון, מתמטיקה וגיאומטריה, ללימודי מדעים כמו פיסיקה וכימיה, ללימודי מדעי הרוח ועוד.

לא אדון בהיבטים הכספיים, במימון אי-לימודי הליבה, ולא בטענה שלימודי הליבה נדרשים מבחינה כלכלית כדי לייצר למדינה מאגר עובדים עם השכלה מתאימה. היבטים אלו, המדגישים עד אקסלוסיביות את הצד הכספי, ומתעלמים מההיבט האנושי והערכי בתחום החינוך, באים מהעולם הניאו-ליברלי בו הכול נמדד בכסף, כאילו בני האדם הם מכונות ייצור, ולא בני אנוש חיים.

לא אדון בהיבטים הכספיים, במימון אי-לימודי הליבה או בטענה שהם נדרשים מבחינה כלכלית למדינה – היבטים שמתעלמים מההיבט האנושי והערכי בחינוך ובאים מהעולם בו הכול נמדד בכסף

ילד "שלך" או "שלכם" – בעלות או אחריות

הילד אינו שלך או שלכם במובן של בעלות או של רכוש שניתן לעשות בו כל דבר שרוצים, אלא במובן של אחריות. האחריות של ההורים לגידול ילדיהם לטובתם של הילדים.

להורים אין כל זכות למכור את ילדיהם, להעביד או לשלוח אותם לעבוד בפרך, להכות את ילדיהם או להתעלל בהם בדרך אחרת. להורים אין כל זכות והם אינם רשאים לעשות לילדיהם כל דבר שהם (ההורים) רוצים בו או לשלול מהילדים את הזכות ואת האפשרות לחיות חיים מהנים וחופשיים בעתיד.

לדוגמה, אין להורים כל זכות למנוע ממי מילדיהם החולים חיסונים או טיפול רפואי חיוני שבלעדיו ימות. לא בגלל שדתם אוסרת זאת, ולא אם הם חושבים שרק תפילות יצילו אותו, או שהם חושבים שהרפואה המודרנית אינה אלא קונספירציה ומסווה לניסויים בבני אדם.

כשרות משפטית

יתרה מזאת, המדינה המודרנית מגבילה את האוטונומיה ההורית כדי להגן על הילדים ועל זכויות הילדים.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 מגדיר את מעמד ותפקידי ההורים כך:

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם".

החוק מגדיר קנה מידה לחובת ההורים לפיו הזכות של ההורים על ילדיהם כפופה להתנהגותם לטובת הילד. או בניסוח של החוק:

"באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין".

להורים אין זכות למכור את ילדיהם, להעבידם בפרך, להכותם או להתעלל בהם. המדינה המודרנית מגבילה את האוטונומיה ההורית כדי להגן על הילדים ועל זכויותיהם

בתחום החינוך

בתחום החינוך, להורים יש את הזכות לגדל ולחנך את ילדיהם כפי שהם רואים לנכון, אבל זו זכות מוגבלת. אין להם כל זכות לגרום לילדיהם נזק, והם חייבים לחנך אותם כאשר טובתם של הילדים עומדת מול עיניהם.

אלא שיש בעיה, מה עושים כאשר ההורים ומנהיגי הקהילה מונעים מהילדים חינוך נאות, וללמוד לימודי ליבה, וכך שוללים מהם את האפשרות להשתלב בחברה בבגרותם?

זו בעיה קשה, לא פשוטה, לבטח במדינה דמוקרטית. מה הגבול בין זכות ההורים לחנך את ילדיהם כראות עיניהם, לבין זכות הילדים לחינוך שיאפשר להם בחירה חופשית בבגרותם, שיאפשר להם להשתלב בחברה בבגרותם?

התשובה לשאלה זו בעולם הרחב ניתנה מזמן: חיוב בחינוך רחב, לכל הילדים. חינוך לאהבת הידע והמחקר ולספקנות ולא חינוך שהוא אינדוקטרינציה לאמונה, לדת או לכת מסוימת.

מקומו של החינוך – בראיה היסטורית

קונפוציוס, במאה השישית לפני הספירה, קידם את הרעיון של חינוך לכל כערך שיש לשאוף אליו. בתקופת בית שני בארץ ישראל קבע הכהן הגדול יהושע בן גמלא תקנה לפיה ילדים יחלו חינוך חובה החל מגיל שש או שבע.

זו בעיה קשה, לבטח במדינה דמוקרטית. מה הגבול בין זכות ההורים לחנך את ילדיהם כראות עיניהם, לבין זכות הילדים לחינוך שיאפשר להם בחירה חופשית ולהשתלב בחברה בבגרותם?

בימי הביניים, בארצות ערב והאסלאם, החינוך היה רחב יותר, ונראה שאחוז יודעי קרוא וכתוב היה גבוה משמעותית לעומת ארצות אחרות. בסיס הלימודים היה דתי, אבל אלו שרצו להמשיך וללמוד יכלו לעשות זאת ב"מדרסות", בהן לימדו גם מתמטיקה, פילוסופיה ומדעים. הלימודים, אהבת הידע והמחקר, הביאה לתקופה המכונה "תור הזהב האיסלאמי".

בתקופה המודרנית בארצות אירופה הוחלט במאה ה-19 על חינוך חובה לילדים. ומאז מלחמת העולם השנייה הזכות לחינוך נמנית כאחת מזכויות האדם ב"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" של האו"ם משנת 1948, ובאמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות משנת 1966.

המצב בישראל

בישראל, התשובה לשאלה זו ניתנה ע"י חוק לימוד חובה מ-1949. החוק קובע כי מחובתה של מדינת ישראל לספק חינוך לכל ילד, וחובתם של הורים לילד או נער בגיל לימוד חובה לדאוג לכך שהילד או הנער ילמד באופן סדיר במוסד חינוך מוכר. וחוק האפוטרופסות הקובע שההורים חייבים לנהוג לטובת הקטין, ובמקרה שלנו שהחינוך יהיה לטובת הילד.

ובמילים של שרת החינוך יפעת שאשא ביטון "לכל ילד מגיעה ההזדמנות לקבל את הכלים והמיומנויות שיאפשרו לו לממש את עצמו כרצונו כאדם בוגר, ובכוונתי להמשיך ולעשות הכול למען מטרה זו".

למדינה דמוקרטית מודרנית כמו שישראל מתיימרת להיות, אמורה להיות מחויבות בסיסית לאזרחיה בתחום החינוך, ללמד אותם קרוא וכתוב, חשבון, שפות, ידע כללי, וכו'. למדינה דמוקרטית כמו שישראל מתיימרת להיות, אמורה להיות מחויבות להגן על ילדים שהוריהם פוגעים בהם, כאשר ההורים ומנהיגי הקהילה מונעים מהילדים חינוך נאות ובכך שוללים מהם את האפשרות להשתלב בחברה בבגרותם.

למדינה דמוקרטית כמו שישראל מתיימרת להיות, אמורה להיות מחויבות להגן על ילדים שהוריהם פוגעים בהם או מונעים מהילדים חינוך נאות המאפשר להם להשתלב בחברה בבגרותם

טובת הקטין כערך עליון

ההורים המונעים מילדיהם ללמוד לימודי ליבה אינם פועלים לטובת הקטין, והם אינם מחנכים אותם כאשר טובתם של הילדים עומדת מול עיניהם. להיפך, הם כופים על ילדיהם ומשעבדים אותם להשקפת עולמם של ההורים, מבלי לשאול לדעתם.

הם כופים עליהם חיים בגטאות חרדיים, כשהם מונעים מהם למעשה כל אפשרות להיחלץ מגטאות אלו. הם גוזלים מהילדים את חופש הבחירה שלהם בעתיד, מקטינים ומגבילים בצורה דרסטית את אפשרויותיהם בחיים.

מניעת לימודי ליבה מילדים הוא פשע נגד הילדים האלו, בעיקר מהעדות החרדיות, המונע מהם להשתלב בחברה ובעבודה וגוזר את גורלם להישאר עניים ונחשלים ונתונים לחסדי העסקנים והמנהיגים החרדים.

נראה שאף אחד מהם לא חושב על הילד או הילדה החרדית, על הילדים והילדות שיגדלו, שלא יוכלו לפרנס את עצמם בכבוד ושלא יהיה להם עתיד ואופק משמעותיים כפי שיכלו להיות.

אסור שאנו בישראל נעקר את הרעיונות והעקרונות העומדים בבסיס הזכות לחינוך וחוק לימוד חובה, ונהפוך את מערכת החינוך למכשיר לשליטת עסקני העדות החרדיות על הילדים. לכן על המדינה להתערב כאשר הורים מונעים מילדיהם לימודי ליבה.

מניעת לימודי ליבה מילדים הוא פשע נגד הילדים האלו, בעיקר מהעדות החרדיות, המונע מהם להשתלב בעבודה וגוזר את גורלם להישאר עניים ונחשלים ונתונים לחסדי העסקנים והמנהיגים החרדים

אי לימוד לימודי ליבה

"החל מכיתה ג' או ד' היה לנו שיעור אחד ביום שנקרא 'שיעור חול'. זה נמשך כחצי שעה, לעומת שיעורי התורה לאורך היום שנמשכו הרבה יותר", סיפר נחי פסיקוב שעזב את העולם החרדי בגיל 18.

"בשיעור הזה למדנו כל יום מקצוע אחר: חשבון, כתיב וכתב, דקדוק וחיבור וסגנון. הרמה בלימודים הייתה מאוד נמוכה. לא נגענו בכלל במקצועות שהיו אמורים להכין אותי לחיים. אני אישית לא ידעתי בכלל את לוח הכפל. בסוף, השיעורים של המקצועות הללו נחמדים ונותנים טיפה בסיס, אבל גם הם הסתיימו בגיל 12 כשעברתי לישיבה, ששם אין בכלל לימודי מקצועות. ישבנו מהבוקר עד הלילה ולמדנו גמרא. זה כמובן היה חשוב מאוד ואפילו מהנה, אבל זה לא הכין אותנו לחיים. גיליתי שאני לא יודע דברים בסיסיים, לא ידעתי את ה-ABC, מתמטיקה הייתה מבחינתי תורה הזויה שלא הצלחתי להבין את ההיגיון שלה. מהר מאוד הבנתי שמצפה לי מסע מטורף כדי להשלים דברים בסיסיים שחילונים ודתיים לומדים בגיל מוקדם".

מחובתה של המדינה לסייע ולגשר על הפערים הללו.https://t.co/VD0wwzU0mv

— יוצאים לשינוי (@leshinuy) September 14, 2022

חייבים לסייע ליוצאי החברה החרדית להשלים פערים שמקורם באי-לימוד לימודי ליבה. אלא שאותם נציגי הציבור שאחראים להשלכות של אי-לימודי ליבה, מסרבים לקחת אחריות ולדאוג לכל היוצאים ויוצאות מהמערכת החרדית, לכל הבוחרים לקחת חלק בציבור, להשלים פערים, ולהשתלב באקדמיה ובשוק התעסוקה.

חייבים לסייע ליוצאי החברה החרדית להשלים פערים שמקורם באי-לימוד לימודי ליבה. אלא שאותם נציגי ציבור שאחראים להשלכות של אי-לימודי ליבה, מסרבים לקחת אחריות ולדאוג ליוצאים מהמערכת החרדית

הממשלה צריכה לקחת אחריות, לסייע ולתמוך ב"חוזרים וחוזרות בשאלה", בבוחרים ובבוחרות בחופש. סיוע כזה יכול להיעשות בשני ממדים: תמיכות בעמותות העוסקות בכך, תמיכות כספיות ישירות למחיה ולדיור, ועזרה בלימודים. בנוסף, הממשלה צריכה לתבוע את ההורים על כך שלא נתנו לילדיהם חינוך, כולל לימודי ליבה, וזאת בניגוד לטובתם של הילדים, ובניגוד לחוק.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.