הנה קרבים ובאים עשרת ימי תשובה, הימים שבין כסה לעשור עם חשבון הנפש ובקשות המחילה והסליחה. ואני נזכרת במה שסיפר לי בארי, הילד של אחייני. הוא סיפר שהגננת אמרה לבני הארבע: "צריך להיות אמפתי ולעזור לילדים אחרים".

הנה קרבים ובאים עשרת ימי תשובה, עם חשבון הנפש ובקשות המחילה והסליחה. ואני נזכרת במה שסיפר לי בארי, הילד של אחייני, על הגננת שלו שאמרה לבני הארבע: "צריך להיות אמפתי ולעזור לילדים אחרים"

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

תבורך הגננת, חשבתי. אבל למה להעמיס על ראשי פעוטות טרמינולוגיה שכזאת? בארי המתוק כבר עלה לכיתה ב'. המילה "אמפתיה" פרחה מזמן מזיכרונו. ושוב אני חושבת: מה בעצם יודעים מבוגרים על אותה אמפתיה מהוללת?

רובם ככולם ודאי יודעים, לפחות באופן תיאורטי, שאמפתיה פירושה יכולת להיכנס לראשו של הזולת, לחוש ולהבין את רגשותיו. אולי יודעים שאמפתיה היא תנאי חשוב לקיום התנהגות מוסרית, לחמלה ולכיבוד אחרים. אבל למרבה הצער היא בכלל לא מובנית בהתנהגותם של המוני אנשים.

*  *  *

מקרה קיצוני במיוחד שהדגים היעדר אמפתיה פורסם בשבוע האחרון ב"ידיעות אחרונות" במסגרת דיווח על ספרו האוטוביוגרפי של נסים משעל, לשעבר כוכב טלוויזיה. רבים ודאי נחרדו למקרא הסיפור על "בשורת" הסרטן שהונחתה בגסות על ראשו של משעל. "ואז במסדרון", סיפר משעל, "הרופא המתמחה שהוצמד אלי, זרק לעברי: 'אתה ודאי יודע שגילינו לך סרטן'. זרק את זה והמשיך ללכת". דברי המתמחה עשו כצפוי כותרת עיתונאית. אגב, כבר שמעתי וקראתי על מקרים דומים של מסירת ההודעה הגורלית.

הרופאים איבדו את הנשמה.https://t.co/9NVU5pxBY9

— ????????????בגידה והפקרה, אם אין חובות אין זכויות???????????? (@yochy52) September 16, 2022

"השמיים נפלו עלי" אומרים רבים ששרדו טראומה קשה. הביטוי הזה אמנם קלישאי, אבל באוזני הוא נשמע תמיד אותנטי כי הוא מבטא כאב מוחץ והלם אמיתי. דומה שאותו מתמחה צעיר לא העלה בדעתו מה מרגיש אדם כאשר מפילים עליו את השמיים. וכך תיאר נסים משעל מה שעבר אז בראשו: "הלם מוחלט. גזר דין במעמד צד אחד…שלוש המילים המפורשות והאיומות האלה: 'יש לך סרטן' – כאילו יצאו מפי כהן גדול".

מקרה שהדגים היעדר אמפתיה פורסם במסגרת דיווח על ספרו האוטוביוגרפי של נסים משעל, לשעבר כוכב טלוויזיה. רבים ודאי נחרדו למקרא הסיפור על "בשורת" הסרטן שהונחתה בגסות על ראשו

מותר להניח שהמתמחה לא חש כי התנהגותו פוגענית ואכזרית. "נסיבות מקילות" עשויות לתרץ את קהות החושים שהוא הפגין: העייפות המצטברת במהלך יום עבודה אינסופי, השחיקה, גם חוסר הניסיון. המפגש עם סרט נע של "מקרים קשים". רופאים מנסים לשמור קצת מרחק מסבלם של חולים. כדי לשרוד במקצוע הם חייבים, כדבריהם, לשמור גם על עצמם.

קהות חושים והיעדר אמפתיה לא נובעים בהכרח מרוע, או מאיבה, או נקמנות וקנאה. במקרים רבים מקורם בקוצר רוח, עייפות, שחיקה, עצבנות, או אדישות וחוסר טקט. ואז מתבקשת השאלה: איך תרגיש אם ככה ייעשה לך או לאשתך, לילדיך או הוריך, לאחיך או לאחותך?

*  *  *

רבים, כאמור, מבינים תיאורטית מה פירושה של אמפתיה, אבל היא לא מנחה את התנהגותם. בהקשר הזה אני נזכרת בחברה קרובה שכבר הלכה לעולמה. היא הייתה כריזמטית, משכילה וחריפת שכל ונבחרה לכהן בראש וועד העובדים של הארגון הגדול שבו עבדה. אבל היא הייתה גם אישה קשה, פוגענית וחסרת סבלנות. בבחירות החוזרות לוועד שהתקיימו כתום שנה או שנתיים לכהונתה היא הודחה ברוב מוחץ, הועפה ממש בבושת פנים.

"זה הגיע לי" התוודתה באוזניי בגילוי לב אופייני. כי היא הרבתה להעליב עובדים שפנו אליה במסדרונות כדי להתייעץ או לשתף אותה בבעיה. הייתה עונה לעתים קרובות בגסות או בקוצר רוח. שאלתי: וכשאת פוגעת באנשים, האם לא עוברת בראשך המחשבה: איך אני מרגישה כשפוגעים ככה בי?

היא ענתה בכנות: "לא! באותו רגע אני מרגישה שהפונה אלי נודניק, שהוא מעצבן אותי".

קהות חושים והיעדר אמפתיה לא נובעים בהכרח מרוע, או מאיבה, או נקמנות וקנאה. במקרים רבים מקורם בקוצר רוח, עייפות, שחיקה, עצבנות, או אדישות וחוסר טקט

והנה גם דוגמה מנוגדת. מכרה שנזהרת מאוד בכבודם של אנשים. "את פגעת אי פעם במישהו?", שאל אותה אחד מידידיה. ואני שאלתי, משתאה: "איך את מצליחה תמיד להימנע מפוגענות?" והיא ענתה: "אני לא צדקת, לא מלאכית או אוהבת בריות כל-כך גדולה. אבל באמת ממש קשה לי לפגוע באנשים. כי בראשי מובנית חזק המחשבה: איך אני ארגיש אם יפגעו בי? מפחיד אותי לחוש בעצמי את כאבו של האדם שנפגע". ספק אם אותה אישה גם היא מכה על חטאיה בעשרת ימי תשובה, אם גם היא צוברת ייסורי מצפון.

*  *  *

האמירה המכוננת על אמפתיה מיוחסת להלל הזקן: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". וזהו פירוש האמירה לפי ויקי מילון: "אין להתייחס אל הזולת באופן שבו לא היינו רוצים שיתייחסו אלינו". וכך מסופר במסכת שבת בבלי:

"כאשר בא גר להלל הזקן וביקש שילמדו את כל התורה כולה על רגל אחת, השיב לו הלל: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה על רגל אחת. והשאר פירושה הוא, לך ולמד".

*  *  *

"אינני מכיר מצפן טוב וקו מנחה לחיים יותר מהאמרה המיוחסת להלל הזקן: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", כך כתב צבי ינאי ז"ל במכתב לבנו ובתו. צבי ינאי נודע כאיש חכם במיוחד, אוטודידקט וסקרן גדול. הוא היה סופר, מנכ"ל משרד המדע ועורך המגזין "מחשבות". הוא הלך לעולמו בגיל 78, בשנת 2013.

הפרופסורית אמריטה רחל אליאור, חוקרת פילוסופיה יהודית, פרסמה לאחרונה באתר שלה את מכתבו של ינאי לילדיו.

הוא הציע לבנו ובתו קו מנחה שיעזור להם למצוא סיפוק בהליכה אחר צו מצפונם. את המצפן לקו הזה הם יוכלו למצוא, כדבריו, באמירה של הלל הזקן. וכך כתב ינאי:

"אינני מכיר מצפן טוב ממנו. כוחו בפשטותו. הוא אוצר בתוכו את עקרונות הדמוקרטיה, הליברליזם וכבוד האדם…זהו אמנם מצפן קטן, אבל די בו כדי להגן עליכם מפני קסמן של מטרות המקדשות אמצעים".

פרופ' רחל אליאור ציינה בשולי מכתבו של ינאי:

"לתשומת ליבו של כל מי שמאמין רק בציונות ובהצטיינות ושוכח את כל תושבי הארץ שאינם ציונים, כי לשונם שונה ותרבותם אחרת".

"אינני מכיר מצפן טוב ממנו", כתב ינאי. "כוחו בפשטותו. הוא אוצר בתוכו את עקרונות הדמוקרטיה, הליברליזם וכבוד האדם. זהו אמנם מצפן קטן, אבל די בו כדי להגן עליכם מפני קסמן של מטרות המקדשות אמצעים"

כידוע, הכול פוליטיקה. אין שמץ אמפתיה בתפיסותיהם של אנשי ימין קיצוני המבטלים מי ששונה מהם ומקדשים דם ואדמה. גישתם האתנוצנטרית מייאשת ואף מבהילה.

ולעומת זאת – השיר "בדיוק כמוך", עם המילים והלחן של שלום חנוך, אפשר לפרשו כשיר הלל לאמפתיה:

בדיוק כמוך

אדם מוזר הוא האויב שלך – בדיוק כמוך
פתאום הוא גם רוצה להיות – בדיוק כמוך
פתאום הוא קם ומתייצב מולך
מתעקש לחיות.

אתה יודע שהבן –אדם בדיוק כמוך
לא ממהר להתאבד – כמוך בדיוק
וזה לא פלא שגם הוא נלחם
וגם הוא פוחד…

זהו האויב שלך
זהו האויב שלך בדיוק כמוך
בדיוק כמוך – בדיוק.

…בסך הכל גם הוא בשר ודם – בדיוק כמוך
לא מאמין לאף אחד – כמוך בדיוק
והוא יכול להיות אוהב שלך
אם תושיט לו יד
אדם מוזר הוא האויב שלך – וגם הוא לבד".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.