ביום שלישי שעבר הלך לעולמו, בגיל 32, אחד הפעילים החברתיים המרשימים בישראל. נתנאל יהודה הלוי היה מראשוני החברים בלינק 20, ארגון הצעירים עם המוגבלויות שהקמנו, ואחד הלוחמים המסורים להנגשת התחבורה הציבורית בארץ.

כל חייו התמודד נתנאל עם ניוון שרירים מלידה. הוא שייט בעולם בכיסא גלגלים ממונע כשתנועת פלג גופו העליון מוגבלת. אבל כששוחחת איתו, העניין הזה איכשהו נשכח, בין שלל הבדיחות והתובנות שלו.

מאז שהרופאים פסקו שלא יעבור את גיל שלוש, חייו היו קרב מתמשך. יאמר לזכותו שהוא ניסה שמלחמותיו יהיו כיפיות. הוא רשם גם לא מעט ניצחונות. כשהחל להגיע למשרדים של קרן רודרמן ברחובות, הוא דאג שהתחבורה הציבורית אלינו תהיה מונגשת, וגרם לכולנו להסתכל על העולם מגובה כיסא הגלגלים.

מאז שהרופאים פסקו שלא יעבור את גיל שלוש, חייו היו קרב מתמשך. יאמר לזכותו שהוא ניסה שמלחמותיו יהיו כיפיות. הוא רשם גם לא מעט ניצחונות

נתנאל לא ביקש צדקה או דרש קצבה. הוא רק נאבק על האפשרות להיות חלק מהעולם, ליצור, לנסוע באוטובוס לעבודה, לצאת לדייטים. הוא לא רק רצה, אלא גם עשה. ובין השאר הקים את פּאלטה, חברת אופנה לאנשים עם מוגבלות, ששילבה בין שני תחומי העניין שלו (הראשון זה סטייל). גם אז נהנינו לשתף איתו פעולה.

נתנאל יהודה הלוי ז"ל (צילום: "שווים")

דבר לא הלך לו בקלות. כשרצה להתנדב לצה"ל, לא התקבל בזרועות פתוחות. רק אחרי מסע שכנוע בן שנתיים וחצי, משרד הבטחון הרים ידיים. נתנאל המשיך להילחם גם אחרי שהתגייס. הוא החל תהליכי הנגשה בבסיסים והרגיל את המפקדים ביחידה להכיל אנשים עם מוגבלות. אחרי השירות, עזר למתנדבים נוספים להתגייס. והיו גם חלומות שלא הספיק לממש, כמו לרוץ לפריימריז בליכוד ולכהן כחבר כנסת.

נתנאל התעקש לקרוא לעצמו נכה ולא אדם עם מוגבלות. כשכתב מאמר לדף הפייסבוק של לינק 20, הפכנו את המילה "נכה" למינוח הרגיש יותר "אדם עם מוגבלות". נתנאל דרש להשיב את הניסוח המקורי, בניגוד למדיניות שלנו. הוא הסביר שהמינוח המנומס יותר, גורם לו להרגיש לא-שווה, כאילו יש מה להתבייש במילה השגורה "נכה". כמובן, שהוא ניצח במלחמה.

החשיבה שלו היתה חפה מתחושת קורבנות או מפוליטיקלי קורקט. נתנאל צחק על נושא המוגבלות ודרש שיהיה אפשר להתבדח על חשבונו. "במקום לתת להומור לשבור את הקרח, אנחנו, הנכים, מחוץ למסיבה של ההומור", כתב פעם. "אנחנו מבקשים להיות חלק מהחברה, אבל רק בפסימיוּת. אז אל תתפלאו שהסקרים מראים שרבים בציבור לא רוצים קשר עם נכים, מחשש שיאמרו איזה דבר מעליב".

"במקום לתת להומור לשבור את הקרח, אנחנו, הנכים, מחוץ למסיבה של ההומור. אנחנו מבקשים להיות חלק מהחברה, אבל רק בפסימיוּת. אז אל תתפלאו שרבים לא רוצים קשר עם נכים, מחשש שיאמרו דבר מעליב"

כששרת התחבורה מירי רגב בחרה להשקיע 6 מיליון שקל מתקציב המשרד בניסוי רחפנים לשליחויות, בזמן שנטען כי אין כסף להנגשת אוטובוסים בינעירוניים, נתנאל עמד בראש החנית של המאבק שיזמנו וניצח. משרד התחבורה הכריע בעד פיילוט הנגשה באוטובוסים בינעירוניים.

אבל קל יותר להילחם עבור הכלל מאשר למען עצמך. במשך שנים חלם לצאת מבית המשפחה בראש העין לחיים עצמאיים בדירה שכורה. בסביבתו אמרו לו "זה מיותר, מה רע לך כרגע?". לפני שנתיים, כשהוא בן 30, שכר דירה מונגשת למחצה בדרום תל אביב, בה התגורר עם כלב. "לכולם מגיע לצאת לעולם ולנסות ולפעמים ליפול", הוא כתב בפייסבוק. זו היתה הצלחה. במהרה הפך למלך בתי הקפה בסביבה.

המקום שבו חש הכי בנוח היה דווקא פסטיבל המידברן. הוא רקד והשתולל עם כסא הגלגלים שלו במסיבות בחולות בין אנשים שמאמינים בקבלה רדיקלית. סוף סוף לא הרגיש שונה, בולט או שווה פחות. "אף אחד לא צקצק שם ברחמים", אמר בראיון ל"כאן".

הוא לא התבייש לומר שהדבר שהוא הכי מחפש זו אהבה וכולנו בלינק 20 ניסינו לעזור. שמחתי לשמוע שתשעה חודשים לפני סוף חייו נכנס לזוגיות עם בחורה מקסימה בשם תמר.

באופן אירוני, מסע הלוויה של נתנאל לוחם ההנגשה לא היה מונגש. חבריו למאבק נאלצו להיפרד ממנו מרמפה מרוחקת מהקבר. דני גרמייז, ידידו, כתב בפייסבוק שנתנאל לא היה מצליח להיפרד מעצמו. "אולי אחרי שתתרגל למקום החדש ותכיר את ההנהלה, תוכל להרים איזה קמפיין", התבדח.

באופן אירוני, מסע הלוויה של נתנאל לא היה מונגש. חבריו למאבק נאלצו להיפרד ממנו מרמפה מרוחקת מהקבר. "אולי אחרי שתתרגל למקום החדש ותכיר את ההנהלה, תוכל להרים איזה קמפיין", התבדח חבר

בשביל פעילים.ות כמו נתנאל הקמנו את לינק 20, כארגון אקטיביסטי ומעצים, של אנשים עם מוגבלות שלא מבקשים טובות, אלא לוקחים אותן. הדבר שהוא הכי שנא היה כשתיארו אותו במילים "גיבור" או "השראה". אנצל את היעדרותו כדי להשתמש בהן.

שירה רודרמן היא פילנתרופית ופעילה חברתית ישראלית-אמריקאית, המכהנת כמנכ"לית קרן משפחת רודרמן, הפועלת לשילוב אנשים עם מוגבלויות בכל תחומי החיים והחברה ולחיזוק הקשר בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית. לקרן משרדים בערים בוסטון ורחובות. שירה היא גם כלת פרס ירושלים הטרייה (צילום: איתי צבקר)