בן גוריון, ציוני מעשי עם פרספקטיבה הסטורית, טבע כידוע את המשפט "ההיסטוריה אינה נעשית על-ידי דיבורים – אלא על-ידי מעשים". היה זה בנאומו למול מצעד צה"ל באיצטדיון רמת גן, ביום העצמאות ה-7 למדינת ישראל:

"…ולא נתרברב בנצחונות ובכיבושים […] וגם נתרחק מכל שמץ של יהירות ושחצנות, שכוחה אינה אלא בהבל-פיה…"

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

"…ולא מתוך כותרות צעקניות וקיקיוניות של עתונים יומיים – אלא מתוך אספקלריה היסטורית מרחיקה ראות – נסתכל לדברים הנעשים סביבנו. מתוך נסיון רב-דורות זה נדע ונכיר מקומנו הצנוע במערכת הכוחות בעולם, ולא נתרברב בנצחונות ובכיבושים […] וגם נתרחק מכל שמץ של יהירות ושחצנות, שכוחה אינה אלא בהבל-פיה; אבל נגיד בכל הגילוי והפשטות והאמת לכל ידידינו […] כי דורות חלוצים עמלו על תקופת מולדתנו העתיקה וטובי בנינו ובנותינו חרפו נפשם למות על עצמאותה – לא על מנת שתהיה מדינת-חסות.

בתחומינו הולכים ומתמידים מעשי-רצח וחבלה, שוד והסגת-גבול על ידי שכנינו, ועלינו להפסיק אותם – גם אם אחרים אינם רוצים או אינם יכולים לעשות זאת.

לא בזירה העולמית, אלא מבפנים יחזק ישראל ויעמוד.  […] הקטנת הזיקה שלנו לכוחות חוץ עד המינימום, ועל הכל – שקידה מתמדת על הגברת כוחותינו ובטחוננו וקיום בטחוננו בכוחותינו-אנו. אלה הם הדברים שיקבעו גורלנו יותר מכל גורם חיצוני בעולם. עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!

*  *  *

לפי פרסומים לא-זרים, ביצעה ישראל למעלה מ-200 תקיפות בשטח סוריה בשנים האחרונות. הדוקטרינה שעוצבה באג"ת (אגף התכנון של צה"ל) תחת ראשי התיבות מב"מ (המערכה שבין המלחמות) היתה נגזרת של שתי הצלחות אסטרטגיות גדולות, האחת חד-פעמית, והשנייה מתמשכת. הפצצתו ההסטורית של הכור הסורי בדיר-א-זור, שבוצעה באורח מופתי מבחינה מודיעינית ומבצעית, תוכננה במסגרת "מרחב הכחשה". הרעיון היה ליצור לאויב אפשרות להימנע מתגובה צבאית, ע"י שמירה קפדנית על שתיקה, והימנעות מלקיחת אחריות.

לפי פרסומים לא-זרים, ביצעה ישראל למעלה מ-200 תקיפות בשטח סוריה בשנים האחרונות. הרעיון היה ליצור לאויב אפשרות להימנע מתגובה צבאית, ע"י שמירה קפדנית על שתיקה, והימנעות מלקיחת אחריות

כזכור, היה זה דווקא ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, ששבר את אסטרטגיית השתיקה הישראלית בראיון טלוויזיוני בלתי מתואם. למרות זאת, בזכות השתיקה המוחלטת של כל שאר הפוליטיקאים ואנשי המערכת הישראלים – שנאכפה ביד ברזל גם ע"י הצנזורה –  יכול היה בשאר אסאד להתמיד במדיניות הכלה ואי-תגובה.

במקביל, ניהלה ישראל במשך שנים רבות מערכה חשאית למול פרוייקט הגרעין האיראני, תחת רעיון אסטרטגי דומה של "מרחב הכחשה". זכורים אירועים רבים על אדמת איראן ובמקומות שונים בעולם שבהם מצאו את מותם מדעני גרעין איראנים, או שובשה פעילות מתקני גרעין איראניים בדרכים מגוונות, ללא לקיחת אחריות ע"י ישראל.

בלט במיוחד מבצע הסייבר הישראלי-אמריקני שבמסגרתו הוחדר וירוס ה'סטקסנט' ללב-ליבו של מתקן הצינטרפוגות התת-קרקעי בפורדו, שפגע באורח קשה בפעילותו לאורך זמן.

רשות הדיבור ניתנה למטוסי וטילי חיל האוויר, בעוד קברניטי המדינה, צה"ל ומערכת הבטחון שומרים על שתיקה כמעט מוחלטת

על בסיס הצלחות אלה, נוהלה גם המב"מ מול הכוחות האיראניים והפרו-איראניים בסוריה באופן דומה. רשות הדיבור ניתנה למטוסי וטילי חיל האוויר, בעוד קברניטי המדינה, צה"ל ומערכת הבטחון שומרים על שתיקה כמעט מוחלטת.

*  *  *

כבר לפני כשנתיים החל הסכר להיפרץ, בראיונות של בכירי צה"ל ובהתבטאויות של הדרג הפוליטי. חשיפתו הפומבית של המבצע המזהיר של המוסד להבאת ארכיון הגרעין האיראני היתה אבן דרך משמעותית נוספת, אבל בחודשים ובשבועות האחרונים נראה כי הדוקטרינה כולה מחשבת לקרוס.

גלי התקיפות האחרונים של ישראל כנגד מטרות איראניות ואחרות בסוריה, בעירק (לפי מקורות אמריקניים ורמיזות ישראליות), ובלבנון, לוו בפרופיל תקשורתי והצהרתי שונה. מדוע מוחלפת הנוסחה המנצחת-לכאורה של מרחב הכחשה? מדוע דווקא עכשיו? במה בדיוק היא מוחלפת, ואילו מטרות משרתת האסטרטגיה החלופית? על כך לא נמסר לציבור שום מידע מוסמך.

*  *  *

נראה כי שינוי אסטרטגיה שהביאה הישגים כה רבים נובע ממספר סיבות.

מדוע מוחלפת הנוסחה המנצחת-לכאורה של מרחב הכחשה? מדוע דווקא עכשיו? במה בדיוק היא מוחלפת, ואילו מטרות משרתת האסטרטגיה החלופית?

הראשונה – "הפצצות נופלות והשיירה עוברת" –  למרות המאמץ העצום שמשקיעה ישראל, האתרים הרבים שהופצצו במדויק, ואפילו חללים ופצועים בקרב האיראנים, הסורים, אנשי חיזבאללה וסייעניהם, התבססותה הצבאית של איראן בסוריה והתעצמותו של חיזבאללה בלבנון ממשיכים כל העת.

אין ספק שללא מתקפות ישראל קצב ההתעצמות היה גדול יותר, אולם השורה התחתונה מבחינתה של ישראל לא יכולה להיחשב כהצלחה.

השנייה – מגבלות הטראמפיזם נחשפות – מאז עלייתו של טראמפ לשלטון והפרת הסכם הגרעין ע"י ארה"ב, קיבלה ישראל "כרטיס לבן" ('קארט בלאנש') מן הממשל האמריקני לפעולות נגד איראן. במסגרת מדיניות "הלחץ המקסימלי" שעליה הכריז מזכיר המדינה פומפאו, שימשה ישראל כזרועה הארוכה של ארה"ב למול איראן. כדברי השר צחי הנגבי – "אנו היחידים שהורגים איראנים כבר שנתיים".

אולם הכרטיס הלבן הופך באחרונה בהדרגה לכרטיס צהוב. מורת רוחה הרשמית של ארה"ב באשר להפצצות המיוחסות לישראל בעירק היא איתות מרסן ברור.

לאחר שטיפח בשיטתיות את מיתוס "מר ביטחון", בעיקר מול האיום האיראני, ולאור לו"ז הבחירות וסוגיות ההעמדה לדין והחסינות, נתניהו מעוניין בהעצמה מהירה של העימות הישראלי-איראני, מעשית ורטורית

חשוב מכל, גוברים הסימנים לתפנית במדיניות ארה"ב לכיוון של משא ומתן עם איראן, ללא תיאום עם ישראל. הכרטיס הצהוב עלול להפוך בעתיד הנראה לעין לכרטיס כתום ואולי אף אדום. נראה כי הפרופיל הפומבי המתעצם של מתקפות ישראל נועד להקשות ואף להכשיל התקרבות אמריקנית-איראנית.

השלישית – מצבו הפוליטי-משפטי של נתניהו. 23 שנים מאז נבחר לראשונה לראשות הממשלה, תוך שהוא מנופף כבר אז בקלף האיראני, מנהל נתניהו קרב-הישרדות פוליטי אישי חסר מעצורים. לאחר שטיפח בשיטתיות ובהצלחה את מיתוס "מר ביטחון", בעיקר מול האיום האיראני, ולאור לוחות הזמנים של הבחירות, השימוע וההחלטות באשר להעמדתו לדין או השגת חסינות בדרכים עקלקלות ואנטי-דמוקרטיות, נתניהו מעוניין בהעצמה מהירה של העימות הישראלי-איראני, הן מעשית והן רטורית.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית