יכול להיות שהגיע הזמן להושיב את המילה המעצבנת "הדתה" על ספקטרום. להרפות מהבינאריות הרעילה של "איראן זה כאן" ולשחרר לשלום את אחיזת החנק של ה"לנו אתה או לצרינו?". אלה כמעט אף פעם לא מובילים למקומות טובים. אלא אם כן אתם בעלי חבילת מניות יפה בפייסבוק וטוויטר, או סתם שאפתנים פוליטיים מהזן המאוס, שמחפש לחולל מהומות ולהיבנות מהן.

כמדי שנה, הדיון על הספקטרום של ההדתה חזר להיות אקטואלי השבוע, בחסות הצום, התפילות וחשבון הנפש התרבותי של חילונים ביום כיפור. הפעם הוא התעורר – בין היתר – בזכות צילום רחפן (של ניצן נחומזון), שעיריית תל אביב העלתה לעמוד הפיסבוק שלה במוצאי יום כיפור.

רואים בצילום את כיכר דיזנגוף והרחובות הנשפכים אליה מלאים מתפללים לבושים לבן. השמש השוקעת במערב מוסיפה לצילום הוד וקיטש בלתי נמנעים. הלב מתרחב מעצמו.

התפילה ההמונית בצאת יום כיפור, 5 באוקטובר 2022 (צילום: ניצן נחומזון, עיריית תל אביב)

אנשי הסושיאל של העירייה התלבטו איך להציג את הצילום. בהתחלה כתבו "ספרנו 3 שליחי וולט על הכביש. גמר חתימה טובה!".

אחרי חצי שעה ומטח עקיצות, הבדיחה על שליחי הוולט נראתה להם פחות מצחיקה אז הם מחקו אותה והשאירו רק את ה"גמר חתימה טובה!', אבל כעבור חצי שעה נוספת כנראה הרגישו שלהשאיר את זה ככה יהיה קצת יבשושי מדי, שלא לומר סאחי בלטה, ושנחוצה פה איזו בדיחה – בכל זאת תל אביב, כן? – אז הם הוסיפו "לא, זה לא התור לבייקרי" וגם אימוג'י של קריצה.

נניח שזה היה מצחיק.

התגובות הרבות לצילום עוזרות לפרוס את הספקטרום של דיוני ההדתה, שמלווה אותנו תמיד. בקצה האחד – קולניים וכועסים מכולם, מטבע הדברים – נמצאים אלה שכל רמז ליהדות, דת או אמונה במרחב הציבורי מכניס אותם אוטומטית להתקף חרדה, בואכה התקף טנטרום. "חצופים וחסרי בושה. הרסתם את העיר הזו", כתבה אחת המגיבות בעמוד העירוני ועשרות הלייקים לתגובה שלה מעידים שהיא לא לבד.

בקצה השני נמצאים אלה שאחראים לחרדה הזו. כמו אנשי "ראש יהודי", שהחלו לפעול בשנים האחרונות בתל אביב, ועומדים מאחורי חלק מאירועי יום כיפור האחרונים. את "ראש יהודי" ייסד ומוביל ישראל זעירא, שאמר בשנה שעברה לערוץ 7: "אנחנו גאים ב'הדתה' ואומרים שהלוואי שכל הציונות הדתית תעסוק בהדתה. הבעיה היא שרבים מפחדים לעסוק בהדתה והתחלנו לגמגם ולהתנצל".

את "ראש יהודי" ייסד ומוביל ישראל זעירא, שאמר בשנה שעברה: "אנחנו גאים ב'הדתה' ואומרים שהלוואי שכל הציונות הדתית תעסוק בהדתה. הבעיה היא שרבים מפחדים לעסוק בהדתה והתחלנו לגמגם ולהתנצל"

זעירא, שמוביל את הגרעין התורני הדומיננטי בתל אביב, אמנם מדבר על "החירות המחשבתית" שמאפיינת את העיר, משבח את העובדה ש"מדובר במקום שמאפשר" וכמובן זוכר להוסיף "אנחנו מקשיבים, הם מקשיבים, יושבים ביחד בענווה לא בהתנשאות".

אבל מי שמכיר את הרזומה שלו יודע, שהוא הגיע לעיר אחרי שהקמפיין הקודם שהוביל – "חברון מאז ולתמיד" – התגלה כאפקטיבי. יש סיבות טובות להניח שהוא לא בא לתל אביב בענווה ובלי התנשאות. ובכלל לא בטוח שהוא טורח להקשיב.

אבל נוכחותם של מיסיונרים מקצועיים כמו זעירא בקצה המטריד של הספקטרום, לא צריכה להשכיח את העובדה שבתווך הרחב, שמשתרע בינם לבין כותבי מאמרי הגעוואלד ב"הארץ", מסתובבים רוב הישראלים. כן גם בתל אביב.

נוכחותם של מיסיונרים מקצועיים בקצה המטריד של הספקטרום, לא צריכה להשכיח את העובדה שבתווך הרחב, שמשתרע בינם לבין כותבי מאמרי הגעוואלד ב"הארץ", מסתובבים רוב הישראלים. כן גם בתל אביב

בחגים הם מתלבשים לבן ויוצאים עם ילדיהם אל חוצות העיר ורוצים להרגיש אווירת חג – לא כי רע להם בחילוניותם, או כי הם איבדו אחיזה במציאות, או כי הם בסכנת התדרדרות לתהום התינוקות שנשבו, אלא סתם כי הם מתגעגעים לסבא וסבתא, או לאור הרך של הילדות, או לאיזו מנגינת פיוט חמקמקה שפעם הרטיטה את ליבם.

לפעמים הם לומדים דף גמרא בבוקר, בשביל הסבבה האינטלקטואלית שלהם וכדי להשביע איזו סקרנות תרבותית, ובערב עושים שורות במועדון. פגשתי כאלה. הם יכולים להתענג גם על הפואטיקה של "שיר השירים" וגם על זו של נונו. הם לא נבהלים מהכיפה השחורה על ראשו של אביתר בנאי ולא מהטקסטים מרובדי הרפרנסים של WC. והם לא מתכוונים להתנצל או להתפתל. וגם אין להם סיבה.

הם יכולים להתענג גם על הפואטיקה של "שיר השירים" וגם על זו של נונו. הם לא נבהלים מהכיפה השחורה על ראשו של אביתר בנאי ולא מהטקסטים מרובדי הרפרנסים של WC

במדינה שבה אין כמעט תחבורה ציבורית בשבת, אין אופציה של נישואים אזרחיים וגדודים של משגיחי כשרות מיותרים מכבידים על יוקר המחיה הגבוה ממילא, קצת טיפשי – שלא לומר ילדותי – להתבאס, להתאבסס, להתרעם ולהילחץ מקבוצות לימודי גמרא, או מאירועי תפילה בכיכר העיר. גם אם העירייה מעלה משם צילום רחפן. ואפילו אם סיון רהב מאיר מגיעה לבקר.

הדתיים לא עומדים לכבוש את תל אביב ולעטוף אותה ברעלות. אפשר להירגע. תל אביב מאז ולתמיד. לא קל להרוס אותה. תל אביב היא עיר חופשייה, חזקה ובטוחה בעצמה. הרבה יותר מטריד מה שסוכני ההדתה וההתנשאות ממשיכים לחולל באין מפריע בחברון, לא בכיכר דיזנגוף.