תחושות מיאוס, תשישות ואין ברירה המתלוות אל ההליכה החוזרת לקלפי, מחזירות אותי אל זיכרונות עתיקים ממערכות בחירות קודמות. הזיכרונות ממחישים בין השאר את התמוססותו המכאיבה של השמאל.
תחושות מיאוס, תשישות ואין ברירה המתלוות אל ההליכה החוזרת לקלפי. מחזירות אותי לזיכרונות עתיקים ממערכות בחירות קודמות, הממחישים בין השאר את התמוססותו המכאיבה של השמאל
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
בחודש מאי האחרון מלאו 45 שנים ל"מהפך". עדויות כתובות ששמורות אצלי ממחישות את תגובות ההלם והפניקה בקיבוצים ובתנועות הנוער החלוציות שהתלוו לניצחון הליכוד בבחירות. לעובדה שנראתה אז כמעט הזויה: הימין עולה לשלטון! יעקב חזן ממשמר-העמק, ממנהיגי מפלגת מפ"ם ותנועת הקיבוץ הארצי, כינה את המהפך "קונטר-רבולוציה". יצחק בן-אהרון מוכה ההלם, ממנהיגי תנועת הפועלים ובעבר מזכ"ל ההסתדרות, אמר בשידור הטלוויזיה הישיר: "צריך להחליף את העם".
והיו קיבוצניקים שהביעו חשש מחורבן הבית וביטאו תחושה ש"המדינה אובדת לנו". אותה תחושה נואשת הונצחה ב"שיח עין-שמר 1977" שפורסם בחוברת. המשוחחים היו בני הדור השני בקיבוץ עין-שמר של השומר הצעיר. גברים בני 30-40 אשר רובם השתתפו גם בשיח שפורסם עשר שנים קודם לכן: בקובץ הנודע "שיח לוחמים", שיצא לאור בעקבות מלחמת ששת הימים ועיקרו שיחות של חבורות לוחמים, אנשי קיבוצים.
הפעם הם חשו שהשמיים נפלו עליהם, שהמדינה תישמט ותיגזל מהם. הם גדלו ובגרו בתחושה זחוחה של אדוני הארץ. והנה בעקבות המהפך הלא יאמן הם הביעו חשש שמא מפלגת הליכוד שנתפסה כלאומנית ופשיסטית תחרחר מלחמה ולא תכבד את רצון הבוחר.
להלן כמה התבטאויות בוטות מאותו שיח מבוהל. אבישי גרוסמן, אז בן 40, התוודה שהוא "חי עכשיו בתחושת חורבן". הוא דיבר על הצורך "להיערך לכל צורת פעולה" ואף רמז על אפשרות של הקמת מחתרת "שתפעל נגד השלטון הפשיסטי החדש של הליכוד". אנחנו, הוא אמר, היחידים כיום בארץ שמסוגלים להוביל פעולות מסוג זה בהיותנו גוף מאורגן וחזק.
בין ההתבטאויות הבוטות מהשיח המבוהל – אבישי גרוסמן, אז בן 40, התוודה שהוא "חי עכשיו בתחושת חורבן". הוא דיבר על הצורך "להיערך לכל צורת פעולה" ואף רמז על אפשרות של הקמת מחתרת
המשורר עלי אלון ז"ל (שמו הספרותי א. עלי), בן 41, עשה אנלוגיה מצמררת למצב שקדם לחורבן בית שני. לדבריו "השתלטו עלינו אלמנטים נביאי שקר שסחפו את העם לחורבן". המשורר (הנהדר) אף הרחיק לכת ודיבר על "התחברות לאסוציאציות של עליית הנאצים לשלטון".
ואילו יוסי שמרי, בן 34 אז, נשמע פחות מתלהם. הוא הציע לחבריו לא להיתפס לחזיונות אפוקליפטיים ולסיסמאות הזויות בנוסח "להחליף את העם", אלא "להתמקד עכשיו באופן רציונלי בחינוך העם מחדש". אגב, זאת הייתה נוסחה מוכרת. לכישלונות התלוו שוב ושוב בקיבוצים דיבורים על חיזוק החינוך.
אותו "שיח עין שמר 1977" מעורר כמובן הסתייגות בראייה לאחור. גם קיבוצניקים ותיקים כבר מסכימים שתגובות הייאוש והפניקה אשר התלוו ל"מהפך" הושפעו מההתנהלות בתוך בועה אליטיסטית ומזחיחות של מי שראו עצמם כ"מלח הארץ" ואדוניה, והתקשו לתת לגיטימציה לתפיסת הבמה המרכזית על-ידי שכבות חברתיות שאינן מ"כוחותינו".
* * *
מנהיגים ומחנכים מדור המייסדים של הקיבוץ הפעילו מכבש של אינדוקטרינציה על ממשיכיהם, בני הדור השני. בנעורינו הקיבוציים כולנו ידענו שחובתנו להזדהות: להזדהות עם הקיבוץ והתנועה, גם עם האידיאולוגיה של המפלגה (מפ"ם) בתוקף הקולקטיביות הרעיונית שהייתה נהוגה ומוסכמת בקיבוצי השומר-הצעיר. לימים גילינו, עם ההתבגרות, ההתפכחות ותמורות העתים, שאותה הזדהות כפויה כמעט לא הופנמה בעולמנו הרגשי.
אותו שיח מעורר כמובן הסתייגות בראייה לאחור. גם קיבוצניקים ותיקים מסכימים שתגובות הייאוש שהתלוו ל"מהפך" הושפעו מהבועה האליטיסטית ומזחיחות של מי שראו עצמם כ"מלח הארץ" ואדוניה
חובת ההזדהות מהדהדת בשיחה שקיימה ב-1959 קבוצת בני 17 מהמוסד החינוכי "גלבוע", שהיה משותף לקיבוצי השומר הצעיר מהעמק המזרחי. לבני נוער מהקיבוצים בית אלפא, ניר דוד (תל עמל) מסילות ורשפים. אותה שיחה קדמה לסדרת "הבירורים" המסורתית שבה יוחלט מי ראוי (או שלא) לקבל את סמל הבוגרים של התנועה.
צ' טענה כי הסמל לא ניתן בגלל יכולת עמידה בוויכוח אלא בזכות הזדהות אמיתית וכנה עם הדרך הקיבוצית, וכי הידע ייבנה בהמשך על בסיס ההזדהות. ואילו ג' טענה שקודם כל יש לדעת את יסודות המפלגה ועקרונותיה. ש' קבע שלא מוכרחים להכיר את ספר "הקפיטל" מאת קרל מרקס על בוריו. קודם כל יש להבין את היסודות האידיאולוגיים ולהזדהות איתם.
הזכאות לסמל הבוגרים הותנתה בהבטחה. בני הנוער נתבעו להבטיח שהם יגשימו בקיבוץ. אותה הגשמה בקיבוץ נתפסה כיעד העיקרי של החינוך בתנועה. ולפיכך פסקה נ': "אדם שבוגד בערכים אחרי ההבטחה ועוזב את הקיבוץ, בוגד למעשה בעצמו".
* * *
לאדיקות האידיאולוגית באותם ימים רחוקים התלוותה גם סתימת פיות. וכך, מפגשים ישירים בחדר האוכל הקיבוצי עם החירותניקית גאולה כהן נתפסו כחציית קו אדום.
הנה דיווח שפרסמתי ב"ידיעות אחרונות" בינואר 1985: חברי קיבוץ דליה של השומר-הצעיר החליטו ברוב קולות לבטל את הזמנתה של הח"כית גאולה כהן להופיע בבמת "עימות ישיר" המתקיימת בקיבוץ. וועדת התרבות המקומית הודיעה על המפגש המתוכנן בפתק על גבי לוח המודעות שבכניסה לחדר האוכל. חברים תבעו לערער על ההזמנה באסיפה הכללית של הקיבוץ. ושם הוחלט ברוב מוחץ (90 מצביעים מול 40) לבטל את ההרצאה.
רכז ועדת התרבות נאלץ להסביר לגברת כהן: "אין לנו שום מכנה משותף איתך בגלל דעותיך הפשיסטיות. ולכן לא נוכל להזמין אותך לחדר האוכל שלנו שהוא בשבילנו בית פרטי".
רכז ועדת התרבות נאלץ להסביר לגאולה כהן: "אין לנו שום מכנה משותף איתך בגלל דעותיך הפשיסטיות. ולכן לא נוכל להזמין אותך לחדר האוכל שלנו שהוא בשבילנו בית פרטי"
בעקבות אותו ביטול הזמנה אמרה לי גאולה כהן: "התנהגותם מסוכנת לדמוקרטיה והם מספקים נשק לתוקפי הקיבוץ. כך הם הופכים את קיבוצם לחממה סגורה, מעודדים סתימת פיות ומזמינים הדבקת תוויות כמו 'אשפיסטים' מצד המחנה היריב".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומיטוזה, התחלקות התא. יש קוואנטים, סופרנובות, חורים שחורים, התא, האלקטרון והפרוטון שסביבו ועוד, ויש חומר אפל בחלל, ואטמוספרה מופלאה, ומינוני חמצן באוויר שיהיה נשים, ויש אין סוף תופעות, וכנראה שרק לקמצוץ אנו מודעים, שתפיסתנו התודעתית מסוגלת להכיל. ישראל מתחלקת לשניים, ואולי זה חלק מתהליך ההתפתחות – וזה העיקר בכל הקשקשת כאן! בקיצור, קפיטליזם והחארטא הברוס-לית של סין החזירה שהלך ושיווק ת'קונגפו למען כסף, פרסום וכבוד – זה זה. בלבול זה בסדר לפעמים – ובלבד שביבי ודרעי ילכו לכלא