רבים תוהים מה יש בבנימין נתניהו שכל כך מרגיז אנשים. אחרי הכל, האדם המלומד הזה מתנשא אינטלקטואלית הרחק מעל רוב מנהיגי תבל ונותר פצצת אנרגיה לאחר חיים שלמים בשירות הציבורי.

למרות זאת, מתנגדיו מתעבים אותו בצורה שחורגת בהרבה מהרגיל בפוליטיקה. בעלי ברית לשעבר ערקו בזה אחר זה לאופוזיציה עד שהודח. שותפו הראשי היום, בצלאל סמוטריץ', נתפס לאחרונה כשהוא מכנה אותו "שקרן בן שקרן" (מה שנראה לא הוגן לנתניהו האב).

מתנגדיו מתעבים אותו בצורה שחורגת בהרבה מהרגיל בפוליטיקה. בעלי ברית לשעבר ערקו בזה אחר זה לאופוזיציה עד שהודח. שותפו הראשי היום, סמוטריץ', נתפס לאחרונה מכנה אותו "שקרן בן שקרן"

אני חושב שהמפגשים שלי עם נתניהו עשויים לשפוך מעט אור על התעלומה.

למדתי על נתניהו לראשונה כשהייתי סטודנט בארה"ב והוא היה אורח רצוי וקבוע בתכנית "נייטליין" עם טד קופל. האנגלית שלו הייתה ללא רבב וגבוהה להדהים, כמעט חסרת מבטא, אבל עם סממן דקיק של זרות בדיוק במידה הנכונה כדי שלא ייתפס כמו סתם אמריקאי.

הוא היה דוגמטי כמו ליכודניק טוב, אבל גם הציג יכולת מסוימת לדיאלקטיקה בריאה. ולמרות היותו חמור סבר כאחד שחרד על המדינה וטרוד מן הטרור, ניתן היה לזהות בזווית שפתו  חיוך דקיק שרמז על הומור פנימי כלשהו. כל זה יצר אמפתיה אצל הצופה.

התרגשתי ממש כאשר מצאתי את עצמי מראיין את נתניהו כעבור שנים לא רבות, בתור כתב פוליטי צעיר של הג'רוזלם פוסט. הוא היה אז כבר מועמד מבטיח לרשימת הליכוד, והראיון עסק בהשלכות הדמוגרפיות של הכיבוש בשטחים.

עמדתי האישית בסוגיה הייתה זהה לזו היום: בעוד שלישראל יש ארגומנט  ביטחוני טוב לאחיזה בגדה המערבית (אם כי חלש לגבי עזה), זה לא משנה מכיוון שהיא לא יכולה לקלוט כל כך הרבה פלסטינים. היא תהפוך למדינה דו-לאומית מסוכסכת ולא-דמוקרטית. חלוקה היא חיונית כאוויר לנשימה.

תמיד בזתי לפוליטיקאים בורים ומטומטמים, שבגדול הם הרוב בכל מקום; פשוט עצבן אותי שהם משפיעים. לעומת זאת את נתניהו חיבבתי וכיבדתי על אף שיוכו המפלגתי המתסכל; קיוויתי שהוא יהיה זה שינער את הליכוד מהעיוורון האובדני שלו. זה קרה בסופו של דבר (בערך) עם ציפי לבני, אהוד אולמרט, אריאל שרון ואחרים, אבל ביבי איכזב אותי במיידי.

התרגשתי ממש כשמצאתי את עצמי מראיין את נתניהו ככתב פוליטי צעיר של הג'רוזלם פוסט. הוא היה אז כבר מועמד מבטיח לרשימת הליכוד, והראיון עסק בהשלכות הדמוגרפיות של הכיבוש בשטחים

בראיון זה מ-1988 (המופיע בתמונה) נתניהו פיזר פרשנויות מופרכות ותחזיות לא מדויקות, אך עשה זאת בשפה כה גבוהה (שוב באנגלית), בשכנוע עצמי כה כביר ובבריטון כה עמוק שהייתי, אני מודה, מעט מהופנט.

ראיון עם בנימין נתניהו משנת 88'

הוא טען שהתחזיות הדמוגרפיות עד כה "נכשלו כי הן לא לקחו בחשבון שאוכלוסיות גדלות ויורדות בהתאם למשחק הגומלין של ארבעה גורמים: לידה, מוות, עלייה וירידה. מכיוון שאנחנו מדברים על שתי אוכלוסיות, מדובר בשמונה משתנים".

שמונה משתנים! משחק גומלין!! מי בפוליטיקה מדבר ככה? שגוי לחלוטין, אבל מרהיב.

"סביר להניח שהרוב היהודי יישאר יציב", פסק. "ואם נעבוד באופן פעיל על המשתנים האלה נוכל להשפיע, למנוע ירידה ולעודד עלייה, ועל ידי ליברליזציה של הכלכלה נוכל לשנות את היחס לטובתנו".

בראיון זה מ-1988 נתניהו פיזר פרשנויות מופרכות ותחזיות לא מדויקות, אך עשה זאת בשפה כה גבוהה (שוב באנגלית), בשכנוע עצמי כה כביר ובבריטון כה עמוק שהייתי, אני מודה, מעט מהופנט

האוכלוסייה היהודית אז – כולם מסכימים – הייתה קצת יותר מ-60% מהשטח המשולב של ישראל, הגדה המערבית ועזה. מאז ישראל אכן שלטה ב"משחק הגומלין" של משתני מפתח. עם זאת, יש שוויון כיום בין היהודים והערבים, 14 מיליון (עם עזה) בסך הכל, בדיוק כפי שחזו כל אנשי המקצוע. זאת, למרות שהגיע חיזוק מפתיע של מיליון עולים מבריה"מ.

נתניהו גם חזה באופן לא מדויק עזיבה פלסטינית המונית על רקע כלכלי, שכן "בהנחה שהכלכלה תמשיך להתקדם לעבר היי-טק במקום תעשיות צווארון כחול, לא נוכל לקלוט עוד עובדים ערבים. אז גם אם המספרים יגדלו, תהיה מגמה לחפש עבודה במקומות אחרים".

התעצבתי אל ליבי, כי הבנתי שהאישיות הדומיננטית שלו תצית את הדמיון של הבריות ותביאו לגדולות. זיהיתי בבירור פוטנציאל לדמגוג ​​מצליח ביותר.

ראיינתי שוב את נתניהו ב-1996, כאשר כבר עמד בראשות הליכוד. אז כבר הייתי בסוכנות AP ונתניהו רץ נגד ראש הממשלה המכהן שמעון פרס, שירש את יצחק רבין לאחר הירצחו. מאחר שהסכמי אוסלו – שהוא התנגד להם בחריפות – קבעו דד-ליין של מאי 1999 להגעה להסכם שלום סופי, שאלתי את נתניהו מה יהיה לו להציע, אם ייבחר.

"איש צעיר", אמר נתניהו, "אני אציע להם אוטונומיה". אבל לרשות הפלסטינית כבר הייתה "אוטונומיה", מחיתי. "הם רוצים עצמאות".

"איש צעיר," הוא חזר ואמר. "שמעת על הקטאלונים?" לפני שהספקתי לענות, הוא הסביר שהמיעוט האיברי הזה חי תחת הסדר אוטונומיה והסתפק בו ברצון.

כשסיים, עניתי שהקטאלונים הם אזרחי ספרד שמצביעים לאותו פרלמנט כמו כולם; האם זה מה שהוא היה מציע לפלסטינים – להעניק להם חצי מהכנסת? נתניהו הסתכל מסביב, ראה שאין מצלמות טלוויזיה, אמר לי "אחזור", והסתלק שלא על מנת לחזור.

עניתי שהקטאלונים הם אזרחי ספרד שמצביעים לאותו פרלמנט; האם זה מה שהוא מציע לפלסטינים – חצי מהכנסת? נתניהו הביט סביב, ראה שאין מצלמות, אמר לי "אחזור", והסתלק שלא על מנת לחזור

והנה העניין: נתניהו נראה קצת טיפש בסיפור הזה (כי האנלוגיה שלו טועה ומטעה) אבל הוא היה בעצם חכם (כי רוב מאזיניו לא היו עולים את זה – מצטער, אך זו עובדה).

המטרה שלו היא לא פרופסורה בפוליטיקה השוואתית, אלא קולות. והשיטה שלו למכירת ההבלים היא רהיטות בוטחת להדהים. זה עובד, וזה מרגיז את היריבים הפוליטיים. זה גורם להם לרצות לצרוח על כל מי שקונה את הסחורה של הנוכל – כפי שאכן קורה היום.

לכן כה כועסים כאן על מי ש"מתנשא". אבל לא יעזור בית דין: אם מישהו חושב ששניים ועוד שניים של זה אבטיח, אני אכן קצת מתנשא.

בשיחה השלישית שלנו, בראיון ל-AP מ-2002, מצאתי את נתניהו קודר הרבה יותר. הוא הובס על ידי אהוד ברק בבחירות הישירות ב-1999, וכעת מצא את עצמו בשוליים בתקופת אריאל שרון. רהוט כתמיד, הוא כינה את הרשות הפלסטינית "משטר מושחת, נחשל ופרימיטיבי" – אבל הוא גם הקרין חשדנות שגבלה בעוינות ממארת. שרון היה פופולרי, ומעטים חיפשו תשובות אצל ביבי באותה תקופה. העיתונות הייתה ברובה נגדו, והוא החזיר לה מלוא טנא הטינה.

עם זאת, כשר אוצר נתניהו בשנים הבאות עשה דברים טובים: עדיין איש שוק חופשי, הוא קיצץ באומץ את הסובסידיות שהועברו באופן לא פרופורציונלי למגזר החרדי, בתקווה לדחוף אותם לתעסוקה בשיעור נורמלי, שאולי יציל את המדינה. מעשהו הטוב האחרון ואולי היחיד, לדידי.

המטרה שלו היא לא פרופסורה בפוליטיקה השוואתית, אלא קולות. והשיטה שלו למכירת ההבלים היא רהיטות בוטחת להדהים. זה עובד, וזה מרגיז את היריבים הפוליטיים

נתניהו חזר לשלטון ב-2009, בגיבוי אותם החרדים, והסובסידיות חיש מהר חזרו ובגדול. כך גם ההתנחלות האווילית בגדה המערבית. ב-12 שנותיו הנוספות בשלטון נתניהו גרר את ישראל מרחק ניכר מאוד לכיוון כלכלה כושלת עם רוב חרדי בקרב היהודים (בעוד 50 שנה לכל היותר, בגלל הילודה המטורפת של המגזר, אם תימשך) ולתרחיש המדינה הדו-לאומית.

שורה של פרשיות שחיתות הובילו לכתבי אישום בעוון מרמה, הפרת אמונים ושוחד, אך הוא מאשים את כל העולם מלבד עצמו. הוא נאחז בציפורניו בתפקידו עד שהודח ב-2021, וכעת, בגיל 73, מתמודד שוב על ראשות הממשלה בעודו עומד למשפט. זה כמובן חסר תקדים.

ממש עוצר נשימה להיזכר בדברי נתניהו מ-2009 עת דחק באהוד אולמרט שיתפטר בגלל חקירת משטרה. "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש, אני חייב להגיד אמיתי ולא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי".

צביעות לא מיטיבה עם הצבוע, ויוצרת חלוקות רעילות בין מי שמבחין בה למי שמתעלם.

זה העיקר בעצם: התנהלות חסרת בושה שמרתיחה את הדם. כמו למשל כאשר נתניהו לפני כחודש סיכל נכונות של חסידות בעלז להסכים ללימודי ליב"ה. או כאשר חיבל בהסכם עם ארה"ב לביטול הצורך בוויזה, כדי שיאיר לפיד לא יקבל קרדיט. זה לא כל יום שאין מילים – אבל אין מילים.

זה העניין בעצם, מעשים חסרי בושה שמרתיחים את הדם. למשל, כשנתניהו סיכל נכונות של חסידות בעלז ללימודי ליב"ה. או כשחיבל בהסכם עם ארה"ב לביטול הצורך בוויזה, כדי שלפיד לא יקבל קרדיט

אם נתניהו ינצח ב-1 בנובמבר בקואליציה עם מפלגות ימין קיצוני לאומניות וחרדיות, התוכנית העיקרית היא להעביר "פסקת התגברות" כדי לאפשר לכנסת לבטל החלטות של בתי המשפט. זה נדבך מרכזי בהפיכת ישראל לגרסה יהודית של טורקיה או הונגריה. צפו להתנגדות עזה וזעם משתולל בקרב החצי הדמוקרטי כאן. בלי שום הגזמה, פרדיגמת נתניהו מסתכנת במלחמת אזרחים.

המפגש האחרון שלי עם נתניהו היה ב-2018, כאשר (כעורך המזרח התיכון של AP היושב בקהיר) הוזמנתי להגיע לירושלים ולשאול את השאלה הראשונה הנחשקת בפגישתו השנתית עם התקשורת הזרה.

האירוע זכור בזכות הרגע שנתניהו התקיל את המנטליסט ליאור סושרד, כאשר ללא תכנון מוקדם ביקש שינחש מה שירבט על איזה נייר. סושרד המסכן ניסה להתחמק (תוך ניחוש נכון של המספר הסודי של הכספומט של מישהו מהקהל), אבל נתניהו לא הרפה עד שהקוסם האומלל הודה בכישלונו; נתניהו צייר, איך לא, מנורה עם מגן דוד.

הקטע שלי היה מביך פחות, אבל לא בהרבה.

שאלתי את ראש הממשלה אם זה באמת לא מפריע לו שהרוב המכריע של בני החוג החברתי הטבעי שלו – חילונים משכילים ומצליחים – מתנגדים לו בתקיפות כמעט היסטרית. "הם לא רק מתנגדים לך, אלא שהם חושבים שאתה מוביל את המדינה לחורבן מוחלט ובלתי הפיך", המשכתי. אמרתי לו שהרעילות בלתי נסבלת, ושזה מרתק לחשוב שזה לא מציק לו בכלל.

נתניהו התעלם מהשאלה ושאל אותי אם אני רוצה להתחלף איתו – "כי זה נשמע לי כאילו שאתה רוצה להיות זה שעומד על הבמה".

הוא בהחלט צדק, וחשבתי לעצמי שהוא נשאר בדיוק אותו איש חד הבחנה.

נתניהו התעלם מהשאלה ושאל אותי אם אני רוצה להתחלף איתו – "כי זה נשמע לי כאילו שאתה רוצה להיות זה שעומד על הבמה". הוא בהחלט צדק, וחשבתי לעצמי שנשאר בדיוק אותו איש חד הבחנה

אבל אז שמתי לדבר נוסף – דבר קטן מאוד, עם חשיבות ממש גדולה. החיוך  מ"נייטליין" נעלם כלא היה. ההומור הפנימי הפך לציניות מרירה, כפי קורה להומור לעיתים, כשהאדם מרגיש רדוף.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com