רבות ידובר על הכישלונות שהנחיתו על ישראל לפחות כמה שנים של ממשלת ימין שתחריף את הסכסוך היהודי-ערבי, תרחיב את התהום בין דתיים וחילוניים, תקלקל את היחסים עם ארה"ב ותחרב את המוניטין של המדינה.

רבות ידובר על הכישלונות שהנחיתו על ישראל לפחות כמה שנות ממשלת ימין שתחריף את הסכסוך היהודי-ערבי, תרחיב את התהום בין דתיים וחילוניים, תקלקל את היחסים עם ארה"ב ותחרב את המוניטין של המדינה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

יתמקדו בשגיאות הטקטיות המדהימות שביצע גוש המרכז-שמאל, בעיקר חוסר היכולת של מפלגות השמאל והערבים להתאחד, דבר שהביא לבזבוז כמעט 300,000 קולות שהיו עושים את ההבדל בין האסון הזה למשהו אחר.

אבל אני רוצה להתמקד בתופעה יותר אסטרטגית – שמשותפת לגופים פוליטיים ליברליים רבים ברחבי העולם ופוגעת בשיח הדמוקרטי: המרכז-שמאל פחד לדבר ברור.

אף אחת מהמפלגות בגוש של יאיר לפיד לא ניסתה לנסח בצורה משכנעת חזון למדינה – עד כדי האבסורד של מזעור השערורייה שראש האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר התמודד לראשות הממשלה בעת משפט שוחד בגלל פירצה בחוק. זה נובע מפסיכוזה שהתמקמה בחשיבה הפוליטית, הגורסת שאי אפשר יותר לשכנע.

שומעים את זה בתירוצים על הקמפיין הפסיבי: מאשימים במקום את ה"דמוגרפיה" בישראל – אין מה לעשות כי הדתיים מתרבים. אבל בחירות אינן מפקד בין שבטים. הם אמורים להיות הביטוי האולטימטיבי של שיח על הנושאים.

אנשי יאיר לפיד הסתמכו מאוד על נתונים ופילוחים – אבל אלה לא יודעים למדוד דברים לא מוחשיים כמו כריזמה, כוח האישיות, קארמה ואנרגיה – דווקא תכונות שיש ללפיד עצמו בשפע. נתונים הם דבר דו-מימדי בעולם תלת מימדי.

יתמקדו בשגיאות הטקטיות המדהימות שביצע גוש המרכז-שמאל אבל אני רוצה להתמקד בתופעה יותר אסטרטגית – שמשותפת לגופים פוליטיים ליברליים רבים בעולם ופוגעת בשיח הדמוקרטי: המרכז-שמאל פחד לדבר ברור

אני יודע שכן אפשר לשכנע אנשים, מניסיון אישי, בארץ ובהרבה מקומות. לא את כולם, לא רבים, אבל אולי מספיק כדי לעבור את אחוז החסימה.

ההוכחה שיש תנודות היא שגוש אנטי-נתניהו קיבל 65 מנדטים ב-2019 (שבזבזו בגלל חוסר המיקוד וחוסר הנחישות של בני גנץ) ו-61 בשנה שעברה (שזכו לחיזוק עם גיוסם של נפתלי בנט ואיילת שקד) ועכשיו לבנימין נתניהו יש רוב. ברור שמשהו זז לאנשהו.

לפיד טעה קשות בניהול קמפיין "גן הוורדים", שהתמקד בהצמדה אובססיבית  של התואר "ראש ממשלה" לשמו בכל הזדמנות, פירוט הישגיו הממשיים-אך-צנועים, והכרזה חוזרת ונשנית ש"באנו לעבוד". זה לא הספיק, ובקרוב הישראלים יגלו שגם החבר'ה האחרים הגיעו לעבודה – ועוד איך.

הפרוייקט הראשון שלהם יהיה נטרול בית המשפט העליון, הגוף היחיד שמספק הגנה כלשהי לפלסטינים, באמצאות "פסקת התגברות", המאפשרת לכנסת לבטל  פסיקות בג"ץ. שלא נופתע מאינתיפאדה שלישית.

זה חבל, כי הקמפיין הכושל פשוט השאיר כסף על השולח, כמאמר שחקני הפוקר בארה"ב.

ראשית, רוב הישראלים לא רוצים לחיות במדינה לא דמוקרטית, שבה יהודים שולטים במיליוני ערבים חסרי זכויות. הם חוששים בצדק מנסיגה מהירה מהגדה בגלל התקדים העזתי של השתלטות חמאס, אבל לפיד יכול היה לבטא חזון של חתירה להפרדה, לפחות על ידי סיום ההתיישבות היהודית מעבר לקו גדר הביטחון.

שנית, רוב הישראלים בהחלט לא רוצים לחיות בכלכלה כושלת וענייה. לפיד היה נותן לאנשים רבים סיבה להצביע עבורו אילו הצהיר בבירור כי יפעל עם החרדים למען תכנית חינוך ליב"ה של מדעים, מתמטיקה ואנגלית בבתי הספר שלהם. הוא יכול היה לגרוף הרבה סימפטיה מאזכור המעשה המתועב של נתניהו בסיכול  ההסכם עם חסידות בעלז בעניין זה לפני כמה שבועות. האם הוא באמת פחד עד כדי כך מהחרדים בהאשמה כ"אנטישמיות"?

רוב הישראלים בהחלט לא רוצים לחיות בכלכלה כושלת וענייה. לפיד היה נותן לרבים סיבה להצביע עבורו אילו הצהיר בבירור כי יפעל עם החרדים למען תכנית חינוך ליב"ה של מדעים, מתמטיקה ואנגלית

לפיד יכול היה למלא את המדינה בשלטי חוצות המצטטים את הצהרותיו של ראש הציונות היהודית בצלאל סמוטריץ', המצביעות על מחויבותו להעמיד בסופו של דבר את הדין הדתי היהודי מעל החוק הממלכתי. ראוי היה שאנשים יבינו כי עם החבורה הזאת, בעוד עשור או שניים נקבל בסופו של דבר איסורים לנהוג בשבת, ללבוש בגדים לא צנועים ולאכול אוכל לא כשר בפרהסיה. למה ויתרו על זה? כי אנשים שקוראים את הארץ כבר יודעים?

קמפיין לפיד גם איפשר לימין לגמד את כתבי האישום ולמסמר בציבור שמדובר ב"כמה סיגרים" ולא בתכשיטים ומתנות בשווי מאות אלפי דולרים ממיליארדרים הדורשים טובות הנאה – והטבות רגולטוריות השוות הון אמיתי בתיק 4000. השיער סומר – אבל הקמפיין נדם.

וכן היו גם כשלים טקטיים כמובן.

נראה שלפיד מעולם לא הבין שהוא פשוט חייב לחבק את אזרחי ישראל הערבים, שנמצאים במצב מאוד עדין. זה ברור שרבים מרגישים פלסטינים ומנוכרים מהמדינה, אבל רבים אחרים, כנראה רובם, נואשים להשתלב ולהתקבל. הוא חשש מלעצבן גזענים יהודים (סליחה, אזרחים שחוששים מהערבים) – אבל אלה הם עמוק במים ממילא. כל השאר מחכים לאיזושהי בשורה.

בניגוד לנתניהו, שבנה במיומנות גוש גרניט, לפיד בילה את השנה וחצי האחרונות בהתקוטטות עם הרשימה הערבית המשותפת, כאילו שאיננו מבין מי בעצם הגוש שלו. זה רק זרע בלבול ושאלות לגיטימיות על איך בדיוק "יעלה בידו". המשותפת, למרות כל הבעייתיות שבדבר, בסופו של דבר הייתה מוכנה לתמוך בו מבחוץ לו היו זוכים לתשומת לב (ומדיניות מתאימה בענייני המגזר). כשהמשותפת התפרקה – מהלך אסוני שגרם לבזבוז 3% מהקולות שבהם זכתה בל"ד – לפיד לא היה פקטור בכלל. הזוי.

בניגוד לנתניהו, שבנה במיומנות גוש גרניט, לפיד בילה את השנה וחצי האחרונות בהתקוטטות עם הרשימה הערבית המשותפת, כאילו שאינו מבין מי בעצם הגוש שלו. זה רק זרע בלבול לגבי איך "יעלה בידו"

גם מרצ לא עברה את אחוז החסימה – בגלל  סירובה של ראשת מפלגת העבודה מרב מיכאלי לאיחוד של שתי המפלגות הננסיות. לפיד ביקש מהם בנימוס להתאחד, ומשסרבו – חזר לענייניו. האם מישהו יכול לדמיין את נתניהו לא דופק על השולחן ועושה כל מה שנדרש, כולל הכל, כדי לעבור את הטמטום המהמם הזה?

ואז היה את בני גנץ, שמתכוון לטוב אבל גורם נזק שוב ושוב. הפעם הוא התעקש להתמודד כאילו על ראשות הממשלה, דבר שלא הביא קולות מהימין אבל מנע מלפיד מומנטום יקר.

מעבר לזאת, גנץ שגה כאשר התאחד עם מר ימין ממלכתי גדעון סער וגם עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט. סער היה שימושי בריצה לבדו כמוקד משיכה לבוחרים שרוצים להרגיש שהם מצביעים לגרסה נקייה ואתית של הימין הקלאסי. אולי הפעם לא היה עובר, אבל תמיד אפשר לפרוש. זה שהדביקו לו את איזנקוט, שניהל קמפיין שמאלני מובהק, ביטלה את הכתובת עבור מצביעי ימין כאלה. ספק אם גנץ חשב עד הסוף או אפילו תיאם עם איזנקוט.

למרבה הפלא, לפיד אפילו לא טרח לבדוק את התמיכה – החוצה מחנות – להורדת אחוז החסימה  – מהלך שהיום נראה שהיה מציל אותו.

אלמלא טעויות הטירונים הללו נראה שהתוצאה הייתה לפחות שוויון 60-60, וזה היה מותיר כנראה את לפיד בשלטון עד הבחירות הבאות. עם קמפיין נשכני היה סיכוי גם לניצחון ממשי.

אלמלא טעויות הטירונים הללו נראה שהתוצאה הייתה לפחות שוויון 60-60, וזה היה מותיר כנראה את לפיד בשלטון עד הבחירות הבאות. עם קמפיין נשכני היה סיכוי גם לניצחון ממשי

לפיד הדהים רבים באמירתו, לאחר שזכה ב-19 מנדטים בקמפיין הפתיחה שלו ב-2013, כי הוא "מניח" שיהפוך לראש ממשלה יום אחד. זה נתפס כיהירות מסוכנת והוא התחרט – ובכל זאת התברר שהוא צדק: הוא איכשהו אכן הפך לראש ממשלה, במשך ארבעה חודשים עד הבחירות האלה – הכהונה הקצרה ביותר בתולדות ישראל. זה לא כלום, אבל זה בזבוז נורא.

זו אירוניה יוצאת דופן. רוב האנשים בוודאי יגידו שלפיד הוא פוליטיקאי מחונן אבל כנראה אדם שטחי – סלבריטי מקצועי ללא תעודת בגרות – שאולי אינו מתאים לתפקיד הרם ביותר. אני אומר, הפוך.

בקדנציה הקצרה שלו, הוא היה ראש ממשלה מצוין. הוא הקרין אנושיות ועומק והמדיניות שהוא היה נוקט בה, לו ניתן לו זמן, הייתה די קרובה למה שצריך כדי להציל את ישראל. כשהיה צריך להילחם בעזה הוא עשה את זה קצר; כשהיה צריך לשאת ולתת על עסקת גבול ימי עם לבנון הענייה והחשדנית, הוא היה נדיב במידה נכונה. הוא היה הפנים החיוביות והאנושיות של ישראל.

אבל למרות הרהיטות והכריזמה הוא התגלה כפוליטיקאי כושל, משתי סיבות.

הראשונה היה היבריס, שהפיל רבים וטובים לפניו. האמירה מ-2013 לא הייתה מקרית. רבים ניסו להזהיר אותו בחודשים האחרונים, וזה נפל על אוזניים ערלות. הוא נראה – באופן מובן אולי – כיותר מידי מרוצה ממעמדו. זה הפך לזחיחות.

שנית, הוא שכח את המהות הבסיסית של כל תחרות בעולם הזה. כדי לנצח אתה חייב לעלות לזירה. לפיד, המתאגרף לשעבר, היה צריך לזכור את האמת הזו.

עכשיו ישראלים רציונליים, הגונים ורציניים, חייבים לקוות שעוד יישאר מה להציל אחרי עוד קדנציה של נתניהו בברית עם ניאו-פשיסטים מהימין הקיצוני, שמצדדים בגירוש, סיפוחים, עונשי מוות וכפיה דתית.

בקדנציה הקצרה שלו, הוא היה ראש ממשלה מצוין. הוא הקרין אנושיות ועומק והמדיניות שהוא היה נוקט בה, לו ניתן לו זמן, הייתה די קרובה למה שצריך כדי להציל את ישראל

אם – לאחר שדאג לסיום משפטו – נתניהו יציע בסופו של דבר ללפיד ממשלת אחדות כדי למזער את הנזק, עליו לשקול את זה בחיוב. כן, זה יהרוס את האמינות שלו לחלוטין. אבל זה לא משנה הרבה. ישראל צריכה אתחול מחדש. משהו שונה לחלוטין. ככה אי אפשר יותר.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com