אז מה אומרות תוצאות הבחירות? אם נאמר את האמת, התוצאות הן סוג של ערב רב של אינטרסים. יש בהן המון חשיבה אסטרטגית של בוחרים ובוחרות שהצביעו למפלגה כזו או אחרת כדי להוביל מהלכים גדולים. יש כאלה שהצביעו על פי צו מצפונם, גם במחיר שהמצפון לא יעבור את אחוז החסימה.

התוצאות הן ערב רב של אינטרסים. יש בהן חשיבה אסטרטגית של מצביעים למפלגה כלשהי כדי להוביל מהלכים גדולים, וכאלה שהצביעו על פי צו מצפונם גם במחיר שהמצפון לא יעבור את אחוז החסימה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בדרך זו איבדה מרצ את מקומה בכנסת ומפלגת העבודה הצליחה להתיישב עם ארבעה מנדטים. יושבת ראש המפלגה הטיחה האשמות ביאיר לפיד שבגללו הגוש הגיע למצב ביש. אך דומה שאת ההסברים צריך לחפש במקומות אחרים.

ההסבר הרווח שישראל פנתה ימינה ובשל כך הימין התחזק – הוא נכון אף יותר ממה שחושבים. הגוש הנקרא "גוש השינוי" כולל מפלגת ימין בראשות אביגדור ליברמן. גם למחנה הממלכתי בראשות בני גנץ קשה לקרוא מפלגת שמאל. המפלגה הזאת, וכמובן יש עתיד, הן מפלגות עם אוריינטציה של מרכז ימינה.

אם נגדיר ימין ושמאל כתפישות מדיניות-ביטחוניות נראה שכלל המפלגות, פרט למרצ והמפלגות הערביות – הן מרכז וימינה. ישראל מאז 1967 הייתה הומוגנית ולא ששה לפתרונות כוללים, סיטואציה שקיבלה חיזוק גם מתפישות העולם בצד השני.

אם נבחן את הגוש שזכה לכינוי "ימין על מלא" -מסתבר שקשה להגדיר את החרדים, ש"ס ויהדות התורה, כימנים או שמאלנים. עבורם ספר התורה הוא ספר החוקים שלנו והמוביל הוא אלוהים. מקצת התומכים בציונות הדתית קרובים אף הם לתפישה הזו, של שאיפה למדינת הלכה.

אצל האזרחים הערבים – גם שם לא נראה מקשה אחת, מרביתם רוצים לחיות בשוויון ושיתנו להם לחיות בכבוד.

לסיכום, אם נביט שוב אל המפה הפוליטית נראה שרוב חברי וחברות הכנסת הם עם תפישות ימניות, כאלה שרואות את היהודים כעם נבחר ובשל כך זכאים לקבל פריווילגיות על פני האחרים.

אם נביט אל המפה הפוליטית נראה שרוב חברי וחברות הכנסת הם עם תפישות ימניות, כאלה שרואות את היהודים כעם נבחר ובשל כך זכאים לקבל פריווילגיות על פני האחרים

למה זה קרה? כאן אני נשען על הוגי הדעות שלנו מתחום החינוך, הקובלים כבר זמן רב על כך שבתוך המרוץ לבחינות בכלל ובחינות הבגרות בפרט אף אחד לא מודאג מהערכים שהתלמידים סופגים. לרגע אחד אין הכוונה לחנך לחילוניות או להכתבה של תפישת עולם כלשהי – הכוונה לפתח חשיבה ביקורתית, חשיבה שיש בה משום הטלת ספק, חיפוש חלופות וחתירה להסכמות מתוך רצון משותף.

חתירה להסכמות ולא להכתבות כאלה או אחרות כמו, למשל, כפיית ערכי הדת על אלה שאינם נוהגים לשמור על כשרות, כפיית שמירת שבת קולקטיבית ועוד, וכך גם להפך. יש לאפשר לכל אחד ואחת לממש את האמונה שלהם. באופן כללי, הרעיון של צביון יהודי של מדינה אינו עומד בתפישות מוסריות ומהווה אמצעי לכפייה ולא יותר מכך.

ובכלל, למה מתכוונים אלה המגדירים עצמם ימנים ולמה מתכוונים אלה המגדירים עצמם כשמאלנים? האם ההגדרה נוגעת לשאלת הכיבוש? האם לשאלות הליבה בחינוך? דומה שההגדרות מעורפלות בכלל ובתקופת בנימין בפרט.

היום להיות ימני, לפי חוגים מסויימים, פירושו לתמוך בנתניהו ובכל האינטרסים האישיים והציבוריים שלו. זה לא מפתיע, כי הבחירות היו בעצם בעד ונגד ביבי. אז אם נסכם את הנקודה הזאת, בבחירות הללו נבחר האדם שמצליח בכוח השכנוע האישי שלו לגרור יותר משני מיליון בוחרים ובהצלחה.

למה מתכוונים אלה המגדירים עצמם ימנים או שמאלנים? האם ההגדרה נוגעת לשאלת הכיבוש? האם לשאלות הליבה בחינוך? דומה שההגדרות מעורפלות, בפרט בתקופת נתניהו

שינויים בסדר גודל כזה, של ערכי יסוד אנושיים של כלל בני האדם בישראל ובעולם יתרחשו רק לאחר שנלמד, כי בתקופה האחרונה התכרבלנו עוד ועוד בשמיכת חוקי החירום שאנחנו עדיין חוששים להסיר מעלינו. לצערי לא רבים מאזרחי ישראל והעולם הבינו באיזו קלות אפשר להטיל עליהם מגבלות שמנוגדות לכל ערך דמוקרטי, והכל בחסות הדמוקרטיה.

הפתרון לטעמי הוא התבססות כוח אזרחי חדש, כתנועה ששמה לה במרכז את זכויות האדם והאזרח. זה מטריד ימנים ושמאלנים כאחד. תקופת הקורונה היא רק סימפטום לתופעה עמוקה יותר של חוקים חשוכים שנוכחים ברשומות ונשלפים בטיעוני חירום כאלה ואחרים. מדינה הפועלת בצווי חירום מאבדת באחת את יכולת הקיום שלה כמדינה שמאפשרת לאזרחיה לחיות בחירות ובכבוד.

המפלגות הנוכחות היום בחיים שלנו מייצגות את השמיכה העבה של חוקים וסדרי עולם שעיקרם הכתבה של דרך חיים ללא כללי מוסר ואתיקה. המלצתי להחליף את השמיכה הזו בשמיכת ערכים שיאפשרו לאזרחים לחיות כאן מבלי לחמוד, מבלי לשנוא, חיים של חיה ותן לחיות.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.