בסוף השבוע נרשם רגע נדיר, שבו התקשורת והציבור בישראל התעניינו בנעשה בתחומי הרשות הפלסטינית בסוגיה שאינה קשור לסכסוך. זה קרה כשראש עיריית חברון תייסיר אבו סנינה הבטיח בריאיון לכלי תקשורת מקומי פרס כספי לכל תושב שיחסל כלב משוטט בעיר – 20 שקלים.
ברשת החלו להסתובב סרטוני זוועה של כלבים נשחטים לכאורה על ידי תושבים בחברון – רובם סרטונים ישנים ובכלל לא מחברון. אבו סנינה עצמו, בתום מסע לחצים, הבהיר שמדובר בהלצה ובניסיון להפעיל לחץ על עמותות בעלי החיים, על מנת שיעלו הילוך בטיפול במכת הכלבים המשוטטים בחברון.
ההצעה של ראש העירייה מבחילה, בין אם הייתה פרובוקציה או תכנית עבודה רצינית; והסרטונים מחרידים, בין אם הם אקטואליים או לא. אבל ההזדעזעות הקולקטיבית שנרשמה בישראל מהאכזריות כלפי הכלבים בחברון מגוחכת למדי.
בישראל מומתים מדי שנה כמה אלפי כלבים חסרי בית. ההבדל הוא שאצלנו הם מומתים על ידי זרועותיה השונות של המדינה – פקחי רשות הטבע והגנים, אנשי יחידת פיצו"ח (פיקוח על הצומח והחי) של משרד החקלאות והשירותים הווטרינריים ברשויות המקומיות – ואילו ראש עיריית חברון הציע להפריט את שירותי החיסול ולהעביר אותם לידי הציבור.
סיפורם של הכלבים המשוטטים, שיש המכנים אותם כלבי הפקר, הוא טרגדיה מעשה ידי אדם. מדובר בכלבים שהם או הוריהם ננטשו על ידי בעליהם וחברו ללהקות שמסתובבות בשטחים פתוחים ובשולי יישובים ומנסות לשרוד. הם נידונים לחיי סבל של רעב, מחלות ודריסות, ועל פי וטרינרים ברשויות בדרום – שם התופעה נפוצה במיוחד – רק לעיתים נדירות הם נתקלים בכלב משוטט שגילו מעל שנתיים-שלוש.
הכלבים המשוטטים פוגעים באוכלוסיית הצבאים וחיות בר מוגנות אחרות, ובמצבים מסוימים הם עלולים להיות מסוכנים גם לבני אדם. בבית שמש ובקרית ארבע נרשמו בשנים האחרונות כמה מקרים של תקיפות ילדים ונשים בידי להקות של כלבי פרא. לפי דוח שפרסמה השנה עמותת "תנו לחיות לחיות", יש בישראל כ-32 אלף כלבים משוטטים (לעומת כחצי מיליון כלבים ביתיים הנושאים שבב), 60% מתוכם בנגב.
לפי דוח שפרסמה השנה עמותת "תנו לחיות לחיות", יש בישראל כ-32 אלף כלבים משוטטים (לעומת כחצי מיליון כלבים ביתיים הנושאים שבב), 60% מתוכם בנגב
לפי "תנו לחיות לחיות", בעלות של פחות מ-50 מיליון שקל (לפי תחשיב של 1,500 שקל לפרט) אפשר היה לסרס או לעקר 80% מהכלבים המשוטטים ובכך לצמצם את הבעיה כמעט לאפס. מדינת ישראל בוחרת שלא להשקיע את הכסף הזה, לרשות הפלסטינית כמובן שאין סכומים כאלה.
כשמכת הכלבים המשוטטים יוצאת משליטה באזור מסוים ומתעוררת סכנה של הפצת כלבת, הרשות המקומית אמורה ללכוד אותם. לאחר שמיצתה לטענתה את מאמצי הלכידה, שמורה לה האפשרות להגיש בקשה לירות בכלבים למוות. "99% מהבקשות מאושרות על ידי ראש השירותים הווטרינריים", טוענת יעל ארקין, מנכ"לית "תנו לחיות לחיות". הביצוע מופקד בידי פקח שיוצא לשטח מלווה בווטרינר.
לפי נתונים שנאספו מהרשויות על ידי "תנו לחיות לחיות", איגוד ערים שומרון (שכולל 12 רשויות מקומיות מחדרה ועד ג'סר א-זרקא) הוביל ב-2021 במספר ההמתות בירי עם 229 כלבים, אחריו מועצה אזורית שומרון עם 76 וערד 74.
מסלולי ירי נוספים, בעיקר בשמורות טבע ובקרבתן, מבוצעים על ידי פקחי רשות הטבע והגנים, שב-2021 ירו למוות ב-250 כלבים משוטטים, ועל ידי יחידת פיצו"ח של משרד החקלאות שאנשיה ירו למוות במהלך שנת 2021 ב-269 כלבים – רובם בסביבות רהט שבנגב. אופציית חיסול נוספת היא באמצעות ירי של חיצי רעל (סוקצינילכולין, חומר מרדים רב עוצמה) – כך חוסלו ב-2021 לא פחות מ-419 כלבים באזור ירושלים.
כלבים שאינם מומתים בשטח נלכדים ואמורים לקבל מקלט בכלבייה העירונית. על פי החוק, לכל רשות מקומית אמורה להיות כלבייה או לפחות הסכם עם רשות שכנה שיש בה אחת כזו, אבל בפועל יש בכל הארץ רק 40 כלביות השייכות לרשויות המקומיות ועוד 12 פרטיות. התוצאה היא שרוב הכלביות צפופות, בחלקן התנאים מזעזעים, וכשמגיעים כלבים חדשים אין מנוס אלא להמית את הוותיקים שלא מצאו משפחה מאמצת.
כלבים שאינם מומתים בשטח נלכדים ואמורים לקבל מקלט בכלבייה העירונית. התוצאה היא שרוב הכלביות צפופות, וכשמגיעים כלבים חדשים אין מנוס אלא להמית את הוותיקים שלא מצאו משפחה מאמצת
על פי החוק, אם בתוך 10 ימים לא נמצאה לכלב משפחה מאמצת, הווטרינר הרשותי רשאי להמית אותו באמצעות זריקת הרדמה. כאן יש תפקיד מכריע ליכולת הכלכלית ולרצונה הטוב של הרשות: בחלק מהרשויות המבוססות במרכז – ביניהן רעננה, כפר סבא, תל אביב – המדיניות היא שלא ממיתים.
השירות הווטרינרי העירוני פועל מול עמותות שהופכות את העולם על מנת למצוא לכלבים בית, וגם אם הם תופסים מקום בכלבייה לתקופה ממושכת הם לא יומתו. אבל כל יום כזה עולה לרשות כסף, וברוב העיריות והרשויות המקומיות הכלביות מלאות עד אפס מקום, אין תקציב להחזיק את הכלבים לאורך זמן והם פשוט מורדמים.
כתב "ידיעות אחרונות" עודד שלום דיווח לפני מספר חודשים על בוקר אחד בכלבייה של קרית ארבע שבו הווטרינרית המקומית הרדימה שישה כלבים בזה אחר זה.
אם בקרית ארבע לפחות יש כלבייה, יש ערים גדולות – כמו חולון, בת ים ובית שמש – שבהן כלל אין אחת כזו. לפי הדוח של "תנו לחיות לחיות", מספר ההמתות בכלביות עמד ב-2021 על כ-5,000, "אבל במציאות המספר גבוה יותר", אומרת ארקין, "אלה רק המספרים שהצלחנו להשיג תיעוד לגביהם".
לפי הדוח של "תנו לחיות לחיות", מספר ההמתות בכלביות עמד ב-2021 על כ-5,000, "אבל במציאות המספר גבוה יותר. אלה רק המספרים שהצלחנו להשיג תיעוד לגביהם"
כששר החקלאות בשעתו, אורי אריאל, דיבר על העברת מיליון חתולים למדינות אחרות כפתרון למצוקת חתולי הרחוב בישראל, התגובה (המוצדקת) הייתה גיחוך מקיר לקיר. רק שלאחרונה, אמנם בקנה מידה קטן הרבה יותר, החזון הזה הוגשם לגבי כלבים: עשרות כלבים מכלביות בערד ודימונה, שהיו מועמדים להמתה, הוטסו לחיים חדשים בחוות מקלט בקנדה שנמצאת בבעלות שני ישראלים.
"הקבוצה האחרונה של כ-25 כלבים טסה לפני 10 ימים", אומרת ארקין, "הבעיה היא שעכשיו אל על הפסיקה את הטיסות הישירות לקנדה ואנחנו מחפשים דרכים חלופיות, כולל בדיקת אופציה למצוא לכלבים מקלט בארצות הברית".
הציפייה של ראש עיריית חברון שהעמותות יפתרו את בעיית הכלבים המשוטטים מנותקת מהמציאות. "יש ברשות הפלסטינית, בעיקר ברמאללה, פעילות של העמותה האוסטרלית 'אנימלס אוסטרליה', שגם מובילה את המאבק במשלוחים החיים של תעשיית בשר הבקר", מספרת ארקין.
"האוסטרלים מממנים וגם הביאו לכאן צוותים להעביר הכשרות לפעילים מקומיים, שעושים את העבודה השוטפת. אבל זה כמובן לא מספיק בשביל כל הצרכים. אנחנו גם בקשר ישיר עם אישה שמפעילה בית מחסה לכלבים משוטטים בבית לחם, אבל כמובן שזה בתקציבים מאוד דלים.
"בחברון הורגים כלבים כבר הרבה שנים. לפעילים שם אין כלים להתמודד עם ההיקפים האלה. ומבחינת החוק הישראלי, אסור להכניס כלבים משטחי A לגבולות ישראל, כך שאנחנו לא יכולים לעזור להם".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו