ממשלה עם ראש ממשלה שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, עם שר אוצר מיועד שהוא עבריין מורשע בגניבה וישב בכלא, עם שר מיועד לביטחון פנים כהניסט ועבריין מורשע בשמונה תיקים פליליים, ועם שר מיועד למשרד הביטחון שנחשד כטרוריסט לפי השב"כ וישב במעצר – היא לא "ממשלה של כולם", כפי שבנימין נתניהו ניסה למכור לנו בעת שקיבל את המנדט מהנשיא יצחק הרצוג.

ממשלה עם רה"מ שנאשם בפלילים, עם שר אוצר מיועד שהוא עבריין מורשע, עם שר מיועד לביטחון פנים כהניסט ועבריין מורשע ועם שר מיועד למשרד הביטחון שנעצר בחשד לטרור – היא לא "ממשלה של כולם"

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ממשלה כזו, שעתידה לקום, היא לא הממשלה שלי. היא ממשלת חושך על פני תהום, התהום שאליה לוקח נתניהו מדינה שלמה כדי לבטל או להקפיא את המשפט נגדו. זה מה שבעיקר מעניין אותו. הוא יודע שהוא אשם. הוא יודע שחטא ההיבריס העביר אותו על דעתו. ועל היבריס משלמים.

זו אינה הממשלה של כולם. זו תהיה, אם תהיה, ממשלת ההצלה של נתניהו. ועל כך הוא קיבל מנשיא המדינה את המנדט.

הנשיא הרצוג, שמתגלה יותר ויותר כפוליטיקאי קטן ולא כנשיא מעורר השראה, ניסה לצאת ידי חובה בכך שהזכיר, במעמד הענקת המנדט לנתניהו, את העובדה ש"המועמד עומד למשפט", והוסיף באותה נשימה, שבית המשפט העליון קבע שהוא יכול לעמוד בראשות הממשלה.

נתניהו מקבל את המנדט להרכבת הממשלה מהנשיא הרצוג, 13 בנובמבר 2022 (צילום: קובי גדעון/ לע"מ)

באותה שיטה ניסה לצאת ידי חובה במעמד מצעד המשלחות אליו להמליץ על המועמד שלהן לראשות הממשלה, כאשר הזכיר לאיתמר בן גביר את מעלליו. כמו מחנך שנוזף בתלמידו. הכל מכבסת מילים.

הרצוג הוא אכזבה. לא שהיו יותר מדי ציפיות לגביו. אבל אם היה לו אומץ לב הוא לא היה מעניק את המנדט לנתניהו. או לפחות היה מתנה את הענקת המנדט בכך שלא יכהנו בממשלה עבריינים מורשעים או כאלה שהיו מעורבים בפעולות טרור או אלימות. הוא היה גם צריך להתנות את הקמת הממשלה בכך שלא תפעל להפיכת ישראל מדמוקרטיה לתיאוקרטיה.

הרצוג הוא אכזבה. אילו היה אמיץ לא היה מעניק את המנדט לנתניהו. או לפחות היה מתנה את המנדט בכך שלא יכהנו בממשלה עבריינים מורשעים או כאלה שהיו מעורבים בפעולות טרור או אלימות

זהו תסריט הזוי אבל לא בלתי אפשרי. ההתניות האלה היו יוצרות תסבוכת משפטית וסערה ציבורית. וטוב שכך. אולי הרצוג היה נאלץ להתפטר. מעולה. הוא היה נצרב בתודעה כמי שערכי הדמוקרטיה והצדק חזקים יותר עבורו מהכבוד והשררה. מתוך הכאוס היינו רואים את האור.

אבל הרצוג פחדן. הוא פוליטיקאי פרגמטי, פייסני. אולי יש לו כוונות טובות, אבל אינו מתנהג כמו מנהיג. הרצוג דוגל בנייטרליות, בניגוד לנשיאים אחרים כיצחק נבון או רובי ריבלין, שלא היססו להשמיע את דעותיהם, גם אם הן היו נגד השלטון או מחוץ לקונצנזוס. במקום לשדר עוצמה, הרצוג משדר רפיסות.

במהלך מערכת הבחירות הוא קרא להפסיק את ההסתה בשני הצדדים. כאילו הייתה סימטריה בהסתה בין הימין ונתניהו לבין המרכז-שמאל. הרצוג שתק מול האלימות המילולית של תומכי נתניהו והימין הקיצוני נגד המחנה שהתנגד לחזרתו לשלטון. הוא לא גינה  באומץ את האלימות הפיזית של ביביסטים נגד מפגיני הגשרים למשל.

הרצוג מתנהג כאילו הוא מהאו"ם. הולך בין הטיפות כדי לרצות את כולם. הוא חייב את הנשיאות לנתניהו, שגייס עבורו קולות והוא לא יהסס לגמול לו על כך. או במתן חנינה, אם וכאשר, או בכל דרך אחרת. בסוף השבוע הדליפו לנו עוד ספין – כי שניהם מעריכים זה את זה על פועלם. עוד שקר.

הרצוג מתנהג כאילו הוא מהאו"ם. הולך בין הטיפות כדי לרצות את כולם. הוא חייב את הנשיאות לנתניהו, שגייס עבורו קולות והוא לא יהסס לגמול לו על כך. או במתן חנינה, אם וכאשר, או בכל דרך אחרת

אם תקום הממשלה הדוחה הזו לא רק נתניהו יהיה חתום עליה, אלא גם הנשיא הרצוג, שלא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו. זו לא תהיה הממשלה של כולם. זו לא תהיה הממשלה שלי.

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.