ימים אחרי שהושבעה הכנסת החשוכה בתולדות המדינה, שחברי הקואליציה העתידית שלה אסרו מלחמה על הדמוקרטיה הישראלית מתוך כמיהתם הרת האסון לכוח בלתי מרוסן, ראשי האופוזיציה הנכנסת, שתפקידה כנראה מעולם לא היה חשוב יותר, עסוקים עדיין בלקושש פופולריות זולה.

ימים אחרי השבעת הכנסת החשוכה בתולדות המדינה, ראשי האופוזיציה הנכנסת, שתפקידה כנראה מעולם לא היה חשוב יותר, עסוקים עדיין בלקושש פופולריות זולה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

במקום להבין את גודל השעה, לצחצח את חרבותיהם המטאפוריות ולהסתער לקרב בלימה על עתיד צורת המשטר, הם מתעסקים במבחני נאמנות פסאודו-פטריוטיים של מי מצטלם ליד דגל ישראל ומי לא, או מי יעניק את הגיבוי המרבי לחיילי צה"ל מול ועדות חקירה מחוץ ואלימות מתנחלים מבית. כל זאת בשעה שהם עצמם נמנעים ממראית עין של שיתוף פעולה עם נציגי הציבור הערבי בקואליציה.

במקום לקרוא את המציאות שהובילה לתבוסתם בבחירות, נראה כי ראשי האופוזיציה הנכנסת ממשיכים לחיות במציאות מקבילה שבה מערכת הבחירות עדיין לא הוכרעה, ושבה הם ממשיכים להתחרות בינם לבין עצמם על לבו של איזה אלקטורט מדומה. כזה שנדמה להם שמחפש "ממלכתיות", מושג שכבר נשחק והתרוקן מכל תוכן, או "שפיות", כאילו שזה דבר שאפשר למצוא כרגע בתוך בית המשוגעים שנקרא מדינת ישראל.

הם ממאנים להפנים את מה שכל ילד יודע: במקום שבו אבדה כל יכולת להבדיל בין אמת לשקר, ושבו כל דבר נמדד דרך שאלה אחת ויחידה, "הלנו אתה אם לצרינו?", ההמונים ילכו מתוך דחף הישרדותי אחרי מי שמפגין קילר אינסטינקט; רק אחרי מי שלא יבחל בדבר כדי לנצח, אפילו אם הוא שיקוץ גמור שכל מידותיו מגונות.

נראה שראשי האופוזיציה הנכנסת ממשיכים לחיות במציאות מקבילה בה מערכת הבחירות עדיין לא הוכרעה, וממשיכים להתחרות על לב אלקטורט מדומה, שנדמה להם שמחפש "ממלכתיות"

ואולם ככל שיש לראשי סיעות האופוזיציה קילר אינסטינקט, הרי שבשלב זה הוא מופנה פנימה, בשירות חיסולם העצמי. מה שמונע מהם מלהפנות את אותו קילר אינסטינקט החוצה, אל עבר יריבים שגמרו אומר לחסל את הדמוקרטיה, הוא במידה רבה גאוותם.

אין הכוונה רק למלחמות האגו שבהן הם שקועים; נדמה כי בדמיונם, ראשי האופוזיציה רואים עצמם כג'נטלמנים, בני תרבות שאסור להם להתפרק מגינוניהם גם אל מול הפראיים שביריבים.

הם התאהבו בתדמית זו, הממלכתית והשפויה לכאורה, ולכן שוגים באשליה שלפיה אפשר להיאבק בחזירים בבוץ מבלי להתלכלך כמוהם. הם חיים בג'ונגל אבל מתעקשים להתנהל לפי חוקי הווילה. הצורך הראוותני "לצאת בסדר" גובר אצלם על כל יצר הישרדותי.

בשלהי הקדנציה השנייה של הנשיא האמריקאי ברק אובמה, שופט העליון האמריקאי אנטוניו סקאליה נפטר 269 ימים לפני הבחירות לנשיאות. המפלגה הרפובליקאית ואחד ממועמדיה לנשיאות דאז, דונלד טראמפ, תבעו מהממשל המכהן שלא לנצל את שלהי כהונת הנשיא הדמוקרטי כדי למנות שופט עליון אחר במקום סקאליה, לנוכח האפשרות לחילופי שלטון בין המפלגות.

הם התאהבו בתדמית זו, הממלכתית והשפויה לכאורה, ולכן שוגים באשליה שלפיה אפשר להיאבק בחזירים בבוץ מבלי להתלכלך כמוהם. הם חיים בג'ונגל אבל מתעקשים להתנהל לפי חוקי הווילה

בדברים שנשא בשעתו הסנאטור הרפובליקאי לינדזי גראהם, הוא התחייב בפני הסנאט כי אם יקרה המצב ההפוך – אם בשנת 2016 ייבחר נשיא רפובליקאי ואם לקראת סוף הקדנציה שלו בשנת 2020 יתפנה מושב בבית המשפט העליון, הממשל יימנע מלבצע מחטף פוליטי דומה ערב הבחירות לנשיאות.

וראו איזה פלא, פחות מחודשיים לפני סוף הקדנציה של טראמפ נפטרה השופטת רות ביידר גינסבורג, והממשל הרפובליקאי היוצא הזדרז לאייש את מושבה בבית המשפט העליון עוד לפני שגופתה הספיקה להתקרר. קריאות הרפובליקאים לגלות הגינות ג'נטלמנית התנדפו כלא היו.

על אותו משקל, עמדו לרשות ראשי האופוזיציה הנכנסת מספר הזדמנויות לחוקק חוקים שהיו מונעים מנאשם בפלילים מלשוב לכהן כראש ממשלה ומגבילים את מספר הקדנציות בתפקיד זה. חוקים שנחיצותם להגנה על הדמוקרטיה הישראלית התבררה רק כאשר הופיעו על המגרש שחקנים, שכללי המשחק ההוגן תקפים לגביהם כל זמן שהם מנצחים; אך מרגע שהם עלולים להפסיד, הם שוברים את הכללים מבלי להניד עפעף.

מול יריבים כאלה, מלמד הניסיון, אין כל דרך לנצח לפי כללי המשחק ההוגן. יריב רמאי שאינו מכבד אף כלל לעולם לא יוכרע בדרך ג'נטלמנית. מי שיהסס או ימצמץ מולו ברגע ההכרעה, יפסיד בוודאות. לא סתם אומרים באנגלית ש-nice guys finish last.

בכל הזדמנות שהייתה לשלטון היוצא "לסגור עניין", קברניטיו נבהלו מהאשמות שהוטחו בהם על כך שחקיקה כזו היא חקיקה פרסונלית.

מאינפורמציה אמינה שהגיעה אליי אני לבשר לכם שהסיבה לכך שכחול לבן רוצים לקבל את מלאכת ההרכבה ראשונים אינה נובעת מכך שהם מאמינים ביכולת שלהם להרכיב ממשלה אלא רק מהרצון שלהם לקבל את הועדה המסדרת ואת יו"ר הכנסת כדי להשיג מרחב תמרון לחקיקת חוקים פרסונליים שימנעו מנתניהו להמשיך לכהן..

— Miki Zohar מיקי זוהר (@zoharm7) September 22, 2019

הם הרי ג'נטלמנים וככאלה – מחויבים להגינות. גאוותם מנעה מהם "ללכת עד הסוף" ולכן נאלצו לגלות בדרך הקשה והכואבת שהדרך לאבדון פוליטי רצופה בצורך לשמור על פסאדה ג'נטלמנית.

יריביהם שבו לשלטון ועתה ימהרו להעביר שורת חוקים פרסונליים, שאילו היו בתפקיד ההפוך, היו מקימים בגללם מהומת אלוהים. אבל הבושה היא מהם והלאה, ובעת הזו זה המפתח להצלחתם.

גולן יוכפז: "אם בג"ץ יחליט שלא ראוי שדרעי ישמש כשר בממשלה, מה תעשו?"
ח"כ מיכאל מלכיאלי (ש"ס): "הכנסת תחוקק ותפעל בשביל שהוא כן יהיה חבר ממשלה – אין על זה דיון, זה לא פרסונלי. דרעי יהיה שר בכיר בממשלה הבאה".@golanyochpaz @AnatDavidov

— 103FM (@radio103fm) November 3, 2022

פחות מחודשיים לפני סוף קדנציית טראמפ נפטרה השופטת ביידר גינסבורג, והממשל הרפובליקאי הזדרז לאייש את מושבה בעליון עוד לפני שגופתה התקררה. קריאותיהם להגינות ג'נטלמנית התנדפו

אם האופוזיציה הנכנסת רוצה למלא את שליחותה הקדושה בפרק הקריטי הזה בתולדות ישראל, עליה ללמוד שיעור יקר מהאופוזיציה היוצאת. עליה לשים בצד את גאוותה המדומה ולצאת למלחמה. אם תנצח בה, בהחלט יהיה לה במה להתגאות.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני ואקטיביסט. כותב על פוליטיקה וחברה. מתגורר וחי בתל אביב.