ימים קשים עוברים על מי שמאמין בדמוקרטיה ליברלית במדינת ישראל, בשל ההתקפה של הממשלה החדשה על המנגנונים שאמורים להגן על מיעוטים. אלו ימים בהם אנחנו חייבים.ות להתאחד נגד האיום המרכזי על זכויות חילונים, ערבים, נשים, להטבק"ים, שמאלנים וכל אוכלוסייה אחרת, שאינה מיוצגת כראוי בממשלה החדשה ובאינטרסים של הימין המתנחלי משיחי והחרדי ששולט בה.

על המאמינים בדמוקרטיה ליברלית להתאחד נגד האיום על זכויות חילונים, ערבים, נשים, להטבק"ים, שמאלנים וכל מי שאינו מיוצג כראוי בממשלה החדשה ובאינטרסים של הימין המתנחלי משיחי והחרדי ששולט בה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מעטים מאתנו פנו לעסוק בפוליטיקה המפלגתית, שהיא כה קריטית למאבק הזה. אנחנו במגזר הפרטי או השלישי לא הקדשנו את עצמנו לעבודה הפוליטית בכנסת מסיבות שונות ויתכן שגם מוצדקות, אבל אנחנו חייבים לתמוך באלו מביננו שמנהלים את המאבק הפרלמנטרי בתוך הרשות המחוקקת שלנו.

קשה לי לשמוע את הביקורת הרעילה מהמחנה שלנו כלפי המנהיגות של שתי מפלגות השמאל הליברלי שנשארו לנו בכנסת אחרי שמרצ לא עברה את אחוז החסימה, שהן חד"ש-תע"ל והעבודה.

ברור לגמרי שמרב מיכאלי ואיימן עודה עשו טעויות פוליטיות, אבל מי במחנה שלנו לא עשו טעויות? ואיך אפשר שלא לעשות טעויות כשעוסק.ת בעשייה הפוליטית, שכידוע אינה מדע מדוייק.

איך אפשר לתקוף ללא הרף את המנהיגה של המפלגה היחידה של השמאל הציוני בכנסת? איך אנחנו מצפים להתמודד עם הימין שכל כך מאוחד, כשאנחנו פוגעים בלגיטימציה של מנהיגת המפלגה היחידה שיש בה רוב לנשים שמקדמות צדק חברתי ומשפטי? מפלגה שיש בה פרלמנטר מצטיין שהוא גם רב רפורמי שנלחם למען יהדות ליברלית ומדינה פלורליסטית?

ההתקפות על מרב מיכאלי החלו עוד לפני שקיבלה את ההחלטה שלא להתאחד עם מרצ, ויש בהן הרבה מאד מיזוגיניות. לרבים מוותיקי מפלגת העבודה היה קשה מאד עם המנהיגות הפמיניסטית שלה מאז שהחליטה להתמודד על ראשות המפלגה. לרבים קשה ההתעקשות שלה על שפה עברית שוויונית בניגוד להרגלים שלנו. כולנו חטאנו בכך שלא חשבנו על ההשלכות של שפה כל כך פטריאכלית. גם אם זה לא קל לשנות ההרגלים, המאמץ בהחלט שווה.

קשה לי לשמוע את הביקורת הרעילה מהמחנה שלנו כלפי הנהגת השמאל הליברלי שנשארה בכנסת. ברור שמיכאלי ועודה עשו טעויות פוליטיות, אבל איך אפשר לטעות בעשייה הפוליטית שאינה מדע מדוייק?

כאשר צעירות שומעות כל חייהן את השימוש בשפה שלא רואה אותן, איך הן תוכלנה לשאוף לשוויון? כאשר אומרים מנהיגים, כאילו רק גברים יכולים להיות מנהיגים ואומרים מזכירה כאילו רק נשים יכולות להיות מזכירות, זה משפיע על התודעה של כולנו ומייצר חברה לא שוויונית ומצ'ואיסטית. המאבק ההרואי של מרב מיכאלי להרגיל אותנו לדבר באופן שוויוני מצדיק שתקבל את פרס ישראל ולא את כל קיתונות הזלזול שהיא סופגת.

גם לי יש ביקורת, אבל הרבה סיבות גרמו להיעלמותה של מרצ, המפלגה היחידה בשמאל הציוני שהייתה בית לערבים ויהודים רבים – ולא רק ההחלטה של מיכאלי לא להתאחד.

הייתי מעדיף גם שמפלגת העבודה ומיכאלי עצמה יעסקו יותר בנחרצות בסיכון הכי גדול לעתידנו, שהוא הכיבוש המתמשך שמוביל אותנו לסוף החלום הציוני ובדרך שוחק בכל יום את המוסר שלנו. אבל האם אני יכול לבטל את המפלגה האחרונה של שמאל ציוני בכנסת משום שהדגשים שלה אחרים משלי?

גם כלפי איימן עודה נשמעות ביקורות מלאות ארס על תפקידו כביכול בנפילתה של ממשלת השינוי. גם לי יש ביקורת על המלחמה של עודה ברע"ם ובמנסור עבאס ובבחירה שלהם להצטרף לממשלת השינוי. גם אני מאוכזב שהמפלגות הערביות לא הצליחו להתאחד ועל כן התבזבזו כל כך הרבה קולות של ערבים שהצביעו לבל"ד.

אבל חייבים לזכור שגם עודה וגם עבאס מייצגים ציבור ערבי אחר, שחשוב במאבק שלנו, ולשניהם יש מקום מרכזי במחנה שלנו. העובדה שעודה לא הוזמן לישיבת ראשי מפלגות האופוזיציה היא טעות קשה, המעידה שהמחנה שלנו טרם הבין שהפלסטינים אזרחי ישראל חייבים להיות שותפים שלנו במאבק על הדמוקרטיה.

כשאומרים מנהיגים ומזכירות זה משפיע על התודעה של כולנו ומייצר חברה מצ'ואיסטית. המאבק ההרואי של מיכאלי להרגיל אותנו לדבר באופן שוויוני מצדיק פרס ישראל ולא את קיתונות הזלזול שהיא סופגת

אנחנו צריכים גם את נציגי המוסלמים הדתיים ההומניים שעבאס מייצג (הלוואי שהמפלגות הדתיות שלנו היו ליברליות כמוהו) וגם את הציבור הערבי החילוני, שמחזיק את הדגל של השלום והשוויון. למרות שאני ציוני והם לא, אני חושב שההצלחה שלהם בייצוג הפלסטינים אזרחי ישראל קריטית לציונות הפרוגרסיבית בה אני מאמין ולרוח הכרזת העצמאות שלנו.

הכרחי שנלמד לשלב ידיים גם בשגרה ובטח כאשר אנחנו במאבק קיומי על הדמוקרטיה שלנו. אין לנו את הפריווילגיה להדיר מהמאבק שלנו פמיניסטיות וערבים תומכי שוויון גם אם עשו טעויות. אנחנו חייבים לחזק את הנציגים המעטים שנותרו לשמאל בכנסת ולהפסיק עם הביקורת הרעילה כלפיהן.ם.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.